דברים שבלב

בפורום מקצועי זה תוכלו לשאול כל שאלה בתחום בריאות הגוף, רפואה, רפואה טבעית ותרופות. ד"ר יעל טוקצ'ינסקי מומחית לרפואה משלימה, תענה על שאלותיכם. ייעוץ בפורום בשום אופן אינו מחליף בדיקה/ייעוץ/טיפול מקצועי. פרופיל מלא

מנהל: יעל טוקצ'ינסקי

איך אתה מתמודד כשעולה כאב רגשי?

מסיח דעתי מזה
3
27%
מדחיק את זה פנימה
3
27%
מתעלם, לא מתייחס לזה
1
9%
נותן לזה לעלות
2
18%
אין לי כאבים
2
18%
 
סך הכול הצבעות: 11

ממ''ש
הודעות: 221
הצטרף: 05 אפריל 2019, 14:49
נתן תודה: 66 פעמים
קיבל תודה: 60 פעמים

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי ממ''ש »

בִּשְׁבִילֵי הלב כתב:
30 אוגוסט 2020, 23:42
ממ''ש כתב:
30 אוגוסט 2020, 23:20
בִּשְׁבִילֵי הלב כתב:
30 אוגוסט 2020, 18:50
יעל טוקצ'ינסקי כתב:
30 אוגוסט 2020, 10:23
אני לא פסיכולוגית.
עד כמה שאני זוכרת שיטת CBT - זה טיפול פסיכולוגי-קוגניטיבי, שזה לא טיפול של פרוייד (טיפול של פרוייד - זה אנליזה), אלא שיטה שהתפתחה מאוחר יותר.
לדעתי האישית השיטה הפסיכולוגית היחידה שמועילה באמת, כי זה לא שיטת האנליזה (אפשר לשחק בזה כל החיים וה' יודע לאן זה יביל ואיזה תופעות לוואי יעשה, כי הרי אם אנחנו מדחיקים משהו - כנראה עבורנו הכי טוב להדחיק את זה...), וזה לא שיטת הפטפוטים (אני אוחזת בדעה, שלשפוך את הלב הכי טוב לאדם קרוב ובחינם...), אלא שיטה שבעצם נותנת כלים לחיות עם הבעיה בלי להיכנס לפרטים מאיפה היא הגיעה וכו'. למשל, אם לקחת דוגמא של אישה שהבאתי, נגיד אם אצל אותה אישה כתוצאה מאותו מקרה שהבאתי התפתח פחד מהבאר (זה רק דוגמא, לא היה לה), פסיכולוג קוגניטיבי היה מלמד אותה איך לעבור ליד הבאר בלי להתעלף/להיכנס להתקף חרדה/... ובלי להיכנס לשאלה: למה היא מתקשה לעבור ליד הבאר (לעומת פרויידיסט, שהיה נכנס לה לוורידים ומדמיין כל מיני דברים מתקופת העוברות שלה...)
במילים אחרות, שיטה מעשית.
היא לא "משחררת", היא פשוט עוזרת לחיות עם מה שיש.

אני גם מכירה את השיטה כמטפלת בבעיות יום-יומיות ולא בניסיונות קשות מהעבר דוקא. למשל, פחד מהבחינות.

יש גם כמות מוגבלת והגיונית של מפגשים ולא טיפולים אין סופיים. למשל, פחד מנהיגה (כאשר אדם נוהג מעולה עם מורה נהיגה, אך לא עובר מבחני נהיגה) מסירים ב2-3 מפגשים.

לדעתי שיטת cbt מתעלם מהרבה רבדים ועומקים בנפש האדם. ואת זה אני כותב כמישהו שלמד cbt, תרגל את זה ואפילו נעזר בזה. אני לא אומר שזה בכלל לא יעיל, אני כן אומר שזה לא מספיק לחלק גדול מהאנשים המתמודדים עם קשיים רגשיים.

אם אדם מדחיק משהו זה ממש לא אומר שזה טוב בשבילו, כמו שאם אדם נשאר כל החיים באיזור הנוחות שלו, זה לא אומר שזה טוב. זה כן אומר שזה נוח בשבילו. המחירים שהוא משלם על ההדחקה הוא גדול, ופוגם מאוד באיכות החיים. אם הוא בוחר לא לעשות עם זה כלום, אין שום בעיה.
אבל אם הוא בוחר כן לעשות שם עבודת נפש, יש מה לעשות. ושוב, המאמר שכתבתי לא מתיימר להציג את הפתרון להכל, אלא חלק מתמונה יותר רחבה שמהווים דרך לריפוי פנימי.
את שיטת הפטפוטים אני לא מכיר... לכן אמנע א''ע מלהגיב על זה.
חשוב לי להסביר שאינסטינקט ההדחקה ודומיו המובנים בנפש האדם נמצאים שם כדי לעזור לו להתמודד במצבים קשים בחייו.
בדיוק מערכות נוספות בגוף כגון אינסטיקט ההקאה כשאדם הכניס לגופו מאכלים מקולקלים גוף מזהה אותם ומקיא אותם כדי להצילו מהרעלה.
אנשים הסובלים מהפרעות אכילה עלולים לפתח הקאה גם לאוכל תקין עקב זיהוי לקוי המשובש במערכות שבגוף.
בטיפול נכון יעזרו להם לתקן את השיבוש בזיהוי שלא יקיאו.

בדומה לכך ע"פ שיטת הcbt אדם שמדחיק עושה זאת עקב הבנה שזה מה שיעזור לו להתמודד נכון עם המציאות המעיקה שחווה.
בתהליך הטיפול כשמתברר לו הטעות בתפיסה זו, הוא כמובן מפסיק את ההדחקה גם בלי להעלות את החוויה ובלי לחוש בה כלל.
אתה צודק, שמנגנון ההדחקה עוזר לאדם כשהתת מודע שלו מרגיש שהוא לא מסוגל כרגע להתמודד עם הבעיה.
זה עדיין לא אומר שכשהוא יפסיק להדחיק, הוא לא יחוש בדבר, כי רגש זה אנרגיה, ולאן האנרגיה הלך?

נגיד שיש לי אֳח בסלון, ואני מדליק שם אש. ואני מדחיק - אני סוגר את האֲרוּבָּה, לאט לאט האח מתמלא עשן וכמעט מתפוצץ. עכשיו הבנתי שטעיתי ואני פותח את האֲרוּבָּה, הרי ברור שכל העשן עכשיו יעלה, ויתפוגג רק אחרי זמן מה. אבל האם יש מצב שאפתח את האֲרוּבָּה ולא יהיה שום עשן, פשוט לא יהיה כלום כי אין כלום?..
אני מתייחס לצורה שבה הצגת את פעולת ההדחקה שהתת מודע 'מרגיש'.

התת מודע מרגיש רק בגלל שכך האדם תופס מבחינה קוגניטיבית את המציאות, והרגש הוא התוצאה של תפיסה זו.
לדוגמה אדם חרדתי יש לו בתת מודע מערכת מלאה בסכמות קוגניטיביות שנותנות לו על כל סיטואציה את התפיסה החרדתית ברמה מסוימת, לכן הוא ירגיש חרדה במקרים רבים. זה לא שזה צף מאיפשהוא, אלא רק ע"י שכך הוא רואה ותופס את המציאות.
לכן במקום להציף אותו ולחוש אותו (שזה מאוד לא נעים וקשה כי מנגנון ההדחקה כרגע לא נותן), הייתי עוזר להבין כציד הרגש נוצר? מדוע מנגנון ההדחקה פועל? וכיצד נוכל להפסיק להפעילו וממילא הרגש לא יווצר.

או בקיצור נעזור לו להפעיל את האח בצורה הנכונה ולא רק לשחרר את העשן...

סמל אישי של משתמש
בִּשְׁבִילֵי הלב
הודעות: 27
הצטרף: 31 יולי 2020, 03:53
נתן תודה: 8 פעמים
קיבל תודה: 19 פעמים

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי בִּשְׁבִילֵי הלב »

ממ''ש כתב:
31 אוגוסט 2020, 18:55
בִּשְׁבִילֵי הלב כתב:
30 אוגוסט 2020, 23:42
ממ''ש כתב:
30 אוגוסט 2020, 23:20
בִּשְׁבִילֵי הלב כתב:
30 אוגוסט 2020, 18:50
יעל טוקצ'ינסקי כתב:
30 אוגוסט 2020, 10:23
אני לא פסיכולוגית.
עד כמה שאני זוכרת שיטת CBT - זה טיפול פסיכולוגי-קוגניטיבי, שזה לא טיפול של פרוייד (טיפול של פרוייד - זה אנליזה), אלא שיטה שהתפתחה מאוחר יותר.
לדעתי האישית השיטה הפסיכולוגית היחידה שמועילה באמת, כי זה לא שיטת האנליזה (אפשר לשחק בזה כל החיים וה' יודע לאן זה יביל ואיזה תופעות לוואי יעשה, כי הרי אם אנחנו מדחיקים משהו - כנראה עבורנו הכי טוב להדחיק את זה...), וזה לא שיטת הפטפוטים (אני אוחזת בדעה, שלשפוך את הלב הכי טוב לאדם קרוב ובחינם...), אלא שיטה שבעצם נותנת כלים לחיות עם הבעיה בלי להיכנס לפרטים מאיפה היא הגיעה וכו'. למשל, אם לקחת דוגמא של אישה שהבאתי, נגיד אם אצל אותה אישה כתוצאה מאותו מקרה שהבאתי התפתח פחד מהבאר (זה רק דוגמא, לא היה לה), פסיכולוג קוגניטיבי היה מלמד אותה איך לעבור ליד הבאר בלי להתעלף/להיכנס להתקף חרדה/... ובלי להיכנס לשאלה: למה היא מתקשה לעבור ליד הבאר (לעומת פרויידיסט, שהיה נכנס לה לוורידים ומדמיין כל מיני דברים מתקופת העוברות שלה...)
במילים אחרות, שיטה מעשית.
היא לא "משחררת", היא פשוט עוזרת לחיות עם מה שיש.

אני גם מכירה את השיטה כמטפלת בבעיות יום-יומיות ולא בניסיונות קשות מהעבר דוקא. למשל, פחד מהבחינות.

יש גם כמות מוגבלת והגיונית של מפגשים ולא טיפולים אין סופיים. למשל, פחד מנהיגה (כאשר אדם נוהג מעולה עם מורה נהיגה, אך לא עובר מבחני נהיגה) מסירים ב2-3 מפגשים.

לדעתי שיטת cbt מתעלם מהרבה רבדים ועומקים בנפש האדם. ואת זה אני כותב כמישהו שלמד cbt, תרגל את זה ואפילו נעזר בזה. אני לא אומר שזה בכלל לא יעיל, אני כן אומר שזה לא מספיק לחלק גדול מהאנשים המתמודדים עם קשיים רגשיים.

אם אדם מדחיק משהו זה ממש לא אומר שזה טוב בשבילו, כמו שאם אדם נשאר כל החיים באיזור הנוחות שלו, זה לא אומר שזה טוב. זה כן אומר שזה נוח בשבילו. המחירים שהוא משלם על ההדחקה הוא גדול, ופוגם מאוד באיכות החיים. אם הוא בוחר לא לעשות עם זה כלום, אין שום בעיה.
אבל אם הוא בוחר כן לעשות שם עבודת נפש, יש מה לעשות. ושוב, המאמר שכתבתי לא מתיימר להציג את הפתרון להכל, אלא חלק מתמונה יותר רחבה שמהווים דרך לריפוי פנימי.
את שיטת הפטפוטים אני לא מכיר... לכן אמנע א''ע מלהגיב על זה.
חשוב לי להסביר שאינסטינקט ההדחקה ודומיו המובנים בנפש האדם נמצאים שם כדי לעזור לו להתמודד במצבים קשים בחייו.
בדיוק מערכות נוספות בגוף כגון אינסטיקט ההקאה כשאדם הכניס לגופו מאכלים מקולקלים גוף מזהה אותם ומקיא אותם כדי להצילו מהרעלה.
אנשים הסובלים מהפרעות אכילה עלולים לפתח הקאה גם לאוכל תקין עקב זיהוי לקוי המשובש במערכות שבגוף.
בטיפול נכון יעזרו להם לתקן את השיבוש בזיהוי שלא יקיאו.

בדומה לכך ע"פ שיטת הcbt אדם שמדחיק עושה זאת עקב הבנה שזה מה שיעזור לו להתמודד נכון עם המציאות המעיקה שחווה.
בתהליך הטיפול כשמתברר לו הטעות בתפיסה זו, הוא כמובן מפסיק את ההדחקה גם בלי להעלות את החוויה ובלי לחוש בה כלל.
אתה צודק, שמנגנון ההדחקה עוזר לאדם כשהתת מודע שלו מרגיש שהוא לא מסוגל כרגע להתמודד עם הבעיה.
זה עדיין לא אומר שכשהוא יפסיק להדחיק, הוא לא יחוש בדבר, כי רגש זה אנרגיה, ולאן האנרגיה הלך?

נגיד שיש לי אֳח בסלון, ואני מדליק שם אש. ואני מדחיק - אני סוגר את האֲרוּבָּה, לאט לאט האח מתמלא עשן וכמעט מתפוצץ. עכשיו הבנתי שטעיתי ואני פותח את האֲרוּבָּה, הרי ברור שכל העשן עכשיו יעלה, ויתפוגג רק אחרי זמן מה. אבל האם יש מצב שאפתח את האֲרוּבָּה ולא יהיה שום עשן, פשוט לא יהיה כלום כי אין כלום?..
אני מתייחס לצורה שבה הצגת את פעולת ההדחקה שהתת מודע 'מרגיש'.

