ודע מה שתשיב...

[גדול הדור]

גדול הדור, התודה לא כוללת את אמרות רא"ח נגד החסידים.

רבי חיים דער רב'ס המוזכר בהודעת שש משזר, לא החזיק ברשותו שעון. כששאלוהו מדוע, אמר שבשעות היום הוא יכול לשאול אנשים. שאלוהו, ומה תעשה בשעות הלילה? ענה רבי חיים, בלילה יש לי שופר. לתמיהת הסובבים, שופר מאי עבידתיה, אמר רבי חיים, בשעות הלילה, אני יוצא למרפסת ותוקע בשופר. חזקה היא, שיצא אדם כלשהו למרפסת ביתו ויצעק 'שתיים בלילה, מי תוקע כאן בשופר?!'...

לעשות דבר כזה באמת זה גרימת צער ואף גזל שינה לדעה שיש גזל שינה.

[שש משזר]

רבי חיים דער רב'ס, בהיותו בחור ישיבה, פעם נכנס המשגיח בבוקר והעיר אותו.
כעבור כמה דקות נכנס עוד פעם וראה שר"ח עדיין ישן. ושוב פעם העיר אותו.
א"ל ר"ח: בזכותך נתיישבה בלבי מה שנתקשיתי בו ימים רבים.
שבברכות השחר אומרים "יה"ר וכו' שתצילני היום ובכל יום וכו'",
ולכאורה למה לו להתפלל על "בכל יום",
הלוא בכל יום הדבר הראשון שעושים הוא שאומרים ברכות השחר, וא"כ ממילא יתפלל בכל יום על כל הדברים השנויים בתפילה זו?
ועכשיו זכיתי להבין הענין, כי מתפללים גם להינצל מ"פגע רע", ולפעמים יש "פגע רע" עוד בשעת השינה לפני שמספיקים להתפלל תפילת שחרית... ולכן תיקנו לומר "שתצילני היום ובכל יום"...

[אבי ר.]

שאלו פעם איזה אדמו"ר (שכחתי את השם שלו)
למה בתפילה אם יש 6 שמתפללים אפשר להצטרף למנין ולזימון צריך 7 שאכלו
הוא ענה מה אכפת לכם שעוד יהודי אוכל

[משולש]

משנכנס אדר מרבין בשמחה, א"כ זמנא גרמא למילתא דבדיחתא זו.
מרן הגר"י קמינצקי זצ"ל איקלע פעם לביהמ"ד חסידי [במקום נופש], ולאחר התפילה דתפילת שחרית ראה שכמה יהודים טובים נתיישבו ל"לחיים" ואכלו "תיקון" ושתו יי"ש.
ניגש אליהם ר' יעקב ושאל אותם: מה ענין אכילה זו, שמא יא"צ יש למישהו היום? ענו לו: לא.
שמא קידוש על הולדת הבת יש למישהו היום? ענו לו: לא.
שמא סיום מסכתא עורך מישהו היום? ענו לו: לא.
שמא יומא דהילולא של אדמו"ר כלשהו היום? ענו לו: לא.
או אז נתפלא עליהם פליאה גדולה ושאל: א"כ אכילה זו לשם מה היא?
ענה לו איזה אברך בהתלהבות: הנה במגילת אסתר כתוב: ותאמר המלך לאסתר המלכה במשתה היין מה שאלתך ומה בקשתך וגו', ויש לפרש כך – ותאמר המלך, פי' מלכו של עולם [כבחז"ל], לאסתר המלכה, פי' לכנסת ישראל המשולה לאסתר המלכה, במשתה היין כאשר יהודים מסובים באחדות ועושים לחיים, מה שאלתך וגו', שאז הוא עת רצון בו הקב"ה ממלא משאלות לבם לטובה!
"הפלא ופלא" – הסכימו כולם.
"פלא והפלא" – ענה אחריהם ר' יעקב, "אבל נפלא ממני להבין דבר קטן אחד. איך זה ש"המלך" אינו כפשוטו של מקרא אלא הקב"ה, "אסתר המלכה" אינו כפשוטו של מקרא אלא כנסת ישראל, אבל "משתה היין" זה אותו משתה היין כבפשוטו של מקרא (ולא על יינה של תורה וכדו') ?!...

שמעתי פעם סיפור דומה שענו לו שהיום יום פטירת האדמו"ר ואז אמר "גם אני לא כל כך הערצתי אותו, אבל לא עד כדי כך לעשות שמחה על זה".

