שח מט לימי הניטל

פורום בני תורה. חידושי תורה. פסקי הלכה. הנהגות של חכמי הדורות. מוסר וחסידות.

מנהל: יאיר

סמל אישי של משתמש
מתכתב
הודעות: 662
הצטרף: 26 דצמבר 2012, 20:13

שח מט לימי הניטל

נושא שלא נקרא על ידי מתכתב »

למי יש משחק שחמט יותר מעודכן?
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.

חזקי
הודעות: 2054
הצטרף: 28 אוקטובר 2018, 00:35
קיבל תודה: 6 פעמים

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי חזקי »

אופציות נוספות לחסידים הנוהגים להמנע מלימוד תורה בליל ניטל.
לחתוך ניר טואלט. לנקות את הבית. לתייק את כל הררי המסמכים.

מתוך וקיפדיה. ערך ניטל.
המנהגים שונים מקהילה לקהילה והם פשטו בעיקר בקהילות החסידיות במזרח אירופה והונגריה. המנהג העיקרי הוא להימנע מלימוד תורה ביום חג המולד מהשקיעה ועד חצות הלילה. תלמידי החתם סופר הלכו לישון מוקדם ולמדו אחר זמן חצות. מנהג נוסף הוא כאמור קריאה בקול של תפילת "עלינו לשבח" ובכלל זאת המשפט "שהם משתחווים להבל וריק", שהיה נאמר בדרך כלל בלחש, מפני זעם הנוצרים.[2]

בחלק מן החסידויות קיימות פעילויות מאורגנות, כגון הרצאות בנושאי חולין שונים; באחרות משחקים שחמט או משחק קלפים. בחסידות מטרסדורף נוהגים לטגן מאכלים הנודפים ריח חזק ומרתיע במיוחד, "רמז לסירחונם". אחד מאדמו"רי גור נהג ביום זה לחתוך רצועות נייר טואלט לשבת עבור כל השנה,[15] שהוא גם עיסוק סמלי – מתוך ראיית הנצרות כפסולת אשר הופרשה מגוף העם היהודי.[16] מסופר על המהרש"א שחישב בלילה זה את הוצאותיו והכנסותיו והפריש מעשר לעניים. כך מנצלים רבים את הניטל לטפל בחשבונות, לתייק מסמכים או לעסוק בעבודות בית שונות.[2] היו ששקעו בקריאת סיפורי צדיקים. בנוסף, ישנם קהילות חסידיות הנמנעות מלהינשא בלילה זה, ומלקיים מצוות עונה, ומטבילה במקווה.

ישנם שנהגו לקרא ביום זה את ספר תולדות ישו, ספר עברי מימי הביניים המוקדמים שגם תורגם ליידיש, המציג את קורותיו של ישו בצורה לעגנית. כמו כן הופיע במאה ה-19 "מגילת ניטל", המגוללת את קורות ישו, ומיוחסת לאחד מתלמידי החת"ם סופר שהעתיק אותה מכתבים שהיה מונחים אצל רבו.[17]

יש המקיימים גם "ניטל גדול" וגם "ניטל קטן" - גם בערב חג המולד של הכנסיות המערביות (ה-24 בדצמבר) וגם בערב חג המולד של הכנסיות המזרחיות (ה-6 בינואר), וישנם חסידים ה"בוחרים" בין שני מועדי חג המולד, בדרך כלל לפי מנהג הרוב הנוצרי באותה מדינה.[2].[18] כמו כן ישנם חצרות חסידיות הנוהגות ניטל ב 5 בינואר מהשעה 12:00 בצהריים ועד ל00:00 בלילה היינו ה-6 בינואר.

טעמים
הרב נתנאל וייל, שחי בקרלסרוהה במאה ה-17, כתב כי הטעם שאסור בלימוד התורה בליל ניטל הוא משום אבילות שנולד בו אותו האיש.[19] אולם החת"ם סופר דוחה את טעם האבלות כי גם בעת אבלות ישנם לימודים המותרים ללמוד, וכן הוא תמה מה ההבדל בין קודם חצות לאחר חצות. לפיכך הוא מציין שהאיסור ללמוד תורה נועד כדי למנוע מתלמידי החכמים ללמוד וממילא מחוסר מעש יילכו לישון מוקדם בלילה, ויקומו בחצות כאשר קמים הנוצרים לתפילתם, וזאת כדי למנוע מצב הפוך ומעורר קטרוג שבו היהודים ישנים בשעה שהנוצרים כבר קמו.[20]

בספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים, מסוף המאה ה-19, מצוטט בין היתר הסבר המיוחס לספרו של רש"י "לקוטי הפרדס", לפיו בליל חג המולד היו נפוצות התגרויות והצקות ליהודים שיצאו לרחוב, ולפיכך החליטו רבנים שלא לקיים לימודים בליל זה. ההסבר אינו מופיע בספר לקוטי הפרדס, אך ייתכן שהושמט כחלק מהצנזורה על ספרים עבריים. נימוק זה התקבל על ידי חוקרים אחדים כמקור למנהג.[21][22] חלקם אף סברו שהחסידים, מחוסר רצון לקבל את ההסבר הפשוט, הגו בדעתם הסברים שונים. לעומתם יש הסבורים כי ההסבר אודות הסכנה תלוש, שהרי ניתן ללמוד בבית וכן לא ידוע שבוטלה תפילה בציבור. לפי טענה זו הסיבה המקורית טמונה בתורת הנסתר, והיא עברה כ"תורה שבעל פה" מדור לדור ולא הופיעה בספרי הקודש עד המאה ה-19 מפחד הנוצרים.

חשש זה מהסביבה הנוצרית בא לידי ביטוי בנימה האפולוגטית ולעיתים המתכחשת של רבנים, כאשר הללו נדרשו להשיב לנוצרים מלומדים אם אמיתית הטענה שיהודים אינם לומדים תורה כדי לטרוד את מנוחתו של ישו. דוגמה אחת מני רבים לכך ניתן לראות בהתכתבות בין צנזור הספרים היהודיים בפראג, קארל פישר, לרבי אלעזר פלקלס (1754-1826), שמתאמץ להניח את דעת השואל על ידי זלזול בנוהגים כן ובהסברים מפולפלים על מקור השם "ניטל".[23]

פראג יום ד' כ״א תמות תקע״ב לפ־ק שלום, וכל טוב והצלחה תמידית להרב הגדול ר' אלעזר פלעקלש, רבן של כל ישראל במדינת בעהמען!... הנה תמול נשאלתי... להודיע דעתי אם אמת שהיהודים בליל ארוכה הנקרא ניטל או ניתל וכבר קודם ליל ההיא (ההוא) אינם עוסקים בתורה, כי אם מצחקים ומשחקים ואוכלים שום ברב, כדי שלא תהיה מנוחה לאותו רשע — אבל לא יצטרך להאריך. שאלה: אם מנהיג (מנהג) ההוא יוסד בדת ודין תורת משה או בדת ודין תורה שבעל פה או בתקוני הרבנים? ומי אותו רשע אשר נידון בגיהנם? ולמה נקרא ניטל? גם נשאלתי... אם אני אוהב היהודים או אם אנכי מליץ היהודים? אמרתי: כל מי שמדבר אמת, ואוהב ערקה והולך בררך ישרים יהיה יהודי או מערי או יוני או ישמעלי הוא חשוב וראוי לאהבה. הלא נודע לכל אדם מה שאמר המלך החכם פרידריך השני? אמר: כל תושבי מדינותי יאמינו כרצונם ובחפצם וואן זיא נור עהרליכע לייטע זינד (=כל עוד אנשים ישרים המה)

משיב לו פלקלס:

...ועל שאלת איש נכבד אה"ט (אדוני הטוב) יחי', אם נקח מועד לבאר המלות זרות השגורות בפי האספסוף אבל תכלה העת והן לא תכלנה. ואצלי יסוד המוסד: כל דבר שאינו מובא בתלמוד גדול ובהרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור לא אשיב עליהם דבר והצי דבר. כי המון עם לא בינות מכל אום ואום ממציאים ומאמינים מה שלבם חפץ. והנה לא נמצא בספרים הנזכרים שקראו ליל ארוכה בשם ניטל. ואפשר שעם הארץ היו מכנים ליל ארוכה בשם ניטל נאכט, בעבור שהיא בתכלית ארוכה וכבדה על האדם וחשבו לומר בשווערליכע נאכט (=לילה כבד). ובדו מלבם ניטל נאכט, ומלת ניטל מלשון נטל חול שאמר שלמה. או שרצו לומר עמפפאנג נאכט (=ליל הנטילה או העיבור) כי לשון זו רגילה על מילדתיהן... והעתיקו הבורים בלשון ניטל, אשר בלשון המשנה והתלמוד פירושו נעמן (=לקחת) עמפפאנגן (=ליטול) וקראו ניטל נאכט. והוא כמו עמפפאנג נאכט ודעת לנבון נקל.

...ומה שכתב שאינם עוסקים בתורה בליל ארוכה, מעיד אני עלי שמים וארץ, אני, ורבותי, וחברי ותלמידי למדנו מעולם בליל זה כשאר לילות. ומה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? אנחנו בני ישראל נצטוינו והגית בו יום ולילה. ומאכילת שום לא שמעתי ולא ראיתי מאבותי ומאבות אבותי. ועל דברות הראשונות אני חוזר: בכל אום ולשון בארץ ערב רב עלה אתם הנוהגים מנהגים הישרים בלבותם. זכור אני, בהיותי בילדותי ישבתי לכיסא שופט צדק במדינת מעהרין, ראיתי נשים זקנות היו מקלפות שומין במספר שנות בניהם ובנותיהם הקטנים והניחו בתשעה באב על מצבות בבית הקברות. ומי יודע החלומות וההבלים שחלמו להם. וזה הדבר אשר דברתי, מי יובל לבאר ולפרש מלות ומנהגי חסרי דעת. לכן כלל גדול בתורה, מה שלא נמצא בתלמוד ובהרי"ף והרמב"ם כנ"ל אין לו יסוד ואין להשיב.

הנימוקים מתחום המיסטיקה והקבלה התייחסו לכך שהלילה נחשב לטמא בשל לידתו של ישו, ולכוחות הטומאה מיוחסים כוחות מיוחדים באותו ליל.[24] לפי האדמו"ר מליובאוויטש, מנחם מנדל שניאורסון, הטעם לאי לימוד התורה הוא כדי שלא להחיות את ישו ואת המאמינים בו על ידי הזרמת "חיות דקדושה" באמצעות לימוד התורה.[25] הסבר אחר, אותו נתן רבי שלום רוקח, האדמו"ר מבעלז, הוא על פי דבריו של רבי דוב בער ממזריטש האומר כי בשעת לימוד התורה, קשה על האדם הדביקות המחשבתית באלוקים, אלא שדבר זה מותר. ביום זה, הוסיף הרב מבעלז, בו פושטת הטומאה בעולם, לא ניתן לסמוך על כך, ולכן יש לעסוק בדביקות מחשבתית[26].

נימוק נוסף הוא כי יום ט' בטבת, שחל בסמוך לחג המולד, מוזכר כיום צום ברשימה של כ-20 ימי צרה המופיעה בספר הלכות גדולות[27] והועתקה ממנו לשולחן ערוך. אולם בניגוד לשאר הימים ברשימה לא מובאת בשולחן ערוך סיבה לצום זה, אלא מצוין: "לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו"[28]. מפרשים שונים כתבו שהטעם לצום הוא יום לידתו של ישו והוא לא נכתב במפורש מטעמי צנזורה עצמית: "ולפי זה מובן מדוע יראו רבותינו ז"ל לכתוב במפורש שגזרו תענית על יום ט' טבת".[30] עם זאת, לא ידוע על מנהג כלשהו לצום בחג נוצרי זה.

התנגדות
חלק מפוסקי ההלכה התנגדו לחלק מהמנהגים שנכרכו ליום זה. החת"ם סופר כתב כי "מנהג העולם שאוסרים גם תשמיש וסוגרים שערי טבילה, ולדעתי מנהג שטות הוא ויש למחות ביד הנוהגים כן".[31] בקרב עדות ספרד כלל לא התקבל המנהג לא ללמוד תורה. הרב עובדיה יוסף פסק על עניין זה ש"אין ממש בדברי האומרים כן, ואין לדבריהם כל יסוד כלל."[32] לטענתו הייתה גזירה על הלומדים לא לשוטט ולצאת לבית המדרש וכך השתרבבה הטעות שאין ללמוד כלל. גם לפי הרב מרדכי אליהו "כל המנהג הזה היה בחוץ לארץ, ואצל האשכנזים. אבל הספרדים בכל מקום, וגם האשכנזים הבאים לארץ ישראל לא קיבלו מנהג זה, וממילא ביטלו מנהג זה". אכן, בחסידות סלונים בארץ ישראל הורה האדמו"ר ללמוד כרגיל. חסידי חב"ד ממשיכים במנהג גם בארץ. הרב צבי יהודה קוק ביטל מכל וכל את המנהג וגער במתבטלים מלימוד בנימוק שלא ראוי לפעול לפי מנהגי הנוכרים ובמיוחד במדינת ישראל שאין ממה לחשוש.