התת מודע מרגיש רק בגלל שכך האדם תופס מבחינה קוגניטיבית את המציאות, והרגש הוא התוצאה של תפיסה זו.
לדוגמה אדם חרדתי יש לו בתת מודע מערכת מלאה בסכמות קוגניטיביות שנותנות לו על כל סיטואציה את התפיסה החרדתית ברמה מסוימת, לכן הוא ירגיש חרדה במקרים רבים. זה לא שזה צף מאיפשהוא, אלא רק ע"י שכך הוא רואה ותופס את המציאות.
לכן במקום להציף אותו ולחוש אותו (שזה מאוד לא נעים וקשה כי מנגנון ההדחקה כרגע לא נותן), הייתי עוזר להבין כציד הרגש נוצר? מדוע מנגנון ההדחקה פועל? וכיצד נוכל להפסיק להפעילו וממילא הרגש לא יווצר.

או בקיצור נעזור לו להפעיל את האח בצורה הנכונה ולא רק לשחרר את העשן...
תראה. אני לא מסכים עם הקביעה הזאת ש"התת מודע מרגיש רק בגלל שכך האדם תופס מבחינה קוגניטיבית את המציאות". לדעתי זה הרבה יותר מורכב מזה, התת מודע זה מאגר של כל הסודות והפחדים שלנו, המעכבים את הצמיחה שלנו. והאי נעימות של לחוש את הכאב לזמן קצר זה כאין וכאפס להסבל שנגרם לנו כשאנו לא נותנים להם לעלות, ואז זה מנהל אותנו בלי שנהיה מודעים לה. כתבת "ולא רק לשחרר את העשן", אבל טענת מקודם שאין צורך לחוש בשום כאב.

אבל, ידידי, הרי אנחנו יכולים כאן להעביר ימים שלמים בלהתווכח... וללא כל תועלת. זה ברור שאתה אמצת לחייך את שיטת cbt וזה בסדר גמור, ואילו אני רואה את הדברים אחרת, וזה גם בסדר. אני לא חושב שצריך ושאפשר לשכנע אחד מאיתנו. זה כמו חסידי סאטמר ובעלז או להבדיל ישראלי ופלסטיני שרבים, כשלכל אחד יש כבר את האידאולוגיה שלו שיושב כמובן גם על מקום רגשי חזק. אז יאללה, בא נשחרר... :D
לחשוב שאינך ראוי לאהבה זה בדיוק כמו לחשוב שאינך ראוי ליהנות מאור השמש

ממ''ש
הודעות: 221
הצטרף: 05 אפריל 2019, 14:49
נתן תודה: 66 פעמים
קיבל תודה: 60 פעמים

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי ממ''ש »

בִּשְׁבִילֵי הלב כתב:
31 אוגוסט 2020, 19:12
ממ''ש כתב:
31 אוגוסט 2020, 18:55
בִּשְׁבִילֵי הלב כתב:
30 אוגוסט 2020, 23:42
ממ''ש כתב:
30 אוגוסט 2020, 23:20
בִּשְׁבִילֵי הלב כתב:
30 אוגוסט 2020, 18:50



לדעתי שיטת cbt מתעלם מהרבה רבדים ועומקים בנפש האדם. ואת זה אני כותב כמישהו שלמד cbt, תרגל את זה ואפילו נעזר בזה. אני לא אומר שזה בכלל לא יעיל, אני כן אומר שזה לא מספיק לחלק גדול מהאנשים המתמודדים עם קשיים רגשיים.

אם אדם מדחיק משהו זה ממש לא אומר שזה טוב בשבילו, כמו שאם אדם נשאר כל החיים באיזור הנוחות שלו, זה לא אומר שזה טוב. זה כן אומר שזה נוח בשבילו. המחירים שהוא משלם על ההדחקה הוא גדול, ופוגם מאוד באיכות החיים. אם הוא בוחר לא לעשות עם זה כלום, אין שום בעיה.
אבל אם הוא בוחר כן לעשות שם עבודת נפש, יש מה לעשות. ושוב, המאמר שכתבתי לא מתיימר להציג את הפתרון להכל, אלא חלק מתמונה יותר רחבה שמהווים דרך לריפוי פנימי.
את שיטת הפטפוטים אני לא מכיר... לכן אמנע א''ע מלהגיב על זה.
חשוב לי להסביר שאינסטינקט ההדחקה ודומיו המובנים בנפש האדם נמצאים שם כדי לעזור לו להתמודד במצבים קשים בחייו.
בדיוק מערכות נוספות בגוף כגון אינסטיקט ההקאה כשאדם הכניס לגופו מאכלים מקולקלים גוף מזהה אותם ומקיא אותם כדי להצילו מהרעלה.
אנשים הסובלים מהפרעות אכילה עלולים לפתח הקאה גם לאוכל תקין עקב זיהוי לקוי המשובש במערכות שבגוף.
בטיפול נכון יעזרו להם לתקן את השיבוש בזיהוי שלא יקיאו.

בדומה לכך ע"פ שיטת הcbt אדם שמדחיק עושה זאת עקב הבנה שזה מה שיעזור לו להתמודד נכון עם המציאות המעיקה שחווה.
בתהליך הטיפול כשמתברר לו הטעות בתפיסה זו, הוא כמובן מפסיק את ההדחקה גם בלי להעלות את החוויה ובלי לחוש בה כלל.
אתה צודק, שמנגנון ההדחקה עוזר לאדם כשהתת מודע שלו מרגיש שהוא לא מסוגל כרגע להתמודד עם הבעיה.
זה עדיין לא אומר שכשהוא יפסיק להדחיק, הוא לא יחוש בדבר, כי רגש זה אנרגיה, ולאן האנרגיה הלך?

נגיד שיש לי אֳח בסלון, ואני מדליק שם אש. ואני מדחיק - אני סוגר את האֲרוּבָּה, לאט לאט האח מתמלא עשן וכמעט מתפוצץ. עכשיו הבנתי שטעיתי ואני פותח את האֲרוּבָּה, הרי ברור שכל העשן עכשיו יעלה, ויתפוגג רק אחרי זמן מה. אבל האם יש מצב שאפתח את האֲרוּבָּה ולא יהיה שום עשן, פשוט לא יהיה כלום כי אין כלום?..
אני מתייחס לצורה שבה הצגת את פעולת ההדחקה שהתת מודע 'מרגיש'.

התת מודע מרגיש רק בגלל שכך האדם תופס מבחינה קוגניטיבית את המציאות, והרגש הוא התוצאה של תפיסה זו.
לדוגמה אדם חרדתי יש לו בתת מודע מערכת מלאה בסכמות קוגניטיביות שנותנות לו על כל סיטואציה את התפיסה החרדתית ברמה מסוימת, לכן הוא ירגיש חרדה במקרים רבים. זה לא שזה צף מאיפשהוא, אלא רק ע"י שכך הוא רואה ותופס את המציאות.
לכן במקום להציף אותו ולחוש אותו (שזה מאוד לא נעים וקשה כי מנגנון ההדחקה כרגע לא נותן), הייתי עוזר להבין כציד הרגש נוצר? מדוע מנגנון ההדחקה פועל? וכיצד נוכל להפסיק להפעילו וממילא הרגש לא יווצר.

או בקיצור נעזור לו להפעיל את האח בצורה הנכונה ולא רק לשחרר את העשן...
תראה. אני לא מסכים עם הקביעה הזאת ש"התת מודע מרגיש רק בגלל שכך האדם תופס מבחינה קוגניטיבית את המציאות". לדעתי זה הרבה יותר מורכב מזה, התת מודע זה מאגר של כל הסודות והפחדים שלנו, המעכבים את הצמיחה שלנו. והאי נעימות של לחוש את הכאב לזמן קצר זה כאין וכאפס להסבל שנגרם לנו כשאנו לא נותנים להם לעלות, ואז זה מנהל אותנו בלי שנהיה מודעים לה. כתבת "ולא רק לשחרר את העשן", אבל טענת מקודם שאין צורך לחוש בשום כאב.

אבל, ידידי, הרי אנחנו יכולים כאן להעביר ימים שלמים בלהתווכח... וללא כל תועלת. זה ברור שאתה אמצת לחייך את שיטת cbt וזה בסדר גמור, ואילו אני רואה את הדברים אחרת, וזה גם בסדר. אני לא חושב שצריך ושאפשר לשכנע אחד מאיתנו. זה כמו חסידי סאטמר ובעלז או להבדיל ישראלי ופלסטיני שרבים, כשלכל אחד יש כבר את האידאולוגיה שלו שיושב כמובן גם על מקום רגשי חזק. אז יאללה, בא נשחרר... :D
קודם כל שחררתי אותך... ;) ;)

דבר שני אני לא מתווכח, כדי להתווכח.
אני מנסה לנהל איתך דיאלוג בבירור העניין כיצד עדיף לעזור לאדם בניהול רגשותיו.
ניסיתי להבין את השיטה המקדשת את הרגשות ונותנת להם עוצמות הלוקחות מהאדם את הבחירה על מצבו, אשמח לשמוע כיצד תסביר לי את העניין.

חוץ מזה לשיטתך שהתת מודע מנהל אותנו ע"י מאגר הסודות והפחדים שנמצא בו כיצד תסביר את הגמ' והרש"י הבאים:
קידושין (כד:) א"ל: שאני אדם, דכיון דבר דעת הוא, איהו מיבעית נפשיה; כדתניא: המבעית את חבירו - פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, כיצד? תקע באזנו וחרשו - פטור, אחזהו ותקע באזנו וחרשו - חייב. מסביר שם רש"י ד"ה שאני אדם דבר דעת הוא - האי ניזק וכי מיבעית מדעתיה קא מיבעית שנותן לבו אל פחד קול הבא פתאום.
כלומר האדם שהבהיל את חבירו פטור, כיוון שהניזק עשה את זה לעצמו ומדעתו.

סמל אישי של משתמש
בִּשְׁבִילֵי הלב
הודעות: 27
הצטרף: 31 יולי 2020, 03:53
נתן תודה: 8 פעמים
קיבל תודה: 19 פעמים

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי בִּשְׁבִילֵי הלב »

ממ''ש כתב:
31 אוגוסט 2020, 21:18
בִּשְׁבִילֵי הלב כתב:
31 אוגוסט 2020, 19:12
ממ''ש כתב:
31 אוגוסט 2020, 18:55
בִּשְׁבִילֵי הלב כתב:
30 אוגוסט 2020, 23:42
ממ''ש כתב:
30 אוגוסט 2020, 23:20


חשוב לי להסביר שאינסטינקט ההדחקה ודומיו המובנים בנפש האדם נמצאים שם כדי לעזור לו להתמודד במצבים קשים בחייו.
בדיוק מערכות נוספות בגוף כגון אינסטיקט ההקאה כשאדם הכניס לגופו מאכלים מקולקלים גוף מזהה אותם ומקיא אותם כדי להצילו מהרעלה.
אנשים הסובלים מהפרעות אכילה עלולים לפתח הקאה גם לאוכל תקין עקב זיהוי לקוי המשובש במערכות שבגוף.
בטיפול נכון יעזרו להם לתקן את השיבוש בזיהוי שלא יקיאו.

בדומה לכך ע"פ שיטת הcbt אדם שמדחיק עושה זאת עקב הבנה שזה מה שיעזור לו להתמודד נכון עם המציאות המעיקה שחווה.
בתהליך הטיפול כשמתברר לו הטעות בתפיסה זו, הוא כמובן מפסיק את ההדחקה גם בלי להעלות את החוויה ובלי לחוש בה כלל.
אתה צודק, שמנגנון ההדחקה עוזר לאדם כשהתת מודע שלו מרגיש שהוא לא מסוגל כרגע להתמודד עם הבעיה.
זה עדיין לא אומר שכשהוא יפסיק להדחיק, הוא לא יחוש בדבר, כי רגש זה אנרגיה, ולאן האנרגיה הלך?

נגיד שיש לי אֳח בסלון, ואני מדליק שם אש. ואני מדחיק - אני סוגר את האֲרוּבָּה, לאט לאט האח מתמלא עשן וכמעט מתפוצץ. עכשיו הבנתי שטעיתי ואני פותח את האֲרוּבָּה, הרי ברור שכל העשן עכשיו יעלה, ויתפוגג רק אחרי זמן מה. אבל האם יש מצב שאפתח את האֲרוּבָּה ולא יהיה שום עשן, פשוט לא יהיה כלום כי אין כלום?..
אני מתייחס לצורה שבה הצגת את פעולת ההדחקה שהתת מודע 'מרגיש'.

התת מודע מרגיש רק בגלל שכך האדם תופס מבחינה קוגניטיבית את המציאות, והרגש הוא התוצאה של תפיסה זו.
לדוגמה אדם חרדתי יש לו בתת מודע מערכת מלאה בסכמות קוגניטיביות שנותנות לו על כל סיטואציה את התפיסה החרדתית ברמה מסוימת, לכן הוא ירגיש חרדה במקרים רבים. זה לא שזה צף מאיפשהוא, אלא רק ע"י שכך הוא רואה ותופס את המציאות.
לכן במקום להציף אותו ולחוש אותו (שזה מאוד לא נעים וקשה כי מנגנון ההדחקה כרגע לא נותן), הייתי עוזר להבין כציד הרגש נוצר? מדוע מנגנון ההדחקה פועל? וכיצד נוכל להפסיק להפעילו וממילא הרגש לא יווצר.

