סיפורים מגדולי הדורות

פורום בני תורה. חידושי תורה. פסקי הלכה. הנהגות של חכמי הדורות. מוסר וחסידות.

מנהל: יאיר

סמל אישי של משתמש
הכתב התורני
הודעות: 563
הצטרף: 19 נובמבר 2014, 19:53
קיבל תודה: 3 פעמים

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי הכתב התורני »

"מה אתה דופק?"

פעם כשראה הרה"ק מראפשיץ זי"ע יהודי האומר תחנון ומכה על לבו באומר ודברים אך ראשו ולבו בל עמו, פנה אליו ואמר לו: הא למה אתה דומה, לזה הדופק על שער בית חברו, אך חברו אינו נמצא, על כן הרי הוא דופק ודופק אך אין לדפיקותיו כל תועלת, אין קול ואין עונה... כך גם אתה "וואס קלאפסט'ו? קיינער איז דאך נישט דארט?!..."התבטא הרה"ק מראפשיץ זי"ע: הנה עשרות פירושים, ביאורים, נימוקים ופלפולים שמעתי על 'לא תגנוב' שבתורה; עד שכמעט ושכחתי שקיים גם פשט נוסף שביאורו - שאסור לגנוב! (חסידים מספרים ח"ג).

שולם
הודעות: 319
הצטרף: 23 דצמבר 2013, 18:55

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי שולם »

מי יכול בבקשה לטובת החסומים להביא לנו את ההקלטה הזו?

הקלטה נדירה: תוכנית רדיו על ה"חפץ חיים"
לרגל יום ההילולא של מרן החפץ חיים זי"ע החל היום, חושף הרב ישראל גליס מארכיונו הקלטה נדירה מתוכנית רדיו ששודרה לפני כחמישים שנה, בה הרב דוד הכהן הנזיר זצ"ל - אביו של הרב שאר ישוב הכהן זצ"ל - והסופר הרב דוד זריצקי ז"ל, משוחחים על החפץ חיים • האזינו (חרדים)

http://www.kikar.co.il/211209.html

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8633
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 94 פעמים
קיבל תודה: 86 פעמים

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער »

נעשה ונשמע כתב:
מרן ראש הישיבה כתב:
הכתב התורני כתב:כמה הגיגים נפלאים, כתובים וערוכים על ידי הכותב המוכשר בו הוא מגלגל את סיפורו של המשמש הנודע "רבי יהושע" של הרה"ק מראפשיץ, או כפי שנהג רבו לכנותו "שיע בהמה"
הכתב התורני כתב:לזכות לזרע של קימא מבלי להינשא?!
סיפר רביה"ק רבי שלום מקאמינקא זי"ע: יומא חד עת שהיתי בבית מדרשי נתקלתי עם אחד מיהודי עירי, שהיה מבוגר ובא בימים אך עדיין אינו בא בברית הנישואין, ניגשתי אליו ואמרתי לו, הרי לא טוב היות האדם לבדו ומדוע שלא תינשא ותקים בית נאמן בישראל, ענה לי הלה, רבי אבל הלא תדע כי גלמוד אנכי מזה שנים רבות ואין לי כל חפץ להתחיל לחיות עם עוד נברא שיכנס לצל קורתי, אך אני לא הרפיתי והמשכתי, אבל כיהודי הרי הנך מצווה במצוות רבה ושמה 'פריה ורביה' להביא צאצאים בעולם ולהשאיר שֵׁם ושארית בהאי עלמא, אי משום כך אל לי לדאוג, הצטחק היהודי, הרי ידוע שאין לך ערירי הנוסע אל הרה"ק ה'שר שלום' מבעלזא זי"ע שאינו חוזר ללא בנים, אם כן אשים אף אני את פעמי אל עבר העיר בעלזא ואוושע בבנים, ועתה אמור נא לי רבי מדוע לי להנשא.
אני שמעתי אף מעשה נורא זה על אותו משב"ק המפורסים ר' יהושע בהמה.
שהוא עצמו לא נתחתן מעולם,
וכשגערו בו מדוע אינו נושא אשה תמה עליהם ומדוע עלי לישא אשה,
ואמרו לו למען יוכל להעמיד דור אחריו ולקיים מצוות התורה,
ויען ויאמר: אויב איך וועל וועלן האבן קינדער וועל איך פאהרן קיין בעלזא און איך וועל פועל'ן צו האבן קינדער"
(אם בבנים אחפוץ, אשים פעמיי לבעלזא, ושם אפעל שאוליד בנים)

ושמעתי מאחד הלצים היותר מיוחדים שבדורנו,
שעל כן נקרא שמו בפי כל "יהושע בהמה"
הגבאי העומד סמוך ונראה אצל הצדיק הקדוש מראפשיץ שכידוע לא היה 'קטלא קניא'
צריך ליסע לבעלזא לפעול ישועות?!, בהמה!!!
דומני שטעית
הסיפור אודות אודות הנסיעה לבעלזא לפעול ילדים, היה אצל 'חכם' אחר. -- פרץ מקאמינקא (מובא בספר אוהב שלום).
כך שהפרשנות קצת לא מתאימה למציאות. [ובכלל 'יהושע בהמה' הנ"ל דומני שכן היה נשוי...].
ואני שמעתי את שני אלו ושמעתי גם גירסה שלישית שזה היה אצל גבאי של הדברי חיים מסאנז זי"ע, והוסיפו שבספר דברי חיים עה"ת בפרשת תצווה בתחילת הפשרה מובאת ד"ת על חובת ההשתדלות, וד"ת זו אמר הרה"ק מסאנז לגבאי שלו בתגובה לדבריו.

ואלו ואלו דא"ח...
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

סמל אישי של משתמש
הכתב התורני
הודעות: 563
הצטרף: 19 נובמבר 2014, 19:53
קיבל תודה: 3 פעמים

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי הכתב התורני »

גאליציינער כתב:
נעשה ונשמע כתב:
מרן ראש הישיבה כתב:
הכתב התורני כתב:כמה הגיגים נפלאים, כתובים וערוכים על ידי הכותב המוכשר בו הוא מגלגל את סיפורו של המשמש הנודע "רבי יהושע" של הרה"ק מראפשיץ, או כפי שנהג רבו לכנותו "שיע בהמה"
הכתב התורני כתב:לזכות לזרע של קימא מבלי להינשא?!
סיפר רביה"ק רבי שלום מקאמינקא זי"ע: יומא חד עת שהיתי בבית מדרשי נתקלתי עם אחד מיהודי עירי, שהיה מבוגר ובא בימים אך עדיין אינו בא בברית הנישואין, ניגשתי אליו ואמרתי לו, הרי לא טוב היות האדם לבדו ומדוע שלא תינשא ותקים בית נאמן בישראל, ענה לי הלה, רבי אבל הלא תדע כי גלמוד אנכי מזה שנים רבות ואין לי כל חפץ להתחיל לחיות עם עוד נברא שיכנס לצל קורתי, אך אני לא הרפיתי והמשכתי, אבל כיהודי הרי הנך מצווה במצוות רבה ושמה 'פריה ורביה' להביא צאצאים בעולם ולהשאיר שֵׁם ושארית בהאי עלמא, אי משום כך אל לי לדאוג, הצטחק היהודי, הרי ידוע שאין לך ערירי הנוסע אל הרה"ק ה'שר שלום' מבעלזא זי"ע שאינו חוזר ללא בנים, אם כן אשים אף אני את פעמי אל עבר העיר בעלזא ואוושע בבנים, ועתה אמור נא לי רבי מדוע לי להנשא.
אני שמעתי אף מעשה נורא זה על אותו משב"ק המפורסים ר' יהושע בהמה.
שהוא עצמו לא נתחתן מעולם,
וכשגערו בו מדוע אינו נושא אשה תמה עליהם ומדוע עלי לישא אשה,
ואמרו לו למען יוכל להעמיד דור אחריו ולקיים מצוות התורה,
ויען ויאמר: אויב איך וועל וועלן האבן קינדער וועל איך פאהרן קיין בעלזא און איך וועל פועל'ן צו האבן קינדער"
(אם בבנים אחפוץ, אשים פעמיי לבעלזא, ושם אפעל שאוליד בנים)

ושמעתי מאחד הלצים היותר מיוחדים שבדורנו,
שעל כן נקרא שמו בפי כל "יהושע בהמה"
הגבאי העומד סמוך ונראה אצל הצדיק הקדוש מראפשיץ שכידוע לא היה 'קטלא קניא'
צריך ליסע לבעלזא לפעול ישועות?!, בהמה!!!
דומני שטעית
הסיפור אודות אודות הנסיעה לבעלזא לפעול ילדים, היה אצל 'חכם' אחר. -- פרץ מקאמינקא (מובא בספר אוהב שלום).
כך שהפרשנות קצת לא מתאימה למציאות. [ובכלל 'יהושע בהמה' הנ"ל דומני שכן היה נשוי...].
ואני שמעתי את שני אלו ושמעתי גם גירסה שלישית שזה היה אצל גבאי של הדברי חיים מסאנז זי"ע, והוסיפו שבספר דברי חיים עה"ת בפרשת תצווה בתחילת הפשרה מובאת ד"ת על חובת ההשתדלות, וד"ת זו אמר הרה"ק מסאנז לגבאי שלו בתגובה לדבריו.

ואלו ואלו דא"ח...
האמת שגרסא זאת אינה תואמת כ"כ את המציאות:
כי משמשו של ה'דברי חיים' לא היה אלא חסיד ובעל בעמיו, נשוי ובעל משפחה ושמו רבי רפאל ז"ל, ולא איזה גבאי מטומטם שיגיד כהנה.
שנית - הרה"ק השר שלום מבעלזא זי"ע היה מבוגר בכמה עשורים מהרה"ק ה'דברי חיים' מצאנז זי"ע, כך שהרבה יותר מהימן שהסיפור היה בהרה"ק מראפשיץ שהוא בן דורו (אם כי בכ"ז מבוגר מהשר שלום) או בהרה"ק מקאמינקא אשר כידוע נהיה תלמיד של בעלזא לאחר שרבו הרה"ק מראפשיץ הסתלק.
שלישית - הכתיב "סאנז" כתוב אך בספרים עתיקים או שגור בפיהם של חסידים ישישים או גדולי הדור (זכור לי שחסיד צאנז אמר לי פעם שגם רבו אומר כך: סאנז. אבל זה לא מאומת ונא לא לתקוף אותי) ומהיכן זה מגיע אליך?