נוסף לכך, יש הסבורים שבארץ ישראל אין כל סיבה לציין את הניטל, בשל קדושת הארץ. הרב מרדכי חיים סלאנים קבע כי אין בארץ ישראל שליטה לקליפות, אפילו לא בירושלים שבה מצויות הרבה כנסיות. לטענתו גדולי האדמו"רים שבאו לארץ המשיכו לקיים את מנהג הניטל, וחסידיהם חיקו אותם. לעומת זאת היו כאלו ששימרו בכל זאת את המנהג גם בארץ ישראל ולכן הם נוהגים ניטל אחד קצר מהשעה 18:00 בערב של ה-5 בינואר כמו בחסידות דאראג. הליטאים והספרדים, לעומת זאת, אינם מתייחסים כלל לניטל[2].
תאמין גם במה שליבך מסרב להאמין. שלטון השכל!

חזקי
הודעות: 2054
הצטרף: 28 אוקטובר 2018, 00:35
קיבל תודה: 6 פעמים

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי חזקי »

מאידך מסופר כי פעם נכנס חסיד לחדרו של הצמח צדק בליל ניטל וראהו יושב ולומד תורה, על שאלתו: "הרי היום ניטל?" ענה לו הרבי: "פעטח! פעטח! ווער האט דיר געהייסען זאגען?טיפש, טיפש, מי שאל אותך? , אך בכל זאת סגר את הספר.
תאמין גם במה שליבך מסרב להאמין. שלטון השכל!

חזקי
הודעות: 2054
הצטרף: 28 אוקטובר 2018, 00:35
קיבל תודה: 6 פעמים

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי חזקי »

מספרים על כומר אחד ששאל את ר' יונתן אייבשיץ, הרי אתם טוענים שהעולם מתקיים מהתורה אז איך בליל ניטל העולם מתקיים, והשיב לו ר' יונתן אייבשיץ מכיוון שמנהג ישראל, תורה הוא, ממילא כאשר מקיימים את המנהג לא ללמוד - על ידי זה העולם מתקיים. [אין לסיפור מקור מוסמך. ומן הסתם האורים ותומים לא נהג במנהג החסידים שלא ללמוד בליל הניטל]
תאמין גם במה שליבך מסרב להאמין. שלטון השכל!

חזקי
הודעות: 2054
הצטרף: 28 אוקטובר 2018, 00:35
קיבל תודה: 6 פעמים

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי חזקי »

משחק המלכים / מאמר תורני
(יום שבת, ב' טבת תשס''ז)
מנהג חסידים ופרושים שלא ללמוד תורה בליל חגם הנקרא "ניטל", על כן היו ששיחקו במשחק השחמט ■ על ה"משחק ההוגן" של הרבי עם הרבי הריי"צ נ"ע, על עניינו של המשחק בעבודת ה' כפי שביאר אותו הרבי, מדוע מותר לשחק שחמט בשבת ■ מאמרו של הרב יצחק יהודה רוזן ■ מוגש לקראת הניטל שיחול מחר (ראשון) למאמר המלא
מנהג בני אשכנז חסידים ופרושים לא ללמוד תורה בליל חגם הנקרא ניטל עד חצות הלילה. והרבה מצטערים על כך שצריכים הם להיבטל מלימודם ולישון מיד בתחילת הלילה אך לקום בחצות הלילה ללמוד קשה להם מצד ההרגל (שאינם יכולים להרדם בתחילת הלילה). נמצא שאין להם מה לעשות, כי אם לבטל זמנם היקר, וגרע מט' באב שגם בו אינם מבטלים רגע אלא לומדים בדברים המותרים בט' באב.

על כן היו ששיחקו במשחק השחמט ואין זה נחשב ליושב ותוהא ובטל, והיו שמצאו למשחק זה רמזים ודברים נסתרים. ומאידך, היו שהזהירו מפניו על כל אלה ועוד במאמר שלפניכם.

אופן המשחק
בספר אוצר דינים ומנהגים כתב: שמשחק השאח נועד לעונג ולשעשועים. אופן המשחק שני אנשים משחקים על טבלא מרובעת על שמונה טורים, ובכל טור שמונה בתים או משבצות חליפות בצבע שחור ולבן, בס"ה ס"ד משבצות.

המשחקים יושבים איש אל מול רעהו, ולכל אחד ערוכים בצדו בשני הטורים הראשונים שש עשרה אבנים או תמונות, היינו שמונה אבנים גדולות בטור הראשון ושמונה אבנים קטנות בטור השני ס"ה לשני המשחקים ל"ב אבנים. שמות האבנים הגדולות הם: מלך, שגל, זקן (או פיל), פרש, רך (רכב), ושלשת האבנים האחרות הן כפולות עוד זקן פרש ורך. ובטור השני שמונה אבנים של חיילים רצים או רגלים. צבע האבנים בצד אחד שחור ובצד השני לבן.

המשחקים או הלוחמים יסיעו את האבנים איש לנכח רעהו, ואחד ינצח את חבירו ע"י תפיסת האבנים לפי חוקי השחוק, עד אשר נלכד המלך במצודה, ואז הוא "שאח מת". ואם המלך לא יכול למוש ממקומו ולא יכולים ללכוד אותו זה נקרא "פאט". ואם אחד לא יכול לנצח את חבירו והשחוק תלוי ועומד בין שניהם אז הנצחון בספק.

ענינו בעבודת ה'

מבאר הרבי את ענינו של משחק השאח בעבודת ה': "משחק ה"שאח" – הוא כמו מלחמה בין שתי ממלכות, כל מלכות עם "מלך" ו"מלכה" ו"אנשי הצבא" שלה, ומטרת המלחמה, שממלכה אחת תכבוש ותנצח את הצד שכנגד.

ולתפקיד זה ישנם כמה סוגי "כלים", שהם בדוגמת "אנשי הצבא", שאותם מסיעים איש לנוכח רעהו (שעמו משחק), כדי לנצח את חבירו (ע"י תפיסת ה"כלים" שלו). ולכל "כלי", מהלך מיוחד ופרטי אשר על ידו הוא יכול לבצע תנועתו ומהלכו עפ"י "חוקי המשחק".

… בשורה הראשונה (של הלוחמים) נמצאים שמונה "כלים" שנקראים חיילים. למעלה מזה בשורה השניה, מאחורי החיילים, נמצאים מפקדים הנחלקים לשלושה סוגים. למעלה מזה – המלכה. ולמעלה מזה – ה"דרגא" הכי עליונה – המלך (המוקף עם מפקדיו וחייליו המגינים עליו, ופועלים בשליחותו להרחיב גבול מלכותו ולנצח את המנגד).

ואופן תפקידם במשחק:

החיילים הפשוטים – באפשרותם לצעוד אך ורק צעד אחד (משבצת אחת) קדימה. אמנם, כאשר החייל מגיע לצד השני – לאחרי ההליכה צעד אחר צעד בלי שום דילוג – באפשרותו "להתעלות" בדרגתו, ועד – לדרגת המלכה, אבל לא לדרגת המלך.

המפקדים – בכוחם לקפוץ ולדלג (לא רק צעד אחד, אלא גם) כמה צעדים בפעם אחת, אבל אינם יכולים לצעוד אלא בכיוון המיוחד שלהם ובסידורם המיוחד (כל אחד משלושת הסוגים באופנו: באופן ישר, באלכסון, או ע"י קפיצה אחד באלכסון ואחד ישר)

המלכה – בכוחה לצעוד לכל הכיוונים (הן באופן ישר, והן באלכסון – לכל הצדדים), לא כמו המפקדים שהליכתם רק באופן אחד.

המלך – שמולך על כל החיילים למיניהם, ואין ענינו של המלך לצאת למלחמה רק להישאר בארמון (מקום) המלך (על כסא מלכותו), צועד רק צעד אחד (אבל בכל הכיוונים), וגם זה רק לפעמים – במקום המוכרח (לעזור בהנצחון או מפני הסכנה כו').

ההוראה והלימוד מזה בפנימיות הענינים:

ה"מלך" – מלך מלכי המלכים הקב"ה, נתאווה להיות לו יתברך דירה בתחתונים. וכתוצאה מזה נתהווה כל סדר ההשתלשלות, "מלוכה אדירה", הכולל "מלכה", "מפקדים", ו"חיילים":

החיילים (הפשוטים) – רומזים רומזים על נשמות ישראל שירדו למטה בגוף בעוה"ז הגשמי (לעשות הדירה בתחתונים).

המפקדים – רומזים על המלאכים.

המלכה – רומזת לספירת המלכות דאצילות, התפשטות המלכות.

ותכלית כאו"א מהם היא, לעשות לו ית' דירה בתחתונים ע"י גילוי והתפשטות מלכותו ית' בכל סדר ההשתלשלות והעולם כולו, שזה נעשה ע"י החיילים, המפקדים, והמלכה, כ"א לפי עניינו וכוחות שלו שלוחמים נגד המלכות דלעומת זה… ההעלמות והסתרים של העולם.

העבודה בפועל נעשית (בעיקר) על ידי נשמות בגופים (החיילים הפשוטים), שדוקא הם עומדים ב"שורה הראשונה" של המלחמה בעולם הזה הגשמי, והם גם המגינים על המפקדים ועל המלכה.

האדמו"ר רבי ישראל אלתר מגור (ה'בית ישראל') הזכיר פעם בשיחה את דברי חז"ל: "ואם יצא יצא הרוצח את גבול עיר מקלטו" – "אפילו פסיעה אחת". והוסיף, שידוע לבקיאים במשחק ה"שחמט", שפעמים בגלל מהלך שגוי אחד, עלולים להפסיד את הכל. כן הדבר ביהדות. כשעושים אפילו פסיעה אחת לא טובה, עלולים להרוס ולאבד הכל.

המשחק בספרות השו"ת

משחק השאח נזכר בספרות השאלות והתשובות לענין נדר, עדות, ושבת. והובאו התשובות בפחד יצחק.

בנידון נדר – ראובן נדר שלא לשחק בשום משחק, ויצרו תקפו ומבקש להתירו מנדרו, ובפרט רוצה שיתירו לו את משחק השחמט, הואיל וזוכר שימים מועטים לאחר שקיבל על עצמו נדר שיחק בשחמט ולא הוכיחו אותו על כך אותם עדים שראו שקיבל על עצמו נדר זה. ומכאן מוכח שלא אסר על עצמו לשחק שחמט שזו חכמה.

והשיבו הרב באנקונא: שמשחק השחמט אינו כשאר מיני שחוק ולכן יהיה מותר.
בנידון עדות – השיב הרב יואל ב"ר נתן פינקרלי: כי משחק השחמט משחק חכמה הוא, וצריך בזה שכל מחודד, ואינו בכלל משחק בקוביא שסורו רע וכו'. כי לא יצטרפו לשחוק השחמט רק בעלי שכל ומדות טובות ולא יושבי קרנות, וגם מי שאומנותו בכך לא פסול לעדות.

בנידון שבת – מתיר הרב גבריאל פונטרימולי לשחק במשחק השחמט משום עונג שבת, ואין באבני המשחק משום איסור מוקצה, היות ומוכנים לדבר היתר.
בעל שלטי גיבורים כתב: דכל דבר שתלוי בחכמה, ואין בו משום קוביא מותר לשחק בו בשבת, בדבר שאינו שחוק ממון ואין בו משום מקח וממכר. אבל מזהיר הוא מפני ביטול זמן תפילה ואפילו בימי החול, רק בעתות הפנאי שעוסק במילי דעלמא בלאו הכי.

משחק השאח בחצרות החסידים

על הגה"ח הרב נחמיה מדובראוונא (בעל שו"ת 'דברי נחמיה') מסופר: שהיה נח מתלמודו היה משחק שחמט, וכשהצד השני כמעט הפסיד, היה רבי נחמיה מחליף איתו. ולוקח את הצד שמולו וממשיך לשחק. ושוב ברגע שהצד השני כמעט מפסיד החליף שוב, וכך כמה פעמים.

האדמו"ר רבי ישראל מסטולין כתב על רבו שהיה משחק עם בניו הצדיקים במשחק ה"שח" בליל ניטל. וכן נהג הרה"ק רבי יעקב יוסף מסקווירא.

האדמו"ר רבי חיים מאיר מוויזני'ץ היה משחק לעיתים בניטל הארוך במשחק השחמט וסיפר בעל ה'אמרי חיים' מויזני'ץ שפעם שיחק "שח" בניטל עם אחיו הגה"ק בעל "שארית מנחם" מווישווא לעיני אביהם הק' הסב"ק זי"ע. ופעם בניטל ביקש הסב"ק לשחק במשחק ה"שח", והסכים לדבר. ברם, כאשר החל לשחק, ראה שאינו יודע. אמר הסב"ק בדרך צחות: רואים הנכם, אם לומדים – אין יודעים.