או בקיצור נעזור לו להפעיל את האח בצורה הנכונה ולא רק לשחרר את העשן...
תראה. אני לא מסכים עם הקביעה הזאת ש"התת מודע מרגיש רק בגלל שכך האדם תופס מבחינה קוגניטיבית את המציאות". לדעתי זה הרבה יותר מורכב מזה, התת מודע זה מאגר של כל הסודות והפחדים שלנו, המעכבים את הצמיחה שלנו. והאי נעימות של לחוש את הכאב לזמן קצר זה כאין וכאפס להסבל שנגרם לנו כשאנו לא נותנים להם לעלות, ואז זה מנהל אותנו בלי שנהיה מודעים לה. כתבת "ולא רק לשחרר את העשן", אבל טענת מקודם שאין צורך לחוש בשום כאב.

אבל, ידידי, הרי אנחנו יכולים כאן להעביר ימים שלמים בלהתווכח... וללא כל תועלת. זה ברור שאתה אמצת לחייך את שיטת cbt וזה בסדר גמור, ואילו אני רואה את הדברים אחרת, וזה גם בסדר. אני לא חושב שצריך ושאפשר לשכנע אחד מאיתנו. זה כמו חסידי סאטמר ובעלז או להבדיל ישראלי ופלסטיני שרבים, כשלכל אחד יש כבר את האידאולוגיה שלו שיושב כמובן גם על מקום רגשי חזק. אז יאללה, בא נשחרר... :D
קודם כל שחררתי אותך... ;) ;)

דבר שני אני לא מתווכח, כדי להתווכח.
אני מנסה לנהל איתך דיאלוג בבירור העניין כיצד עדיף לעזור לאדם בניהול רגשותיו.
ניסיתי להבין את השיטה המקדשת את הרגשות ונותנת להם עוצמות הלוקחות מהאדם את הבחירה על מצבו, אשמח לשמוע כיצד תסביר לי את העניין.

חוץ מזה לשיטתך שהתת מודע מנהל אותנו ע"י מאגר הסודות והפחדים שנמצא בו כיצד תסביר את הגמ' והרש"י הבאים:
קידושין (כד:) א"ל: שאני אדם, דכיון דבר דעת הוא, איהו מיבעית נפשיה; כדתניא: המבעית את חבירו - פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, כיצד? תקע באזנו וחרשו - פטור, אחזהו ותקע באזנו וחרשו - חייב. מסביר שם רש"י ד"ה שאני אדם דבר דעת הוא - האי ניזק וכי מיבעית מדעתיה קא מיבעית שנותן לבו אל פחד קול הבא פתאום.
כלומר האדם שהבהיל את חבירו פטור, כיוון שהניזק עשה את זה לעצמו ומדעתו.
אתה צודק, ואני לגמרי בעד לנהל דיאלוג פורה.

לגבי הגמרא שהבאת, אני יכול בקלות לפרק את זה, כי הרי שם לא מדובר ממשהו שהוא בתת מודע. ברור שישנם כאבים ופחדים שנוצרו ברגע זו, ולא הכל הוא תוצאה של מה שנאגר בתת המודע. אבל עזוב, אני לא רוצה לקחת את הכיוון הזה ולהתחיל להביא פירכות וראיות מגמרא, מכיוון שהרבה פעמים כוונת הגמרא הוא יותר עמוק מאיך שזה נראה בפשטות, ותלוי גם לפי שיטות המפרשים. זאת ועוד שתמיד אפשר למצוא גמרות לכאן או לכאן, בפרט בנושאים אלו, ואין לדבר סוף.

הענין של התת מודע שכתבתי הוא עמוק ומורכב, אכתוב על זה מאמר בפני עצמו, אני מקווה שכבר בימים הקרובים. ונוכל לקחת את זה משם.
לחשוב שאינך ראוי לאהבה זה בדיוק כמו לחשוב שאינך ראוי ליהנות מאור השמש

סמל אישי של משתמש
בִּשְׁבִילֵי הלב
הודעות: 27
הצטרף: 31 יולי 2020, 03:53
נתן תודה: 8 פעמים
קיבל תודה: 19 פעמים

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי בִּשְׁבִילֵי הלב »

בִּשְׁבִילֵי הלב כתב:
31 אוגוסט 2020, 21:41
ממ''ש כתב:
31 אוגוסט 2020, 21:18
בִּשְׁבִילֵי הלב כתב:
31 אוגוסט 2020, 19:12
ממ''ש כתב:
31 אוגוסט 2020, 18:55
בִּשְׁבִילֵי הלב כתב:
30 אוגוסט 2020, 23:42


אתה צודק, שמנגנון ההדחקה עוזר לאדם כשהתת מודע שלו מרגיש שהוא לא מסוגל כרגע להתמודד עם הבעיה.
זה עדיין לא אומר שכשהוא יפסיק להדחיק, הוא לא יחוש בדבר, כי רגש זה אנרגיה, ולאן האנרגיה הלך?

נגיד שיש לי אֳח בסלון, ואני מדליק שם אש. ואני מדחיק - אני סוגר את האֲרוּבָּה, לאט לאט האח מתמלא עשן וכמעט מתפוצץ. עכשיו הבנתי שטעיתי ואני פותח את האֲרוּבָּה, הרי ברור שכל העשן עכשיו יעלה, ויתפוגג רק אחרי זמן מה. אבל האם יש מצב שאפתח את האֲרוּבָּה ולא יהיה שום עשן, פשוט לא יהיה כלום כי אין כלום?..
אני מתייחס לצורה שבה הצגת את פעולת ההדחקה שהתת מודע 'מרגיש'.

התת מודע מרגיש רק בגלל שכך האדם תופס מבחינה קוגניטיבית את המציאות, והרגש הוא התוצאה של תפיסה זו.
לדוגמה אדם חרדתי יש לו בתת מודע מערכת מלאה בסכמות קוגניטיביות שנותנות לו על כל סיטואציה את התפיסה החרדתית ברמה מסוימת, לכן הוא ירגיש חרדה במקרים רבים. זה לא שזה צף מאיפשהוא, אלא רק ע"י שכך הוא רואה ותופס את המציאות.
לכן במקום להציף אותו ולחוש אותו (שזה מאוד לא נעים וקשה כי מנגנון ההדחקה כרגע לא נותן), הייתי עוזר להבין כציד הרגש נוצר? מדוע מנגנון ההדחקה פועל? וכיצד נוכל להפסיק להפעילו וממילא הרגש לא יווצר.

או בקיצור נעזור לו להפעיל את האח בצורה הנכונה ולא רק לשחרר את העשן...
תראה. אני לא מסכים עם הקביעה הזאת ש"התת מודע מרגיש רק בגלל שכך האדם תופס מבחינה קוגניטיבית את המציאות". לדעתי זה הרבה יותר מורכב מזה, התת מודע זה מאגר של כל הסודות והפחדים שלנו, המעכבים את הצמיחה שלנו. והאי נעימות של לחוש את הכאב לזמן קצר זה כאין וכאפס להסבל שנגרם לנו כשאנו לא נותנים להם לעלות, ואז זה מנהל אותנו בלי שנהיה מודעים לה. כתבת "ולא רק לשחרר את העשן", אבל טענת מקודם שאין צורך לחוש בשום כאב.

אבל, ידידי, הרי אנחנו יכולים כאן להעביר ימים שלמים בלהתווכח... וללא כל תועלת. זה ברור שאתה אמצת לחייך את שיטת cbt וזה בסדר גמור, ואילו אני רואה את הדברים אחרת, וזה גם בסדר. אני לא חושב שצריך ושאפשר לשכנע אחד מאיתנו. זה כמו חסידי סאטמר ובעלז או להבדיל ישראלי ופלסטיני שרבים, כשלכל אחד יש כבר את האידאולוגיה שלו שיושב כמובן גם על מקום רגשי חזק. אז יאללה, בא נשחרר... :D
קודם כל שחררתי אותך... ;) ;)

דבר שני אני לא מתווכח, כדי להתווכח.
אני מנסה לנהל איתך דיאלוג בבירור העניין כיצד עדיף לעזור לאדם בניהול רגשותיו.
ניסיתי להבין את השיטה המקדשת את הרגשות ונותנת להם עוצמות הלוקחות מהאדם את הבחירה על מצבו, אשמח לשמוע כיצד תסביר לי את העניין.

חוץ מזה לשיטתך שהתת מודע מנהל אותנו ע"י מאגר הסודות והפחדים שנמצא בו כיצד תסביר את הגמ' והרש"י הבאים:
קידושין (כד:) א"ל: שאני אדם, דכיון דבר דעת הוא, איהו מיבעית נפשיה; כדתניא: המבעית את חבירו - פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, כיצד? תקע באזנו וחרשו - פטור, אחזהו ותקע באזנו וחרשו - חייב. מסביר שם רש"י ד"ה שאני אדם דבר דעת הוא - האי ניזק וכי מיבעית מדעתיה קא מיבעית שנותן לבו אל פחד קול הבא פתאום.
כלומר האדם שהבהיל את חבירו פטור, כיוון שהניזק עשה את זה לעצמו ומדעתו.
אתה צודק, ואני לגמרי בעד לנהל דיאלוג פורה.

לגבי הגמרא שהבאת, אני יכול בקלות לפרק את זה, כי הרי שם לא מדובר ממשהו שהוא בתת מודע. ברור שישנם כאבים ופחדים שנוצרו ברגע זו, ולא הכל הוא תוצאה של מה שנאגר בתת המודע. אבל עזוב, אני לא רוצה לקחת את הכיוון הזה ולהתחיל להביא פירכות וראיות מגמרא, מכיוון שהרבה פעמים כוונת הגמרא הוא יותר עמוק מאיך שזה נראה בפשטות, ותלוי גם לפי שיטות המפרשים. זאת ועוד שתמיד אפשר למצוא גמרות לכאן או לכאן, בפרט בנושאים אלו, ואין לדבר סוף.

הענין של התת מודע שכתבתי הוא עמוק ומורכב, אכתוב על זה מאמר בפני עצמו, אני מקווה שכבר בימים הקרובים. ונוכל לקחת את זה משם.
אגב, השיטה שלי לא מקדשת את הרגשות בשום צורה, בסך הכל נותן להם מקום...
לחשוב שאינך ראוי לאהבה זה בדיוק כמו לחשוב שאינך ראוי ליהנות מאור השמש

ממ''ש
הודעות: 221
הצטרף: 05 אפריל 2019, 14:49
נתן תודה: 66 פעמים
קיבל תודה: 60 פעמים

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי ממ''ש »

בסדר היא לא מקדשת, אבל האם יש אפשרות לאדם לבחור בכלל מה ירגיש או שהכל זה בכלל מהתת מודע??

סמל אישי של משתמש
בִּשְׁבִילֵי הלב
הודעות: 27
הצטרף: 31 יולי 2020, 03:53
נתן תודה: 8 פעמים
קיבל תודה: 19 פעמים

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי בִּשְׁבִילֵי הלב »

ברור שאם חושבים חיובי ונכון זה משפיע על ההרגשה, בזה אני לגמרי מסכים עם cbt. (שאגב זאת לא החידוש שלהם, אם כי הם פתחו את זה לכדי שיטה לא רע בכלל) איש אינו חולק על זה.

מה שאני כתבתי מההתחלה הוא שבהמון מקרים, בפרט אצל אנשים עם קשיים רגשיים, זה רחוק מאוד מלהיות מספיק. כי אדם שהתת מודע שלו עמוס, (וזה תלוי אצל כל אדם. ככל שהתת מודע מלא יש פחות בחירה..) הפחדים והסודות שלו מנהלים אותו משם ללא ידיעתו. ושם יש עבודה מורכבת לעשות.
לחשוב שאינך ראוי לאהבה זה בדיוק כמו לחשוב שאינך ראוי ליהנות מאור השמש

ממ''ש
הודעות: 221
הצטרף: 05 אפריל 2019, 14:49
נתן תודה: 66 פעמים
קיבל תודה: 60 פעמים

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי ממ''ש »

1. מאוד מעניין לשיטתך האם בתת מודע יש גם רגשות נעימים כמו אושר שמחה אהבה וכדו', לפי מה שנראה ממה שכתבת כבר כמה פעמים באשכול הזה, זה נראה שיש שם רק פחדים וסודות.
אני יודע שלפי הcbt יש שם את כל סוגי הרגשות, רק שהם יושבים בצורה מובנית ואוטומטית, כדי שהאדם יהיה זורם בחיים ולא יצטרך לחשוב לפני כל שבריר פעולה שעושה.

2. קשה לי קצת להבין מה זה פחות בחירה או יותר בחירה, הרי לכל אדם יש נקודה מסוימת של בחירה כמו שכתב הרב דסלר כידוע (אחרת במה הוא שונה מבהמה או להבדיל ממלאך), א"כ מה למה התכוונת יותר או פחות?
תכלס, אדם יכול לבחור מה ירגיש או לא?

סמל אישי של משתמש
בִּשְׁבִילֵי הלב
הודעות: 27
הצטרף: 31 יולי 2020, 03:53
נתן תודה: 8 פעמים
קיבל תודה: 19 פעמים

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי בִּשְׁבִילֵי הלב »

ממ''ש כתב:
01 ספטמבר 2020, 23:37
1. מאוד מעניין לשיטתך האם בתת מודע יש גם רגשות נעימים כמו אושר שמחה אהבה וכדו', לפי מה שנראה ממה שכתבת כבר כמה פעמים באשכול הזה, זה נראה שיש שם רק פחדים וסודות.
אני יודע שלפי הcbt יש שם את כל סוגי הרגשות, רק שהם יושבים בצורה מובנית ואוטומטית, כדי שהאדם יהיה זורם בחיים ולא יצטרך לחשוב לפני כל שבריר פעולה שעושה.