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8633
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 94 פעמים
קיבל תודה: 86 פעמים

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער »

לכתב התורני הנכבד:
על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:
1] אכן, הזכרת לי, קראו לו רפאל למשמשו של הדברי חיים מס[צ]אנז זי"ע, ולמרות פקפוקיך, שמעתי את הסיפור עליו, וראה גם מה שציינת לספר דברי חיים לפרשת תצווה.
2] הרה"ק מראפשיץ הוא נחשב כדור לפני השר שלום מבעלזא, אם אתה יודע קצת תאריכים - הרה"ק מראפשיץ נפטר בשנת תקפ"ז והרה"ק מבעלזא נפטר בשנת תרט"ו - 28 שנים אחריו, ולא מסתבר שמשמשו של הרה"ק מראפשיץ, שבימי השר שלום זי"ע נחשב כאחד מגדולי וזקני האדמו"רים שידבר כאלו דיבורים, הרבה יותר מסתבר שמשמש של אדמו"ר מדור שלאחריו שידבר גדולות ונצורות על אדמו"ר מדור שלפני רבו שלו, הלא כן ?!
3] במקור אומרים סאנז, כמו סאקמר, ומשום מה הסמ"ך התחלף בצד"י, ואם שמעתי טוב, גם האדמו"ר הנוכחי אומר סאנז.
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

סמל אישי של משתמש
ארץ ישראל
הודעות: 804
הצטרף: 30 אפריל 2013, 03:55

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי ארץ ישראל »

גאליציינער כתב:לכתב התורני הנכבד:
3] במקור אומרים סאנז, כמו סאקמר, ומשום מה הסמ"ך התחלף בצד"י, ואם שמעתי טוב, גם האדמו"ר הנוכחי אומר סאנז.
בשני הערים, מקור השם מע"ז ומשמשיה וכו' והיהודים קיימו בהם מוסבות שם. "סאקמר" ו"צאנז" הם השמות היהודיים.
עובד כמו סוס = לא זז בלי מכות. מילון קורות חיים

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8633
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 94 פעמים
קיבל תודה: 86 פעמים

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער »

ארץ ישראל כתב:
גאליציינער כתב:לכתב התורני הנכבד:
3] במקור אומרים סאנז, כמו סאקמר, ומשום מה הסמ"ך התחלף בצד"י, ואם שמעתי טוב, גם האדמו"ר הנוכחי אומר סאנז.
בשני הערים, מקור השם מע"ז ומשמשיה וכו' והיהודים קיימו בהם מוסבות שם. "סאקמר" ו"צאנז" הם השמות היהודיים.
אתה בטוח שצאנז הוא השם היהודי ? הרי רבני העיר והצדיקים לבית צאנז תמיד נקטו במילה סאנז, במילה צאנז השתמשו המון העם, ולא מסתבר כפי שכתבת אלא יותר נראה לי להיפך.
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

סמל אישי של משתמש
רמה בים
הודעות: 496
הצטרף: 29 אוקטובר 2014, 23:51
קיבל תודה: 6 פעמים

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי רמה בים »

כמדומני שאתה טועה, למיטב ידיעתי ה'דברי חיים' קראה צאנז בעוד ששם העיר סאנז, ואכן הגאליצייאנע אידן קראו לה כשמו 'סאנז' / 'סאנדז' /'סאנץ'. וכמדומני שבשפה הפולנית האות צ אינה בשימוש. שם משתמשים הרבה עם הצירוף (טש-cz), ושם העיר בפוליש הוא Nowy Sącz - נובי סאונטש.
פורום לדעת זך ונקי, כי אין לנו פורום אחר!
הבה נשמור על רָמָה בְּיַם ההודעות...

סמל אישי של משתמש
סבא קשישא
הודעות: 9999
הצטרף: 10 מרץ 2016, 18:51
קיבל תודה: 9 פעמים

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי סבא קשישא »


סמל אישי של משתמש
1010
הודעות: 6212
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 18 פעמים

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי 1010 »

קראתי פעם בירחון אמריקאי היו"ל בחו"ל
על המילה סאנז, שזה שם של ע"ז, ולכן שינו את השם.
מישהו שמע פעם כך?
א.
ב.

ג. ברגע האמת, כולנו חרדים לדעת.

סמל אישי של משתמש
סבא קשישא
הודעות: 9999
הצטרף: 10 מרץ 2016, 18:51
קיבל תודה: 9 פעמים

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי סבא קשישא »

1010 כתב:קראתי פעם בירחון אמריקאי היו"ל בחו"ל
על המילה סאנז, שזה שם של ע"ז, ולכן שינו את השם.
מישהו שמע פעם כך?
כך בדיוק כתבו בקישור שמעלך.

סמל אישי של משתמש
יאיר
מנהל ראשי
הודעות: 17649
הצטרף: 18 אפריל 2013, 23:43
נתן תודה: 303 פעמים
קיבל תודה: 488 פעמים
יצירת קשר:

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי יאיר »

סבא קשישא כתב:
1010 כתב:קראתי פעם בירחון אמריקאי היו"ל בחו"ל
על המילה סאנז, שזה שם של ע"ז, ולכן שינו את השם.
מישהו שמע פעם כך?
כך בדיוק כתבו בקישור שמעלך.
לא בדיוק..שם כתבו סונז'... ;)
בבקשה להעלות רק סרטונים ראויים, כשרים וצנועים ב-100%.
הנתקל בסרטון בעייתי, בבקשה לדווח בפרטי או בסימון '!', יישר כח!

סמל אישי של משתמש
סבא קשישא
הודעות: 9999
הצטרף: 10 מרץ 2016, 18:51
קיבל תודה: 9 פעמים

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי סבא קשישא »

[ההבדל שבין סונז לסאנז הוא כעין ההבדל שנכתב כאן - https://chl.co.il/viewtopic. ... 80#p303239 ]

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8633
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 94 פעמים
קיבל תודה: 86 פעמים

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער »

[החסידות על העליונה ח"א עמ' ר"י, ערך: חפץ חיים]

"ה"חפץ חיים" הכיר והעריך כראוי את התועלת המרובה שהביאה החסידות ליהדות בפולין - כותב הרב מ"מ ישר תלמידו של ה"חפץ חיים" בספר "החפץ חיים ופועלו" - מספר היה בשבחם שהם נלחמו בכל עוד נגד המשכילים ולא הסכימו לשום פשרות או ויתורים.
מתבטא היה: החסידים עמדו כקיר מגן מפני אש הכפירה מסביב לבתי ישראל ולא הניחו למגפת האפיקורסות להתפשט, אנחנו הני בישי גדיא מתחבאים אנו בחורינו ונותנים לחפשים ולפורקי עול לעשות כרצונם, ואילו החסידים אינם מרשים זאת, יוצאים הם חוצץ במלחמתם התקיפה ובמקרים רבים הצליחו להרחיק את הזרים מגבולם.
אירע וחסידים מסויימים בדרך מלחמתם פגעו בכבודו של גדול מפורסם, ה"חפץ חיים" הצטער מאוד על תקרית זו, אך משנתבקש לתבוע את עלבונו של אתו גדול סירב, את עמדתו בנידון נימק בהסתמך על מימרת הגמרא: "ורודף שהיה רודף אחר רודף להציל, ושבר כלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור, לא מן הדין אלא שאם אין אתה אומר כן, אין לך אדם שמציל את חבירו מן הרודף (ב"ק קי"ז ע"ב)", הרי כדי שימצא מי שיציל את חבירו מהרודף, משלים הדין עם זה שיסבול לפעמים אדם חף מפשע שישתברו כליו, ף מלחמתם של החסידים מכוונת כדי להציל את היהדות מיד רודפיה, אשר על כן גם אם לפעמים נפגע על ידם בדרך רדיפתם אדם כף מפשע, מן ההכרח להשלים עם עובדה זאת. [הדברים מובאים מפורש בספרו של רבי לייב בנו של הח"ח.]
הרב ישר ממשיך ומביא את דבריו המופלאים של ה"חפץ חיים" לתלמידו הקרוב הגאון רבי אלחנן ווסרמן זצ"ל הי"ד: מובא בספרים שבשעה שבשמים מבקשים להוריד לעולם הזה רעיון חשוב או ענין קדוש וכוחות הסט"א מתגברים ומשתדלים בכל האמצעיים למנוע בעד זאת, נוהגים בשמים לפי הנאמר עם עיקש תתפתל, דהיינו שמתעים את הסט"א בדרך עקלתון ע"י שעוטפים את המגמה בלבוש של חולין ולפעמים גם בצורה שיהיה בה משום שיבוש הדעות במקצת, כסבורים כוחות הטומאה שמשלהם הוא וחדלים מקטרוגם. אמנם בסופו של דבר נחשפים ניצוצות הקדושה שתחילתם באו לעולם הזה בדרך נפתלת, מסיבה זו צווח הגאון מוילנא בשעתו ככרוכיה נגד שיטת החסידות כפי שהיה נראה בזמנו, ואולם בזמן האחרון נתברר שהיו זקוקים לה."


לענ"ד נ"ל שכל מילה נוספת מיותרת !!!
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

סמל אישי של משתמש
יאיר
מנהל ראשי
הודעות: 17649
הצטרף: 18 אפריל 2013, 23:43
נתן תודה: 303 פעמים
קיבל תודה: 488 פעמים
יצירת קשר:

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי יאיר »

מתבטל אני לדברי הקדוש הח"ח זצ"ל.

איפה 'אנכי הקטן' שאמר שהגר"א התנגד לחסידות רק בגלל שקרים וכו'?
בבקשה להעלות רק סרטונים ראויים, כשרים וצנועים ב-100%.
הנתקל בסרטון בעייתי, בבקשה לדווח בפרטי או בסימון '!', יישר כח!

סמל אישי של משתמש
אנכי הקטן
הודעות: 154
הצטרף: 19 אוקטובר 2016, 01:55

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי אנכי הקטן »

יאיר כתב:מתבטל אני לדברי הקדוש הח"ח זצ"ל.