שותפו למשחק השחמט של בעל ה'אמרי חיים' מויזני'ץ היה הרה"ח ר' יהושע וורטהיימר. כחלוף מספר שנים, התחמק ר' יהושע והפסיק לשחק. וטעמו, כי ראה בעת המשחק דברים נפלאים – בהבחינו כי לפני כל מהלך של המשחק מתאמץ מרן ומתעמק במחשבותיו, פני קדשו להטו עד כי היו אדומים כאש והשתנו לגוונים שונים, פניו כוסו זיעה כבימי הקיץ החמים. כל המחזה הטיל עליו אימה ופחד. הבין ר' יהושע שזה משחק שמיימי למעלה מבינת אנוש, אשר מאמץ מאוד את מוחו של רבינו, על כן החליט לחדול מלשחק שחמט עם רבינו.

באחת מנסיעותיו של בעל ה'אמרי חיים' מויזני'ץ באניה מארץ ישראל לחו"ל, הכיר רב החובל של הספינה על ה'אמרי חיים' שהוא מחכימא דיהודאי, כי פיקחותו הק' ניכרה על פניו, וביקש ממנו לשחק עמו "שח". נעתר ה'אמרי חיים' לבקשתו, ושם שמים נתקדש אז, בראות הנכרי את פיקחותו של חכם מישראל.

מאידך, משמע מדברי ה'אמרי חיים' מויזני'ץ שבשאר ימות השנה יש להתרחק ממשחק זה, וכפי שהתבטא בהזדמנות כי משחק ה"שח" גרוע ממשחק בקלפים, כי בקלפים מפסידים כסף ומבינים שמוכרח להיות גבול למשחק, מה שאין כן בשח, אם יקבל מט – ישחק שוב, ללא הגבלת זמן.

מנהג חב"ד מסופר על כ"ק אדמו"ר מהורש"ב שידע לבאר את מהלכי משחק השחמט, שבהם ריבוי אופנים, על פי דרכי עבודת ה', ונתבאר שם שמידיעותיו את מהלך העניינים ברוחניות ידע גם את כללי המשחק.

בלוח ה'יום יום' מובא בשם כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ: "מה שנוהגים שלא ללמוד בניתל, שמעתי מאאמו"ר (כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הטעם, שהוא כדי שלא להוסיף חיות".

עד להתייחסותו של הרבי זי"ע בשבת פרשת וישב תש"נ היה ידוע מה אין נוהגים לעשות בלילה זה של הניתל, אין לומדים עד חצות וזאת מהטעם שלא להוסיף חיות.

לאחר התייחסותו של הרבי יודעים אנו שלא רק שלא לומדים אלא מותר הוא משחק השאח כמובא בשיחה להלן:

"פעם סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר, שאביו (הרבי נ"ע) נהג אז "לשחק" "שאח" (או לעמוד קרוב ולהציע איך לשחק).

ויש לומר הענין בזה: הרבי נ"ע הראה בזה לימוד והוראה, שאפילו בזמן שלכאורה שייך רק ענין של סור מרע (העדר) – דהיינו, תחתון תחתון ביותר שאי אפשר לבברו באופן ישר על ידי לימוד התורה – ינצלו אותו (ויפעלו את הבירור) עם תועלת... על ידי (לא לבטל את הזמן, אלא) "לשחק" אז ב"שאח", משחק שיש בו חכמה (אלא- בעניני רשות), שעושים לשם שמים, כל מעשיך לשם שמים ובכל דרכיך דעהו, וזה (א) מוסיף חריפות בראש, בכדי שיוכלו אחר כך להבין את התורה טוב יותר. (ב) מקדש שם שמים, ושבחן של ישראל לעיני העמים (שהם מחשיבים משחק זה) – בראותם שהיהודים הינם "עם חכם ונבון" גם בזה, (ג) אפילו בתור דבר של רשות – יש בזה תועלת לאלו שבזה מסחרם, לא גרוע מענייני "מסחר" אחרים, ואדרבה – מאחר שהוא מסחר שיש בו חכמה כנ"ל.

"מזה ישנה גם הוראה (ונתינת כח) בנוגע לפועל איך לנצל את הזמן של "ניתל" – לא להיות כבטל ח"ו (בכדי לא להוסיף חיות), אלא לתועלת ובפרט להוסיף בענייני חכמה, עם המעלות (כוונות) הנ"ל, או בהוספה בצדקה וחסד, או בהנהגת הבית וכיוצא בזה.

שמעתי פעם מתלמיד ישיבה, שבלבושו חסרו כפתורים שהטעם מדוע אינו תופר את הכפתורים בבגדיו – מאחר ואז לא ישאר לו מה לעשות ב"ניתל"!...

אצל תלמיד ישיבה ללכת בטל מאן דכר שמיה? רק צריך הוא לנצל את הזמן לתועלת, כולל לתפור את הכפתורים...".

מפורסמת היא תמונתם של הרבי מהוריי"צ עם חתנו כ"ק אדמו"ר זי"ע, ישובים ליד שולחן אחד ועסוקים ב'משחק המלכים' (שאח=מלך).

ובספר ימי בראשית הביא פרטים אודות תמונה זו: "התמונה צולמה בעת שהותו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בעיירה פערכטעלדסדארף (אוסטריה), בשנת תרצ"ז (לערך) – שם שהה כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מפני סיבות רפואיות (ובעיירות אלו המזג אויר הוא טוב ונוח, ומביא לישוב הדעת, לחיזוק בבריאות וכו') – וכ"ק אדמו"ר שליט"א ששהה אז בפאריז היה נוסע לשם כדי לשהות במחיצתו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ (תוך שניהל אז (גם) כמה עניני עסקנות – ציבורית וכו'). והרופאים הציעו אז לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לנוח מדברים שכליים ועמוקים מצד הבריאות, ושחקו אז באחת ההזדמנויות במשחק 'שאח'".

ועוד מסופר בימי בראשית על המשחק בין הרבי לחותנו: "בין הדברים שהתרחשו בעת מעמד משחק זה בעת עמדו – כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ויבלחט"א כ"ק אדמו"ר שליט"א באמצע המשחק, הבחין בזה כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ שכ"ק אדמו"ר שליט"א מסבב את המשחק באופן כזה שכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ינצח. ואמר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ: צריך לשחק הוגן".

מספר הרה"ח שמואל רעשעווסקי (שהיה ידוע כשחקן שאח) שפעם היה משחק גדול של שאח מחוץ למדינה, והייתי באמצע המשחק, ולא הצלחתי כל כך, ובעת ההפסקה (באמצע המשחק) שלח מברק לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בבקשת ברכה להצלחה, וכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בירכני, ואכן ניצחתי במשחק. ר' שמואל מציין שפעמים רבות לפני שנסע להשתתף במשחק, היה נכנס לכ"ק אדמו"ר אדמו"ר נשיא דורנו ושואל בעצתו ובברכתו הק'.
http://www.col.org.il/%D7%97%D7%93%D7%A ... 25610.html
תאמין גם במה שליבך מסרב להאמין. שלטון השכל!

חזקי
הודעות: 2054
הצטרף: 28 אוקטובר 2018, 00:35
קיבל תודה: 6 פעמים

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי חזקי »

משחקים נוספים

היו שלא ידעו לשחק בשחמט ושיחקו במשחק הדמקה כמובא בסיפורי חסידים: הרה"צ רבי נחום משטיפנישטי (בנו של הצדיק הרוזנ'י) נכנס באחד מימי החנוכה פתאום לבית מדרשו, וראה מספר אנשים יושבים ומשחקים במשחק ה"דאהם" (דמקה), כמנהג העולם בחנוכה, האנשים בראותם כי רבם ניצב עליהם, נבהלו מאד. פתח הצדיק ואמר:

הידעתם את כללי משחק זה? שתקו האנשים.

אמר להם הצדיק:

אני אגיד לכם את הכללים: נותנים אחד בשביל לקחת שנים, שני צעדים בבת אחת אסור ללכת, הולכים רק למעלה ולא למטה, כשמגיעים למעלה, אפשר ללכת לכל מקום שרוצים.

והיו ששיחקו בקלפים כמסופר על רבי ישראל מרוזי'ן נכנס פעם לבית מדרשו באחד מלילות החנוכה וראה את תלמידיו משחקים בקלפים. התביישו תלמידיו, אך אמר להם הצדיק: המשיכו לשחק. חנוכה היום... אך דעו, שיש מוסר השכל מהקלפים: מי שיש בידו קלף גרוע, משתדל להיפטר ממנו, כך בעל מידה גרועה, ישתדל אף הוא להיפטר ממנה. מי שיש לו קלף טוב – מסתירו. כך בעל כישרון ומעלות טובות, שחלילה לא יתגאה אלא יסתיר את מעלותיו במידת הענווה.

והיו שקראו תיגר על המשחק בקלפים בחג החנוכה וכן פסק הבאר היטב: "ואסור להשתמש בו תשמיש מגונה, וכל שכן לשחוק בקארטי"ן ח"ו אצלו. וכן כתב הרבי מדובנה: "... ומכאן תראה הפגם הגדול מה שקצת אנשים לוקחים נר השמש ועושין לאורו דברי חול, ומכ"ש הפגם הגדול והעוון הפלילי שמשחקין בשחוק לפני הנר הזה. וכן כתב בספר קו הישר תלמידו רבי צבי הירש קיידנובר שהביא את שיטת המהרי"ל: "... ומכל שכן עתידין ליתן את הדין מהעוון פלילי שמשחקין באור השמש בקלפים, שקוראין "קארטין", או בקוביות, שקורין "וערפיל"... ".

וראה בספר מנהג ישראל תורה שהביא מקורות נוספים לאסור את משחק הקלפים בחנוכה.
תאמין גם במה שליבך מסרב להאמין. שלטון השכל!

חזקי
הודעות: 2054
הצטרף: 28 אוקטובר 2018, 00:35
קיבל תודה: 6 פעמים

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי חזקי »

על חסידים, ליטאים וליל הניטל
(יום שישי, י''ב טבת תשס''ה)
העיסוק הקלאסי של ליל הניטל הוא משחק השחמט. גדולי האדמו"רים נהגו לנצל את הניטל כדי לחתוך נייר טואלט לשבתות של כל השנה, ודובר חב"ד בישראל, הרב מנחם ברוד, עושה סדר בערימת החשבונות. כך מפרסם היום (שישי) העיתונאי שחר אילן, כתב "הארץ" לענייני חרדים, שעשה סדר לקוראיו המשכילים על "הלילה הלא-קדוש" של השנה.

בכתבה, אילן מספר על התמונה של הרבי משחק שחמט עם חותנו, הרבי הריי"צ (ולא כפי שנכתב שזה היה עם אביו, המקובל רבי לוי-יצחק נ"ע). הוא מוסיף כי הרבי הציע לציין את הניטל לפי מנהג רוב הנוצרים באותה מדינה, ואמרה נוספת מאחד אדמו"רי חב"ד: "אין אני אוהב את אותם למדנים הטוענים כי אינם יכולים לבטל תורה אפילו לשעות ספורות ולכן הם חייבים ללמוד דווקא באותו לילה".
בליל חג המולד, המכונה הניטל, שולטות הקליפות. הקליפות הן כוחות רוע טפיליים הנצמדים לכוחות הטוב. על פי הקבלה, בלילה שבו נולד "אותו האיש" אין אפילו קורטוב של קדושה, והקליפות מנצלות כל מעשה של קדושה לטובתן.

זו הסיבה שבשלה הפך ליל הניטל, מצאת הכוכבים ועד חצות הליל, לאחד הזמנים הנדירים שבהם נוהגים החסידים שלא ללמוד תורה. החסידים גם אינם מתחתנים בלילה הנורא הזה ואינם הולכים למקווה. פולקלור שלם של מנהגים התפתח סביב שעות הפנאי הכל כך חריגות האלה. המנהג, חשוב להדגיש, הוא חסידי בלבד. החרדים הליטאים והספרדים לומדים בליל חג המולד כרגיל.

שחמט וקלפים

העיסוק הקלאסי של ליל הניטל הוא משחק השחמט. ידועה במיוחד התמונה של האדמו"ר האחרון מלובביץ' הרב מנחם מנדל שניאורסון המנוח משחק בליל הניטל שח עם אביו. אלא שחישובי תאריכים שערכו החסידים העלו שלא ייתכן שהתמונה הזו צולמה בניטל. יש המעדיפים לשחק בקלפים, למשל ב"אוקה", גרסה גליציאנית של פוקר, או "21". אחרים טוענים שלכל קלף יש קליפה משלו ולכן המשחק בקלפים חמור במיוחד בליל הניטל.