2. קשה לי קצת להבין מה זה פחות בחירה או יותר בחירה, הרי לכל אדם יש נקודה מסוימת של בחירה כמו שכתב הרב דסלר כידוע (אחרת במה הוא שונה מבהמה או להבדיל ממלאך), א"כ מה למה התכוונת יותר או פחות?
תכלס, אדם יכול לבחור מה ירגיש או לא?
1. כמדומני שלא. אין שום סיבה לאדם להדחיק רגשות נעימים בתת מודע שלו. כשיש לי אהבה אני מרגיש וחש את זה ולא מדחיק.
2. מי אמר שזה שחור ולבן? נגיד אדם כשהוא ער יש לו לגמרי בחירה, וכשהוא ישן עמוק מאוד אין לו בחירה כלל, ועדיין יכול להיות שיש מצב ביניים, לדוגמא אם הוא מאוד עייף או מתנמנם שאז זה איפה שהוא באמצע. הרי למדנו בcbt ש"הכל או לא כלום" זאת חשיבה לא נכונה.. :D
לחשוב שאינך ראוי לאהבה זה בדיוק כמו לחשוב שאינך ראוי ליהנות מאור השמש

ממ''ש
הודעות: 221
הצטרף: 05 אפריל 2019, 14:49
נתן תודה: 66 פעמים
קיבל תודה: 60 פעמים

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי ממ''ש »

1. אני מנסה להבין אותך, האם רגשות שחוויתי בילדותי נמצאים בתת מודע? או שרק מה שכביכול לא רציתי אותם ודחקתי אותם.

2. אתה קצת מצחיק ברור שיש תחומים של שחור או לבן יש מצב של חי או מת וגם גוסס ברור שהוא חי וזאת חשיבה נכונה.
אדם בוחר קצת הוא אדם בוחר, אבל אם התת מודע שולט עליו הוא לא בוחר בכלל.

סמל אישי של משתמש
בִּשְׁבִילֵי הלב
הודעות: 27
הצטרף: 31 יולי 2020, 03:53
נתן תודה: 8 פעמים
קיבל תודה: 19 פעמים

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי בִּשְׁבִילֵי הלב »

ממ''ש כתב:
02 ספטמבר 2020, 18:08
1. אני מנסה להבין אותך, האם רגשות שחוויתי בילדותי נמצאים בתת מודע? או שרק מה שכביכול לא רציתי אותם ודחקתי אותם.

2. אתה קצת מצחיק ברור שיש תחומים של שחור או לבן יש מצב של חי או מת וגם גוסס ברור שהוא חי וזאת חשיבה נכונה.
אדם בוחר קצת הוא אדם בוחר, אבל אם התת מודע שולט עליו הוא לא בוחר בכלל.
1. אני כמעט בטוח שרק מה שהודחק, וכמו שכתבתי בתגובה הקודמת, אבל אברר את זה שוב. בכל אופן מה שתופס שם מקום ונפח אלו הן החוויות הקשות.

2. כנראה שלא הבנת את כוונתי. התכוונתי לזה שכמו שאם אדם מגיע למצב שצריך לבחור והוא לא ער לגמרי זה יפגום ביכולת הבחירה שלו באותו רגע, עדיין יש לו קצת בחירה אבל יכולת הבחירה שלו מאוד נפגמת. כך אפשר להבין שאדם במצבים מסויימים יפעל כמו טייס אוטומטי, ובמצבים אחרים קרוב לזה וכו', יכול להיות כאן הרבה דרגות.
לחשוב שאינך ראוי לאהבה זה בדיוק כמו לחשוב שאינך ראוי ליהנות מאור השמש

ממ''ש
הודעות: 221
הצטרף: 05 אפריל 2019, 14:49
נתן תודה: 66 פעמים
קיבל תודה: 60 פעמים

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי ממ''ש »

טוב, אני מנסה לסכם מה שהבנתי ממך.
בתת מודע יש בעיקר חוויות קשות כשהמקום מתמלא מהם הם מביאים את אדם לפעול במצבים מסוימים כטייס אוטומטי ללא אפשרות בחירה מצידו.

עכשיו אני רוצה להבין היכן מאוחסנים הדחפים של האדם? וההתניות שיש לו כלפי מצבים מסוימים?

סמל אישי של משתמש
בִּשְׁבִילֵי הלב
הודעות: 27
הצטרף: 31 יולי 2020, 03:53
נתן תודה: 8 פעמים
קיבל תודה: 19 פעמים

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי בִּשְׁבִילֵי הלב »

יש עוד אינפורמציה בתת מודע. אבל מה שתופס משקל ומקום זה בעיקר החוויות הקשות.

אשמח להמשיך את הדיאולוג בהזדמנות אחרת.
לחשוב שאינך ראוי לאהבה זה בדיוק כמו לחשוב שאינך ראוי ליהנות מאור השמש

סמל אישי של משתמש
בִּשְׁבִילֵי הלב
הודעות: 27
הצטרף: 31 יולי 2020, 03:53
נתן תודה: 8 פעמים
קיבל תודה: 19 פעמים

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי בִּשְׁבִילֵי הלב »

ממ''ש כתב:
02 ספטמבר 2020, 22:42


עכשיו אני רוצה להבין היכן מאוחסנים הדחפים של האדם? וההתניות שיש לו כלפי מצבים מסוימים?
יודע מה, אתייחס לזה ממש על קצה המזלג. דחפים, תלוי איזה סוג של דחפים. יש דחפים של תאוות ויצרים שהמקום שלהם באגן, יש דחפים של כעסים ונקמה וכדו' שהמקום שלהם בבטן התחתונה, ויש דחפים לחום ואהבה - צרכים רגשיים, שמקומם בבית החזה - משכן הרגש. ויש עוד הרבה. והתניות לכאו' גם בתת מודע.
לחשוב שאינך ראוי לאהבה זה בדיוק כמו לחשוב שאינך ראוי ליהנות מאור השמש

סמל אישי של משתמש
בִּשְׁבִילֵי הלב
הודעות: 27
הצטרף: 31 יולי 2020, 03:53
נתן תודה: 8 פעמים
קיבל תודה: 19 פעמים

איך לצאת מבדידות רגשית?

נושא שלא נקרא על ידי בִּשְׁבִילֵי הלב »

מאמר חדש - איך לצאת מבדידות רגשית?
viewtopic.php?f=8&t=16523
לחשוב שאינך ראוי לאהבה זה בדיוק כמו לחשוב שאינך ראוי ליהנות מאור השמש

שש אנכי
הודעות: 32
הצטרף: 11 ינואר 2016, 22:19
נתן תודה: 2 פעמים
קיבל תודה: 1 פעם

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי שש אנכי »

[/quote]

הענין של התת מודע שכתבתי הוא עמוק ומורכב, אכתוב על זה מאמר בפני עצמו, אני מקווה שכבר בימים הקרובים. ונוכל לקחת את זה משם.
[/quote]

מחכים למאמר על נושא של התת מודע

Mupsy
הודעות: 6
הצטרף: 31 אוגוסט 2020, 22:04
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי Mupsy »

שלום לכולם,

קראתי חלק מן ההודעות פה וחשבתי צורך להגיב.
גילוי נאות, כותב דברים אלו הוא סטודנט המסיים בימים אלו תואר שני בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.
מתנצל שזה ארוך, ניסיתי לחלק לפסיקאות עם כותרים וכך כל אחד יוכל לקרוא את מה שמעניין אותו (רשום בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד ודברי מכוונים לנשים ולגברים יחדיו).

ראשית, לגעת בכאב - מתי, איפה והיכן?
הוזכר כי לאנשים יש קושי להתמודד עם כאב, זו עובדה, כאב נועד לייצר תגובה של התנגדות והימנעות אצלנו.
החדשות הן שלא מדובר בדבר רע, כאב קיים כי יש לו סיבה, חישבו על כך, הכאב נועד למנוע מאיתנו לעשות דברים שיפגעו בנו.
בין אם זה כאב פיזי או נפשי.
לצד זאת, אנשים שחווים הרבה כאב (שוב נפשי או פיזי), המוח שלהם מזדקן מהר יותר...
לחוות כאב בלתי פוסק ולאורך זמן הוא דבר שמזיק לנו... לכן, התגובה להימנע מכאב היא לא רק מולדת, היא הגנתית ונועדה לשמור עלינו.

עכשיו, מה לגבי כאב שעוצר אותנו? למשל, אדם שנכבה בהיכרויות ובעקבות זאת מנסה להימנע משידוכים?
כאן מדובר בכאב שחוסם את האדם וסביר להניח שמצביע על איזשהו עניין בלתי פתור אצל האדם והכאב מונע ממנו לגעת בו כמנגנון של הגנה עצמית.
מכאן, האם צריך לגעת בכאב ולחוות אותו במלואו?
כאמור, לחוש כאב בשביל לחוות את הכאב, זה מזוכיסם ותו לא.
בתהליך של טיפול או התמודדות, האדם מקבל ליווי המאפשר לו להתמודד עם הכאב בקצב שלו, לאט לאט ולקבל תמיכה והכלה בתהליך, שהם קריטים להצלחתו.
כל מי שמבקש להתמודד עם כאב כלשהו, מוטב לו אם יקבל סיוע מאדם תומך שיוכל ללוות אותו במשימה המאוד לא פשוטה והלא אינטואיטית הזאת.
זו משימה מורכבת וקשה... והמלצתי היא לא לשלול לפנות לעזרה.
לא רק האדם חשוב, אלא גם הזמן והסביבה ויש לבחור את המועד והמקום האופטימלים לעשות בהם את התהליך הזה ואני מדגשי, מדובר בתהליך, כלומר אין מעשי קסמים, מי שרוצה באמת לרפא את הנפש, זה דורש קצת זמן, סבלנות ואנרגיה (אני לא אומר שבהכרח שנים, אבל זה לא נפתר גם בדקות ברוב המקרים, יש יוצאי דופן נדירים כמובן).

מה לגבי הדחקה?
אולי זה המקום להגיד מילה טובה לזכותו של פרויד... זה נכון שהיו לו הרבה טעויות והתבטאויות דיי הזויות.
לצד זאת, היסודות שהוא נתן והזרעים שהוא שתל צומחים עד היום ועברו שינויים והתקדמות מרשימה.
גילוי נאות נוסף, איני ומעולם לא הייתי מאוהדיו של פרויד או של הפסיכואנליזה, אך להתעלם מתרומתה היא טעות.
הדחקה היא העברה של זיכרון מהמודע (מה שאנחנו יכולים לשלוף בכל רגע נתון) לשכבות עמוקות יותר של התת מודע והבלתי מודע (אל הראשון יש לנו גישה מוגבלת ואל השני, כלל לא).זה לפי ההגדרה הפסיכואנליטית. לצד זאת, במילים היום-יומיות, הכוונה היא לנסות לא לחשוב על משהו או להימנע מן העיסוק בו.
בחיינו, אנחנו עושים את זה הרבה פעמים מכל מיני סיבות, למשל, אדם שאינו אוהב ריבים ומוכן לוותר על עלבון למרות שהוא עדיין נפגע.
למעשה, אין שחור ולבן, הדחקה היא דבר חיובי מבחינה חברתית משום שהיא מסייעת לשמירת היחסים התקינים עם אנשים.
מכירים את הביטוי "עדיף להיות חכם מלהיות צודק?". לצד זאת, הדחקה רבה מדי עולה בכוחות נפשיים.
דמיינו לכם שיש לכם ארנק עם כוחות נפשיים בתוכו, כל פעם שאתם מבקשים להדחיק, אתם משלמים על כך במטבע נפשי.
בסופו של דבר, הדחקה רבה מדי עולה מחיר כבד, הן בתחושה של חוסר אונים והן בהחלשה פיזית לגוף.
חשוב מאוד שכל אדם ימצא לו את השביל הנכון לו בין הדחקה לתגובה.
פרויד מתאר מנגנונים של התמודדות עם הדחקה, כמו התקה, שזה כאשר אני מגיב בתוקפנות כלפי מישהו שאינו האדם שפגע בי, אבל יותר קל לי להוציא את זה עליו. מדובר בתגובה שעוזרת מצד אחד להתמודד עם ההדחקה, אך פוגעת ביחסים עם אותו אדם.
הצעתי לכל אדם המבקש להדחיק, למצוא דרך לפרוק את הרגשות השליליים שנאגרים בו, אין אם בפעילות כלשהי (ספורט), שיחה עם אדם אחר או עשיית אומנות.
אדם גדול ככל שיהיה, לא חסין לפגיעות מצד אחרים או מצד עצמו (ע"י הדחקה), לכן חשוב שכולנו נדאג לא רק לגופנו אלא גם לנפשנו.