איפה 'אנכי הקטן' שאמר שהגר"א התנגד לחסידות רק בגלל שקרים וכו'?
מה הסתירה כאן?
ההיפך, דברי הח"ח הללו עמדו נגד עיני כל הזמן, הוא אמר זאת לר' נפתלי טרופ זצ"ל, אמנם אני שמעתי זאת בנוסח אחר טיפה אבל אותו רעיון,
כמו"כ ידוע מכמה צדיקים מתלמידי הבעש"ט הראשונים שהתבטאו שמשמים עוררו התנגדות לחסידות כדי שזה ישמור את הדרך הקדוש שלא יסטה מהדרך, ויש סיפור עם המגיד ממעזריטש, לא זוכר הפרטים, אבל הרעיון היה שהוא רצה לעשות משהו, והשטן אמר לו אם יעשה כן הרי שהוא (השטן) יהפוך את כל העולם לחסידים, ומחמת כן נמנא המגיד מלעשות.
( ובדרך אגב, כשאחד הצדיקים סיפר זאת לרבי ישראל מרדכי מראחמיסטריוקא זצ"ל, הוא הגיב, און ער האט פארט געמאכט... הוא בכל זאת עשה את כולם לחסידים, כפי מה שנראה החסידות היום כולו חיצוניות...)

אבל בדיוק זו הנקודה, שמשמים סיבבו שהגר"א יאמין לשקרים, ושלא יהיו לו אמצעים לברר האמת, כי משמים חפצו בהתנגדות זו לטובת החסידות, אלא שההסבר הרוחני הוא כפי דברי הח"ח, אבל הביאור הפשוט 'למטה מעשרה טפחים' להתנגדות, הוא כנ"ל מחמת השקרים וכו'.

סמל אישי של משתמש
יאיר
מנהל ראשי
הודעות: 17649
הצטרף: 18 אפריל 2013, 23:43
נתן תודה: 303 פעמים
קיבל תודה: 488 פעמים
יצירת קשר:

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי יאיר »

טוב. עם דמגוגיה קשה/א"א להתווכח...
בבקשה להעלות רק סרטונים ראויים, כשרים וצנועים ב-100%.
הנתקל בסרטון בעייתי, בבקשה לדווח בפרטי או בסימון '!', יישר כח!

סמל אישי של משתמש
אנכי הקטן
הודעות: 154
הצטרף: 19 אוקטובר 2016, 01:55

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי אנכי הקטן »

יאיר כתב:טוב. עם דמגוגיה קשה/א"א להתווכח...
במחילה מכבודו, אולי יבאר לי את המילה מה זה 'דמגוגיה'?
תודה

סמל אישי של משתמש
יאיר
מנהל ראשי
הודעות: 17649
הצטרף: 18 אפריל 2013, 23:43
נתן תודה: 303 פעמים
קיבל תודה: 488 פעמים
יצירת קשר:

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי יאיר »

בשביל זה יש גוגל/מילון/ויקפדיה:

1.שילהוב ההמון וההשפעה עליו באמצעות שקרים, הטעיה ופנייה לרגש.

2.אמירות ריקות מתוכן.

ויש גם הגדרות נוספות. אני נוטה להגדיר זאת כאמירות הנשמעות מאוד משכנעות אך בבסיסן אינן נכונות, מטעות, וממילא שקריות/לא אמיתיות/לא נכונות.

[בקיצור, משהו שנשמע משכנע אך במציאות הוא אינו נכון].
בבקשה להעלות רק סרטונים ראויים, כשרים וצנועים ב-100%.
הנתקל בסרטון בעייתי, בבקשה לדווח בפרטי או בסימון '!', יישר כח!

סמל אישי של משתמש
אנכי הקטן
הודעות: 154
הצטרף: 19 אוקטובר 2016, 01:55

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי אנכי הקטן »

יאיר כתב:בשביל זה יש גוגל/מילון/ויקפדיה:

1.שילהוב ההמון וההשפעה עליו באמצעות שקרים, הטעיה ופנייה לרגש.

2.אמירות ריקות מתוכן.

ויש גם הגדרות נוספות. אני נוטה להגדיר זאת כאמירות הנשמעות מאוד משכנעות אך בבסיסן אינן נכונות, מטעות, וממילא שקריות/לא אמיתיות/לא נכונות.

[בקיצור, משהו שנשמע משכנע אך במציאות הוא אינו נכון].
זה קומפלימנט חזק בשבילי, כי גם באשכול הסמוך הרבית לענות על תגובותיי בענייני חסידות שזה דמגוגיה, וכלל זה ידוע שכשמוכיחים לאדם משהו ואין לו מה לענות, אז התשובה דומה מאד למילה 'הכל דמגוגיה', הכל שטויות' 'אינך יודע מה אתה שח', וכדו' וכדו'...

סמל אישי של משתמש
יאיר
מנהל ראשי
הודעות: 17649
הצטרף: 18 אפריל 2013, 23:43
נתן תודה: 303 פעמים
קיבל תודה: 488 פעמים
יצירת קשר:

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי יאיר »

לא אני הראשון שכתב שאתה משתמש בדמגוגיה (אולי בלי ידיעה)...

וכבר כתבתי שאין לי כח (ועוד סיבות) לויכוח העקר הזה.
בבקשה להעלות רק סרטונים ראויים, כשרים וצנועים ב-100%.
הנתקל בסרטון בעייתי, בבקשה לדווח בפרטי או בסימון '!', יישר כח!

סמל אישי של משתמש
רמה בים
הודעות: 496
הצטרף: 29 אוקטובר 2014, 23:51
קיבל תודה: 6 פעמים

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי רמה בים »

אנכי הקטן כתב:אבל בדיוק זו הנקודה, שמשמים סיבבו שהגר"א יאמין לשקרים...
כי
יאיר כתב:טוב. עם דמגוגיה קשה/א"א להתווכח...
פורום לדעת זך ונקי, כי אין לנו פורום אחר!
הבה נשמור על רָמָה בְּיַם ההודעות...

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8633
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 94 פעמים
קיבל תודה: 86 פעמים

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער »

אם אפשר, נא לרכז את הויכוח באשכול הספציפי, תודה רבה.

[ולכן קישרתי את זה לשם...]
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8633
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 94 פעמים
קיבל תודה: 86 פעמים

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער »

חלק א':
עדות חיה' מאת הגאון הגדול רבי טוביה גולדשטיין זצ"ל ר"י 'עמק הלכה' על התנהגות החסידים במסי"נ לתורה ומצוות בימים הקשים בסיביר, מתוך פרקי זכרונותיו:
החסידים התחילו לרקוד...
"כבר בימי החורף התחילו לדאוג שיוכלו לקיים מצוות מצה כהלכתה, הם מצאו עצה לתת את תפוחי האדמה שלהם גוי תמורת קמח במשך כל ימי החורף, הם צברו קמח דבר יום ביומו עד שהגיעו לכמות מכובדת.
גם כאן ראו הבדל בין חסידים למתנגדים, כשבא לידם הקמח, התחילו הליטאים 'לחקור' אם יש פה 'כשיעור' ואם יש מספיק ל'כזית', ואילו החסידים, נתמלא ליבם שמחה והתחילו לרקוד...
היה שם חייט שהיה לו בית רגיל עם תנור ואמר לבחורים שהם יכולים לאפות אצלו את המצות, כמה ימים לפני פסח, באו לביתו, הכשירו את התנור והכינו מקלות לגלגל הקמח, והבחורים הכינו את ה'מים שלנו', בלילה שלפני היום המיועד לאפיית המצות, רצה החייט 'לעזור' לבחורים, הוא לקח את ה'מים שלנו' ושפך אותם לתוך הקמח, את העיסה הוא הניח ליד התנור כדי שתתפח ותהיה מוכנה לאפיה...
כשהגיעו הבחורים בבוקר, ראו למגינת ליבם עיסה גדולה מחומצת למהדרין...
הנס היה, שהחייט השאיר מעט קמח על מנת לפזר על שולחן הלישה, ומזה אפו כשבע מצות, וחלקו אותו ביניהם, את העיסה המחומצת החליפו עם הגויים תמורת תפוחי אדמה ומוצרים אחרים.

["]
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8633
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 94 פעמים
קיבל תודה: 86 פעמים

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער »

חלק ב':
ועוד ממעלות החסידים: מאז שהם באו מפולין, התקיים כל לילה מניין למעריב בימות החורף, ולפני שבאו לא היה מניין אלא בשבת.
סיכם את העניין הגר"ט:
כשבאו החסידים היתה הרגשה כאילו אין כאן מלחמה, היה לנו הכל, ממצה ועד סוכה, ולפני שהגיעו "האט מען זיך גע'פטרט מיט לומדות..." [- "פטרו את עצמם עם 'לומדות'..."].
אילו היה הגר"א רואה אותם...
באותם ימים ששהו בסיביר הצדיקים המפורסמים לבית פשעווארסק, הלא הם [הרה"ק] רבי איציקל גבירצמן וחתנו רבי יעקב לייזר ז"ל, הגר"ט ז"ל סיפר: "היינו ביחד שם בחג הסוכות והיה הקור נורא עד כדי כך, שכאשר הוציאו את המרק מן הסוכה, היה קופא מרוב קור!".
והצדיקים ההם ישבו ואכלו כל החג בסוכה, ושרו את הזמירות, ולא מנע אותם הקור מלקיים את המצווה כדבעי, ויהי הדבר לפלא בעיני כולם, עד כמה מסרו את נפשם לקיים רצון קונם". וסיים הגר"ט ז"ל:
"אילו היה הגר"א רואה את החסידים האלו, לא היה עושה את החרם!".
בלי דרישות וחקירות...
עוד סיפר, שאחד מהיהודים מת באותו מקום [בסיביר], והיה קשה מאוד לחפור קבר כי האדמה היתה קפואה מרוב קור, ודנו אז בעניין 'בזיון המת' והאם יכולים להלין את המת, ובאו החסידים ובלי דרישות וחקירות וחפרו לו קבר.

["]
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8633
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 94 פעמים
קיבל תודה: 86 פעמים

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער »

חלק ג':
עם מי היו רוקדים המתנגדים הראשונים...
שח הגר"ט ז"ל: הייתי בסיביר וסוכות חל באוקטובר רק מאוד, הבחורים הליטאיים חקרו אם מחוייבים לבנות סוכה ולאכול בתוכה, בקור הנורא השורר בחוץ והרי 'מצטער פטור מן הסוכה', לבסוף החליטו שפטורין מן הסוכה, לשנה הבאה באו החסידים מפולין ואמרו: "מצטער ? משמער!"... ועשו סוכה!
פעם סיפר הגר"ט את ה'מעשה' עם יותר פרטים:
אחרי יום הכיפורים בא חסיד אחד ושאל למה אין בונים כאן סוכה ? כולם צחקו ואמרו לו: "איך עולה בדעתך לבנות פה סוכה והקור הוא C40 מתחת לאפס ומצטער פטור מן הסוכה".
ועל זה ענה להם החסיד בקיצור: "אצלי בבית לא שמעתי על 'מצטער'"!
באמצע הלילה שמעו אנשי המחנה, קולות של פטישים ועשיית מלאכה, החסידים החלו לבנות את הסוכה, אבל היתה להם בעיה, העצים היו בבעלותם של הרוסים וממה בונים את הסוכה?
עלה במחשבתם רעיון לעשות סוכה משלג וקרח שהם כשרים לדפנות, הם לקטו זמורות וענפים ל'סכך', והקימו סוכה למהדרין, הם אכלו שם בימי החג ואף שרו זמירות...