[פעמון זהב וקורונימון]

לפי זכרוני זה וארט סלונימאי רציני, ולא בדיחה

[שש משזר]

נודניק אחד הגיע למרן הסטיפלר, ושאלתו בפיו:
כבוד הרב, תענה לי "דוגרי" - האם אתה בעל רוה"ק.
שאלו הסטיפלר: מה פירוש המלה "דוגרי"?
ענה הנודניק: דוגרי פירושו "קצר, ישר, ולענין"!
השיב הסטיפלר: א"כ תצא מפה, אבל "דוגרי"...

[שש משזר]

פעם הגיע הלב שמחה לשמחה, וראה איך שרב א' יושב בשולחן הכבוד ואוכל המנה העיקרית בתיאבון...
נענה הבעל שמחה: אסור להסתכל עליו, כמו שאמרו ז"ל "אסור להסתכל בשעה שחיה ועוף נזקקין זו לזו".....

[שש משזר]

מישהו נכנס לחדרו של הדברי חיים מצאנז, וא"ל: רבי, אני זקוק לישועה.
שאלו הרבי: מה קרה?
א"ל האיש: בני השתגע רח"ל!!
"במה מתבטא השגעון שלו?" שאלו הרבי.
"הוא רוקד עם שיקסע ואוכל חזיר!!!" ענה האיש.
"א"כ" השיב הרבי "הוא לא משוגע. שאילו היה אוכל שיקסע ורוקד עם חזיר, אז הוא היה נקרא משוגע,
אבל עכשיו שהוא רוקד עם שיקסע ואוכל חזיר הוא לא משוגע, הוא סתם בעל תאוה"...

[שלמה קוסטליץ]

נודניק אחד הגיע למרן הסטיפלר, ושאלתו בפיו:
כבוד הרב, תענה לי "דוגרי" - האם אתה בעל רוה"ק.
שאלו הסטיפלר: מה פירוש המלה "דוגרי"?
ענה הנודניק: דוגרי פירושו "קצר, ישר, ולענין"!
השיב הסטיפלר: א"כ תצא מפה, אבל "דוגרי"...

אני שמעתי את הסיפור על הגר"ח שליט"א. בתשובה לשאלת הגר"ח, מה זה 'דוגרי', ענה האיש 'בפנים'. שאלו הגר"ח, אתה רוצה סטירה ב'דוגרי'???

[שש משזר]

נודניק אחד הגיע למרן הסטיפלר, ושאלתו בפיו:
כבוד הרב, תענה לי "דוגרי" - האם אתה בעל רוה"ק.
שאלו הסטיפלר: מה פירוש המלה "דוגרי"?
ענה הנודניק: דוגרי פירושו "קצר, ישר, ולענין"!
השיב הסטיפלר: א"כ תצא מפה, אבל "דוגרי"...

אני שמעתי את הסיפור על הגר"ח שליט"א. בתשובה לשאלת הגר"ח, מה זה 'דוגרי', ענה האיש 'בפנים'. שאלו הגר"ח, אתה רוצה סטירה ב'דוגרי'???

התשובה כשלעצמה חזק, אבל יותר מדי בוטה לתכונת הגר"ח. תשובה שנונה זו מתאים יותר לאדמור"י גור...

[פעמון זהב וקורונימון]

נודניק אחד הגיע למרן הסטיפלר, ושאלתו בפיו:
כבוד הרב, תענה לי "דוגרי" - האם אתה בעל רוה"ק.
שאלו הסטיפלר: מה פירוש המלה "דוגרי"?
ענה הנודניק: דוגרי פירושו "קצר, ישר, ולענין"!
השיב הסטיפלר: א"כ תצא מפה, אבל "דוגרי"...

אני שמעתי את הסיפור על הגר"ח שליט"א. בתשובה לשאלת הגר"ח, מה זה 'דוגרי', ענה האיש 'בפנים'. שאלו הגר"ח, אתה רוצה סטירה ב'דוגרי'???

התשובה כשלעצמה חזק, אבל יותר מדי בוטה לתכונת הגר"ח. תשובה שנונה זו מתאים יותר לאדמור"י גור...

כל מה ששמעתם זה חיקויים לא מוצלחים.
המקור הוא ר' ישראל מאיר שושן שהגיע לסעודת פורים בבית רבי עזריאל אוירבך להגיד בדחנות לשמח את חמיו של המארח, האורח הקבוע - מרן פוה"ד הגרי"ש אלישיב.