שליטה ברגש ו-CBT?
באופן אישי, אני לא מאמין בשליטה ברגש באופן קר.
רגש הוא חלק מאיתנו, הוא טבעי והוא מתעורר באופן אישי לכל אדם.
יש מקרים שכדאי לו לאדם לשלוט ברגשותיו (כמו שהזכרנו לגבי הדחקה) ויש זמנים שהוא צריך לשחרר את הרגשות האלו, לטובתו.
דמיינו לכם אדם שאוגר זעם, עצב ושאר רגשות שליליים... הוא יאבד את עצמו לדעת או יחייה חיים כואבים וקשים.
אז איך שולטים ברגש? לכל אחד יש את השיטות שלו, לי למשל יש שליטה עצמית מעולה מגיל צעיר... אבל האם זה טוב?
הצד השני של השליטה הוא הקושי לשחרר, הנטייה לשמור לעצמי ולהפנים דברים... שהיא לא בהכרח דבר טוב.
אני ממליץ לכל אדם למצוא את שביל האמצע בין ההבעה העצמית שלו ולשליטה ברגשותיו (וזה כבר הזכרנו... תהליך שלא נגמר ברגע) (:
מה לגבי CBT? תרפיה קוגנטיבית-התנהגותית בלעז, היא שיטת טיפול חדשה יחסית שהראתה קידום רב במגוון של בעיות.
עם זאת, אספר לכם סיפור שאחד המרצים שיתף עם הכתיבה במסגרת שיעורי פסיכופתולוגיה.
לאותו מרצה הייתה מטופלת שסבלה מהפרעות פאניקה, כלומר התקפי פחד משתקים. הפרעה זו מטופלת היטב במסגרת טיפול CBT ואכן, תוך כמה מפגשים (טיפול קצר מועד לרוב נמשך 10-12 שבועות בהנחה והוא מתבצע ברצף, בסדירות ובצורה מיטבית) היא השתפרה והתגברה על הפרעת הפאניקה שלה...
כמובן שהמרצה שלי היה מרוצה מעצמו מאוד... עד שהמטופלת חזרה אליו....
מה קרה? מסתבר שמאז שהתחילו ההתקפים, כל הקשר של המטופלת עם בעלה התבסס על הטיפול שלו בה במסגרת הסיוע להימנע מהתקפים.
כשאלו נעלמו, לא נשאר להם "למה להישאר ביחד" והם התגרשו והמטופלת נכנסה לבעיה חדשה...
הפתולוגיה היא באופן נדיר הבעיה... הבעיה לרוב עמוקה יותר ומצריכה עבודה אחרת.
מחקר שנעשה באוניברסיטה העברית מסביב לעולם, הראה כי אנשים מגיעים לרווחה הנפשית הכי גבוהה כאשר הם חשים את הרגש שהם רוצים לחוות אפילו אם הוא לא חיובי.
כלומר, כשאני כועס, אני צריך לכעוס וזה יהיה טוב לי יותר מאשר להרגיש רגש שאינו קשור למצב שלי, גם אם הוא טוב כמו שמחה או שלווה.
יש סיבה למה אנחנו חשים משהו, לא צריך למהר ולתת לו נבוט בראש (:

CBT כמו הפסיכואנליזה ושיטות טיפול אחרות (תרופתי, באמצעות מגנטים וכו') עדיין מתפתחת וצוברת ידע.
עם זאת, מחקרים מראים שהיא עדיין לא מושלמת ועל אף שהרבה מטופלים באים בדרישה להיות מטופלים בשיטה זו, לא בכל המקרים היא מתאימה ולעיתים, התרופה הלא נכונה יכולה להזיק.
ולא.. CBT לא פותרת הכל ולצערי, לא בהכרח יכולה להחליף טיפול תרופתי או פסיכולוגי ממושך.
נקווה שבשנה החדשה נגיע לתובנות חדשות בנוגע לטיפולים טובים יותר.

התת-מודע והלא-מודע מכילים המון דברים שאנחנו לא יודעים לגביהם... למשל, אחד ממשיכי דרכו של פרויד, יונג, מדבר על התת-מודע האנושי, שכולנו נושאים בו זיכרונות משותפים שאין לנו גישה אליהם אך הם מזינים את קיומנו.
כמובן שבתת-מודע עשוים להיות דברים חיובים, למשל, אם אדם איבד אדם קרוב לו וכל זיכרון מאותו אדם מכאיב לו?
אפילו אם יש זיכרונות מתוקים מאותו אדם, הם הופכים כואבים.
דוגמה נוספת, אדם שחש הנאה מביצוע מעשה ילדותי כביכול, למשל לשחק בבובות עם הילדים.
כאשר הוא מתבייש או מקבל ביקורת חזקה מהחברה הסובבת אותו, הוא עלול להדחיק את הזיכרונות והרגשות הטובים האלו כדי שלא לחזור על מעשיו.
עלינו לשם לב לדברים שאנחנו אומרים לאחר... אין לדעת איזה נזק נעשה.
אין שם גם בעיה של מקום... זיכרונות וחוויות עשוים לצוף מהם בשל אירוע מעורר (הנקרא "זרז").
כמו כן, זה נכון שיש להם השפעה על ההתנהגות שלנו, אבל להגיד שהם משפיעים עלינו בצורה של טייס אוטומאטי (לפחות בהכללה) היא שגויה.
התנהגות האדם היא מורכבת מאוד ומושפעת מהמון המון גורמים ותיאוריה פשטנית שכזו, עושה עוול לכ"כ הרבה ידע שנצבר ב-150 השנה של הפסיכולוגיה המודרנית.

דחפים, היכן הם גרים?
כפסיכולוג לעתיד (איני יכול להיקרא פסיכולוג לפני שאסיים את הבירוקטריה מול משרד הבריאות), אני כמובן למדתי על דחפים במוח ובאילו אונות נמצאים התפקודים הקוגנטיבים והרגשיים הקשורים אליהם (המעט שאנחנו יודעים לפחות, כי רב הנסתר על הגלוי עדיין ולא סביר שאי פעם יתגלה הכל). הדחפים שלנו בסופו של דבר הם חלק מאיתנו, ללמוד להכיר את עצמנו כולל הבנה של הדחפים שלנו ומקורם... לכן בעייני, השאלה היכן הם מתגוררים בגוף (בין אם במוח או בציפורן של הקמיצה) היא פחות חשובה מאשר מה מניע אותם.

לסיכום:
אם אתם צריכים עזרה, פנו לאדם קרוב, אם אתם מרגישים צורך בעזרה חיצונית, יש מקומות שאפשר לפנות אליהם:
טיפול היום הוא יותר קל להשגה מאז ומעולם, במיוחד בתקופה לא פשוטה זו, אל תפחדו לפנות לעזרה מגורמי מקצוע, זה לא אומר עליכם שאתם חלשים או משוגעים.
זה רק אומר שאתם מבינים שיש לכם קושי ואתם אמיצים מספיק לבקש עזרה (שלא נזכיר "ונשמרתם לנפשותיכם" שזה ציווי שמחייב אותנו לשמור קודם כל על הנפש שניתנה לנו ולהתייחס אליה יפה).
לחוש כאב או כל רגש הוא משהו טבעי לגמרי וזה תלוי בנו איך אנחנו בוחרים להתמודד איתו.
חשוב שנעשה את מה שנעשה מתוך הבנה שיש לכבד את האחר וגם את עצמנו.
אין פיתרונות קסם, לחוש כאב כדי לחוש כאב לא יהפוך אותי לאדם חזק יותר, להפך... מדובר בפגיעה עצמית.
עדיף להרגיש רק רגשות חיוביים כמו שמחה או שלווה? בעולם אידיאלי אולי... בעולמנו שלנו, לכל הרגשות יש מקום וחשיבות, לכן יש להבין אותם ולראות מה אנחנו עושים איתם.
הדחקה היא לא דבר רע, אבל כשהיא נעשית באופן שפוגע בנו... יש למצוא דרך אחרת.

ומילת סיכום ממני, תמיד תבדקו את מה שאתם שומעים, במיוחד על הנפש שלכם, חפשו אדם אמין (בדקו בפנקס הפסיכולוגים אם צריך).
לא רק שמישהו המליץ עליו (אולי הוא דוד של חבר? אולי הוא טוב מאוד בטיפול ב-X אבל גרוע ב-Y), חפשו אדם שאתם מרגישים שמבין אתכם ומסוגל לסייע לכם.
גם בטיפול, אנחנו תמיד נחפש התאמה בין המטופל למטפל, חשוב שתהיה התאמה לצורך טיפול מיטבי.
כמו כן, כל אדם הוא עולם ומלואו והיום בפסיכולוגיה, אנחנו מחפשים את הפיתרון המתאים ביותר לכל אדם (כמו ברפואה, אגב) בפני עצמו.
זה שפיתרון אחד טוב לאדם אחד לא אומר שאותו דבר בדיוק מתאים לאדם אחר, אולי צריך מינון אחר ואולי לשלב דברים נוספים...

שנה טובה לכולם, מלאת בריאות בגוף ובנפש!
מאחל לכם שתדעו לחוות את הרגשות שלכם באופן הטוב ביותר בעבורכם (:

ממ''ש
הודעות: 221
הצטרף: 05 אפריל 2019, 14:49
נתן תודה: 66 פעמים
קיבל תודה: 60 פעמים

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי ממ''ש »

Mupsy כתב:
13 ספטמבר 2020, 23:24
שלום לכולם,

קראתי חלק מן ההודעות פה וחשבתי צורך להגיב.
גילוי נאות, כותב דברים אלו הוא סטודנט המסיים בימים אלו תואר שני בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

.....

כפסיכולוג לעתיד (איני יכול להיקרא פסיכולוג לפני שאסיים את הבירוקטריה מול משרד הבריאות), אני כמובן למדתי על דחפים במוח ובאילו אונות נמצאים התפקודים הקוגנטיבים והרגשיים הקשורים אליהם (המעט שאנחנו יודעים לפחות, כי רב הנסתר על הגלוי עדיין ולא סביר שאי פעם יתגלה הכל). הדחפים שלנו בסופו של דבר הם חלק מאיתנו, ללמוד להכיר את עצמנו כולל הבנה של הדחפים שלנו ומקורם... לכן בעייני, השאלה היכן הם מתגוררים בגוף (בין אם במוח או בציפורן של הקמיצה) היא פחות חשובה מאשר מה מניע אותם.

תודה על החומר הרב ששיתפת אותנו, ניכר מדבריך שאכן יש לך בקיאות בנושאים אלו.

סתם, מעניין אותי לדעת האם במהלך הלימודים שלך למדת על הבדלים בין נפש יהודי לנפש גוי?

Mupsy
הודעות: 6
הצטרף: 31 אוגוסט 2020, 22:04
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי Mupsy »

ממ''ש כתב:
14 ספטמבר 2020, 20:45
Mupsy כתב:
13 ספטמבר 2020, 23:24
שלום לכולם,

קראתי חלק מן ההודעות פה וחשבתי צורך להגיב.
גילוי נאות, כותב דברים אלו הוא סטודנט המסיים בימים אלו תואר שני בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

.....

כפסיכולוג לעתיד (איני יכול להיקרא פסיכולוג לפני שאסיים את הבירוקטריה מול משרד הבריאות), אני כמובן למדתי על דחפים במוח ובאילו אונות נמצאים התפקודים הקוגנטיבים והרגשיים הקשורים אליהם (המעט שאנחנו יודעים לפחות, כי רב הנסתר על הגלוי עדיין ולא סביר שאי פעם יתגלה הכל). הדחפים שלנו בסופו של דבר הם חלק מאיתנו, ללמוד להכיר את עצמנו כולל הבנה של הדחפים שלנו ומקורם... לכן בעייני, השאלה היכן הם מתגוררים בגוף (בין אם במוח או בציפורן של הקמיצה) היא פחות חשובה מאשר מה מניע אותם.

תודה על החומר הרב ששיתפת אותנו, ניכר מדבריך שאכן יש לך בקיאות בנושאים אלו.

סתם, מעניין אותי לדעת האם במהלך הלימודים שלך למדת על הבדלים בין נפש יהודי לנפש גוי?
מתנצל על שאין לי תשובה פשוטה בשבילך... אבל תן לי להצדיק את הנפש היהודית שלי בכך שאחזיר לך בשאלה קודם שאענה.
מהי בעצם נפש?
אנחנו עוסקים בשאלות האלו רבות בפסיכולוגיה ועוד לפניכן, שנים על שנים בפילוסופיה.
לכאורה, הנפש והגוף (לפחות כל עוד בחיים) אחד הם שהרי נאמר "נפש בריאה בגוף בריא" כלומר שהמצב הגופני משפיע על הנפש ואנחנו יודעים שגם להפך.
אך איפה הנפש שוכנת בגוף והאם ניתן להפריד ביניהם? מהם גורם לפגיעות בנפש והאם ניתן לטפל בהם דרך הגוף? כאן העניין מסתבך.

בפסיכולוגיה כרגע, יש תחום קוגנטיבי-חברתי ויש את התחום המוחי, מאחר ואנחנו לא עוסקים בתורת הקבלה ואיננו יכולים לראות נפשות, אין לנו ברירה אלא להתמקד באמצעים אלו. מה שכן, יש תחום שנקרא פאראפסיכולוגיה שעוסק בכל היכולות המיוחדות שהפסיכולוגיה הרגילה לא מתעסקת בהם... אבל תחום זה לא נחשב מדעי ובעל הוכחות מצדיקות. אולי מאחר ואין כלים טובים לבחון אותו ואולי כי הוא לא מחזיק מים... לא יודע מה להגיד לך...