["]
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

סמל אישי של משתמש
שימי התימני
הודעות: 759
הצטרף: 18 אפריל 2016, 22:55
מיקום: מאחוריך
קיבל תודה: 19 פעמים

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי שימי התימני »

תודה רבה!!!
נ נח נחמ נחמן מאומן
סבא הוא המלך

ישראל קדוש
הודעות: 15
הצטרף: 22 נובמבר 2016, 17:34
קיבל תודה: 5 פעמים

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי ישראל קדוש »

כאן מופיעים סיפורים כאלו: https://chl.co.il/viewtopic.php? ... 3&start=10

ישראל קדוש
הודעות: 15
הצטרף: 22 נובמבר 2016, 17:34
קיבל תודה: 5 פעמים

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי ישראל קדוש »

ספר הבדיחה והחידוד: גדולים ומפורסמים

(במידת האפשרות ניתן בפרק זה סדר אישים כרונולוגי. יוצאת מן הכלל "החבורה הוולוז'ינית". הבאתי את כולה כחטיבה מיוחדת לעצמה תיכף אחרי הגר"א וזקן מקורביו, רבי יעקב דובנה, ועם סיומה חזרתי לדורו של הגר"א. –
מודגשת "במידת האפשרות" להודיעך, שלגבי אישים מעטים לא עלה בידי למצוא תאריכים מדוייקים, והם מסודרים בסוף. )

[א]

2245 תיכף אחרי מות ענן נשיא הקראים ירש את כסאו – כפי שמספרת המסורת – שאול בנו. קראו עליהם הרבנים:
"כלה ענן וילך, כן ירד שאוּל, לא יעלה"[1]...

2246 כשנדונו מלשיני הרמב"ם במוֹנפּליה, שתיקצץ לשונם (ד' אלפים תתקצ"ד), המליץ עליהם כפי הנראה רבי אברהם בן-חסדאי:
"שתו בשמים פיהם­ ולשונם תהלך בארץ"[2]… º
(גרץ, ספרו הגדול, 2VII, עמוד 62).

2247 רבי אהרן בן-יוסף הקראי שלח את ספרו "המבחר" לרבי משה בן-נחמן (הרמב"ן). רשף רבי משה את הספר וכתב למחברו:
"וישרוף משה את העגל, אשר עשה אהרן"[3]... º

2248 רבי יצחק אבוהב הספרדי, בעל "מנורת המאור", היה סומא באחת מעיניו. פעם אחת יצא לטייל, הוא ושלושה מתלמידיו עמו, וכשעייפו ישבו כולם יחדיו על אבן גדולה לנוח. אחד מן התלמידים הציקתו רוח בדיחה, פתח ואמר:
נתקיים בנו מקרא שכתוב: "על אבן אחת שבעה עיניים"[4]...
(עיין שאלות תשובות מהר"י טרוני, יורה דעה סימן, טז; ספרו הגדול, 2VIII, עמוד 225, הערה 3).

2249 כשמת רבי יום-טוב דון ודיאל די טולושה, בעל "מגיד משנה", שלח רבי יום-טוב אשבילי (הריטב"א) לדבר באשתו. שלחה לו:
"יום-טוב שני לגבי ראשון – כחול שוויהו רבנן"...
[נוסח אחר:
... שלחה לו:
יום-טוב שני לגבי מת ­ כחול שויוּהוּ רבנן[5]... ]
(חידוד זה מביא "סדר הדורות" בשם "שלשלת הקבלה"; עיין הוצאת משכיל-לאיתן. ווארשה תרס"ה, חלק א, עמוד, 230-229. גרץ מביא בשם מהר"ם מפאדבה; עיין ספרו הגדול 2VII, עמוד 332, הערה 1).

2250 פרצה מחלוקת בעיר, והסכימו הצדדים למסור דינם לבית דין של בוררים, אלא שלא נשתוו, אם להושיב אותו בית-דין בעירם, או בעיר אחרת. שלחו הצדדים לשאול את רבי הילל מארפורט, והחזיר להם תשובה קצרה:
"טענו בעירכם"[6]...
(רשימותיו של רבי משה בן-גרשון ב"יאהרביכר" של נ' בריל, כרך ט', פראנקפורט ענ"מ 1889).

2251 רבי מרדכי יפה, בעל "הלבושים", פסק הלכה שלא כדעת ר' אריה ליווא הגדול (המהר"ל מפראג). שלחו לו:
"אריה שאג, מי לא יירא?"[7]
החזיר רבי מרדכי:
"אריה שאג – מי[8] לא יירא"...

2252 בבחרותו היה רבי דוד סגל, בעל "הטורי-זהב", תלמידו של רבי יואל סירקיס, בעל "הבית חדש", ואת בתו של רבו זה ארס לו לכלה.
פעם אחת ראה רבי דוד לרבי יואל כשהוא מלטף את בתו ואומר לה:
בתי, יפה את כלבנה.
נענה רבי דוד ואמר:
רבי, הגיעה השעה לקדש את הלבנה...

2253 כשהגיע רבי-רבי השל לפירקו, בא אב מפורסם לתהות על קנקנו ולקחתו חתן לבתו. אמר לו הרב:
שמעתי עליך, שכל מקום בש"ס אתה יודע להקשות ולתרץ בלי הכנה תחילה.
השיב רבי-רבי השל:
שמועת-אמת שמעת.
הערים הרב ופתח גמרא בדף החלק שלפני השער, ואמר לרבי-רבי השל:
מה אתה יודע להקשות ולתרץ כאן?
הערים אחריו רבי-רבי השל והתחיל מוליך ומביא אגודלו כבשעת פלפול, ולא אמר דבר. אמר לו הרב:
איני שומע כלום.
החזיר לו רבי-רבי השל:
איני רואה כלום...

2254 רבי שאול, בנו של רבי-רבי השל, שימש ברבנות בקראקוי. יום מימים בא ללבוב ודרש ברבים. היה שם דיין אחד ורבי ברוך שמו. שאלוּ לו, מה דעתו על דרושו של רבי שאול, והשיב:
דרוש טוב.
למחר דרש רב אחר, ושוב שאלו לרבי ברוך, מה דעתו על דרושו של זה. השיב רבי ברוך:
תורת-אמת.
הגיעו הדברים לרבי שאול, נענה ואמר:
כדין עשה רבי ברוך, שהשיב כך. משנה מפורשת היא: "על בשורות טובות אומר ברוך: הטוב; על שמועות רעות אומר ברוך דיין: אמת"[9]

2255 אשתו של רבי שאול אסתר היה שמה, ועל שם שהיתה למדנית קראו לה "אסתר מן התורה".
פעם אחת נכנסו אורחים הגונים אצל רבי שאול, ומיד קמה הרבנית וביקשה לצאת. אמר לה אחד מן האורחים:
לא נתכוונוּ ש"אסתר מן התורה" תקיים בעצמה "ואנכי הסתר אסתיר פני"[10].
החזירה היא לו:
אף אני לא נתכוונתי אלא ל"והסתרתי פני מהם-והיה לאכול"[11]...

2256 רבי משה חפץ (ג'נטילי) שלח לאחד מראשי האדוקים את ספרו "מלאכת מחשבת" על התורה, שיש בו גם קצת מחקר ופילוסופיה. החזיר הלה את הספר וכתב:
"מלאכת מחשבת אסרה תורה"[12]...

2257 רבי יהודה רוזאנס, בעל"פרשת דרכים" ו"משנה למלך", בא לאדריאנופולי רכוב על סוס ומזויין כפרש. נכנס לבית-המדרש ומיד נטפל לחכמים, שישבו ועסקו בתורה. אמר לו אחד מהם:
"אי סיפא לא ספרא"[13].
החזיר לו רבי יהודה:
"הסייף והספר ניתנו מכורכין"[14]...

2258 ראה החכם-באשי, שיפה כוחו של האורח בתורה, והזמינו ­ ולכבודו הזמין גם שאר החכמים ­ לסעודה של שבת. ביקש רבי יהודה לקדש על היין, ואמר לו אחד מן החכמים:
מסופקני, אם כבר החשיך היום.
החזיר לו רבי יהודה:
לנו ודאי כבר החשיך היום, שכולנו מצפים לשולחן אחרים[15]...

2259 בן-שבעים חלה רבי יהודה את חוליו, אשר ימות בו, ואמר לבני-ביתו:
"קרבה שנת השבע, שנת השמיטה"[16]...

2260 רבי זלמן קרוב עמד לפני מושלה של פראג ודיבר אליו על מצוקתו של היישוב היהודי שם. אמר לו המושל:
למה תצעק? דברי חכמים בנחת נשמעים.
החזיר לו רבי זלמן:
אדוני המושל, אתה טועה. אין אני צועק, אלא מתוך גרוני בוקעים מאות קולות של אחי... 0

2261 רבי יונתן אייבשיץ כתב מכתב בשבעה-עשר בתמוז ורשם בראשו: "טו"ב תמוז". נפל המכתב על-פי מקרה בידי רבי יעקב אמדן, שחשד את רבי יונתן בשבתאות, ורגז רבי יעקב רוגזה גדולה. טבל עטו בדיו והוסיף במכתב מן הצד:
"אוי לו למי שטוב לו בשבעה-עשר בתמוז"[17].