נייר טואלט קבלי

כתב "המודיע" בכנסת, צבי רוזן, מספר שגדולי האדמו"רים נהגו לנצל את הניטל כדי לחתוך נייר טואלט לשבתות של כל השנה. למעשה המזלזל הזה יש משמעויות קבליות עמוקות, שכן בספרות הקבלה יש התייחסות נרחבת לנצרות כאל פסולת שהופרשה מגוף העם היהודי. היום אפשר לרכוש נייר טואלט חתוך לשבתות, ולכן המנהג פחות רלוונטי.

עוד מנהג אדמו"רי הוא לעשות בניטל חשבונות לכל השנה, ובין השאר לחשב כמה כסף הם חייבים להפריש בשל מצוות מעשר. על רבי חנה מקאלשיץ מסופר, שניצל את הניטל ללימודי גיאוגרפיה. רוזן נוהג בלילה הזה לסדר את הארכיון שלו וכן לקלף תפוזים ולהכין מהם ריבה. דובר חב"ד, מנחם ברוד, עושה סדר בערימת החשבונות.

הבטלה מתורה נהפכה למנהג

השנה, כמו בניטל המילניום, חל הניטל בליל שבת. יש לכך כמה השפעות משמעותיות. למשל, אי אפשר לבצע פעולות מחללות שבת, כמו חיתוך נייר טואלט או אפילו סתם פעולות של חול, כמו סידור מסמכים. אי אפשר גם לישון לאורך כל הניטל, כי חייבים לאכול ארוחת שבת. בארוחה עצמה נהוג שלא לומר דברי תורה.

בספר "טעמי המנהגים" מסופר שאחת הסיבות העיקריות להתפתחות מנהג הניטל היתה מעשית, "לפי שהיו צוררי היהודים אורבים עליהם ומכים אותם בלילה ההוא בחוץ או ברחוב מכות אכזריות, ולפעמים עד שמתו תחת ידם, ולכן גזרו גדולי הדור שיתכבדו וישבו בבתיהם בלילה הזה ולא ישוטטו בחוצות".

עם הזמן נהפכה הבטלה מתורה בליל חג המולד למנהג, שנשמר כמובן בסוד, מחשש מזעם הגויים. סיפורי מופתים נפוצים על מקרים שבהם גילו הגויים שהיהודים משחקים במקום ללמוד דווקא בליל חג המולד ופרצו לבתיהם באישון ליל. אלא שבדיוק ברגע הפריצה אירע נס, והתלמידים היו עסוקים בדיון הלכתי כשספרים פתוחים לפניהם.

אחד ממנהגי הניטל בגולה היה לומר את כל תפילת "עלינו לשבח" בקול רם. בתפילה הזאת היה נהוג לומר בכל ימות השנה את המשפט "שהם משתחווים להבל וריק" בלחש, כדי שהגויים לא ישמעו. בליל הניטל היה נהוג לבדוק היטב שאין גוי בסביבה, ואז לומר את המשפט האסור בקול רם.

נישט לערנען

מקור השם "ניטל" לא ידוע. ההסבר המוצלח ביותר, גם אם לא בהכרח המשכנע ביותר, הוא שמדובר בראשי תיבות של הביטוי נישט יידן טארן לערנען - אסור ליהודים ללמוד. הסבר אחר הוא שמדובר בשיבוש המלה הלטינית, "נטליס", שמשמעותה יום הולדת.

כמה ניטל?

עם השנים התפתח ז'אנר של בדיחות ניטל. לדוגמה: רב חרדי התבקש להספיד את הרצל. לאחר הרהור קצר מצא בו שלוש מידות טובות: הרצל מעולם לא דיבר בשעת הנחת תפילין, מעולם לא חשב על דברי תורה במקומות מלוכלכים, ומעולם לא עסק בתורה בניטל. וגם: בחור למד בניטל. כשנשאל מדוע אינו מקיים את מנהג ביטול התורה, ענה שהוא מציין את הניטל בחג המולד הארמני.

אלא שהבדיחה האחרונה מעידה על בעייה אמיתית. הכנסייה הקתולית והכנסייה הפרוטסטנטית חוגגות את חג המולד בלילה שבין 24 ל-25 בדצמבר. הכנסייה היוונית-האורתודוקסית והכנסייה הרוסית מציינות את החג ב-6 בינואר. באיזה יום איפה יש להקפיד לא ללמוד?

האדמו"ר האחרון מלובביץ' הציע לציין את הניטל לפי מנהג רוב הנוצרים באותה מדינה, וקבע שבארצות הברית יש להימנע מלימוד תורה על פי החג של הכנסיות המערביות (24 בדצמבר). היו גם אדמו"רים וצדיקים שנמנעו מללמוד בשני חגי המולד והמהדרין שבתו מתורה גם בסילווסטר.

שנת ישרים

אחד מאדמו"רי חב"ד הקודמים התבטא באוזני חסידיו, כי "אין אני אוהב את אותם למדנים הטוענים כי אינם יכולים לבטל תורה אפילו לשעות ספורות ולכן הם חייבים ללמוד דווקא באותו לילה". מסופר על הגאון הקדוש מליסקא שרצה ללמוד באחד מלילות הניטל אבל נפלה עליו תרדמה והנר כבה. משהתעורר הבין כי משמים עיכבו אותו.

במאמר "בעניין ליל חגם הנקרא ניטל" שפורסם בירחון התורני "מוריה" הציג הרב יוסף ליברמן פתרון עוקף ביטול תורה: ללכת לישון עם רדת החשכה ולקום לעבודת התורה בחצות, כאשר כבר מותר ללמוד. הרב בן-ציון גרוסמן, מומחה לחסידות, מספר שבישיבות של חסידי ויז'ניץ נהוג שתלמידי הישיבות הולכים לישון אחר הצהריים וקמים בלילה להשלים את הלימודים שהפסידו. אבל הגאון הקדוש רבי שלום מקמינקא נמנע מלישון בניטל בטענה שאינו יכול שלא לחלום על דברי תורה.
תאמין גם במה שליבך מסרב להאמין. שלטון השכל!

חזקי
הודעות: 2054
הצטרף: 28 אוקטובר 2018, 00:35
קיבל תודה: 6 פעמים

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי חזקי »

עוד ציטוט:יש הסבורים שבישראל אין כל סיבה לציין את הניטל, בשל קדושת הארץ. הרב מרדכי מסלונים כבר קבע בעבר, שאין כאן שליטה לקליפות, אפילו לא בירושלים שבה מצויות כל כך הרבה כנסיות. אבל גדולי האדמו"רים שבאו לארץ המשיכו לקיים את מנהג הניטל, וחסידיהם חיקו אותם. הליטאים והספרדים, לעומת זאת, אינם מתייחסים כלל לניטל. "אצל החסידים כל סיבה טובה לא ללמוד מתקבלת ברצון", אומר מקור ליטאי ציני במיוחד. עד כאן.
תאמין גם במה שליבך מסרב להאמין. שלטון השכל!

חזקי
הודעות: 2054
הצטרף: 28 אוקטובר 2018, 00:35
קיבל תודה: 6 פעמים

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי חזקי »

יש הנכשלים לשחק שחמט בליל ניטל שנפל בשבת. בעוד שבשבת רגילה אינם משחקים על פי חלק גדול מהפוסקים שכתבו לאסור משחק שחמט בשבת.
תאמין גם במה שליבך מסרב להאמין. שלטון השכל!

סמל אישי של משתמש
שמחת החיים
הודעות: 396
הצטרף: 14 אוקטובר 2018, 14:17
קיבל תודה: 1 פעם

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי שמחת החיים »

חזקי כתב:יש הנכשלים לשחק שחמט בליל ניטל שנפל בשבת. בעוד שבשבת רגילה אינם משחקים על פי חלק גדול מהפוסקים שכתבו לאסור משחק שחמט בשבת.
חזקי כתב:על חסידים, ליטאים וליל הניטל
(יום שישי, י''ב טבת תשס''ה)
העיסוק הקלאסי של ליל הניטל הוא משחק השחמט. גדולי האדמו"רים נהגו לנצל את הניטל כדי לחתוך נייר טואלט לשבתות של כל השנה, ודובר חב"ד בישראל, הרב מנחם ברוד, עושה סדר בערימת החשבונות. כך מפרסם היום (שישי) העיתונאי שחר אילן, כתב "הארץ" לענייני חרדים, שעשה סדר לקוראיו המשכילים על "הלילה הלא-קדוש" של השנה.

בכתבה, אילן מספר על התמונה של הרבי משחק שחמט עם חותנו, הרבי הריי"צ (ולא כפי שנכתב שזה היה עם אביו, המקובל רבי לוי-יצחק נ"ע). הוא מוסיף כי הרבי הציע לציין את הניטל לפי מנהג רוב הנוצרים באותה מדינה, ואמרה נוספת מאחד אדמו"רי חב"ד: "אין אני אוהב את אותם למדנים הטוענים כי אינם יכולים לבטל תורה אפילו לשעות ספורות ולכן הם חייבים ללמוד דווקא באותו לילה".
בליל חג המולד, המכונה הניטל, שולטות הקליפות. הקליפות הן כוחות רוע טפיליים הנצמדים לכוחות הטוב. על פי הקבלה, בלילה שבו נולד "אותו האיש" אין אפילו קורטוב של קדושה, והקליפות מנצלות כל מעשה של קדושה לטובתן.

זו הסיבה שבשלה הפך ליל הניטל, מצאת הכוכבים ועד חצות הליל, לאחד הזמנים הנדירים שבהם נוהגים החסידים שלא ללמוד תורה. החסידים גם אינם מתחתנים בלילה הנורא הזה ואינם הולכים למקווה. פולקלור שלם של מנהגים התפתח סביב שעות הפנאי הכל כך חריגות האלה. המנהג, חשוב להדגיש, הוא חסידי בלבד. החרדים הליטאים והספרדים לומדים בליל חג המולד כרגיל.

שחמט וקלפים

העיסוק הקלאסי של ליל הניטל הוא משחק השחמט. ידועה במיוחד התמונה של האדמו"ר האחרון מלובביץ' הרב מנחם מנדל שניאורסון המנוח משחק בליל הניטל שח עם אביו. אלא שחישובי תאריכים שערכו החסידים העלו שלא ייתכן שהתמונה הזו צולמה בניטל. יש המעדיפים לשחק בקלפים, למשל ב"אוקה", גרסה גליציאנית של פוקר, או "21". אחרים טוענים שלכל קלף יש קליפה משלו ולכן המשחק בקלפים חמור במיוחד בליל הניטל.

נייר טואלט קבלי

כתב "המודיע" בכנסת, צבי רוזן, מספר שגדולי האדמו"רים נהגו לנצל את הניטל כדי לחתוך נייר טואלט לשבתות של כל השנה. למעשה המזלזל הזה יש משמעויות קבליות עמוקות, שכן בספרות הקבלה יש התייחסות נרחבת לנצרות כאל פסולת שהופרשה מגוף העם היהודי. היום אפשר לרכוש נייר טואלט חתוך לשבתות, ולכן המנהג פחות רלוונטי.

עוד מנהג אדמו"רי הוא לעשות בניטל חשבונות לכל השנה, ובין השאר לחשב כמה כסף הם חייבים להפריש בשל מצוות מעשר. על רבי חנה מקאלשיץ מסופר, שניצל את הניטל ללימודי גיאוגרפיה. רוזן נוהג בלילה הזה לסדר את הארכיון שלו וכן לקלף תפוזים ולהכין מהם ריבה. דובר חב"ד, מנחם ברוד, עושה סדר בערימת החשבונות.

הבטלה מתורה נהפכה למנהג

השנה, כמו בניטל המילניום, חל הניטל בליל שבת. יש לכך כמה השפעות משמעותיות. למשל, אי אפשר לבצע פעולות מחללות שבת, כמו חיתוך נייר טואלט או אפילו סתם פעולות של חול, כמו סידור מסמכים. אי אפשר גם לישון לאורך כל הניטל, כי חייבים לאכול ארוחת שבת. בארוחה עצמה נהוג שלא לומר דברי תורה.

בספר "טעמי המנהגים" מסופר שאחת הסיבות העיקריות להתפתחות מנהג הניטל היתה מעשית, "לפי שהיו צוררי היהודים אורבים עליהם ומכים אותם בלילה ההוא בחוץ או ברחוב מכות אכזריות, ולפעמים עד שמתו תחת ידם, ולכן גזרו גדולי הדור שיתכבדו וישבו בבתיהם בלילה הזה ולא ישוטטו בחוצות".

עם הזמן נהפכה הבטלה מתורה בליל חג המולד למנהג, שנשמר כמובן בסוד, מחשש מזעם הגויים. סיפורי מופתים נפוצים על מקרים שבהם גילו הגויים שהיהודים משחקים במקום ללמוד דווקא בליל חג המולד ופרצו לבתיהם באישון ליל. אלא שבדיוק ברגע הפריצה אירע נס, והתלמידים היו עסוקים בדיון הלכתי כשספרים פתוחים לפניהם.