בכל אופן, יש גישה בפסיכולוגיה שמדברת על התרבות שהאדם מגיע ממנה, למשל סינים בוחנים פנים בצורה שונה מאמריקאים ומביעים רגשות באופן ייחודי.
ללא ספק יש השפעה לעולם התרבותי על האדם וזה מרכיב חשוב. במגמה הקלינית יש מגמה ספציפית למגזר החרדי ולמגזר הערבי כי כולם מצריכים איזשהי הבנה עדינה של הסיטואציה של המגזר.
לכן לשאלתך, כן למדנו שיש הבדל בין אנשים מתרבויות שונות, אבל גם למדנו שבתוך אותה תרבות לרוב יש יותר הבדלים מאשר בין אנשים מתרבויות שונות (:
וזה דיי מדהים אם חושבים על זה, האפשרות שבתוך עם אחד יהיה כזה מגוון ושונות שההבדל בין פלוני לאלמוני באישיות יותר גדול בין פלוני לפולני ואלמוני לארמני.

בסוף, בכלל הכלים שעומדים לרשותנו, שהם עדיין מוגבלים אבל הולכים ומשתפרים, המטרה שלנו כאנשי בריאות הנפש היא להטיב עם כול העולם סביבנו ולעזור לכל אחד ללא שום הבדל (קצת כמו ברפואה). לכן הפוקוס האם מישהו יהודי או לא, רלוונטי רק אם זה משפיע על הקונטקסט הטיפולי.
נכון שהיום אנחנו מנסים להתאים טיפול לכל אדם בנפרד, אבל עדיין יש דמיון כ"כ גדול בין בני אדם מכל העולם, אי אפשר להתכחש לזה (:

מקווה שהסברתי את עצמי כמו שצריך.

ממ''ש
הודעות: 221
הצטרף: 05 אפריל 2019, 14:49
נתן תודה: 66 פעמים
קיבל תודה: 60 פעמים

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי ממ''ש »

Mupsy כתב:
17 ספטמבר 2020, 23:07
ממ''ש כתב:
14 ספטמבר 2020, 20:45
Mupsy כתב:
13 ספטמבר 2020, 23:24
שלום לכולם,

קראתי חלק מן ההודעות פה וחשבתי צורך להגיב.
גילוי נאות, כותב דברים אלו הוא סטודנט המסיים בימים אלו תואר שני בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

.....

כפסיכולוג לעתיד (איני יכול להיקרא פסיכולוג לפני שאסיים את הבירוקטריה מול משרד הבריאות), אני כמובן למדתי על דחפים במוח ובאילו אונות נמצאים התפקודים הקוגנטיבים והרגשיים הקשורים אליהם (המעט שאנחנו יודעים לפחות, כי רב הנסתר על הגלוי עדיין ולא סביר שאי פעם יתגלה הכל). הדחפים שלנו בסופו של דבר הם חלק מאיתנו, ללמוד להכיר את עצמנו כולל הבנה של הדחפים שלנו ומקורם... לכן בעייני, השאלה היכן הם מתגוררים בגוף (בין אם במוח או בציפורן של הקמיצה) היא פחות חשובה מאשר מה מניע אותם.

תודה על החומר הרב ששיתפת אותנו, ניכר מדבריך שאכן יש לך בקיאות בנושאים אלו.

סתם, מעניין אותי לדעת האם במהלך הלימודים שלך למדת על הבדלים בין נפש יהודי לנפש גוי?
מתנצל על שאין לי תשובה פשוטה בשבילך... אבל תן לי להצדיק את הנפש היהודית שלי בכך שאחזיר לך בשאלה קודם שאענה.
מהי בעצם נפש?
אנחנו עוסקים בשאלות האלו רבות בפסיכולוגיה ועוד לפניכן, שנים על שנים בפילוסופיה.
לכאורה, הנפש והגוף (לפחות כל עוד בחיים) אחד הם שהרי נאמר "נפש בריאה בגוף בריא" כלומר שהמצב הגופני משפיע על הנפש ואנחנו יודעים שגם להפך.
אך איפה הנפש שוכנת בגוף והאם ניתן להפריד ביניהם? מהם גורם לפגיעות בנפש והאם ניתן לטפל בהם דרך הגוף? כאן העניין מסתבך.

בפסיכולוגיה כרגע, יש תחום קוגנטיבי-חברתי ויש את התחום המוחי, מאחר ואנחנו לא עוסקים בתורת הקבלה ואיננו יכולים לראות נפשות, אין לנו ברירה אלא להתמקד באמצעים אלו. מה שכן, יש תחום שנקרא פאראפסיכולוגיה שעוסק בכל היכולות המיוחדות שהפסיכולוגיה הרגילה לא מתעסקת בהם... אבל תחום זה לא נחשב מדעי ובעל הוכחות מצדיקות. אולי מאחר ואין כלים טובים לבחון אותו ואולי כי הוא לא מחזיק מים... לא יודע מה להגיד לך...

בכל אופן, יש גישה בפסיכולוגיה שמדברת על התרבות שהאדם מגיע ממנה, למשל סינים בוחנים פנים בצורה שונה מאמריקאים ומביעים רגשות באופן ייחודי.
ללא ספק יש השפעה לעולם התרבותי על האדם וזה מרכיב חשוב. במגמה הקלינית יש מגמה ספציפית למגזר החרדי ולמגזר הערבי כי כולם מצריכים איזשהי הבנה עדינה של הסיטואציה של המגזר.
לכן לשאלתך, כן למדנו שיש הבדל בין אנשים מתרבויות שונות, אבל גם למדנו שבתוך אותה תרבות לרוב יש יותר הבדלים מאשר בין אנשים מתרבויות שונות (:
וזה דיי מדהים אם חושבים על זה, האפשרות שבתוך עם אחד יהיה כזה מגוון ושונות שההבדל בין פלוני לאלמוני באישיות יותר גדול בין פלוני לפולני ואלמוני לארמני.

בסוף, בכלל הכלים שעומדים לרשותנו, שהם עדיין מוגבלים אבל הולכים ומשתפרים, המטרה שלנו כאנשי בריאות הנפש היא להטיב עם כול העולם סביבנו ולעזור לכל אחד ללא שום הבדל (קצת כמו ברפואה). לכן הפוקוס האם מישהו יהודי או לא, רלוונטי רק אם זה משפיע על הקונטקסט הטיפולי.
נכון שהיום אנחנו מנסים להתאים טיפול לכל אדם בנפרד, אבל עדיין יש דמיון כ"כ גדול בין בני אדם מכל העולם, אי אפשר להתכחש לזה (:

מקווה שהסברתי את עצמי כמו שצריך.
אני ממש מתלהב מהגישה שלך לנושא, מדבריך ניכר כי אתה רואה בעולם הפסיכולוגיה גם את חוסר הידע הגדול שלהם. (בשונה כמובן מאחרים שטוחים שהם יודעים ומבינים יותר מכולם על ההההכל...)
ברור לי שבגישה כזאת עוד תגיע רחוק!!!

יש לי עוד מה להרחיב אבל אין לי כ"כ זמן, אז שיהיה לך שנה טובה וכוח"ט.

ממ''ש
הודעות: 221
הצטרף: 05 אפריל 2019, 14:49
נתן תודה: 66 פעמים
קיבל תודה: 60 פעמים

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי ממ''ש »

ממ''ש כתב:
18 ספטמבר 2020, 14:58
Mupsy כתב:
17 ספטמבר 2020, 23:07
ממ''ש כתב:
14 ספטמבר 2020, 20:45
Mupsy כתב:
13 ספטמבר 2020, 23:24
שלום לכולם,

קראתי חלק מן ההודעות פה וחשבתי צורך להגיב.
גילוי נאות, כותב דברים אלו הוא סטודנט המסיים בימים אלו תואר שני בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

.....

כפסיכולוג לעתיד (איני יכול להיקרא פסיכולוג לפני שאסיים את הבירוקטריה מול משרד הבריאות), אני כמובן למדתי על דחפים במוח ובאילו אונות נמצאים התפקודים הקוגנטיבים והרגשיים הקשורים אליהם (המעט שאנחנו יודעים לפחות, כי רב הנסתר על הגלוי עדיין ולא סביר שאי פעם יתגלה הכל). הדחפים שלנו בסופו של דבר הם חלק מאיתנו, ללמוד להכיר את עצמנו כולל הבנה של הדחפים שלנו ומקורם... לכן בעייני, השאלה היכן הם מתגוררים בגוף (בין אם במוח או בציפורן של הקמיצה) היא פחות חשובה מאשר מה מניע אותם.

תודה על החומר הרב ששיתפת אותנו, ניכר מדבריך שאכן יש לך בקיאות בנושאים אלו.

סתם, מעניין אותי לדעת האם במהלך הלימודים שלך למדת על הבדלים בין נפש יהודי לנפש גוי?
מתנצל על שאין לי תשובה פשוטה בשבילך... אבל תן לי להצדיק את הנפש היהודית שלי בכך שאחזיר לך בשאלה קודם שאענה.
מהי בעצם נפש?
אנחנו עוסקים בשאלות האלו רבות בפסיכולוגיה ועוד לפניכן, שנים על שנים בפילוסופיה.
לכאורה, הנפש והגוף (לפחות כל עוד בחיים) אחד הם שהרי נאמר "נפש בריאה בגוף בריא" כלומר שהמצב הגופני משפיע על הנפש ואנחנו יודעים שגם להפך.
אך איפה הנפש שוכנת בגוף והאם ניתן להפריד ביניהם? מהם גורם לפגיעות בנפש והאם ניתן לטפל בהם דרך הגוף? כאן העניין מסתבך.

בפסיכולוגיה כרגע, יש תחום קוגנטיבי-חברתי ויש את התחום המוחי, מאחר ואנחנו לא עוסקים בתורת הקבלה ואיננו יכולים לראות נפשות, אין לנו ברירה אלא להתמקד באמצעים אלו. מה שכן, יש תחום שנקרא פאראפסיכולוגיה שעוסק בכל היכולות המיוחדות שהפסיכולוגיה הרגילה לא מתעסקת בהם... אבל תחום זה לא נחשב מדעי ובעל הוכחות מצדיקות. אולי מאחר ואין כלים טובים לבחון אותו ואולי כי הוא לא מחזיק מים... לא יודע מה להגיד לך...

בכל אופן, יש גישה בפסיכולוגיה שמדברת על התרבות שהאדם מגיע ממנה, למשל סינים בוחנים פנים בצורה שונה מאמריקאים ומביעים רגשות באופן ייחודי.
ללא ספק יש השפעה לעולם התרבותי על האדם וזה מרכיב חשוב. במגמה הקלינית יש מגמה ספציפית למגזר החרדי ולמגזר הערבי כי כולם מצריכים איזשהי הבנה עדינה של הסיטואציה של המגזר.
לכן לשאלתך, כן למדנו שיש הבדל בין אנשים מתרבויות שונות, אבל גם למדנו שבתוך אותה תרבות לרוב יש יותר הבדלים מאשר בין אנשים מתרבויות שונות (:
וזה דיי מדהים אם חושבים על זה, האפשרות שבתוך עם אחד יהיה כזה מגוון ושונות שההבדל בין פלוני לאלמוני באישיות יותר גדול בין פלוני לפולני ואלמוני לארמני.

בסוף, בכלל הכלים שעומדים לרשותנו, שהם עדיין מוגבלים אבל הולכים ומשתפרים, המטרה שלנו כאנשי בריאות הנפש היא להטיב עם כול העולם סביבנו ולעזור לכל אחד ללא שום הבדל (קצת כמו ברפואה). לכן הפוקוס האם מישהו יהודי או לא, רלוונטי רק אם זה משפיע על הקונטקסט הטיפולי.
נכון שהיום אנחנו מנסים להתאים טיפול לכל אדם בנפרד, אבל עדיין יש דמיון כ"כ גדול בין בני אדם מכל העולם, אי אפשר להתכחש לזה (:

מקווה שהסברתי את עצמי כמו שצריך.
אני ממש מתלהב מהגישה שלך לנושא, מדבריך ניכר כי אתה רואה בעולם הפסיכולוגיה גם את חוסר הידע הגדול שלהם. (בשונה כמובן מאחרים שטוחים שהם יודעים ומבינים יותר מכולם על ההההכל...)
ברור לי שבגישה כזאת עוד תגיע רחוק!!!

יש לי עוד מה להרחיב אבל אין לי כ"כ זמן, אז שיהיה לך שנה טובה וכוח"ט.
שנה טובה לך ולכולם!

ובכן, רציתי להתייחס על מה שכתבת בתגובתך שבעצם ההבדל בין יהודי לגוי זה בעיקר במישור ההתנהגותי חברתי שמתבטא גם בין הקבוצות ובתתי קבוצות ולא רק אצל היהודים.

זה כמובן נכון מבחינת המציאות ולא נתון לוויכוח, אלא שאני התייחסתי למהות הנפש, לפי המופיע במקורות שלנו יש הבדל במהות של נפש יהודי לנפש גוי ולא רק בביטוי ההתנהגותי חברתי. ז"א שיהודי חילוני במהות הוא בדיוק כמו יהודי חרדי ממאה שערים, לעומת זאת גוי מארה"ב דומה במהותו לגוי מאיראן או מסין.

טוב, אני רואה שאת זה עדיין לא מלמדים באוניברסיטה... רק שזה מביא אותי לשאלה בדוגמאות שונות.
אתן לך דוגמה, כיצד תעזור למוסלמי שיש לו פחד מלהתאבד??? (ע"פ אמונתו הוא אמור כך לעשות...)
ומצד שני, כיצד תעזור ליהודי שיש לו פחד מלקיים מצוות במצב שנדרש מסירות נפש???

מעניין מה דעתך???