2262 בשבת הגדול דרש רבי יונתן אייבשיץ בסוגיה בסוגיה "טמאים נידחים לפסח שני". עמדו עליו עוררין, מסיעתו של רבי יעקב אמדן, לקפחו בהלכות, וגדלה המהוּמה בבית-המדרש. ראו הקנתרנים, כי מרה נפש העם עליהם, והתחילו נשמטים דרך הפתח השני שבקצה הבית. הרים רבי יונתן את ידו, רמז אליהם ואמר:
"טמאים נדחים לפתח שני"... 0

2263 רבי יונתן יצא מביתו לרחוב. פגשו המלך ואמר לו:
הרגליים להיכן?
השיב לו רבי יונתן:
אדוני המלך, איני יודע.
כעס המלך וציווה לאוסרו.
לאחר ששככה חמת המלך שלח להביא את רבי יונתן ואמר לו:
מפני-מה לא החזרת לי תשובה כהלכה על שאלתי?
אמר לו רבי יונתן:
אדוני המלך, תשובה כהלכה החזרתי לך. אין אדם יודע, להיכן רגליו מובילות אותו[18]. ועיניך הרואות שכך. יצאתי מביתי על-מנת לילך לבית-המדרש, ורגלי הובילו אותי – לבית-האסורים... 0

2264 פעם אחת רצה המלך לנסות את רבי יונתן ולראות, עד היכן חכמתו מגיעה. מה עשה? שלח אחריו ואמר לו:
מחר אני יוצא לצוד צייד, ואני מבקש שתאמר לי, באיזה שער עתיד אני לצאת מן העיר ובאיזה שער עתיד אני לשוב אל העיר?
אמר לו רבי יונתן:
אדוני המלך, הריני ואכתוב את התשובה על גליון לעיניך ולעיני השרים, ואתה תחתום אותו בטבעת המלך וכשתשוב תפתחו ותקרא את הכתוב בו.
הסכים המלך. נטל רבי יונתן קולמוס וכתב על גליון מה שכתב, והמלך חתם את הגליון בטבעתו ומסרו לשומר-האוצרות לשם שמירה מעולה.
בלילה ציווה המלך לפרוץ פירצה גדולה בחומת העיר, ודרך שם יצא מן העיר ושב אל העיר. שלח לקרוא את רבי יונתן אליו, ובמעמדו ובמעמד כל השרים פתח את הגליון החתום ומצא כתוב:
"מלך פורץ לעשות לו דרך"[19]... O

2265 רבי יחזקאל לנדא, בעל "נודע ביהודה", היה יורד לפני התיבה במוספים של "ימים נוראים", ובחזרת הש"ץ היה שר "מכלכּל חיים" בניגון מיוחד.
פעם אחת נזדמן תלמיד אחד של רבי יחזקאל לחתונה ושמע: הבדחן מבדח את המסובים ב"מכלכּל חיים" של הרב. גער בו אותו תלמיד. וכשהגיעו הדברים לרבי יחזקאל, שלח אחרי הבדחן ואמר לו:
מה שמך?
חיים, – השיב הבדחן ברתת ובזיע.
שירטט רבי יחזקאל וכתב לו:
"אני החתום מטה נותן רשות למוכ"ז רבי חיים לכלכּל חיים שלו במכלכּל חיים שלי"...

2266 רבי שמשון וורטהיימר בווינה היתה לו בת סומית בעין אחת. השיא אותה לרבי יששכר-בּרוּש[20] ופסק לו שבעים אלף ר"ט נדוניה. קראו עליו:
"עי"ן תחת עין..."O

2267 באמשטרדם היתה אשה עשירה וגאוותנית וחסא שמה. ערב-פסח שלחה להרב רבי אלעזר רוקח הברודי לשאול:
אשה חשובה כמותה צריכה הסיבה, או לאו?
שלח לה רבי אלעזר:
"חזרת אין צריכה הסיבה". .
(להסברת החידוד החריף שלפנינו: "מרור אין צריך הסיבה... אשה אצל בעלה לא בעיא הסיבה, אם אשה חשובה היא – צריכה הסיבה", פסחים קח, א. –"חזרת [==מרור] – חסא", שם לט, א. )

2268 פרנסי העדה באו לרבי אלעזר ושאלה בפינם:
כלתה שנת שימושו של "נאמן" העדה, ונחלקו הדעות, אם לבחור בו גם לשנה הבאה, או לאו. והרי הם שואלים, מה דעתו של הרב? אותו יום לא ירד רבי אלעזר ממיטתו מחמת חולי, ונכנסה הרבנית אצלו להרצות לפניו שאלתם של הפרנסים. לאחר שעה מועטת חזרה אליהם ותשובה בפיה:
"אמר רבי אלעזר: תברא, מי ששנה זו לא שנה זו[21]"...

2269 יותר משנהג רבי אליהו ווילנה (הגר"א") כבוד ברבותיו שלימדוהו ש"ס ופוסקים, נהג כבוד במלמד דרדקי, שלימדו אלף-בית. אומה היה רבי אליהו:
הללו, שלימדוני ש"ס ופוסקים, אפשר שטעו בפשטם של דברים, ולא תורת אמת קיבלתי מפיהם. מלמדי זה, שלימדני אלף-בית, תורת אמת קיבלתי מפיו... O

2270 רבי יעקב קראנץ המגיד מדובנה חביב היה על הגר"א. פעם אחת בא רבי יעקב לווילנה, ועד שהספיק לנוח מטילטול הדרך נכנס אצל הגר"א. נתן לו הגר"א שלום ואמר לו:
רצונך, רבי יעקב, שתאמר לי משל יפה?
אמר לו רבי יעקב:
משל לעני, שהלך לכפר וקנה עז והביאהּ לביתו. מיד התחילה אשתו חולבת את העז, ולא מצאה בעטינה כלום. ליגלגה על בעלה ואמרה לו: "ברייה זו דומה לעז ואינה עז: חלב אין לה". החזיק לה בעלה: "ברייה זו עז ממש היא, ויש לה חלק, אלא זה עתה באה מן הדרך עייפה ורעבה וצמאה. האכילי והשקי אותה תחילה, תני לה גם מנוחה לילה אחד ותראי, כמה יהיו עטיניה מלאים חלב"...
("אהל יעקב" על חמישה חומשי תורה לרבי יעקב דובנה, ווארשה תרל"ד, פתיחה לספר ויקרא, עמוד 11).

2271 אמר לו הגר"א לרבי יעקב:
פלא הוא בעיני, כיצד מוצא מר תמיד משל יפה לבאר מקרא קשה?
החזיר לו רבי יעקב:
מורי ורבי, אמשול לך משל. קלע שמלאכתו בכך נכנס לכפר וראה ליד ביתו של איכר כמה וכמה מטרות, ובכולן פגע הכדור בעצם הנקודה המרכזית ולא החטיא אפילו כחוט-השערה לא ימינה ולא שמאלה. תמה ואמר לאיכר" "אני קלע מומחה ומנוסה וזו מלאכתי. אף-על-פי-כן פעמים אני קולע ואיני מחטיא, ופעמים אני קולע ומחטיא. ואילו אתה, איכר פשוט, המטרות הללו מעידות עליך, שאין אתה מחטיא אפילו פעם אחת. כיצד נעשתה ידך אמונה כל-כך?" השיב לו האיכר: "אתה נוקב נקודה מרכזית תחילה, מקיף אותה עיגולים על-גבי עיגולים ולבסוף אתה קולע, ונמצא פעמים אין אתה מחטיא, ופעמים אתה מחטיא. ואילו אני עושה להפך: תחילה אני קולע ונוקב את הנקודה המרכזית, ולסוף אני מקיפהּ עיגולים על-גבי עיגולים, ונמצא שאין אני מחטיא אפילו פעם אחת". אף אני, רבי, כך: תחילה אני מבאר לי את המקרא הקשה, ולסוף אני מקיפו משל על גבי-משל...
(יהושע-השל הלוי לוין, "עליות אליהו", ווילנה תרמ"ה, עמוד 72, הערה קטז)

2272 מעשה ונזדמן רבי יעקב לביתו של הגר"א בלילה הראשון של שבועות. ישב הגר"א וקרא "תיקון-שבועות", ורבי יעקב ישב ולמד גמרא. אמר לו הגר"א:
מה טעם אין מר קורא "תיקון-שבועות"?
החזיר לו רבי יעקב:
משל למה הדבר דומה? לצורב שכּלוּ לו מזונותיו בבית חותנו. נמלך ופתח לו חנות, קנה סחורה בנדוניה המועטת שבידו וסידר את הסחורה כולה בחלון-הראווה. אמר לו חותנו: "לא כך היא המידה, אלא מסדרים את הסחורה גופה באיצטבאות, ומניחים ממנה דוגמאות מועטות לחלון". החזיר לו הצורב: "במה דברים אמורים? חנווני שסחורתו מרובה, והדוגמאות דיין לעצמן. אבל חנווני, שסחורתו מועטת, מי יתן עין בדוגמאות, שיניח בשביל החלון? הווה אומר: הלה אין לו תקנה, אלא שיעשה סחורתו גופה דוגמה". אף אני ואתה כך. אתה, רבי שסחורתך מרובה, דייך בדוגמאות שב"תיקון-שבועות"; אני, שסחורתי מועטת, מוטב, שהיא גופה תיעשה דוגמה...

2273 רבי יעקב נסע בעגלה ופגע בהר. קם וירד מן העגלה. אמר לו העגלון:
רבי, למה ירדת? אדם גדול כמותך חייב סוסי להסיע גם להר.
החזיר לו רבי יעקב:
יודע אני, שאם יתבעני סוסך לדין, יהא הדין עמי, אלא שאין רצוני לדון עם סוס...

2274 כשייסד רבי חיים, תלמידו של הגר"א, את הישיבה "עץ-חים" בוולוז'ין ושלח משולחיו הראשונים לפרסמהּ בעולם, אמר להם:
ראשית-כל תשאו מפי ברכה לאלו, שאין בית להם.
לא הבינו המשולחים כוונתו של רבי חיים, וביאר להם:
הכתוב אומר: "בית ישראל ברכו את ה', בית אהרן ברכו את ה', בית הלוי ברכו את ה', יראי ה' ברכו את ה'"[22], הרי, שיראי ה' אין בית להם...

2275 לאחר שייסד רבי חיים את הישיבה ונקבצו ובאו אליו כמה "פרושים", התחילו מרננים אחריהם בוולוז'ין, ש"הפרישות" מביאה אותם לידי מקרי-לילה.
פעם אחת באה כובסת לרבי חיים ופרשה לפניו כותנות, שניתנוּ לה לכביסה, ואמרה:
בוא וראה, רבי; הכותנות הללו של תלמידיך הן...
החזיר לה רבי חיים:
תנוח דעתך. כותונת מגיעה עד הצוואר, תורה מגיעה עד לשמים...

