"על מי ראוי להביא עגלה, על ההיכל או על העזרות?"

פורום בני תורה. חידושי תורה. פסקי הלכה. הנהגות של חכמי הדורות. מוסר וחסידות.

מנהל: יאיר

סמל אישי של משתמש
HaVer
הודעות: 123
הצטרף: 11 נובמבר 2012, 20:22
נתן תודה: 2 פעמים
קיבל תודה: 50 פעמים

"על מי ראוי להביא עגלה, על ההיכל או על העזרות?"

נושא שלא נקרא על ידי HaVer » 04 אוגוסט 2019, 11:18

מאת הרב ארי' יארמיש
(מתפרסם ברשות המחבר)

בספרי לפרשת מסעי נאמר:
"ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה"
מגיד הכתוב ששפיכת דמים מטמא הארץ ומסלקת את השכינה.

ומפני שפיכות דמים חרב בית המקדש.
מעשה בשני כהנים שהיו שוין ורצין ועולין בכבש
וקדם אחד מהם לחבירו בתוך ארבע אמות
נטל סכין ותקעה לו בלבו.

בא רבי צדוק ועמד על מעלות האולם ואמר:
שמעוני אחינו בית ישראל הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה וגו'
בואו ונמדוד על מי ראוי להביא את העגלה על ההיכל? או על העזרות?
געו כל ישראל בבכייה.

ואח"כ בא אביו של תינוק [ומצאו מפרפר]
אמר להם אחינו הריני כפרתכם
עדיין בני מפרפר וסכין לא נטמאת.
ללמדך שטומאת סכינים חביבה להם יותר משפיכות דמים.
החלק הראשון והשני מובנים
יש כאן ביקורת עזה על זניחת ערכי החיים והמרתם בערכי דקדוק וקיום ההלכה
יש כאן הפניית אצבע מאשימה על הגורם לחורבן והוא הריקבון שפשה בדת
כשהדת כבר אין לה לב ואין לה נשמה
וכל כולה אינה אלא קיום טכני של מעשים
כשכהן יכול לדקור למוות את חבירו בשביל לזכות בתמורת הדשן
ואבא יכול לעמוד מול בנו הנרצח בלי להזיל דמעה תוך שהוא אומר "אפעס לפי הדין הסכין עוד לא טמאה..."

אבל מה רבי צדוק רוצה?
מה קשור כאן עגלה ערופה?
ובגמ' ביומא כג א'
"וירושלים בת אתויי עגלה ערופה היא?
והתניא: עשרה דברים נאמרו בירושלים, וזו אחת מהן אינה מביאה עגלה ערופה.
ועוד: לא נודע מי הכהו כתיב - והא נודע מי הכהו.
אלא כדי להרבות בבכיה!"
אבל הא גופא קשיא למה זה מרבה בבכייה?


נתאר לעצמנו רגע את תגובת הקהל בעזרה כפי שמשתקף מתוך הביקורת של המדרש
הם עומדים כולם ומסתכלים בשני הכהנים הרצים לזכות בתרומת הדשן
והנה קם אחד והורג את חבירו כיון שהלה הקדימו,
ישר כולם משתתקים בהלם...
ומיד מתחילים לדון "למעיישה מה אתה אומר? סוף סוף הוא זכה בתרומת הדשן"
והלה משיבו "כן אבל הוא חייב מיתה וכיון שזה מקום מושב הסנהדרין זה נחשב נגמר הדין וממילא פסול לעבודה"
ושלישי נכנס "מה פתאום הוא על גבי המזבח כבר וזה נחשב שכבר התחיל בעבודה"
וכך הם יושבים ודנים ומעלים סברות לאסור ולהתיר ומביאים ראיות ופירוקים
וכל מה שעומד לנגד עיניהם אינו אלא תרומת הדשן והחריגה בסדר היום העמוס של המקדש והעבודה
ואין אחד שם לב שנרצח פה מישהו מול עיניהם...
נרצח בבית ה'...
נרצח בשם ה'!!

ר' צדוק מתייפח בצד בבכי
וקורע את בגדיו
וכשהלחשושים בעניין התרומת הדשן מתגברים הוא כבר לא יכול יותר
והוא מתפוצץ...
הוא עומד על מעלות האולם בבגדים קרועים ועיניים אדומות
וצורח בקול ניחר
"אההה זה מה שאכפת לכם, עבודת הקרבנות?!
סבבה, אז מה דעתכם אולי צריך להביא עגלה ערופה על זה [הקהל מתענג על המחשבה עוד 'קרבן'...]
ועל מי נביא על העיר או על העזרות?
ואולי על זה ועל זה
ואל תשכחו את הסכין לחדדה ולשייפה שהרי לפי ההלכה........."

חלק מהקהל -שעדיין לא תפס את הביקורת- שומע את זה ומיד אורו עיניו
הוא סופק ידיים בהנאה ואומר לעצמו "פשש גיוועלדיק לזה לא ציפיתי גם עגלה ערופה יהיה היום, איזה יופי, מלא קרבנות...."
עוד זה מדמיין את הקיום מצווה כהלכתה של עגלה ערופה לפי כל הדינים וההלכות ברמב"ם ובנו"כ...
וקולו של ר' צדוק שוב רועם:
"זה מה שמעניין אותכם תרומת הדשן, עגלה ערופה , קרבנות.... זהו?!
לא שמישהו נרצח, לא הפיכת עבודת ה' להכשר לרצח, לא ריקבון הדת,
כל זה כלום! רק "אפעס תכלס הוא יכול עדיין לעשות את תרומת הדשן, למה לא?" ו"ובכלל רעיון טוב להביא עגלה ערופה על זה..."
השתגעתם?!!!!

ר' צדוק מסיים את דבריו וכל העם גועה בבכייה...

רק זה סיים את דבריו [מדוייק מתיבת "ואחר כך בא אביו" שהוא הגיע לאחר שר' צדוק גמר לדבר]
ואביו של הכהן הנרצח -שסיים בדיוק הפסקת סיגריה בפינת הקפה לימין שער המזרח- מגיע לתוך העזרה
"רבותי הכל בסדר לא לדאוג,
אל תדאגו על הבן שלי - כפרת עוונות. אבל הסכין, רבייעסיי הסכין עוד לא נטמאה אפשר להציל את הסכין"
כך הוא פונה לקהל כולו מחוייך, "הנה הצלתי את המצב" הוא אומר לעצמו.

הקהל מתחיל להתאושש, ומיד מתחיל שוב הלחשושים
"תכלס הוא צודק המצב לא כל כך נורא, הסכין עוד לא נטמאה"
ומיד מתחיל רחש בחש ונייעס שלם של איך להוציא את הסכין ודין טומאת דם אבר מן החי וכו' וכו'....

כאן ר' צדוק כבר לא יכול יותר והוא עוזב בייאוש את המקדש תוך שהוא מביט למעלה ומזיל דמעה כאומר לה' "אני ניסיתי..."

שלח תגובה