Mupsy
הודעות: 6
הצטרף: 31 אוגוסט 2020, 22:04
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי Mupsy »

תודה רבה לפרגון (:
האמת שבלימודי הפסיכולוגיה מאוד מדגישים את המגבלות של הדספלינה וכמה המדע הוא דבר מוגבל סה"כ.
לכן חשוב שנעשה את המדע הכי טוב שאפשר ונשתמש בהרבה כלים ונצבור עוד ועוד ידע.
כל אדם שמתייחס אליו אחרת, היוהרה לא מגיעה מהתחום אלא משקפת את האדם כנראה.

אשאל אותך כך, במה המהות הזו נמדדת מעבר למוזכר במקורות? האם היא רכיב בנפש שפועל בספרות עליוניות ואינו ניתן לאבחנה בעולם שלנו?
אין לנו כלים מדעיים למיטב הבנתי וידיעתי לבחון את מרכיבי הנפש הרוחניים של האדם. כל מה שאני יכול לעשות זה לבחון את המחשבות, הרגשות וההתנהגויות של האנושות.
כאן אין עוררין שיש הבדל ענק בין חרדי לחילוני ובין חרדי פלוני לאחיו החרדי האלמוני (כמו גם במקרה של החילונים והאנשים מסביב לעולם).

באוניברסיטה מלמדים מדע ורק את מה שיכול להיתפס דרך העדשות שלו, כרגע לכל הידוע לי, לא הצליחו להוכיח כיצד בנויה הנפש ובטח שלא מבחינה רוחנית.
לכל מקום היחודיות שלו, האוניברסיטה תעשה את שלה וגם הישיבה את תפקידה ואני כולי תקווה שיום אחד נוכל ללמוד לעבור ביניהן בהרמוניה וללא בעיות.
אחזור שוב על העיקרון שבעייני הוא ההתקדמותה כי גדולה במקצוע שלי בשנים האחרונות. הדגש על האינדוידואל.
איך אעזור למוסלמי זו שאלה בלתי אפשרית, מצד שני, איך אעזור למוחמד אחד שהוא בן לאם חד הורית ואיבד את אחיו בפיגוע?
אין נוסחאות קסם, כל אדם (אפילו אם הוא גוי) הוא עולם ומלואו ויש להבין אותו כדי להיות מסוגל לעזור לו.
אגב, במסגרת הלימודים שלי למדתי על הכוח של הקשבה (פרופ' אבי קלוגר, איש נהדר) וכיצד היא מאפשרת לאדם שמקשיבים לו לעזור לעצמו (: בסופו של דבר התפקיד שלי כפסיכולוג הוא לא להשתלט על חייו של האדם או לקחת עליהם אחריות כאילו הם שלי.
אלא לתת לו כלים ויכולות להתמודד איתם כפי שהוא רואה לנכון, כדי להגיע לפיתרון שיתאים לו (לי יתאים פיתרון אחד שעשוי לפגוע בו, המטרה היא לא לרצות אותי, אלא לוודא שהוא ילך בדרך שנועדה לו). טיפול כמו חלום, אינו יכול להימשך לנצח.

אגב, כשאתה אומר שאמונתו מכתיבה לו להתאבד, האם אתה מתכוון שהאסלאם קורא לו להתאבד או שזו האמונה האישית שלו?
זה נכון שיש מונח באסלאם שנקרא "שאיד" ואני לא מומחה אליו, אבל בקריאה קצרה, מדובר בחייל שמת תוך מילוי תפקידו או הגנה על אמונתו (ערך שגם אנחנו כיהודים חולקים).
לצערי, שאידים רבים עוברים שטיפת מוח מסיבית ומגיעים ממצב מאוד נואש כשהם עושים את הצעד הזה... זה מונע משנאה, בורות ומניפולציה מגבוה... אבל זה לא משהו שהאסלאם כדת מעודד.
אם זו האמונה האישית שלו, אני שמח לשמוע שיש לו ספקות וחששות, זה מראה שנשאר בו גרם של שפיות הדעת!

גם במקרה של היהודי, אין לי נוסחת קסם. זה לא שיש לחש או שיקוי שאפשר לתת ליהודי וימלא אותו אומץ ויעבוד עליו רק אם הוא יהודי.
אני צריך להבין את המקרה לעומקו, מה חוסם את האדם ומה מניע אותו. לא תמיד יש מפתח אחד לכל הבעיות ויש מקרים שצריך מפתח אישי לכל מנעול.
אגב, מי אמר שהוא צריך את עזרתי? כמו במקרה של המוסלמי שתיארת שמבקש לטרוף את נפשו בכפו, אני כפסיכולוג מחוייב בחוקי האתיקה להשפיע עליו ולמנוע ממנו לפגוע בעצמו ובאחרים.
לו יגיע אלי אדם מכל דת שמעוניין לבצע פיגוע התאבדות, אני צריך לבחון את המאזניים ולאזן בין טובתו האישית של המטופל לטובת הסביבה.
כלומר שאם אין ברירה, אני מחוייב להודיע למשטרה ולמוסדות הביטחון.
פסיכולוג הוא לא כלי בכדי לעשות מניפולציה לאדם שיפעל בדרך מסויימת, אנחנו לומדים כ"כ כי העבודה שלנו כוללת הבנה עמוקה של עצמנו כאנשים ושל המטופלים שלנו, כמו חוקי האתיקה של האנושות והתרבות ובפעם האחרונה שבדקתי, זה נגד הדת שלנו לעזור לאדם לבצע התאבדות (:

אתן לך דוגמה לחלק קטן ממקרה מבחן שהיינו צריכים לנתח בכדי שתראה כמה מידע אנחנו צריכים כדי לבצע הערכות נכונות (לא לטפל, עדיין רק לנתח! כל דבר לוקח זמן ומצריך הבנה עמוקה וענווה מקצועית):

יותם בחור בן 28.

מתגורר עם אימו בכפר בצפון הארץ.

יותם הוא הקטן מבין שלושה אחים, שני האחים האחרים מנהלים חיים מלאים וקריירות מוצלחות ומתגוררים באופן עצמאי (לא עם האם).

היסטוריה: בילדות המוקדמת אימו ואביו נפרדו ולא נשאר קשר משמעותי עם האב.
האם נשאה בשנית ואביו החורג שימש כאב לכל דבר.
בגיל התיכון האם והאב החורג נפרדו והקשר נותק. יותם מתאר את הפרידה מהאב החורג כקשה מאוד.

האם סובלת מ"בעיות פסיכיאטריות" (אין אינפורמציה נוספת) ונוטלת טיפול תרופתי זה שנים (מקבלת מרשמים מרופא משפחה).

---

אתה יכול לראות שלא רק מידע על המטופל חשוב, גם על הסביבה שלו ומשפחתו.
לכן, אין הרבה שאוכל לעשות עם התיאורים שנתת (:

מקווה שהעברתי את הנקודה בצורה ברורה ומכובדת.

ממ''ש
הודעות: 221
הצטרף: 05 אפריל 2019, 14:49
נתן תודה: 66 פעמים
קיבל תודה: 60 פעמים

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי ממ''ש »

תחילה אמשיך להביע את התפעלותי מסגנונך, אני אוהב את השכל הישר שלך.
Mupsy כתב:
23 ספטמבר 2020, 02:16
אשאל אותך כך, במה המהות הזו נמדדת מעבר למוזכר במקורות? האם היא רכיב בנפש שפועל בספרות עליוניות ואינו ניתן לאבחנה בעולם שלנו?
נראה לי שאכן כדי להכיר במהות הזאת נדרשת מאיתנו האמונה בבורא העולם ובהכרת תורתו שבה נמצאים ההוראות המפורטות לשימוש הנכון והתקין בעולם שהוא בעצמו יצר.
Mupsy כתב:
23 ספטמבר 2020, 02:16
אין לנו כלים מדעיים למיטב הבנתי וידיעתי לבחון את מרכיבי הנפש הרוחניים של האדם. כל מה שאני יכול לעשות זה לבחון את המחשבות, הרגשות וההתנהגויות של האנושות.
כאן אין עוררין שיש הבדל ענק בין חרדי לחילוני ובין חרדי פלוני לאחיו החרדי האלמוני (כמו גם במקרה של החילונים והאנשים מסביב לעולם).

באוניברסיטה מלמדים מדע ורק את מה שיכול להיתפס דרך העדשות שלו, כרגע לכל הידוע לי, לא הצליחו להוכיח כיצד בנויה הנפש ובטח שלא מבחינה רוחנית.
לכל מקום היחודיות שלו, האוניברסיטה תעשה את שלה וגם הישיבה את תפקידה ואני כולי תקווה שיום אחד נוכל ללמוד לעבור ביניהן בהרמוניה וללא בעיות.
באמת בנקודה טמון לדעתי החיסרון שבאוניברסיטה שכביכול מה שעדיין לא הוכח מדעית אז הוא בנתיים לא נכון ולא קיים.
וכי בגלל שעדיין לא גילו את אמריקה אז היא לא היתה קיימת קודם?! אלא מה לא ידעו עליה, בסדר, נורמלי ביותר שאדם תחילה לא יודע והמשך בכח הלימוד שנתן לו הבורא הוא מצליח לגלות דברים חדשים.
אבל זה בדיוק המקום של התורה שבאה להורות לנו את הדרך הנכונה גם כשזה עדיין לא הוכח מדעית.
Mupsy כתב:
23 ספטמבר 2020, 02:16
בסופו של דבר התפקיד שלי כפסיכולוג הוא לא להשתלט על חייו של האדם או לקחת עליהם אחריות כאילו הם שלי.
אלא לתת לו כלים ויכולות להתמודד איתם כפי שהוא רואה לנכון, כדי להגיע לפיתרון שיתאים לו (לי יתאים פיתרון אחד שעשוי לפגוע בו, המטרה היא לא לרצות אותי, אלא לוודא שהוא ילך בדרך שנועדה לו).
בנוגע למה שכתבת כאן רק רציתי שתראה מה כתבת בהמשך.
Mupsy כתב:
23 ספטמבר 2020, 02:16
אם זו האמונה האישית שלו, אני שמח לשמוע שיש לו ספקות וחששות, זה מראה שנשאר בו גרם של שפיות הדעת!
כשאתה רואה בזה גרם של שפיות אתה מנסה בעצם לדאוג לפיתרון שיתאים להשקפותיך ולא לפיתרון שיתאים לו.... ;) ;)
אז יש כאן קצת בעיה בעניין, בהמשך אכתוב מה נראה לי.
Mupsy כתב:
23 ספטמבר 2020, 02:16
אני כפסיכולוג מחוייב בחוקי האתיקה להשפיע עליו ולמנוע ממנו לפגוע בעצמו ובאחרים.
לו יגיע אלי אדם מכל דת שמעוניין לבצע פיגוע התאבדות, אני צריך לבחון את המאזניים ולאזן בין טובתו האישית של המטופל לטובת הסביבה.
כלומר שאם אין ברירה, אני מחוייב להודיע למשטרה ולמוסדות הביטחון.
אני מצטרף לדעתך וברור שזה גם על פי ההלכה, שאלתי היתה תאורטית בלבד ובעיקר מול האדם עצמו, כדי לחדד את ההבדל בין יהודי לגוי.

ובכן לפי מה שנראה לי וזה גם מופיע במקורותינו נפש היהודי נמצאת בעולם לתכלית ויעוד של גילוי אלוקות בעולם ע"י קיום מצוות התורה המבטאים את הקשר הנצחי עם הבורא, גילוי האלוקות נעשה בכל בחירה בטוב אצל כל יהודי באשר הוא.
מאידך כדי שתכלית זו תוכל להתבצע יש צורך בעולם שלם על כל נבראיו כולל הגויים וזה בעצם חלקם בעולם, ממילא תפקידם העיקרי הוא המשך קיום העולם בצורה התקינה ביותר שלו. מכאן נגזרות מצוות בני נח.

ממילא כשבאים לעזור לאדם בתחום רפואי פיזי או נפשי תפקידנו להביאו למצבו התקין בו הוא אמור להימצא. יהודי מצבו התקין ביטוי הקשר הנצחי עם הבורא, שזה כולל לפעמים גם מסירות נפש). לעומת זאת הגוי מצבו התקין הוא להמשיך לדאוג לקיום העולם וודאי לא להתאבד.

ברור שטיפול נכון לא יכתיב לאדם משהו נגד רצונו, אבל אם הוא לא יביא אותו למקום התקין שבורא העולם רצה שיהיה, אז הוא גם לא יהיה נכון וכנראה גם לא יצליח כראוי.
Mupsy כתב:
23 ספטמבר 2020, 02:16
מקווה שהעברתי את הנקודה בצורה ברורה ומכובדת.
כן, אין עליך!!
גח"ט

יעל טוקצ'ינסקי
הודעות: 3315
הצטרף: 12 אוגוסט 2013, 14:47
נתן תודה: 3 פעמים
קיבל תודה: 292 פעמים
יצירת קשר:

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי יעל טוקצ'ינסקי »

זה לא בדיוק שייך לנושאים שדיברו עליהם קודם, פשוט עד כמה שאני זוכרת לא היו לנו דיונים פסיכולוגים אחרים.