2276 רבי חיים מצא לתלמידיו כשהם מבלים שעתם בשיחה בטילה בשבת. אמר להם:
עד שאתם עוסקים בשיחה בטילה, מוטב, שהייתם ישנים ומקיימים את הנוטריקון: "שבת – שינה בשבת תענוג".
אמר לו תלמיד אחד:
רבי, אני דורש נוטריקון אחר: "שיחה בשבת תענוג".
החזיר לו רבי חיים:
עליך אמר קרא: "לב חכם לימינו, ולב כסיל לשמאלו"[23]...

2277 שאל אפיקורס אחד את רבי חיים:
מה צורך יש לו לאדם בזקן? שמא סנטר מגולח אינו נאה יותר?
החזיר לו רבי חיים:
מה צורך יש לו לגן בגדר? שמא מקום מרווח ומפולש אינו נאה יותר? הווה אומר: יש צורך בגדר, שלא ייכנס חזיר לתוך הגן. אף בזקן יש צורך, שלא ייכנס טמא לתוך הפה...

2278 הגר"א ותלמידו המובהק רבי זלמן מוולוז'ין, אחיו של רבי חיים, ישבו וגרסו יחדיו בלילה. תקפה שינה את רבי זלמן, וראשו מט לשולחן. הפסיק הגר"א משנתו, קם ממקומו ותמך בידיו את ראשו של רבי זלמן, שלא יישמט מעל השולחן. אותה שעה נפתחה הדלת ונכנס אחד ממקורביו של הגר"א. הקדימו הגר"א ולחש לו:
הס! כל התורה כולה מונחת עתה בידי...

2279 ערב-שבת שב רבי זלמן מן המרחץ וכותונת אין בידו.
אמרה לו אשתו:
רותנתך היכן?
השיב רבי זלמן:
היה שם, במרחץ, עני אחד והחליף כותנתי שלי בכותנתו שלו.
תמהה האשה ושאלה:
וכותנתו שלו היכן היא?
החזיר רבי זלמן:
אותו עני שכח ולא הניח כותנתו שלו...

2280 רבי יצחק, בנו וממלא מקומו של רבי חיים, בא מוולוז'ין למינסק להשמיע ברבים על צורכי הישיבה. למחר דרש בבית-המדרש הגדול, ונתמלא הבית אדם רב, וגדול היה הדחק. פתח רבי יצחק ואמר:
כתוב בתורה: "כי תשא את ראש בני-ישראל, ונתנו איש כופר נפשו... ולא יהיה בהם נגף"[24]. וקשה: למה הוצרך המקום לעשות מחצית השקל תריס בפני הנגף? יגער בו, ולא יהיה. אלא עניינו של הכתוב כך הוא: אמר הקדוש ברוך-הוא למשה: "כי תשא את ראש בני-ישראל", ובוודאי גדול יהיה הדחק וישראל יגפו זה את זה, שזריזים הם למצוות, – "ויתנו איש כופר נפשו", יהא קיומה של המצוה תלוי בממון, וממילא "לא יהיה בהם נגף", אלא אדרבה, איש-איש מישראל יאמר בלבו: עדיין יש שהות בידי, ואין למהר... כשאני רואה – הוסיף רבי יצחק, – כמה גדול הדחק עכשיו בבית-המדרש, אף אני אומר לכם: ידוֹע תדעוּ, שלא לשם דרשה, אלא לשם "מחצית-השקל" באתי לכאן...

2281 "הרב לפורים" של ישיבת וולוז'ין[25] היה נוהג לחקות בשעת חדווה דרכי לימודו, מנהגיו ותנועותיו של ראש-הישיבה. והיה מעשה והגדיש את הסאה והעליב בחיקוייו את רבי יצחק. ולמחר, כשפג יינו של "הרב", בא אצל רבי יצחק והתחטא לפניו, שאין אדם נתפס על יינו. אמר לו רבי יצחק:
משל הדיוט אומר: "כל מה שיש לפיכח בריאתו, יש כנגדו לשיכוֹר בלשונו". וקשה: טבח הלוקח שור לשחיטה וחושש, שמא תמצא לו סירכה בריאתו, יקדים וישקה אותו יין, ויסתכל בלשונו ויראה מה שיש לו בריאתו? אלא – אין מביראים ראיה מן השור...

2282 רבי יצחק היה מתיירא מן הרעמים. פעם אחת, בשעת זוועה אמר לתלמידיו:
כמה אני נהנה מן הרעמים!
תמהו התלמידים, ואחד מהם שאל:
רבי, כיצד אתה נהנה, ואנו כולנו יודעים, שאתה מתיירא?
החזיר לו רבי יצחק:
שוטה שבעולם, וכי בשביל שלא אהנה, לא יהיו רעמים? ובכן, מוטב שאהנה...

2283 בזמן נשיאותו של רבי אליעזר-יצחק פריד, חתנו של רבי יצחק, שימש בישיבה של וולוז'ין משגיח פיקח, ורבי אליקום שמו. פעם אחת בא אצלו בחור מגודל זקן וביקש להיות מתלמידי הישיבה. אמר לו רבי אליקום:
בן כמה אתה?
השיב הבחור:
בן שבע-עשרה אני.
נסתכל רב אליקום בזקן המגודל של הבחור ואמר לו:
כמה נשתנו הדורות! בשעתי, כשהייתי בן-גילך כבר מלאו לי עשרים...

2284 רבי אליקום היה אומר:
אותו תבשיל של גריסים, שהליטאים כרוכים אחריו, דומה לפרה אדומה. מה פרה אדומה אין לה טעם, אף תבשיל זה אין לו טעם; מה פרה אדומה מטהרת טמאים ומטמאת טהורים, אף תבשיל זה כך: מרפא חולים ומחליא בריאים...
נערך לאחרונה על ידי ישראל קדוש ב 23 נובמבר 2016, 19:34, נערך פעם 1 בסך הכל.

ישראל קדוש
הודעות: 15
הצטרף: 22 נובמבר 2016, 17:34
קיבל תודה: 5 פעמים

Re: סיפורים מגדולי הדורות

נושא שלא נקרא על ידי ישראל קדוש »

2285 רבי נפתלי-צבי=יהודה ברלין ("הנצ"יב") ורבי יוסי-בּר סולובייציג שימשו בזמן אחד ראשי-ישיבה בוולוז'ין, ודבוּבים היו זה לזה, וגם מובדלים היו זה מזה בדרכי לימודם. גדולתו של הנצ"יב היתה בשקידה ובבקיאות, ושל רבי יוסי-בּר –בעיון ובסברה.
פעם אחת שבחו לו לרבי יוסי-בּר בהנצי"ב, שהוא עוסק בתורה יומם ולילה ויודע כל התורה כולה. נענה רבי יוסי-בר ואמר:
עוסק בתורה יומם ולילה – אמת, יודע את התורה – מסופקני. הואיל והוא לומד תמיד, אימתי יש לו שהות לדעת?... O

2286 לסוף נדחה רבי יוסי-בר מפני הנצ"יב מן הישיבה, והטינה שהיתה בלבו על הנצ"יב גדלה עוד יותר. וכשנדפסו "השאילתות" של רב אחאי גאון עם פירושו המפורסם של הנצ"יב "עמק שאלה", פגע בו רבי יוסי-בּר בנצ"יב פגיעה קשה ואמר:
גרסינן במסכתא כתובות: "מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת בשישים ריבוא, והני מילי למאן דקרי ותני, אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא". פירש רשי"י: "וממילא שמעינן, דלמאן דלא קרי ולא תני אין מבטלין". אף הוסיף רש"י: "בשאילתות דרב אחאי מצאתי כן"[26]. וקשה: הואיל וּברי לו לרש"י, שדבר זה מובן מאליו, למה הוצרך להוסיף, שכך מצא ב"שאילתות"? אלא רש"י חשש, שמא יתמה מי-שהוא וישאל: היכן בכלל מצינו אדם מישראל, שלא קרא ולא שנה? הקדים והוסיף: "בשאילתות דרב אחאי מצא כן"...

2287 לימים נתפייס רבי יוסי-בּר לנצ"יב, וגם השיא לרבי חיים בנו את נכדתו של הנצ"יב – את בתו של רבי רפאל שפירא, שהיה חתנו של הנצ"יב.
אל היתונה באו כמה מגדולי הרבנות, ובשעת הסעודה ישבו והתפלפלו בהלכה. אמר להם רבי יוסי-בּר:
רבותי, עד שאתם מתפלפלים בדברי תורה, בואו ונקיים דברי תורה ונשמח חתן וכלה. ואני ראשון. יטרח נ מחותני הנצ"יב ויניח ארבעה רובלים בארבע רוחות השולחן, ויעמיד כוס ריקה באמצע השלחן, ואני לא אגע לא ברובלים, לא בשולחן ולא בכוס, אומר רק מילים מעטות, ומיד ימצאו הרובלים בתוך הכוס, ובשכר חריפות זו לי יהיו.
הסכים הנצ"יב והניח את הרובלים והעמיד את הכוס. אמר רבי יוסי-בּר לחתן:
חיים בני, קח את הרובלים ושים אותם בתוך הכוס.
קיים רבי חיים מצות כיבוד-אב ועשה כדברי רבי יוסי-בּר. מיחה הנצ"יב ואמר:
אין זו חריפות אלא אונאה.
והתחילו שניהם דנים לפני הרבנים, שהיו שם. לסוף פסקו הרבנים, שהדין עם רבי יוסי-בּר, משום שגם אונאה זקוקה לחריפות.
הנצ"יב קיבל את הדין; רבי יוסי-בּר לא קיבל, נענה ואמר:
מחותני הנצ"יב יכול לטעון טענה יפה ולפטור עצמו מן הדין: בשביל לרמות אותו אין צורך בשום חריפות שבעולם...

2288 רב קבל על בני-עירו לפני הנצ"יב, שהם אינם נוהגים בו כבוד מחמת שהוא עוסק גם בפרקמטיה, ולהסתלק מן הפרקמטיה אינו רוצה ואינו יכול משום שהוא צריך לה ורואה ברכה בה. אמר לו הנצ"יב"
הכל צריכים למחט. סתם-אדם משתמש בה ומצניעה, אבל מי שיוצא במחטו לשוק, מעיד על עצמו שחייט הוא...

