*יפה שעה אחת בתשובה* אש בוערת בירושלים. מאז שבת מברכים תמוז אצל לפיד הא"ש מרן ראש הישיבה מגור שליט"א, הקירות כבר רועדים. תמו"ז הרי ראשי תיבות *זמני תשובה ממשמשים ובאים* בתמוז מתחילים ימי האבל והגעגועים על בית המקדש. ומשם מתחילה הספירה לאחור לימי התשובה באלול ותשרי.
בשבת מברכים תמוז דובר כבר על תשובה. בשבוע שלאחר מכן כבר היו ארבע שמועסען. בשבוע שעבר פרשת בלק בשמועס השלישי רעד קולו עם כל בית המדרש בדברו על גודל הגעגועים שיש בשמים לתשובה שיעשה כל יהודי. אך השבוע פרשת פנחס נבקעו כל מעיינות הלב. גם לב אבן נימוח ונימס.עם היכנסו לטיש ושירת "בני היכלא דכסיפין" נשתנו פניו. זרזיפי דמע זלגו על פניו ויחרד כל העם.
בקושי יכל להתחיל את השמועס הראשון. אבל התגבר על המחנק בקולו ודיבר.
דיבר באריכות מדברי החידושי הרי"ם והשפת אמת על *השיב את חמתי* שיכול לעשות כל יהודי כאשר *מרגיז יצר טוב על היצר הרע* ומרגיש בעצמו כעס ושנאה על היצר. הוא מרגיש *נרדף* באמת מאותו יצר המבקש להחטיאו ולטורדו משני עולמות.
גם מעולם הזה הוא מבקש לטורדו. ולמה? *כי הרי הוא לוקח לו את הנחת רוח שרק בעולם הזה אפשר לעשות לריבונו של עולם* את ה"יפה שעה אחת בתשובה בעולם הזה" הוא לוקח לו...
וכאן מתחיל הקול לרעוד והיורה רותחת ומבעבעת. הוא לא מצליח לסיים את השמועס. *שבתות של בין המצרים. לפני החורבן מתעוררים הגעגועים התשוקה לחיבור לפני הפירוד. יז בתמוז היה צריך להיות יום טוב. מה היה יכול להיות ביום טוב הזה? מהעבירה רואים. הרי חיפשו לעשות אלו' אחרים. אז הפשט שהיום טוב שאיבדנו הוא לחפש קירבת אלוקים. לחפש את הקב"ה. ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד. דביקות*
הוא לא מסוגל להמשיך לדבר. קולו חנוק. מניף ידיו. מנסה להסביר. בסוף מסמן לקאפלע לשיר "יצווה" . מליט את פניו בידיו ומוחה את דמעותיו.
לאחר שירת "יצווה" הוא מנסה להמשיך. להשלים את הווארט. בקושי רב הוא מברך על היין ומאחל לחיים לעולם בעיניים אדומות.מתחיל שמועס שני.
מבאר באריכות שכל העליות וההתקרבות מגיע דווקא מתוך הניסיונות בעולם הזה. לכן חתם הקב"ה את שמו על ישראל באותיות יוד ואות הא בסדר הפוך. כי קודם האות הא שמסמלת את העולם הזה ואחר כך האות יוד של עולם הבא.
גם כאן במאמץ מצליח לסיים בברכה קצרה ולא שגרתית.
שרים ידיד נפש. כשכל העת פניו אומרות שהוא נמצא בעולם אחר. *נפשי חולת אהבתך* הקהל שר בהתעוררות עצומה. *הגלה נא ופרוס חביבי עלי* כשהוא מוחה את דמעותיו ללא הרף.בשמועס השלישי. אמר שמדבר מעט מוסר.
על אהבת ישראל. פינחס עשה מעשהו מתוך אהבה.
אהבת ישראל זה לא רק בדיבור וגם לא במעשה חסד גרידא. אלא באמת לאהוב את השני.
*גדול מלבין שיניים לחבירו. ולמה לא אמרו שיאיר לו פנים. מה קשורות השיניים?*
*אלא שהשן הוא כוח מזיק. צריך להפוך אותו לגמרי לטוב. להלבין את השיניים ולהיות רק טוב ומיטיב*
האריך בכך וסיים בווארט על מנהיג ישראל שנאמר בפסוק עליו *אשר יבוא לפניהם* ובמסורה יש גם הפסוק *אשר יבוא ביער לחטוב עצים*
והסביר שיש לפעמים שהמנהיג הוא לא *יפקוד איש על העדה* אלא בבחינת *ויפקד מקום דוד...* אבל לפחות שיעורר את העם *ללב נשבר* וזהו יבוא ביער לחטוב עצים. כדברי הבעש"ט שלב נשבר הוא הגרזן שבוקע את כל המנעולים.
וסיים בברכה ארוכה לישועות בכל מילי דמיטב.
*קשה לתאר את ההרגשה באותו מעמד נעלה ונשגב. הלב רק מייחל לזכות לשמר את רגשי הקודש הלאה. אשרי העם שככה לו*
"החליטו לגרום למישהו לחייך בכל יום, אך לעולם אל תשכחו שאתם זה גם מישהו!" 
שומעים אותך, 
אוהבים אותך.