אחד ממנהגי הניטל בגולה היה לומר את כל תפילת "עלינו לשבח" בקול רם. בתפילה הזאת היה נהוג לומר בכל ימות השנה את המשפט "שהם משתחווים להבל וריק" בלחש, כדי שהגויים לא ישמעו. בליל הניטל היה נהוג לבדוק היטב שאין גוי בסביבה, ואז לומר את המשפט האסור בקול רם.

נישט לערנען

מקור השם "ניטל" לא ידוע. ההסבר המוצלח ביותר, גם אם לא בהכרח המשכנע ביותר, הוא שמדובר בראשי תיבות של הביטוי נישט יידן טארן לערנען - אסור ליהודים ללמוד. הסבר אחר הוא שמדובר בשיבוש המלה הלטינית, "נטליס", שמשמעותה יום הולדת.

כמה ניטל?

עם השנים התפתח ז'אנר של בדיחות ניטל. לדוגמה: רב חרדי התבקש להספיד את הרצל. לאחר הרהור קצר מצא בו שלוש מידות טובות: הרצל מעולם לא דיבר בשעת הנחת תפילין, מעולם לא חשב על דברי תורה במקומות מלוכלכים, ומעולם לא עסק בתורה בניטל. וגם: בחור למד בניטל. כשנשאל מדוע אינו מקיים את מנהג ביטול התורה, ענה שהוא מציין את הניטל בחג המולד הארמני.

אלא שהבדיחה האחרונה מעידה על בעייה אמיתית. הכנסייה הקתולית והכנסייה הפרוטסטנטית חוגגות את חג המולד בלילה שבין 24 ל-25 בדצמבר. הכנסייה היוונית-האורתודוקסית והכנסייה הרוסית מציינות את החג ב-6 בינואר. באיזה יום איפה יש להקפיד לא ללמוד?

האדמו"ר האחרון מלובביץ' הציע לציין את הניטל לפי מנהג רוב הנוצרים באותה מדינה, וקבע שבארצות הברית יש להימנע מלימוד תורה על פי החג של הכנסיות המערביות (24 בדצמבר). היו גם אדמו"רים וצדיקים שנמנעו מללמוד בשני חגי המולד והמהדרין שבתו מתורה גם בסילווסטר.

שנת ישרים

אחד מאדמו"רי חב"ד הקודמים התבטא באוזני חסידיו, כי "אין אני אוהב את אותם למדנים הטוענים כי אינם יכולים לבטל תורה אפילו לשעות ספורות ולכן הם חייבים ללמוד דווקא באותו לילה". מסופר על הגאון הקדוש מליסקא שרצה ללמוד באחד מלילות הניטל אבל נפלה עליו תרדמה והנר כבה. משהתעורר הבין כי משמים עיכבו אותו.

במאמר "בעניין ליל חגם הנקרא ניטל" שפורסם בירחון התורני "מוריה" הציג הרב יוסף ליברמן פתרון עוקף ביטול תורה: ללכת לישון עם רדת החשכה ולקום לעבודת התורה בחצות, כאשר כבר מותר ללמוד. הרב בן-ציון גרוסמן, מומחה לחסידות, מספר שבישיבות של חסידי ויז'ניץ נהוג שתלמידי הישיבות הולכים לישון אחר הצהריים וקמים בלילה להשלים את הלימודים שהפסידו. אבל הגאון הקדוש רבי שלום מקמינקא נמנע מלישון בניטל בטענה שאינו יכול שלא לחלום על דברי תורה.
חזקי כתב:משחקים נוספים

היו שלא ידעו לשחק בשחמט ושיחקו במשחק הדמקה כמובא בסיפורי חסידים: הרה"צ רבי נחום משטיפנישטי (בנו של הצדיק הרוזנ'י) נכנס באחד מימי החנוכה פתאום לבית מדרשו, וראה מספר אנשים יושבים ומשחקים במשחק ה"דאהם" (דמקה), כמנהג העולם בחנוכה, האנשים בראותם כי רבם ניצב עליהם, נבהלו מאד. פתח הצדיק ואמר:

הידעתם את כללי משחק זה? שתקו האנשים.

אמר להם הצדיק:

אני אגיד לכם את הכללים: נותנים אחד בשביל לקחת שנים, שני צעדים בבת אחת אסור ללכת, הולכים רק למעלה ולא למטה, כשמגיעים למעלה, אפשר ללכת לכל מקום שרוצים.

והיו ששיחקו בקלפים כמסופר על רבי ישראל מרוזי'ן נכנס פעם לבית מדרשו באחד מלילות החנוכה וראה את תלמידיו משחקים בקלפים. התביישו תלמידיו, אך אמר להם הצדיק: המשיכו לשחק. חנוכה היום... אך דעו, שיש מוסר השכל מהקלפים: מי שיש בידו קלף גרוע, משתדל להיפטר ממנו, כך בעל מידה גרועה, ישתדל אף הוא להיפטר ממנה. מי שיש לו קלף טוב – מסתירו. כך בעל כישרון ומעלות טובות, שחלילה לא יתגאה אלא יסתיר את מעלותיו במידת הענווה.

והיו שקראו תיגר על המשחק בקלפים בחג החנוכה וכן פסק הבאר היטב: "ואסור להשתמש בו תשמיש מגונה, וכל שכן לשחוק בקארטי"ן ח"ו אצלו. וכן כתב הרבי מדובנה: "... ומכאן תראה הפגם הגדול מה שקצת אנשים לוקחים נר השמש ועושין לאורו דברי חול, ומכ"ש הפגם הגדול והעוון הפלילי שמשחקין בשחוק לפני הנר הזה. וכן כתב בספר קו הישר תלמידו רבי צבי הירש קיידנובר שהביא את שיטת המהרי"ל: "... ומכל שכן עתידין ליתן את הדין מהעוון פלילי שמשחקין באור השמש בקלפים, שקוראין "קארטין", או בקוביות, שקורין "וערפיל"... ".

וראה בספר מנהג ישראל תורה שהביא מקורות נוספים לאסור את משחק הקלפים בחנוכה.
חזקי כתב:משחק המלכים / מאמר תורני
(יום שבת, ב' טבת תשס''ז)
מנהג חסידים ופרושים שלא ללמוד תורה בליל חגם הנקרא "ניטל", על כן היו ששיחקו במשחק השחמט ■ על ה"משחק ההוגן" של הרבי עם הרבי הריי"צ נ"ע, על עניינו של המשחק בעבודת ה' כפי שביאר אותו הרבי, מדוע מותר לשחק שחמט בשבת ■ מאמרו של הרב יצחק יהודה רוזן ■ מוגש לקראת הניטל שיחול מחר (ראשון) למאמר המלא
מנהג בני אשכנז חסידים ופרושים לא ללמוד תורה בליל חגם הנקרא ניטל עד חצות הלילה. והרבה מצטערים על כך שצריכים הם להיבטל מלימודם ולישון מיד בתחילת הלילה אך לקום בחצות הלילה ללמוד קשה להם מצד ההרגל (שאינם יכולים להרדם בתחילת הלילה). נמצא שאין להם מה לעשות, כי אם לבטל זמנם היקר, וגרע מט' באב שגם בו אינם מבטלים רגע אלא לומדים בדברים המותרים בט' באב.

על כן היו ששיחקו במשחק השחמט ואין זה נחשב ליושב ותוהא ובטל, והיו שמצאו למשחק זה רמזים ודברים נסתרים. ומאידך, היו שהזהירו מפניו על כל אלה ועוד במאמר שלפניכם.

אופן המשחק
בספר אוצר דינים ומנהגים כתב: שמשחק השאח נועד לעונג ולשעשועים. אופן המשחק שני אנשים משחקים על טבלא מרובעת על שמונה טורים, ובכל טור שמונה בתים או משבצות חליפות בצבע שחור ולבן, בס"ה ס"ד משבצות.
חזקי כתב:מספרים על כומר אחד ששאל את ר' יונתן אייבשיץ, הרי אתם טוענים שהעולם מתקיים מהתורה אז איך בליל ניטל העולם מתקיים, והשיב לו ר' יונתן אייבשיץ מכיוון שמנהג ישראל, תורה הוא, ממילא כאשר מקיימים את המנהג לא ללמוד - על ידי זה העולם מתקיים. [אין לסיפור מקור מוסמך. ומן הסתם האורים ותומים לא נהג במנהג החסידים שלא ללמוד בליל הניטל]
חזקי כתב:מספרים על כומר אחד ששאל את ר' יונתן אייבשיץ, הרי אתם טוענים שהעולם מתקיים מהתורה אז איך בליל ניטל העולם מתקיים, והשיב לו ר' יונתן אייבשיץ מכיוון שמנהג ישראל, תורה הוא, ממילא כאשר מקיימים את המנהג לא ללמוד - על ידי זה העולם מתקיים. [אין לסיפור מקור מוסמך. ומן הסתם האורים ותומים לא נהג במנהג החסידים שלא ללמוד בליל הניטל]
חזקי כתב:אופציות נוספות לחסידים הנוהגים להמנע מלימוד תורה בליל ניטל.
לחתוך ניר טואלט. לנקות את הבית. לתייק את כל הררי המסמכים.

מתוך וקיפדיה. ערך ניטל.
המנהגים שונים מקהילה לקהילה והם פשטו בעיקר בקהילות החסידיות במזרח אירופה והונגריה. המנהג העיקרי הוא להימנע מלימוד תורה ביום חג המולד מהשקיעה ועד חצות הלילה. תלמידי החתם סופר הלכו לישון מוקדם ולמדו אחר זמן חצות. מנהג נוסף הוא כאמור קריאה בקול של תפילת "עלינו לשבח" ובכלל זאת המשפט "שהם משתחווים להבל וריק", שהיה נאמר בדרך כלל בלחש, מפני זעם הנוצרים.[2]

בחלק מן החסידויות קיימות פעילויות מאורגנות, כגון הרצאות בנושאי חולין שונים; באחרות משחקים שחמט או משחק קלפים. בחסידות מטרסדורף נוהגים לטגן מאכלים הנודפים ריח חזק ומרתיע במיוחד, "רמז לסירחונם". אחד מאדמו"רי גור נהג ביום זה לחתוך רצועות נייר טואלט לשבת עבור כל השנה,[15] שהוא גם עיסוק סמלי – מתוך ראיית הנצרות כפסולת אשר הופרשה מגוף העם היהודי.[16] מסופר על המהרש"א שחישב בלילה זה את הוצאותיו והכנסותיו והפריש מעשר לעניים. כך מנצלים רבים את הניטל לטפל בחשבונות, לתייק מסמכים או לעסוק בעבודות בית שונות.[2] היו ששקעו בקריאת סיפורי צדיקים. בנוסף, ישנם קהילות חסידיות הנמנעות מלהינשא בלילה זה, ומלקיים מצוות עונה, ומטבילה במקווה.

ישנם שנהגו לקרא ביום זה את ספר תולדות ישו, ספר עברי מימי הביניים המוקדמים שגם תורגם ליידיש, המציג את קורותיו של ישו בצורה לעגנית. כמו כן הופיע במאה ה-19 "מגילת ניטל", המגוללת את קורות ישו, ומיוחסת לאחד מתלמידי החת"ם סופר שהעתיק אותה מכתבים שהיה מונחים אצל רבו.[17]

יש המקיימים גם "ניטל גדול" וגם "ניטל קטן" - גם בערב חג המולד של הכנסיות המערביות (ה-24 בדצמבר) וגם בערב חג המולד של הכנסיות המזרחיות (ה-6 בינואר), וישנם חסידים ה"בוחרים" בין שני מועדי חג המולד, בדרך כלל לפי מנהג הרוב הנוצרי באותה מדינה.[2].[18] כמו כן ישנם חצרות חסידיות הנוהגות ניטל ב 5 בינואר מהשעה 12:00 בצהריים ועד ל00:00 בלילה היינו ה-6 בינואר.

טעמים
הרב נתנאל וייל, שחי בקרלסרוהה במאה ה-17, כתב כי הטעם שאסור בלימוד התורה בליל ניטל הוא משום אבילות שנולד בו אותו האיש.[19] אולם החת"ם סופר דוחה את טעם האבלות כי גם בעת אבלות ישנם לימודים המותרים ללמוד, וכן הוא תמה מה ההבדל בין קודם חצות לאחר חצות. לפיכך הוא מציין שהאיסור ללמוד תורה נועד כדי למנוע מתלמידי החכמים ללמוד וממילא מחוסר מעש יילכו לישון מוקדם בלילה, ויקומו בחצות כאשר קמים הנוצרים לתפילתם, וזאת כדי למנוע מצב הפוך ומעורר קטרוג שבו היהודים ישנים בשעה שהנוצרים כבר קמו.[20]

בספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים, מסוף המאה ה-19, מצוטט בין היתר הסבר המיוחס לספרו של רש"י "לקוטי הפרדס", לפיו בליל חג המולד היו נפוצות התגרויות והצקות ליהודים שיצאו לרחוב, ולפיכך החליטו רבנים שלא לקיים לימודים בליל זה. ההסבר אינו מופיע בספר לקוטי הפרדס, אך ייתכן שהושמט כחלק מהצנזורה על ספרים עבריים. נימוק זה התקבל על ידי חוקרים אחדים כמקור למנהג.[21][22] חלקם אף סברו שהחסידים, מחוסר רצון לקבל את ההסבר הפשוט, הגו בדעתם הסברים שונים. לעומתם יש הסבורים כי ההסבר אודות הסכנה תלוש, שהרי ניתן ללמוד בבית וכן לא ידוע שבוטלה תפילה בציבור. לפי טענה זו הסיבה המקורית טמונה בתורת הנסתר, והיא עברה כ"תורה שבעל פה" מדור לדור ולא הופיעה בספרי הקודש עד המאה ה-19 מפחד הנוצרים.