הוא עשה שם חיקויים מוצלחים של כל הגדולים. ואחד הבדיחות שלו היה חיקוי של הסטייפלר קורא פתק "תאגיד לי בבאקושו בדוגרי, האם ייש לורב רוח הקוידעש".. המממ מה זה בדוגרי?
האיש לוקח את הפתק וכותב: בדוגרי = בפנים.
ואז הסטייפלר [החקיין] לוקח ביד את המקל וצועק "ציי מפוי לפני שאני מכניס לכו עס המקל בדוגרי!!"

[שימקע]

אז זה היה כבר עם הסטייפלר ועם הגר"ח, וגם בפני הרב אלישב?

[משולש]

התשובה כשלעצמה חזק, אבל יותר מדי בוטה לתכונת הגר"ח. תשובה שנונה זו מתאים יותר לאדמור"י גור...

כל מה ששמעתם זה חיקויים לא מוצלחים.
המקור הוא ר' ישראל מאיר שושן שהגיע לסעודת פורים בבית רבי עזריאל אוירבך להגיד בדחנות לשמח את חמיו של המארח, האורח הקבוע - מרן פוה"ד הגרי"ש אלישיב.

הוא עשה שם חיקויים מוצלחים של כל הגדולים. ואחד הבדיחות שלו היה חיקוי של הסטייפלר קורא פתק "תאגיד לי בבאקושו בדוגרי, האם ייש לורב רוח הקוידעש".. המממ מה זה בדוגרי?
האיש לוקח את הפתק וכותב: בדוגרי = בפנים.
ואז הסטייפלר [החקיין] לוקח ביד את המקל וצועק "ציי מפוי לפני שאני מכניס לכו עס המקל בדוגרי!!"

עכשיו אתה צריך להעלות את זה כווידאו לכאן.

[פעם חשבתי]

זה לא שמעתי, אבל שמעתי ששושן חיקה בסעודה שם בשמיטה הקודמת את חתנא דבי נשיאה הגרי"ז רבה של רמת אלחנן... און דאס איז גיווען גוווט!!!!

[פעמון זהב וקורונימון]

אה. עם היין של אוצר בי"ד. ידוע.....

[שלמה קוסטליץ]

אה. עם היין של אוצר בי"ד. ידוע.....

לי לא ידוע.

[משולש]

גם זה אשכול בדיחות

[שש משזר]

יהודי אחד בא לפני ה"נודע ביהודה", ושאל בעצתו:
רבי - אמר לו היהודי - רוצה אני לעסוק בדברי תורה ואיני יכול. בני אדם באים אלי בכל שעות היום ומבטלים אותי מלמודי.
אמר לו הרב:
זאת עצתי, כשיבוא אליך עשיר - בקש ממנו הלואה, ויעזבך,
וכשיבוא עני - הלוה לו ממון, ולא תוסיף עוד לראות את פניו.

[שש משזר]

המלבי״ם בא לעיר אחת ושבת בה את השבת.
בשעת תפלה בבית הכנסת ראה שנוהגים שם לנשק את התורה בדרך משונה: כל מתפלל נוגע בספר התורה בקצות אצבעותיו ונושקן.
כשהגיע זמן קריאה עלו לתורה ונדבו סכומים גדולים לבית הכנסת.
אמר המלבי״ם למי שישב על ידיו:
- משבח אני את בני העיר שהם נדיבים גדולים.
לחש לו שכנו:
- אל נא תשבחם, נוהגים הם מנהג מכוער, נודרים ואינם משלמים.
לאחר קריאת התורה נגשו הגבאים של בית הכנסת אל המלבי״ם ובקשו ממנו לדרוש דרשה.
פתח ואמר:
- ראיתי שאתם מנשקים ביד ונודבים בפה, יהי רצון שתהפכו את הסדר ותהיו מנשקים בפה ונודבים ביד...

[שש משזר]

פעם דיבר הגר"ח מבריסק עם אנשים אודות איש מסוים אשר היה מן "המתקדמים"
נענה הגר"ח ואמר: הלוא היהודי הזאת "מגולח" הוא?!!
אמרו האחרים: כבוד הרב, הן יש לו זקן!
שחק הגר"ח ואמר: כונתי לומר, שבעצם מגולח הוא, אלא שהזקן מסוה את זה...