2289 באחוזה סמוכה לוולוז'ין ישבה אשה עשירה ומרים שרלת היה שמה[27]. פעם אחת, בחורף קשה, שלחה להנצ"יב כמה עגלות טעונות עצים – מתנה לעניים. החזיר לה הנצי"ב מכתב-תודה, וגראש המכתב כתב: "להאשה החשובה וכו' מרת מרים שרלד" (בד"לת ולא בת"יו). תמהו הכל:
הנצ"יב הדייקן כיצד בא לידי טעות זו!
נענה אחד מחריפי הישיבה ואמר:
הנצ"יב לא טעה. אדרבה, הוא דייק וכתב כך, בשביל שהתכוון לנוטריקון אחר: "שבחו רבנן לדציבי"[28].

2290 מצאו בישיבה של וולוז'ין חבורה של תלמידים בטלים מדברי תורה ושוקדים על "הבוקר אור" של גוטלובר. הגיע הדבר להנצ"יב, פסק דינם ואמר:
להם תחילת הכתוב עיקר: "הבוקר אור", ואני אקיים בהם המשכו: "והאנשים שוּלחוּ[29]"...

2291 רבי רפאל הכהן שפירא, חתנו של הנצ"יב, שימש זמן-מה בוולוז'ין משנה ראש-ישיבה להנצ"יב. ושתקן מופלא היה רבי רפאל כל ימיו. אמר לו אחד ממקורביו:
רבי, כיצד אין אתה עייף מן השתיקה?
החזיר לו רבי רפאל:
מודה אני: השתיקה מעייפת אותי מאד, וכדי לנוח הימנה אני חוזר ושותק...

2292 כמה שנים קודם מותו של הנצ"יב שימש נכדו רבי חיים סולוביציג משנה ראש-ישיבה לו. ונוהג היה רבי חיים לטייל ארוכות וקצרות עם מופלגי הישיבה כשידו רכובה על שכמם דרך חיבה. ועל תלמידים שנודעה להם חיבה כזו מאת רבי חיים, היה הזקן הנצ"יב אומר:
ר' חיים בצווארו – ויעסוק בתורה?[30]...

2293 כשנדפסו "שאלות ותשובות בית-הלוי" של רבי יוסי בר, אמר לו אחד ממקורביו:
רבי, תמה אני, שכמה מחידושיו של מר מצאתי בספריהם של אחרים. החזיר לו רבי יוסי-בר:
מה תימה יש כאן? המהלך בדרך ישרה פוגש רבים אחרים מהלכים בדרך עמו; המהלך בדרך עקלתון מהלך יחידי... O

2294 היה לו לרבי יוסי-בר סיכסוך עם אדם אחד, וכשעמדו שניהם לדין, נכשל רבי יוסי-בר בטענותיו. עקצו בעל-דינו ואמר לו:
תמה אני על פיקח כמותו, שנשמעה מפיו טענה של-שטות.
החזיר לו רבי יוסי-בּר:
ולטעמך, כשהקדוש ברוך-הוא מבקש לקיים "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל"[31], במי יקיים – שמא בטיפש כמוך?...

2295 אחד מבניו של רבי יוסי-בּר נשתדך ופסק לו אבי-הכלה נדוניה שלושה אלפים. זחה עליו דעתו והתחיל מתייהר כלפי חבריו.
אמר לו רבי יוסי-בּר:
טועה אתה, בני, ולחינם אתה מתייהר. לי ולא לך פסקו את הנדוניה.
נעלב הבן ואמר לו:
אבא, שמא מכאן ראיה, שאין אתה ראוי אלא לשלושה אלפים?
הקפיד רבי יוסי-בּר והחזיר לו:
שוב אתה טועה, בני. אני ראוי להרבה יותר. ולמה לקיתי? משום שידך באמצע...

2296 רבי יוסי-בּר נסדמן לחתונה עשירה, וכמה גדולי-תורה היו שם בין המסובים. היה שם גם בדחן מפורסם, וביקש אף הוא להראות כוחו בדברי-תורה: צירף הרבה מקראות ומאמרי חז"ל ועשה אותם מחרוזת של חרוזים לכבוד החתן והכלה והמחותנים, כדרך הבדחנים. לאחר שסיים, אמר לו רבי יוסי-בּר:
יישר כוחך! ובתורת שכר-טירחה אספר לך מעשה שהיה. כפרי אחד היתה לו בביתו איצטבה מלאה ספרים. פעם אחת נכנס אצלו אורח וראה: הכפרי מוציא מתוך האיצטבה שורה שלימה של ספרים ומניחם זה על-גבי זה. עמד האורח ותמה: "כמה גדול בתורה אדם זה, שזקוק הוא לכל הספרים הללו בבת-אחת!" – לסוף עלה הכפרי על-גבי ערימת הספרים, הגיע בידו עד לראש האיצטבה והוריד מעליה גבינה נוקשה...

2297 שאל מחבר אחד את רבי אריה-ליב הלר, בעל "קצות החושן", ואמר לו:
ילמדני מר, מה טעם חידושי-תורה שלו מקובלים על הלומדים, וחידושי-תורה שלי אינם מקובלים על הלומדים?
אמר לו רבי אריה-ליב:
אימתי כותב מר חידושי-תורה שלו?
השיב הלה:
מובן מאליו שאני כותב אותם בשעה שדעתי צלולה עלי.
החזיר לו רבי אריה-ליב:
אני איני נוהג כך. חידושי שלי ני כותב תיכף כשהם עולים במחשבה לפני, ולאחר זמן, כשדעתי צלולה עלי, אני מוחק...

2298 רבי יעקב משולם אורנשטיין, בעל "ישועות יעקב", היה עשיר מופלג. פעם אחת בא מלבוב לסטרי והלך להקביל פניו של רבי אריה-ליב הלר, ששימש שם ברבנות והיה עני מדוכא. לאחר שרבי יעקב משולם יצא, אמרו לו לרבי אריה-ליב:
כמה גדול כבוד התורה בימינו! רב מפורסם ועשיר מופלג כרבי יעקב-משולם לא חס על טרחתו וירד לסימטה רחוקה וסרוחה בשביל להקביל פניו של מר.
החזיר רבי אריה-ליב:
הפך הדברים: כמה ירוד כבוד התורה בימינו! אילו רבי יעקב-משולם רק גדול בעושר, כלום היה טורח ויורד אלי? עכשיו, שנענש והוא גם גדול בתורה, הגיע לידי כך, שירד אלי...

2299 כשישב רבי מאיר וייל על כיסא הרבנות בברלין, שימש שם חזן בבית-הכנסת הגדול אדם אחד ושמו רבי אשר ליאון. פעם אחת אמר לו רבי מאיר:
כל מה שאמרו בחזן חילופו במר. סתם חזן – שוטה; מר – פיקח. סתם חזן עם הארץ; מר – בר אוּריין. סתם חזן – עני; מר – בעל-נכסים. סתם חזן יודע שיר ונגינה; מר – אינו יודע...

2300 אמרו עליו על רבי אברהם דאנציג:
כל מה שייצר היה שמו "אדם: "חיי-אדם", "נשמת-אדם", "חכמת-אדם", "בינת-אדם". אף בן יחיד היה לו, וקראו לו – פרא-אדם...

2301 דייגי ווילנה הפקיעו שכר הדגים, ורוב הציבור לא יכול לעמוד ביוקר זה, והעניים לא היה בידם לקנות דגים לכבוד שבת ויום-טוב. שלח המגיד רבי יחזקאל-פייבל לקרוא את הדייגים והתרה בהם:
אם יחזרו בהם ויורידו את השער – מוטב, ואם לאו יכריז איסור על אכילת דגים.
לא נשמעו לו הדייגים, והכריז איסור על אכילת דגים בין בחול ובין בשבת ויום-טוב. עברו שבוע, שבועיים – אין קונה דגים. ראו הדייגים שכלתה אליהם הרעה, ובאו אל רבי יחזקאל-פייבל והתחננו לפניו שיבטל את האיסור. לא נשמע הוא להם ושלחם מעל פניו. עד שיצאו מביתו עצובים ומדוכאים, פנה אליהם ואמר להם:
רבותי, דעו לכם, שהאיסור חל גם עליכם, והוו זהירים, שלא תאכלו דגים גם אתם...

2302 רבי יחזקאל-פייבל היה אומר:
אדם מישראל, כשהוא גומר שמונה-עשרה ופוסע שלוש פסיעות לאחוריו, חובה על שכניו, שיתנו לו שלום ויברכוהו בברכת מזל-טוב.
אמרו לו:
רבי, מה טעם?
הסביר רבי יחזקאל-פיבל:
חזקה, שבשעת שמונה-עשרה היה בכמה ערים ועשה כמה עסקים טובים, ומרוב שפע של פרנסה השיא כל בניו ובנותיו...

2303 רבי שלום-הלוי, המגיד מרייצה, בא מעיירתו הקטנה לפרסבורג הגדולה והוזמן לדרוש בבית-המדרש, שהיה מלא חכמים ולומדי-תורה. פתח ואמר:
קודם-כל רואה אני צורך לצוות לביתי במקום הזה; ואני מבקש אתכם, שתציבו לי מציבה על קברי.
שאל אחד מן הקהל:
רבי, מה זה ועל מה זה?
החזיר רבי שלום:
מתיירא אני מפני החכמים ולומדי-התורה שלפני, שמא ישרפוני בהבל-פיהם ויקברוני קבורת-עולמים. ואני רוצה הייתי, שאשתי ובני יידעו, לפחות, את קבורתי...

2304 רבי שלום בא לעיר אחת לדרוש ברבים, והזמינו ראש הקהל לסעודה. לאחר הסעודה כיבד בעל-הבית את אורחו וזימון. פתח רבי שלום ואמר:
"ברשות בעל-הבית וכו'".
הקפיד בעל-הבית, וכשעמדו מלפני השולחן, אמר לרבי שלום: הכל נוהגים בי כבוד ואומרים: "ברשות מורנו הרב בעל-הבית". מיד יצא רבי שלום לחצר וחזר, נטל ידיו, בירך ואמר:
"ברשות מורנו הרב בעל-הבית – נטל אשר יצר את האדם"...

2305 רבי שלום נזדמן לחתונה של חסידים, והיה שם גם צדיק אחד, שלא אכל מימיו דבר מן החי. כשעמדו להתפלל מנחה, האריך הצדיק בתפילתו, והש"ץ חיכה לו עד שיגמור. ראה רבי שלום, שהחתן והכלה עייפים מאוד מצום היום, טפח בידו על השולחן וקרא לש"ץ:
חלב די לו ברבע שעה...