חשש זה מהסביבה הנוצרית בא לידי ביטוי בנימה האפולוגטית ולעיתים המתכחשת של רבנים, כאשר הללו נדרשו להשיב לנוצרים מלומדים אם אמיתית הטענה שיהודים אינם לומדים תורה כדי לטרוד את מנוחתו של ישו. דוגמה אחת מני רבים לכך ניתן לראות בהתכתבות בין צנזור הספרים היהודיים בפראג, קארל פישר, לרבי אלעזר פלקלס (1754-1826), שמתאמץ להניח את דעת השואל על ידי זלזול בנוהגים כן ובהסברים מפולפלים על מקור השם "ניטל".[23]

פראג יום ד' כ״א תמות תקע״ב לפ־ק שלום, וכל טוב והצלחה תמידית להרב הגדול ר' אלעזר פלעקלש, רבן של כל ישראל במדינת בעהמען!... הנה תמול נשאלתי... להודיע דעתי אם אמת שהיהודים בליל ארוכה הנקרא ניטל או ניתל וכבר קודם ליל ההיא (ההוא) אינם עוסקים בתורה, כי אם מצחקים ומשחקים ואוכלים שום ברב, כדי שלא תהיה מנוחה לאותו רשע — אבל לא יצטרך להאריך. שאלה: אם מנהיג (מנהג) ההוא יוסד בדת ודין תורת משה או בדת ודין תורה שבעל פה או בתקוני הרבנים? ומי אותו רשע אשר נידון בגיהנם? ולמה נקרא ניטל? גם נשאלתי... אם אני אוהב היהודים או אם אנכי מליץ היהודים? אמרתי: כל מי שמדבר אמת, ואוהב ערקה והולך בררך ישרים יהיה יהודי או מערי או יוני או ישמעלי הוא חשוב וראוי לאהבה. הלא נודע לכל אדם מה שאמר המלך החכם פרידריך השני? אמר: כל תושבי מדינותי יאמינו כרצונם ובחפצם וואן זיא נור עהרליכע לייטע זינד (=כל עוד אנשים ישרים המה)

משיב לו פלקלס:

...ועל שאלת איש נכבד אה"ט (אדוני הטוב) יחי', אם נקח מועד לבאר המלות זרות השגורות בפי האספסוף אבל תכלה העת והן לא תכלנה. ואצלי יסוד המוסד: כל דבר שאינו מובא בתלמוד גדול ובהרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור לא אשיב עליהם דבר והצי דבר. כי המון עם לא בינות מכל אום ואום ממציאים ומאמינים מה שלבם חפץ. והנה לא נמצא בספרים הנזכרים שקראו ליל ארוכה בשם ניטל. ואפשר שעם הארץ היו מכנים ליל ארוכה בשם ניטל נאכט, בעבור שהיא בתכלית ארוכה וכבדה על האדם וחשבו לומר בשווערליכע נאכט (=לילה כבד). ובדו מלבם ניטל נאכט, ומלת ניטל מלשון נטל חול שאמר שלמה. או שרצו לומר עמפפאנג נאכט (=ליל הנטילה או העיבור) כי לשון זו רגילה על מילדתיהן... והעתיקו הבורים בלשון ניטל, אשר בלשון המשנה והתלמוד פירושו נעמן (=לקחת) עמפפאנגן (=ליטול) וקראו ניטל נאכט. והוא כמו עמפפאנג נאכט ודעת לנבון נקל.

...ומה שכתב שאינם עוסקים בתורה בליל ארוכה, מעיד אני עלי שמים וארץ, אני, ורבותי, וחברי ותלמידי למדנו מעולם בליל זה כשאר לילות. ומה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? אנחנו בני ישראל נצטוינו והגית בו יום ולילה. ומאכילת שום לא שמעתי ולא ראיתי מאבותי ומאבות אבותי. ועל דברות הראשונות אני חוזר: בכל אום ולשון בארץ ערב רב עלה אתם הנוהגים מנהגים הישרים בלבותם. זכור אני, בהיותי בילדותי ישבתי לכיסא שופט צדק במדינת מעהרין, ראיתי נשים זקנות היו מקלפות שומין במספר שנות בניהם ובנותיהם הקטנים והניחו בתשעה באב על מצבות בבית הקברות. ומי יודע החלומות וההבלים שחלמו להם. וזה הדבר אשר דברתי, מי יובל לבאר ולפרש מלות ומנהגי חסרי דעת. לכן כלל גדול בתורה, מה שלא נמצא בתלמוד ובהרי"ף והרמב"ם כנ"ל אין לו יסוד ואין להשיב.

הנימוקים מתחום המיסטיקה והקבלה התייחסו לכך שהלילה נחשב לטמא בשל לידתו של ישו, ולכוחות הטומאה מיוחסים כוחות מיוחדים באותו ליל.[24] לפי האדמו"ר מליובאוויטש, מנחם מנדל שניאורסון, הטעם לאי לימוד התורה הוא כדי שלא להחיות את ישו ואת המאמינים בו על ידי הזרמת "חיות דקדושה" באמצעות לימוד התורה.[25] הסבר אחר, אותו נתן רבי שלום רוקח, האדמו"ר מבעלז, הוא על פי דבריו של רבי דוב בער ממזריטש האומר כי בשעת לימוד התורה, קשה על האדם הדביקות המחשבתית באלוקים, אלא שדבר זה מותר. ביום זה, הוסיף הרב מבעלז, בו פושטת הטומאה בעולם, לא ניתן לסמוך על כך, ולכן יש לעסוק בדביקות מחשבתית[26].

נימוק נוסף הוא כי יום ט' בטבת, שחל בסמוך לחג המולד, מוזכר כיום צום ברשימה של כ-20 ימי צרה המופיעה בספר הלכות גדולות[27] והועתקה ממנו לשולחן ערוך. אולם בניגוד לשאר הימים ברשימה לא מובאת בשולחן ערוך סיבה לצום זה, אלא מצוין: "לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו"[28]. מפרשים שונים כתבו שהטעם לצום הוא יום לידתו של ישו והוא לא נכתב במפורש מטעמי צנזורה עצמית: "ולפי זה מובן מדוע יראו רבותינו ז"ל לכתוב במפורש שגזרו תענית על יום ט' טבת".[30] עם זאת, לא ידוע על מנהג כלשהו לצום בחג נוצרי זה.

התנגדות
חלק מפוסקי ההלכה התנגדו לחלק מהמנהגים שנכרכו ליום זה. החת"ם סופר כתב כי "מנהג העולם שאוסרים גם תשמיש וסוגרים שערי טבילה, ולדעתי מנהג שטות הוא ויש למחות ביד הנוהגים כן".[31] בקרב עדות ספרד כלל לא התקבל המנהג לא ללמוד תורה. הרב עובדיה יוסף פסק על עניין זה ש"אין ממש בדברי האומרים כן, ואין לדבריהם כל יסוד כלל."[32] לטענתו הייתה גזירה על הלומדים לא לשוטט ולצאת לבית המדרש וכך השתרבבה הטעות שאין ללמוד כלל. גם לפי הרב מרדכי אליהו "כל המנהג הזה היה בחוץ לארץ, ואצל האשכנזים. אבל הספרדים בכל מקום, וגם האשכנזים הבאים לארץ ישראל לא קיבלו מנהג זה, וממילא ביטלו מנהג זה". אכן, בחסידות סלונים בארץ ישראל הורה האדמו"ר ללמוד כרגיל. חסידי חב"ד ממשיכים במנהג גם בארץ. הרב צבי יהודה קוק ביטל מכל וכל את המנהג וגער במתבטלים מלימוד בנימוק שלא ראוי לפעול לפי מנהגי הנוכרים ובמיוחד במדינת ישראל שאין ממה לחשוש.

נוסף לכך, יש הסבורים שבארץ ישראל אין כל סיבה לציין את הניטל, בשל קדושת הארץ. הרב מרדכי חיים סלאנים קבע כי אין בארץ ישראל שליטה לקליפות, אפילו לא בירושלים שבה מצויות הרבה כנסיות. לטענתו גדולי האדמו"רים שבאו לארץ המשיכו לקיים את מנהג הניטל, וחסידיהם חיקו אותם. לעומת זאת היו כאלו ששימרו בכל זאת את המנהג גם בארץ ישראל ולכן הם נוהגים ניטל אחד קצר מהשעה 18:00 בערב של ה-5 בינואר כמו בחסידות דאראג. הליטאים והספרדים, לעומת זאת, אינם מתייחסים כלל לניטל[2].
המשחקים יושבים איש אל מול רעהו, ולכל אחד ערוכים בצדו בשני הטורים הראשונים שש עשרה אבנים או תמונות, היינו שמונה אבנים גדולות בטור הראשון ושמונה אבנים קטנות בטור השני ס"ה לשני המשחקים ל"ב אבנים. שמות האבנים הגדולות הם: מלך, שגל, זקן (או פיל), פרש, רך (רכב), ושלשת האבנים האחרות הן כפולות עוד זקן פרש ורך. ובטור השני שמונה אבנים של חיילים רצים או רגלים. צבע האבנים בצד אחד שחור ובצד השני לבן.

המשחקים או הלוחמים יסיעו את האבנים איש לנכח רעהו, ואחד ינצח את חבירו ע"י תפיסת האבנים לפי חוקי השחוק, עד אשר נלכד המלך במצודה, ואז הוא "שאח מת". ואם המלך לא יכול למוש ממקומו ולא יכולים ללכוד אותו זה נקרא "פאט". ואם אחד לא יכול לנצח את חבירו והשחוק תלוי ועומד בין שניהם אז הנצחון בספק.

ענינו בעבודת ה'

מבאר הרבי את ענינו של משחק השאח בעבודת ה': "משחק ה"שאח" – הוא כמו מלחמה בין שתי ממלכות, כל מלכות עם "מלך" ו"מלכה" ו"אנשי הצבא" שלה, ומטרת המלחמה, שממלכה אחת תכבוש ותנצח את הצד שכנגד.

ולתפקיד זה ישנם כמה סוגי "כלים", שהם בדוגמת "אנשי הצבא", שאותם מסיעים איש לנוכח רעהו (שעמו משחק), כדי לנצח את חבירו (ע"י תפיסת ה"כלים" שלו). ולכל "כלי", מהלך מיוחד ופרטי אשר על ידו הוא יכול לבצע תנועתו ומהלכו עפ"י "חוקי המשחק".

… בשורה הראשונה (של הלוחמים) נמצאים שמונה "כלים" שנקראים חיילים. למעלה מזה בשורה השניה, מאחורי החיילים, נמצאים מפקדים הנחלקים לשלושה סוגים. למעלה מזה – המלכה. ולמעלה מזה – ה"דרגא" הכי עליונה – המלך (המוקף עם מפקדיו וחייליו המגינים עליו, ופועלים בשליחותו להרחיב גבול מלכותו ולנצח את המנגד).

ואופן תפקידם במשחק:

החיילים הפשוטים – באפשרותם לצעוד אך ורק צעד אחד (משבצת אחת) קדימה. אמנם, כאשר החייל מגיע לצד השני – לאחרי ההליכה צעד אחר צעד בלי שום דילוג – באפשרותו "להתעלות" בדרגתו, ועד – לדרגת המלכה, אבל לא לדרגת המלך.

המפקדים – בכוחם לקפוץ ולדלג (לא רק צעד אחד, אלא גם) כמה צעדים בפעם אחת, אבל אינם יכולים לצעוד אלא בכיוון המיוחד שלהם ובסידורם המיוחד (כל אחד משלושת הסוגים באופנו: באופן ישר, באלכסון, או ע"י קפיצה אחד באלכסון ואחד ישר)

המלכה – בכוחה לצעוד לכל הכיוונים (הן באופן ישר, והן באלכסון – לכל הצדדים), לא כמו המפקדים שהליכתם רק באופן אחד.