[שימקע]

משכילים שאלו פעם את רב העיר (לא זוכר מי) מה הבדל בין ס' ש' ות' אז ענה להם שהבבדל הוא ב"וכסילים מתי תשכילו".

[נבון]

מתוך העלון הפופולרי שבת טיש לפרשת ויקהל
משכיל אחד רצה להתל במלבי"ם ובקש ממנו היתר לעשן בשבת ענה לו המלבי"ם יש לי היתר בשבילך אם תעשן על ידי שינוי. שאלו המשכיל איזה שינוי ענה לו "הפוך את הסיגריה עם האש בתוך הפה".............

[נבון]

מתוך העלון הפופולרי שבת טיש לפרשת כי תשא
משכיל אחד בא לפני רבי נפתלי מרופשיץ וחמד לצון עם 'שאלה חמורה': "פצע נתהוה לי בבשרי והרופא צוה עלי להניח עליו תחבושת ספוגה בחלב. נפשי בשאלתי, האם אין כאן חשש של בשר בחלב"? השיב הרבי לכסיל כאולתו: "אכן יש פה חשש של בשר בחלב, ולכן עליך להמתין עד שהפצע יגדל הרבה, ואז יהיה החלב בטל בששים"...

[נבון]

מתוך העלון הנ"ל

משכיל אחד נכנס לבית כנסת וראה חסידים אוכלים סעודה שלישית בצותא. לגלג עליהם ואמר: "אכלו הרבה בשביל הנשמה היתרה שבכם". השיב לו חסיד פקח: "ומה עם הנשמה היתרה שלך"? לגלג המשכיל: "לי יש רק נשמה אחת"! "אמנם כן", השיב החסיד, "אבל היא יתרה"... ..

[נבון]

כנ"ל
בעיר אחת נערכה מגבית גדולה לצרכי צדקה, אולם עקב הוצאות הפרסום ושכרם של העוסקים בדבר, נותר סכום קטן מאד לענין הצדקה. עמד יהודי פקח ואמר: כשע¬שו את ע¬גל הזהב במדבר, כתוב "ויתפרקו כל־העם את־נזמי הזהב אשר באזניהם", וכיצד יצא רק ע¬גל זהב קטן מכל הע¬ם ולא יצא פר גדול? אלא, שכשהכריז אהרן "פרקו נזמי הזהב" הקימו בעם 'ועדות' לאיסוף התרומות וערכו פרסום רב, וכל 'העסקנים' נטלו את 'שכרם'. ומהזהב שנותר יצא רק ע¬גל קטן...

[גדול הדור]

מתוך העלון הנ"ל
משכיל אחד נכנס לבית כנסת וראה חסידים אוכלים סעודה שלישית בצותא. לגלג עליהם ואמר: "אכלו הרבה בשביל הנשמה היתרה שבכם". השיב לו חסיד פקח: "ומה עם הנשמה היתרה שלך"? לגלג המשכיל: "לי יש רק נשמה אחת"! "אמנם כן", השיב החסיד, "אבל היא יתרה"... ..

החסידים הם חסידי רבי ברוך ממז'יבוז' והחסיד השנון הוא הרשל'ה מאוסטרופולי. הבאתי זאת בין "מעשיות הרשל'ה" שבתגובתי לעיל.

[שש משזר]

דרשן נודד בא לעירה והכריז שבמוצאי שבת ידרש בבית הכנסת, בצאת השבת, אחר ההבדלה, נתקבץ קהל גדול, אנשים ונשים, לבית הכנסת והדרשן עלה על הבימה והחל לדבר. מכיון שדבר שעה קלה ראו השומעים שאין כחו בפיו והוא מפטפט פטפוטים של שטות. החלו הנאספים מדברים זה אל זה וצוחקים, ולא שמעו עוד לדבריו.
פתאום נשמע מתוך שאון הצחוק קול בכי. אחת הנשים התיפחה ועיניה זלגו דמעות.
כשגמר הדרשן וירד מעל הבימה נגש אל האישה ואמר לה:
הכך נגעו דברי אל לבך כי בכית? מנעי קולך מבכי . . .
ענתה לו האישה:
איך לא אבכה ושד-י המר לי מאד. בן יחיד לי וגלה למקום תורה, לאותה ישיבה שאתה למדת בה, ולמודו עולה לי בדמים מרבים, וכששמעתי אותך מדבר עלה חשש בלבי שמא ילמד גם בני מה שלמדת אתה ויהא חכם כמוך. לפיכך לא יכולתי להתאפק ופרצתי בבכי...