2306 במנחה של שבת שאל אדם אחד את רבי שלום:
מה ראה דוד, שאמר: "אדם ובהמה תושיע ה'"[32], – מה עניין אדם אצל בהמה?
החזיר לו רבי שלום:
יפה אמר דוד: אדם-בהמה – אלהים יושיע לו...

2307 רבי שלום נסע ברכבת וביקש לכנס מנין-עשרה למנחה. שניים מן הנוסעים סירבו להצטרף ויצאו לקרון אחר. אמר רבי שלום:
כל ימי, כשהגעתי לפרשת "וישלח", הייתי תמה: דרכם של כלבים, שהם מצטרפים לעדרים של כל מיני מיקנה, ומה טעם לא נצטרפו לעדרים, ששלח יעקב מנחה לעשו? עכשיו אני יודע: כלבים אינם מצטרפים למנחה...

3208 שאלו לרבי שלום:
מה שאמרו "בשכר נשים צדקניות, שהיו באותו דור, נגאלו ישראל ממצרים"[33]?
החזיר רבי שלום:
כידוע, עתידים היו ישראל להשתעבד במצרים ארבע מאות שנה, ולא נשתעבדו אלא מאתיים ועשר שנים. משום מה? משום שאמרו נשים צדקניות לקדוש ברוך-הוא: "יהמו נא רחמיך עלינו ושחרר בעלינו, שאין לנו קיום בלעדיהם". אמר להם: "עדיין לא הגיעה השעה, שנאמר לאברהם בברית בין-הבתרים, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה"[34]. אמרו לו: "עלינו ועל צווארינו. מסורים יהיו בעלינו בידינו, ונשלים להם השיעבוד כפל-כפליים". מיד נשמע להן הקדוש ברוך-הוא ועשה רצונן. וזהו שאמרו:
"בשכר נשים צדקניות, שהיו באותו דור, נגאלו ישראל ממצרים"...

2309 בחור פיתה בחורה לעבירה ונתפתתה לו. שתה בעציצו, וילדה בן. וכשהובא הילד לברית-מילה נעלם האב מחמת בושה, ולא ידע המוהל, מה שם יקרא לרך הנימול. היה שם רבים שלום הלוי, המגיד מרייצה, ושאל:
מה שם אבי הילד?
החזירו לו:
שמעיה שמו.
אמר המגיד:
קיראו לו לילד "יקום פורקן".
תמהו הכל:
מה שם הוא זה?
השיב המגיד:
בפירוש נאמר: "יקום פורקן מן שמעיה" (= שמיא)...

2310 רבי עקיבא איגר בא לווארשה והלך לראות בית-המדרש לרבנים, שנוסד שם בשנת תקפ"ו. תהה על קנקנם של התלמידים ולא מצא אותם לא בש"ס ולא בפוסקים. תמה ושאל למנהל:
היכן תורתם של אלו?
השיב המנהל:
בית-המדרש זה אינו אלא מעין פרוזדור להתקין את התלמידים, שייכנסו ללימודי הרבנות.
נענה רבי עקיבא ואמר:
משמע, שתלמיד הלומד כאן הוא בכלל "ערב רב", ולא בכלל רב...
(זאב יעבץ, "מגדל המאה", "כנסת ישראל" לשפ"ר כרך א', ווארשה תרמ"ו).

2311 שמשו של רבי משה סופר היה נוהג סילסול בעצמו ומתייהר, שהוא שמשו של הרב ובן-אחיו של עשיר ידוע בפרסבורג. גער בו רבי משה ואמר לו:
אילו היית למדן כמותי ועשיר כדודך – ניחא. עכשיו, שלמדן אתה כדודך ועשיר כמותי, – יהירות זו מניין לך?...

2312 רבי משה היה אומר:
לא מן התימה היא כלל, שמשה רבינו זכה למה שזכה. אילמלי היה לי רב כרבו, הייתי גם אני משה רבינו. תאמרו: מפני-מה אין לי רב כרבו? הרי זה דבר פשוט: משום שאינני משה רבינו...

2313 פרנסי-הקהילה של ברודי באו לרבי אפרים-זלמן מרגלית ליטול הימנו עצה בעניין אחד מענייני הציבור, וביטלו אותו מלימודו. הקפיד רבי אפרים-זלמן ואמר להם:
רבותי, אל תבואו לבלבל מוחו של למדן, שראשו כבד עליו מחמת דברי-תורה. אל תבואו לבלבל מוחו של סוחר, שראשו כבד עליו מחמת דברי עסק ומסחר. לכו לכם לצדיק של חסידים, שראשו בטל מכל דבר, והוא יתקנכם בעצה טובה...

2314 כשמת רבי זלמן בעל "חמדת שלמה", רבה של ווארשה, גזר הנציב פאסקביטש, שמכאן ואילך לא ישמש רב בווארשה אלא יליד פולניה, ובמקומו של המנוח העמיד את רבי חיים דוידסון, שהיה חכם, עשיר ולמדן מופלג, אף-על-פי שלא היתה תורתו אומנותו. היה שם פיקח אחד ואמר:
עכשיו אבדה לנו אבידה לאבידה: אבד לנו רב הגון ואבד לנו גם "בעל-בית" הגון... O

2315 אשה מפוחמת נכנסה אצל רבי אבּלי פוסבילר, רבה של ווילנה, ושאלה בפיה:
רבי, מה צריכה אני להכין היום לסעודה?
החזיר לה רבי אבּלי:
לכי לביתך ועשי אטריות.
לאחר שיצאה, אמר רבי אבּלי לתלמידיו:
מפחמוּת ידיה ניכּרת תמימה, זו, שמשרתת היא. כששאלה את בעלת הבית, מה יש להכין היום לסעודה, גערה בה זו ואמרה לה: "לכי ושאלי את הרב!" – והרי היא באה אלי...

2316 ההוא שנכנס אצל רבי אבּלי, מגלב מתחת לבית-שחיו וכנפי גלימתו מכונסות לו אל תחת חגורו, – נכנס ושאל:
רבי, אני כוהן. רשאי אני ליקח גרושה?
השיב רבי אבלי:
הן, רשאי אתה.
תמהו תלמידיו:
כיצד מתיר הרב לאו מפורש שבתורה?
ראה רבי אבּלי לתמיהה שבלבם, והסביר להם:
אדם זה ודאי עגלון הוא, וכוהן עם-הארץ הוא. שמועה שמע, שכוהן אסור ליקח גרושה. עכשיו באה אשה אליו, שיקח אותה לעגלתו, וזהו שבא אלי לשאול, אם רשאי הוא בכך...

2317 מחבר בא לרבי אבּלי לקבל הסכמה. עיין רבי אבלי בכתב-היד ואמר למחבר:
חבל, שלא הגר"א חיברו.
נבהל המחבר לשמוע שבח כזה מפיו של רבי אבּלי ואמר:
להגר"א מדמה אותי מר?
השיב רבי אבּלי:
חלילה! לא היתה כוונתי אלא לאמור: אילו הגר"א חיבר ספרו של מר, היה בו ממש...

2318 מחבר הביא לרבי מנשה מאיליה ספרו, שהיה כולו פלפולים חריפים על דרך קל-וחומר. נהג בו רבי מנשה כבוד והזמינו לסעוד בשבת.
הגיעו למרק ומצא האורח על השולחן לפניו מזלג, ולא מצא כף. נבוך ולא אכל.
אמר לו רבי מנשה:
מה טעם מסרב מר לאכול?
רמז לו האורח על מה שלפניו. נענה רבי מנשה ואמר לו:
אף-על-פי-כן יאכל מר. מקל-וחומר יאכל. מה דגים הנאכלים במזלג, נאכלים גם בכף, מרק, הנאכל בכף, אינו דין שיהא נאכל גם במזלג...

2319 רבי מנשה ראה דיין שדן יחידי. אמר לו:
ליחוש מר לרבי ישמעאל בנו של רבי יוסי הגלילי, שהיה אומר:
"אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד"[35].
התייהר הרב והחזיר לו:
אני והגמרא והשולחן-ערוך שלושה אנחנו.
נענה רבי מנשה ואמר:
וליחוש מר לנקיי-הדעת שבירושלים, שלא היו יושבים בדין אלא אם-כן ידעו מי שיושב עמהם[36]. .

2320 רבי דוד מנובוהרודוק, בעל "גליא מסכתא", היה אומר: מפני-מה אין לו לאדם מה שהוא רוצה? – משום שאינו רוצה מה שיש לו. אילו רצה מה שיש לו, הרי היה לו מה שרוצה... .

2321 כשנדפס ספר "ישועות יעקב" של רבי יעקב-משולם אורנשטיין, רבה של לבוב, ריננו אחריו, שכמה מחידושיו גנובים מספריהם של אחרים שקדמוהו. הגיע הרינון לאזניו של רבי יעקב-משולם, נענה ואמר:
אין בכך כלום. יכולני, ברוך-השם, לשלם תשלומי-כפל וגם תשלומי-ארבעה וחמישה... O

2322 בא לידו של רבי יעקב-משולם ספר חדש. שבחו ואמר:
ראוי ספר זה שייקרא: "פלאי-פלאים".
תמהו התלמידים ושאלו:
מה ראה רבי לשבח ספר קלוש זה?
החזיר להם הרב:
עד עכשיו ידעתי, שמסמרטוטים עושים גליונות-נייר, וזה מעשה-פלאים; עכשיו אני רואה, שאפשר גם להחזיר גליונות-נייר לקדמותם ולעשותם סמרטוטים, וזה מעשה של פלאי-פלאים...

2323 כמה מחשובי פראג התנגדו לרבי שלמה-יהודה רפפורט (שי"ר) ולא הסכימה דעתם, שהוא יתמנה רב שם. לבסוף ניצחו מצדדיו ונשלח לו כתב-רבנות. וכשהגיע רבי שלמה-יהודה לשערי העיר יצאו להקביל פניו גם שניים מראשי העדה, שהיו מן המהססים תחילה, רבי משה לנדא ורבי אהרן פלקלש. נהרו פניו של הרב ואמר: הואיל ומשה ואהרן באו לכבדני, מובטחני, שכל ישראל יכבדוני... .

2324 רבי שלמה-יהודה היה חרד תמיד על כבוד רבנותו. פעם אחת הביא ידידו יהודה מיזש דבר-תורה משמו של "המשכיל שי"ר". נפגע רב שלמה-יהודה, שלא קרא לו מיזש "הרב שי"ר" ואמר:אני אינני "משכיל" שי"ר", ומעתה אינני גם "שי"ר ידידות"[37]...

שלח תגובה