המלך – שמולך על כל החיילים למיניהם, ואין ענינו של המלך לצאת למלחמה רק להישאר בארמון (מקום) המלך (על כסא מלכותו), צועד רק צעד אחד (אבל בכל הכיוונים), וגם זה רק לפעמים – במקום המוכרח (לעזור בהנצחון או מפני הסכנה כו').

ההוראה והלימוד מזה בפנימיות הענינים:

ה"מלך" – מלך מלכי המלכים הקב"ה, נתאווה להיות לו יתברך דירה בתחתונים. וכתוצאה מזה נתהווה כל סדר ההשתלשלות, "מלוכה אדירה", הכולל "מלכה", "מפקדים", ו"חיילים":

החיילים (הפשוטים) – רומזים רומזים על נשמות ישראל שירדו למטה בגוף בעוה"ז הגשמי (לעשות הדירה בתחתונים).

המפקדים – רומזים על המלאכים.

המלכה – רומזת לספירת המלכות דאצילות, התפשטות המלכות.

ותכלית כאו"א מהם היא, לעשות לו ית' דירה בתחתונים ע"י גילוי והתפשטות מלכותו ית' בכל סדר ההשתלשלות והעולם כולו, שזה נעשה ע"י החיילים, המפקדים, והמלכה, כ"א לפי עניינו וכוחות שלו שלוחמים נגד המלכות דלעומת זה… ההעלמות והסתרים של העולם.

העבודה בפועל נעשית (בעיקר) על ידי נשמות בגופים (החיילים הפשוטים), שדוקא הם עומדים ב"שורה הראשונה" של המלחמה בעולם הזה הגשמי, והם גם המגינים על המפקדים ועל המלכה.

האדמו"ר רבי ישראל אלתר מגור (ה'בית ישראל') הזכיר פעם בשיחה את דברי חז"ל: "ואם יצא יצא הרוצח את גבול עיר מקלטו" – "אפילו פסיעה אחת". והוסיף, שידוע לבקיאים במשחק ה"שחמט", שפעמים בגלל מהלך שגוי אחד, עלולים להפסיד את הכל. כן הדבר ביהדות. כשעושים אפילו פסיעה אחת לא טובה, עלולים להרוס ולאבד הכל.

המשחק בספרות השו"ת

משחק השאח נזכר בספרות השאלות והתשובות לענין נדר, עדות, ושבת. והובאו התשובות בפחד יצחק.

בנידון נדר – ראובן נדר שלא לשחק בשום משחק, ויצרו תקפו ומבקש להתירו מנדרו, ובפרט רוצה שיתירו לו את משחק השחמט, הואיל וזוכר שימים מועטים לאחר שקיבל על עצמו נדר שיחק בשחמט ולא הוכיחו אותו על כך אותם עדים שראו שקיבל על עצמו נדר זה. ומכאן מוכח שלא אסר על עצמו לשחק שחמט שזו חכמה.

והשיבו הרב באנקונא: שמשחק השחמט אינו כשאר מיני שחוק ולכן יהיה מותר.
בנידון עדות – השיב הרב יואל ב"ר נתן פינקרלי: כי משחק השחמט משחק חכמה הוא, וצריך בזה שכל מחודד, ואינו בכלל משחק בקוביא שסורו רע וכו'. כי לא יצטרפו לשחוק השחמט רק בעלי שכל ומדות טובות ולא יושבי קרנות, וגם מי שאומנותו בכך לא פסול לעדות.

בנידון שבת – מתיר הרב גבריאל פונטרימולי לשחק במשחק השחמט משום עונג שבת, ואין באבני המשחק משום איסור מוקצה, היות ומוכנים לדבר היתר.
בעל שלטי גיבורים כתב: דכל דבר שתלוי בחכמה, ואין בו משום קוביא מותר לשחק בו בשבת, בדבר שאינו שחוק ממון ואין בו משום מקח וממכר. אבל מזהיר הוא מפני ביטול זמן תפילה ואפילו בימי החול, רק בעתות הפנאי שעוסק במילי דעלמא בלאו הכי.

משחק השאח בחצרות החסידים

על הגה"ח הרב נחמיה מדובראוונא (בעל שו"ת 'דברי נחמיה') מסופר: שהיה נח מתלמודו היה משחק שחמט, וכשהצד השני כמעט הפסיד, היה רבי נחמיה מחליף איתו. ולוקח את הצד שמולו וממשיך לשחק. ושוב ברגע שהצד השני כמעט מפסיד החליף שוב, וכך כמה פעמים.

האדמו"ר רבי ישראל מסטולין כתב על רבו שהיה משחק עם בניו הצדיקים במשחק ה"שח" בליל ניטל. וכן נהג הרה"ק רבי יעקב יוסף מסקווירא.

האדמו"ר רבי חיים מאיר מוויזני'ץ היה משחק לעיתים בניטל הארוך במשחק השחמט וסיפר בעל ה'אמרי חיים' מויזני'ץ שפעם שיחק "שח" בניטל עם אחיו הגה"ק בעל "שארית מנחם" מווישווא לעיני אביהם הק' הסב"ק זי"ע. ופעם בניטל ביקש הסב"ק לשחק במשחק ה"שח", והסכים לדבר. ברם, כאשר החל לשחק, ראה שאינו יודע. אמר הסב"ק בדרך צחות: רואים הנכם, אם לומדים – אין יודעים.

שותפו למשחק השחמט של בעל ה'אמרי חיים' מויזני'ץ היה הרה"ח ר' יהושע וורטהיימר. כחלוף מספר שנים, התחמק ר' יהושע והפסיק לשחק. וטעמו, כי ראה בעת המשחק דברים נפלאים – בהבחינו כי לפני כל מהלך של המשחק מתאמץ מרן ומתעמק במחשבותיו, פני קדשו להטו עד כי היו אדומים כאש והשתנו לגוונים שונים, פניו כוסו זיעה כבימי הקיץ החמים. כל המחזה הטיל עליו אימה ופחד. הבין ר' יהושע שזה משחק שמיימי למעלה מבינת אנוש, אשר מאמץ מאוד את מוחו של רבינו, על כן החליט לחדול מלשחק שחמט עם רבינו.

באחת מנסיעותיו של בעל ה'אמרי חיים' מויזני'ץ באניה מארץ ישראל לחו"ל, הכיר רב החובל של הספינה על ה'אמרי חיים' שהוא מחכימא דיהודאי, כי פיקחותו הק' ניכרה על פניו, וביקש ממנו לשחק עמו "שח". נעתר ה'אמרי חיים' לבקשתו, ושם שמים נתקדש אז, בראות הנכרי את פיקחותו של חכם מישראל.

מאידך, משמע מדברי ה'אמרי חיים' מויזני'ץ שבשאר ימות השנה יש להתרחק ממשחק זה, וכפי שהתבטא בהזדמנות כי משחק ה"שח" גרוע ממשחק בקלפים, כי בקלפים מפסידים כסף ומבינים שמוכרח להיות גבול למשחק, מה שאין כן בשח, אם יקבל מט – ישחק שוב, ללא הגבלת זמן.

מנהג חב"ד מסופר על כ"ק אדמו"ר מהורש"ב שידע לבאר את מהלכי משחק השחמט, שבהם ריבוי אופנים, על פי דרכי עבודת ה', ונתבאר שם שמידיעותיו את מהלך העניינים ברוחניות ידע גם את כללי המשחק.

בלוח ה'יום יום' מובא בשם כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ: "מה שנוהגים שלא ללמוד בניתל, שמעתי מאאמו"ר (כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הטעם, שהוא כדי שלא להוסיף חיות".

עד להתייחסותו של הרבי זי"ע בשבת פרשת וישב תש"נ היה ידוע מה אין נוהגים לעשות בלילה זה של הניתל, אין לומדים עד חצות וזאת מהטעם שלא להוסיף חיות.

לאחר התייחסותו של הרבי יודעים אנו שלא רק שלא לומדים אלא מותר הוא משחק השאח כמובא בשיחה להלן:

"פעם סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר, שאביו (הרבי נ"ע) נהג אז "לשחק" "שאח" (או לעמוד קרוב ולהציע איך לשחק).

ויש לומר הענין בזה: הרבי נ"ע הראה בזה לימוד והוראה, שאפילו בזמן שלכאורה שייך רק ענין של סור מרע (העדר) – דהיינו, תחתון תחתון ביותר שאי אפשר לבברו באופן ישר על ידי לימוד התורה – ינצלו אותו (ויפעלו את הבירור) עם תועלת... על ידי (לא לבטל את הזמן, אלא) "לשחק" אז ב"שאח", משחק שיש בו חכמה (אלא- בעניני רשות), שעושים לשם שמים, כל מעשיך לשם שמים ובכל דרכיך דעהו, וזה (א) מוסיף חריפות בראש, בכדי שיוכלו אחר כך להבין את התורה טוב יותר. (ב) מקדש שם שמים, ושבחן של ישראל לעיני העמים (שהם מחשיבים משחק זה) – בראותם שהיהודים הינם "עם חכם ונבון" גם בזה, (ג) אפילו בתור דבר של רשות – יש בזה תועלת לאלו שבזה מסחרם, לא גרוע מענייני "מסחר" אחרים, ואדרבה – מאחר שהוא מסחר שיש בו חכמה כנ"ל.

"מזה ישנה גם הוראה (ונתינת כח) בנוגע לפועל איך לנצל את הזמן של "ניתל" – לא להיות כבטל ח"ו (בכדי לא להוסיף חיות), אלא לתועלת ובפרט להוסיף בענייני חכמה, עם המעלות (כוונות) הנ"ל, או בהוספה בצדקה וחסד, או בהנהגת הבית וכיוצא בזה.

שמעתי פעם מתלמיד ישיבה, שבלבושו חסרו כפתורים שהטעם מדוע אינו תופר את הכפתורים בבגדיו – מאחר ואז לא ישאר לו מה לעשות ב"ניתל"!...

אצל תלמיד ישיבה ללכת בטל מאן דכר שמיה? רק צריך הוא לנצל את הזמן לתועלת, כולל לתפור את הכפתורים...".

מפורסמת היא תמונתם של הרבי מהוריי"צ עם חתנו כ"ק אדמו"ר זי"ע, ישובים ליד שולחן אחד ועסוקים ב'משחק המלכים' (שאח=מלך).

ובספר ימי בראשית הביא פרטים אודות תמונה זו: "התמונה צולמה בעת שהותו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בעיירה פערכטעלדסדארף (אוסטריה), בשנת תרצ"ז (לערך) – שם שהה כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מפני סיבות רפואיות (ובעיירות אלו המזג אויר הוא טוב ונוח, ומביא לישוב הדעת, לחיזוק בבריאות וכו') – וכ"ק אדמו"ר שליט"א ששהה אז בפאריז היה נוסע לשם כדי לשהות במחיצתו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ (תוך שניהל אז (גם) כמה עניני עסקנות – ציבורית וכו'). והרופאים הציעו אז לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לנוח מדברים שכליים ועמוקים מצד הבריאות, ושחקו אז באחת ההזדמנויות במשחק 'שאח'".

ועוד מסופר בימי בראשית על המשחק בין הרבי לחותנו: "בין הדברים שהתרחשו בעת מעמד משחק זה בעת עמדו – כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ויבלחט"א כ"ק אדמו"ר שליט"א באמצע המשחק, הבחין בזה כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ שכ"ק אדמו"ר שליט"א מסבב את המשחק באופן כזה שכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ינצח. ואמר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ: צריך לשחק הוגן".

מספר הרה"ח שמואל רעשעווסקי (שהיה ידוע כשחקן שאח) שפעם היה משחק גדול של שאח מחוץ למדינה, והייתי באמצע המשחק, ולא הצלחתי כל כך, ובעת ההפסקה (באמצע המשחק) שלח מברק לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בבקשת ברכה להצלחה, וכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בירכני, ואכן ניצחתי במשחק. ר' שמואל מציין שפעמים רבות לפני שנסע להשתתף במשחק, היה נכנס לכ"ק אדמו"ר אדמו"ר נשיא דורנו ושואל בעצתו ובברכתו הק'.
http://www.col.org.il/%D7%97%D7%93%D7%A ... 25610.html
נסיתי לרכז להודעה אחת
זכור לא צריך לכתוב כל מה ששוכב בבטן אפשר גם להגיד

גידי
הודעות: 259
הצטרף: 10 נובמבר 2018, 19:40

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי גידי »

אתה רציני???
בארץ יש עדין את המשוב.. שנוהגים לשחק בשחמט במקום ללמוד בליל ניטל???

גידי
הודעות: 259
הצטרף: 10 נובמבר 2018, 19:40

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי גידי »

חזקי כתב:יש הנכשלים לשחק שחמט בליל ניטל שנפל בשבת. בעוד שבשבת רגילה אינם משחקים על פי חלק גדול מהפוסקים שכתבו לאסור משחק שחמט בשבת.
מי שנכשל בביטול תורה על סמך מנהג של שוטים כמה יענין אותו דקדוקי הלכה!!