[שש משזר]

מעשה באדם שעלה ארצה לאחר השואה, ושמע שישנם שני גדולי עולם בארה"ק, ה"ה מרן הגרי"ז מבריסק, ומרן החזו"א, זי"ע.
נסע האיש ירושלימה ונכנס למעונו של הגרי"ז, ובירך ברכת "שחלק מחכמתו ליראיו".
נזדעק הגרי"ז והקפיד עליו באומרו:
- "ברכה לבטלה, ברכה לבטלה היא"!!!...
המשיך האיש לעיה"ת ב"ב ונכנס למעון החזו"א, ושוב פעם בירך ברכת "שחלק מחכמתו ליראיו".
ענה החזו"א "אמן" על ברכתו, והמשיך לומר:
- "דע שנפסק להלכה, שאף על ברכה לבטלה – אם לא היה מודע להמברך שברכה לבטלה היא – עונים 'אמן'"...
(והרבה יש ללמוד מזה מחילוק שבין אלו שני רועי ישראל).

[שש משזר]

מעשה בהג"ר אהרן לוין זצ"ל הי"ד אבד"ק ריישא, שהיה חבר בסיים הפולני [חבר בפרלמנט] לפני השואה.
ובשנים שלפני השואה התחיל רוח האנטישמיות הגרמנית לשוב בפולניה. ופ"א שאל אותו נוצרי שהיה חבר בפרלמנט:
- "מדוע אתם יהודים מבריחים ממדינה למדינה, ומעלימים מכס, דברים המנוגדים לחוק"?!
ענה לו רבי אהרן: "אספר לך מעשה ויהיה לך למשיב נפש"...
"מעשה בחיות יער שפרצה מגיפה בהם, ורבים חללים הפילה, עד שהחליטו החיות להתקבץ יחדיו ולראות בשל מי הרעה הזאת, מי חטא בחטא כזאת אשר בגללו כולם נענשים. מינו את האריה לשופט וכל באי יער עוברים לפניו כבני מרון.
בא הדוב ואמר: אני הרגתי כמה חיות ובהמות, האם לחטא יחשב לי?
א"ל השופט: לא, זה מחייתך ואין לבוא בטרוניה על מעשיך!
בא הזאב ואמר: אני נכנסתי לשדהו המשומר של אדם, הוצאתי תרנגולת משם וטרוף טרפתיה, האם בגללי בא חרון אף הלזה?
א"ל השופט: לא, זה מחייתך, ואדרבה התרנגולת צריכה להיות בחופשי למען תסעוד להנאתך ללא יגיעה רבה!
וכך עברו לפניו על החיות, ולכולם מצא פתח היתר שעשו כדין.
לפתע בא שם השה בראש מושפל, וארכובותיו דא לדא נקשן, ובקול חלוש העיד: גם אני שלא כדין עשיתי, פ"א הבעה"ב שלי נתן לי מעט מדי תבן, הרגשתי רעב נורא ולא נענה לי, פתאום ראיתי בפינה נידחת מעט תבן, התגנבתי לשם ואכלתי מהתבן. אבל רק משום שהייתי רעב עשיתי כן.
נהם השופט כארי: אכן! נמצא הגנב ונמצא החייב, מבעה"ב שלו גנב, ועל עבירה זו כולנו משלמים עכשיו"!!!....
"כך הם בני ישראל בין הנוכרים, המכים אותם, לוקחים מהם כל יכולת להתפרנס בכבוד, מזלזלים בהם, כאשר נכרים אלו גונבים ורוצחים וכו'. אבל לא עליהם תלונותיכם, כי אם על כבשת הרש ש"גנב" מתוך רעבון, קצת תבן!" - הטיח בו רבי אהרן לוין...

[שש משזר]

מישהו נכנס אל הנודע ביהודה ובידו פירוש שכתב על מגילת קהלת.
ביקש היהודי את הסכמת הנוב"י לספרו.
עיין הגאון בספר, ולבסוף אמר בהתפעלות:
"אני מוצא בחיבור זה חכמה מופלגת".
תמה המחבר ושאל: רבינו, עד כדי כך?!
"אכן" - אמר הגאון, "דרושה חכמה מופלגת כדי להפוך את החכם מכל אדם לשוטה מכל אדם"...