גידי
הודעות: 259
הצטרף: 10 נובמבר 2018, 19:40

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי גידי »

חזקי כתב:מספרים על כומר אחד ששאל את ר' יונתן אייבשיץ, הרי אתם טוענים שהעולם מתקיים מהתורה אז איך בליל ניטל העולם מתקיים, והשיב לו ר' יונתן אייבשיץ מכיוון שמנהג ישראל, תורה הוא, ממילא כאשר מקיימים את המנהג לא ללמוד - על ידי זה העולם מתקיים. [אין לסיפור מקור מוסמך. ומן הסתם האורים ותומים לא נהג במנהג החסידים שלא ללמוד בליל הניטל]
אתה מוציא שם רע על רבי יהונתן איבשיץ זצ"ל.

גידי
הודעות: 259
הצטרף: 10 נובמבר 2018, 19:40

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי גידי »

אחד מאדמו"רי חב"ד הקודמים התבטא באוזני חסידיו, כי "אין אני אוהב את אותם למדנים הטוענים כי אינם יכולים לבטל תורה אפילו לשעות ספורות ולכן הם חייבים ללמוד דווקא באותו לילה".

איך יסתדר עם הציטוט הזה????
חזקי כתב:מאידך מסופר כי פעם נכנס חסיד לחדרו של הצמח צדק בליל ניטל וראהו יושב ולומד תורה, על שאלתו: "הרי היום ניטל?" ענה לו הרבי: "פעטח! פעטח! ווער האט דיר געהייסען זאגען?טיפש, טיפש, מי שאל אותך? , אך בכל זאת סגר את הספר.
הוא לא אהב את הסבא שלו??? הגאון הצדיק בעל צמח צדק????

גידי
הודעות: 259
הצטרף: 10 נובמבר 2018, 19:40

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי גידי »

כל מי שיכול ללמוד תורה ומשחק שחמט בליל הניטל יבוא על דינו בשמים. ורבניו ואדמוריו לא יועילו לו במאומה.
אדמורים המבטלים תורה את בחורי הישיבות שתחת סמכותם אין צורך לבחור לשמוע להם. כך שמעתי מפי גדולי אמת חסידיים.

שים שלום
הודעות: 840
הצטרף: 22 יולי 2014, 15:39
מיקום: רחובות
נתן תודה: 2 פעמים

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי שים שלום »

גידי כתב:כל מי שיכול ללמוד תורה ומשחק שחמט בליל הניטל יבוא על דינו בשמים. ורבניו ואדמוריו לא יועילו לו במאומה.
אדמורים המבטלים תורה את בחורי הישיבות שתחת סמכותם אין צורך לבחור לשמוע להם. כך שמעתי מפי גדולי אמת חסידיים.
אתה חצוף מחוצף,
מי אתה שתגיד משהו בכלל?

חזקי
הודעות: 2054
הצטרף: 28 אוקטובר 2018, 00:35
קיבל תודה: 6 פעמים

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי חזקי »

גידי כתב:
חזקי כתב:מספרים על כומר אחד ששאל את ר' יונתן אייבשיץ, הרי אתם טוענים שהעולם מתקיים מהתורה אז איך בליל ניטל העולם מתקיים, והשיב לו ר' יונתן אייבשיץ מכיוון שמנהג ישראל, תורה הוא, ממילא כאשר מקיימים את המנהג לא ללמוד - על ידי זה העולם מתקיים. [אין לסיפור מקור מוסמך. ומן הסתם האורים ותומים לא נהג במנהג החסידים שלא ללמוד בליל הניטל]
אתה מוציא שם רע על רבי יהונתן איבשיץ זצ"ל.
כתבתי בסוגרים שהסיפור לא בא ממקור מוסמך ועל מה תלין.
תאמין גם במה שליבך מסרב להאמין. שלטון השכל!

חזקי
הודעות: 2054
הצטרף: 28 אוקטובר 2018, 00:35
קיבל תודה: 6 פעמים

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי חזקי »

גידי כתב:אחד מאדמו"רי חב"ד הקודמים התבטא באוזני חסידיו, כי "אין אני אוהב את אותם למדנים הטוענים כי אינם יכולים לבטל תורה אפילו לשעות ספורות ולכן הם חייבים ללמוד דווקא באותו לילה".

איך יסתדר עם הציטוט הזה????
חזקי כתב:מאידך מסופר כי פעם נכנס חסיד לחדרו של הצמח צדק בליל ניטל וראהו יושב ולומד תורה, על שאלתו: "הרי היום ניטל?" ענה לו הרבי: "פעטח! פעטח! ווער האט דיר געהייסען זאגען?טיפש, טיפש, מי שאל אותך? , אך בכל זאת סגר את הספר.
הוא לא אהב את הסבא שלו??? הגאון הצדיק בעל צמח צדק????
לא שמתי לב לזה. באמת מענין.

אבל כל הסגנון שלך לזלזל בגדולי החסידות שקיימו מנהג זה, יש בו דופי.
תאמין גם במה שליבך מסרב להאמין. שלטון השכל!

חזקי
הודעות: 2054
הצטרף: 28 אוקטובר 2018, 00:35
קיבל תודה: 6 פעמים

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי חזקי »

גידי כתב:כל מי שיכול ללמוד תורה ומשחק שחמט בליל הניטל יבוא על דינו בשמים. ורבניו ואדמוריו לא יועילו לו במאומה.
אדמורים המבטלים תורה את בחורי הישיבות שתחת סמכותם אין צורך לבחור לשמוע להם. כך שמעתי מפי גדולי אמת חסידיים.
ואני בניגוד אליך דוקא סבור, שהחסידים יותר ממה שהם מקימים מצוה שלא ללמוד בליל ניטל [שכן אין כאן מצוה ועבירה ממש] הם מקיימים מצוה של לא תסור, לנהוג כפי שקבלו מרבותיהם זצוק"ל.
תאמין גם במה שליבך מסרב להאמין. שלטון השכל!

גידי
הודעות: 259
הצטרף: 10 נובמבר 2018, 19:40

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי גידי »

חזקי כתב:
גידי כתב:אחד מאדמו"רי חב"ד הקודמים התבטא באוזני חסידיו, כי "אין אני אוהב את אותם למדנים הטוענים כי אינם יכולים לבטל תורה אפילו לשעות ספורות ולכן הם חייבים ללמוד דווקא באותו לילה".

איך יסתדר עם הציטוט הזה????
חזקי כתב:מאידך מסופר כי פעם נכנס חסיד לחדרו של הצמח צדק בליל ניטל וראהו יושב ולומד תורה, על שאלתו: "הרי היום ניטל?" ענה לו הרבי: "פעטח! פעטח! ווער האט דיר געהייסען זאגען?טיפש, טיפש, מי שאל אותך? , אך בכל זאת סגר את הספר.
הוא לא אהב את הסבא שלו??? הגאון הצדיק בעל צמח צדק????
לא שמתי לב לזה. באמת מענין.

אבל כל הסגנון שלך לזלזל בגדולי החסידות שקיימו מנהג זה, יש בו דופי.
ולזלזל בלימוד התורה ולבטל בגלל איזה גחמה שאין לה מקור בחז"ל אין בזה דופי????

גידי
הודעות: 259
הצטרף: 10 נובמבר 2018, 19:40

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי גידי »

שים שלום כתב:
גידי כתב:כל מי שיכול ללמוד תורה ומשחק שחמט בליל הניטל יבוא על דינו בשמים. ורבניו ואדמוריו לא יועילו לו במאומה.
אדמורים המבטלים תורה את בחורי הישיבות שתחת סמכותם אין צורך לבחור לשמוע להם. כך שמעתי מפי גדולי אמת חסידיים.
אתה חצוף מחוצף,
מי אתה שתגיד משהו בכלל?
ואתה עוקר את התורה מעם ישראל בגלל גחמות שספגת מהבית.

גידי
הודעות: 259
הצטרף: 10 נובמבר 2018, 19:40

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי גידי »

חזקי כתב:
גידי כתב:
חזקי כתב:מספרים על כומר אחד ששאל את ר' יונתן אייבשיץ, הרי אתם טוענים שהעולם מתקיים מהתורה אז איך בליל ניטל העולם מתקיים, והשיב לו ר' יונתן אייבשיץ מכיוון שמנהג ישראל, תורה הוא, ממילא כאשר מקיימים את המנהג לא ללמוד - על ידי זה העולם מתקיים. [אין לסיפור מקור מוסמך. ומן הסתם האורים ותומים לא נהג במנהג החסידים שלא ללמוד בליל הניטל]
אתה מוציא שם רע על רבי יהונתן איבשיץ זצ"ל.
כתבתי בסוגרים שהסיפור לא בא ממקור מוסמך ועל מה תלין.
אני מלין על כך שאתה מציג את הסיפור בשמו ובסוף רק כותב הסתייגות!

גידי
הודעות: 259
הצטרף: 10 נובמבר 2018, 19:40

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי גידי »

חזקי כתב:
גידי כתב:כל מי שיכול ללמוד תורה ומשחק שחמט בליל הניטל יבוא על דינו בשמים. ורבניו ואדמוריו לא יועילו לו במאומה.
אדמורים המבטלים תורה את בחורי הישיבות שתחת סמכותם אין צורך לבחור לשמוע להם. כך שמעתי מפי גדולי אמת חסידיים.
ואני בניגוד אליך דוקא סבור, שהחסידים יותר ממה שהם מקימים מצוה שלא ללמוד בליל ניטל [שכן אין כאן מצוה ועבירה ממש] הם מקיימים מצוה של לא תסור, לנהוג כפי שקבלו מרבותיהם זצוק"ל.
אין עצה ואין תבונה נגד ה'!
אין לזה קשר ללא תסור ברגע שזה סותר לדין תורה.

עקיב'לה
הודעות: 883
הצטרף: 21 יוני 2018, 09:06
נתן תודה: 28 פעמים
קיבל תודה: 136 פעמים

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי עקיב'לה »

מה עוד אתה חושב על דיני שמיים, מרן גידי? מה עוד אתה יודע?

גידי
הודעות: 259
הצטרף: 10 נובמבר 2018, 19:40

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי גידי »

הצמח צדק שהיה חסיד יותר ממך ישב ולמד בליל ניטל.
וכי יש אדמור בן זמנינו או בכלל שמתקרב למעלת הצמח צדק זצוק"ל?

עקיב'לה
הודעות: 883
הצטרף: 21 יוני 2018, 09:06
נתן תודה: 28 פעמים
קיבל תודה: 136 פעמים

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי עקיב'לה »

אתה קודם תחזור בתשובה על דבריך המצמררים מהאשכול השני ואח"כ תספר סיפורי צדיקים מ''הצמח צדק זצוק"ל''. איני יודע אם במאתיים שנה האחרונים היה שומר מצוות אחד שאינו מכת המשכילים שהעז לכתוב בפרהסיה דברים כאלו.

גידי
הודעות: 259
הצטרף: 10 נובמבר 2018, 19:40

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי גידי »

המשכילים כתבו שלא רק בליל ניטל אסור ללמוד תורה כל השנה אין צורך ללמוד תורה עפרא לפיהם
אני שואל אותך מהצמח צדק שלמד בליל ניטל מה התשובה שלך בלי לגמגם ולברוח מן השאלה הקשה???

סמל אישי של משתמש
יאיר
מנהל ראשי
הודעות: 17621
הצטרף: 18 אפריל 2013, 23:43
נתן תודה: 290 פעמים
קיבל תודה: 464 פעמים
יצירת קשר:

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי יאיר »

אגב, המקור לאי שינה בסוכה הוא לא מהצמח צדק (כך לזכרוני)?
בבקשה להעלות רק סרטונים ראויים, כשרים וצנועים ב-100%.
הנתקל בסרטון בעייתי, בבקשה לדווח בפרטי או בסימון '!', יישר כח!

גידי
הודעות: 259
הצטרף: 10 נובמבר 2018, 19:40

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי גידי »

יאיר כתב:אגב, המקור לאי שינה בסוכה הוא לא מהצמח צדק (כך לזכרוני)?
בחב"ד הנהיג זאת רבי דובער שניאורי האדמו"ר האמצעי ולא כמו האדמו"ר הזקן שלא נכתב שלא היה יושן בסוכה

סמל אישי של משתמש
1010
הודעות: 6212
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 18 פעמים

Re: שח מט לימי הניטל הבעלט

נושא שלא נקרא על ידי 1010 »

אני מזועזע מהזלזול הבוטה וההשתלחות חסרת התקדים של גידי בפורום זה נגד המנהגים המקודשים המקובלים בחצרות החסידים מזה דורות רבים [ולא רק, גם אצל החתם סופר ועוד.] באין פוצה פה ומצפצף!
בלי מחאה, בלי חסימה ובלי מחיקות, בושה וחרפה!
א.
ב.

ג. ברגע האמת, כולנו חרדים לדעת.

שלח תגובה