לפניכם דוגמא לפסיכולוגיה של המון (פסיכולוגים יתקנו אותי אם טעיתי בשם...).
זוכרים איך אמריקאים שינו בתוך מספר חודשים את הרגלם וכל המדינה מארוחת בוקר של טוסט עם כוס מיץ תפוזים לחביתה עם בקון?
מאז זה קורה שוב ושוב.
זה קורה אצלינו, פה, אתנו.
והשיטה הזאת הומצאה ע"י יהודי.
כמה נורא כאשר ראש של יהודי ריקה מתורה! נחשים ועקרבים שממלאים אותה אז שום גוי לא יראה בסיוטי לילה...
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.
ד"ר יעל טוקצ'ינסקי ( PhD N.D)
מחברת "בריאות האישה ברפואה המשלימה"
"בריאות הגבר ברפואה המשלימה"
"קל להיות בריא"
"יפה, בריאה ולא מורעלת"
"טיפול טבעי מהו?"
ועוד
http://www.yaelclinic.co.il/

סמל אישי של משתמש
הקרימינאל הגאון
הודעות: 226
הצטרף: 04 נובמבר 2020, 10:16
נתן תודה: 39 פעמים
קיבל תודה: 93 פעמים

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי הקרימינאל הגאון »

ביקור ראשון שלי באשכול הזה.


מגגרררדדד לייייייי
מחילה.
"המוחות הגדולים מסוגלים לפשיעות העצומות ביותר, בנוסף למצוות העצומות ביותר"

- רנה דקארט

יעל טוקצ'ינסקי
הודעות: 3315
הצטרף: 12 אוגוסט 2013, 14:47
נתן תודה: 3 פעמים
קיבל תודה: 292 פעמים
יצירת קשר:

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי יעל טוקצ'ינסקי »

המחקר האקראי המבוקר השווה את התועלת של תכנית מותאמת אישית לטיפול קוגניטיבי התנהגותי עם טיפול תומך בקרב ילדים וצעירים הסובלים מאבל. מטרת המחקר העיקרית הייתה ציון ה- Prolonged Grief for Children (IPG-C) לאורך מעקב של שנה.
תוצאות המחקר: טיפול קוגניטיבי התנהגותי עשוי לשפר את מצבם של ילדים ומתבגרים באבל
המחקר פורסם ב-AJP

CBT for Prolonged Grief in Children and Adolescents: A Randomized Clinical Trial
https://ajp.psychiatryonline.org/doi/10 ... 0.20050548
ד"ר יעל טוקצ'ינסקי ( PhD N.D)
מחברת "בריאות האישה ברפואה המשלימה"
"בריאות הגבר ברפואה המשלימה"
"קל להיות בריא"
"יפה, בריאה ולא מורעלת"
"טיפול טבעי מהו?"
ועוד
http://www.yaelclinic.co.il/

לוקח בקלות
הודעות: 30
הצטרף: 19 מאי 2021, 22:47

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי לוקח בקלות »

Mupsy כתב:
13 ספטמבר 2020, 23:24
שלום לכולם,

קראתי חלק מן ההודעות פה וחשבתי צורך להגיב.
גילוי נאות, כותב דברים אלו הוא סטודנט המסיים בימים אלו תואר שני בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.
מתנצל שזה ארוך, ניסיתי לחלק לפסיקאות עם כותרים וכך כל אחד יוכל לקרוא את מה שמעניין אותו (רשום בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד ודברי מכוונים לנשים ולגברים יחדיו).

ראשית, לגעת בכאב - מתי, איפה והיכן?
הוזכר כי לאנשים יש קושי להתמודד עם כאב, זו עובדה, כאב נועד לייצר תגובה של התנגדות והימנעות אצלנו.
החדשות הן שלא מדובר בדבר רע, כאב קיים כי יש לו סיבה, חישבו על כך, הכאב נועד למנוע מאיתנו לעשות דברים שיפגעו בנו.
בין אם זה כאב פיזי או נפשי.
לצד זאת, אנשים שחווים הרבה כאב (שוב נפשי או פיזי), המוח שלהם מזדקן מהר יותר...
לחוות כאב בלתי פוסק ולאורך זמן הוא דבר שמזיק לנו... לכן, התגובה להימנע מכאב היא לא רק מולדת, היא הגנתית ונועדה לשמור עלינו.

עכשיו, מה לגבי כאב שעוצר אותנו? למשל, אדם שנכבה בהיכרויות ובעקבות זאת מנסה להימנע משידוכים?
כאן מדובר בכאב שחוסם את האדם וסביר להניח שמצביע על איזשהו עניין בלתי פתור אצל האדם והכאב מונע ממנו לגעת בו כמנגנון של הגנה עצמית.
מכאן, האם צריך לגעת בכאב ולחוות אותו במלואו?
כאמור, לחוש כאב בשביל לחוות את הכאב, זה מזוכיסם ותו לא.
בתהליך של טיפול או התמודדות, האדם מקבל ליווי המאפשר לו להתמודד עם הכאב בקצב שלו, לאט לאט ולקבל תמיכה והכלה בתהליך, שהם קריטים להצלחתו.
כל מי שמבקש להתמודד עם כאב כלשהו, מוטב לו אם יקבל סיוע מאדם תומך שיוכל ללוות אותו במשימה המאוד לא פשוטה והלא אינטואיטית הזאת.
זו משימה מורכבת וקשה... והמלצתי היא לא לשלול לפנות לעזרה.
לא רק האדם חשוב, אלא גם הזמן והסביבה ויש לבחור את המועד והמקום האופטימלים לעשות בהם את התהליך הזה ואני מדגשי, מדובר בתהליך, כלומר אין מעשי קסמים, מי שרוצה באמת לרפא את הנפש, זה דורש קצת זמן, סבלנות ואנרגיה (אני לא אומר שבהכרח שנים, אבל זה לא נפתר גם בדקות ברוב המקרים, יש יוצאי דופן נדירים כמובן).

מה לגבי הדחקה?
אולי זה המקום להגיד מילה טובה לזכותו של פרויד... זה נכון שהיו לו הרבה טעויות והתבטאויות דיי הזויות.
לצד זאת, היסודות שהוא נתן והזרעים שהוא שתל צומחים עד היום ועברו שינויים והתקדמות מרשימה.
גילוי נאות נוסף, איני ומעולם לא הייתי מאוהדיו של פרויד או של הפסיכואנליזה, אך להתעלם מתרומתה היא טעות.
הדחקה היא העברה של זיכרון מהמודע (מה שאנחנו יכולים לשלוף בכל רגע נתון) לשכבות עמוקות יותר של התת מודע והבלתי מודע (אל הראשון יש לנו גישה מוגבלת ואל השני, כלל לא).זה לפי ההגדרה הפסיכואנליטית. לצד זאת, במילים היום-יומיות, הכוונה היא לנסות לא לחשוב על משהו או להימנע מן העיסוק בו.
בחיינו, אנחנו עושים את זה הרבה פעמים מכל מיני סיבות, למשל, אדם שאינו אוהב ריבים ומוכן לוותר על עלבון למרות שהוא עדיין נפגע.
למעשה, אין שחור ולבן, הדחקה היא דבר חיובי מבחינה חברתית משום שהיא מסייעת לשמירת היחסים התקינים עם אנשים.
מכירים את הביטוי "עדיף להיות חכם מלהיות צודק?". לצד זאת, הדחקה רבה מדי עולה בכוחות נפשיים.
דמיינו לכם שיש לכם ארנק עם כוחות נפשיים בתוכו, כל פעם שאתם מבקשים להדחיק, אתם משלמים על כך במטבע נפשי.
בסופו של דבר, הדחקה רבה מדי עולה מחיר כבד, הן בתחושה של חוסר אונים והן בהחלשה פיזית לגוף.
חשוב מאוד שכל אדם ימצא לו את השביל הנכון לו בין הדחקה לתגובה.
פרויד מתאר מנגנונים של התמודדות עם הדחקה, כמו התקה, שזה כאשר אני מגיב בתוקפנות כלפי מישהו שאינו האדם שפגע בי, אבל יותר קל לי להוציא את זה עליו. מדובר בתגובה שעוזרת מצד אחד להתמודד עם ההדחקה, אך פוגעת ביחסים עם אותו אדם.
הצעתי לכל אדם המבקש להדחיק, למצוא דרך לפרוק את הרגשות השליליים שנאגרים בו, אין אם בפעילות כלשהי (ספורט), שיחה עם אדם אחר או עשיית אומנות.
אדם גדול ככל שיהיה, לא חסין לפגיעות מצד אחרים או מצד עצמו (ע"י הדחקה), לכן חשוב שכולנו נדאג לא רק לגופנו אלא גם לנפשנו.

שליטה ברגש ו-CBT?
באופן אישי, אני לא מאמין בשליטה ברגש באופן קר.
רגש הוא חלק מאיתנו, הוא טבעי והוא מתעורר באופן אישי לכל אדם.
יש מקרים שכדאי לו לאדם לשלוט ברגשותיו (כמו שהזכרנו לגבי הדחקה) ויש זמנים שהוא צריך לשחרר את הרגשות האלו, לטובתו.
דמיינו לכם אדם שאוגר זעם, עצב ושאר רגשות שליליים... הוא יאבד את עצמו לדעת או יחייה חיים כואבים וקשים.
אז איך שולטים ברגש? לכל אחד יש את השיטות שלו, לי למשל יש שליטה עצמית מעולה מגיל צעיר... אבל האם זה טוב?
הצד השני של השליטה הוא הקושי לשחרר, הנטייה לשמור לעצמי ולהפנים דברים... שהיא לא בהכרח דבר טוב.
אני ממליץ לכל אדם למצוא את שביל האמצע בין ההבעה העצמית שלו ולשליטה ברגשותיו (וזה כבר הזכרנו... תהליך שלא נגמר ברגע) (:
מה לגבי CBT? תרפיה קוגנטיבית-התנהגותית בלעז, היא שיטת טיפול חדשה יחסית שהראתה קידום רב במגוון של בעיות.
עם זאת, אספר לכם סיפור שאחד המרצים שיתף עם הכתיבה במסגרת שיעורי פסיכופתולוגיה.
לאותו מרצה הייתה מטופלת שסבלה מהפרעות פאניקה, כלומר התקפי פחד משתקים. הפרעה זו מטופלת היטב במסגרת טיפול CBT ואכן, תוך כמה מפגשים (טיפול קצר מועד לרוב נמשך 10-12 שבועות בהנחה והוא מתבצע ברצף, בסדירות ובצורה מיטבית) היא השתפרה והתגברה על הפרעת הפאניקה שלה...
כמובן שהמרצה שלי היה מרוצה מעצמו מאוד... עד שהמטופלת חזרה אליו....
מה קרה? מסתבר שמאז שהתחילו ההתקפים, כל הקשר של המטופלת עם בעלה התבסס על הטיפול שלו בה במסגרת הסיוע להימנע מהתקפים.
כשאלו נעלמו, לא נשאר להם "למה להישאר ביחד" והם התגרשו והמטופלת נכנסה לבעיה חדשה...
הפתולוגיה היא באופן נדיר הבעיה... הבעיה לרוב עמוקה יותר ומצריכה עבודה אחרת.
מחקר שנעשה באוניברסיטה העברית מסביב לעולם, הראה כי אנשים מגיעים לרווחה הנפשית הכי גבוהה כאשר הם חשים את הרגש שהם רוצים לחוות אפילו אם הוא לא חיובי.
כלומר, כשאני כועס, אני צריך לכעוס וזה יהיה טוב לי יותר מאשר להרגיש רגש שאינו קשור למצב שלי, גם אם הוא טוב כמו שמחה או שלווה.
יש סיבה למה אנחנו חשים משהו, לא צריך למהר ולתת לו נבוט בראש (:

CBT כמו הפסיכואנליזה ושיטות טיפול אחרות (תרופתי, באמצעות מגנטים וכו') עדיין מתפתחת וצוברת ידע.
עם זאת, מחקרים מראים שהיא עדיין לא מושלמת ועל אף שהרבה מטופלים באים בדרישה להיות מטופלים בשיטה זו, לא בכל המקרים היא מתאימה ולעיתים, התרופה הלא נכונה יכולה להזיק.
ולא.. CBT לא פותרת הכל ולצערי, לא בהכרח יכולה להחליף טיפול תרופתי או פסיכולוגי ממושך.
נקווה שבשנה החדשה נגיע לתובנות חדשות בנוגע לטיפולים טובים יותר.

התת-מודע והלא-מודע מכילים המון דברים שאנחנו לא יודעים לגביהם... למשל, אחד ממשיכי דרכו של פרויד, יונג, מדבר על התת-מודע האנושי, שכולנו נושאים בו זיכרונות משותפים שאין לנו גישה אליהם אך הם מזינים את קיומנו.
כמובן שבתת-מודע עשוים להיות דברים חיובים, למשל, אם אדם איבד אדם קרוב לו וכל זיכרון מאותו אדם מכאיב לו?
אפילו אם יש זיכרונות מתוקים מאותו אדם, הם הופכים כואבים.
דוגמה נוספת, אדם שחש הנאה מביצוע מעשה ילדותי כביכול, למשל לשחק בבובות עם הילדים.
כאשר הוא מתבייש או מקבל ביקורת חזקה מהחברה הסובבת אותו, הוא עלול להדחיק את הזיכרונות והרגשות הטובים האלו כדי שלא לחזור על מעשיו.
עלינו לשם לב לדברים שאנחנו אומרים לאחר... אין לדעת איזה נזק נעשה.
אין שם גם בעיה של מקום... זיכרונות וחוויות עשוים לצוף מהם בשל אירוע מעורר (הנקרא "זרז").
כמו כן, זה נכון שיש להם השפעה על ההתנהגות שלנו, אבל להגיד שהם משפיעים עלינו בצורה של טייס אוטומאטי (לפחות בהכללה) היא שגויה.
התנהגות האדם היא מורכבת מאוד ומושפעת מהמון המון גורמים ותיאוריה פשטנית שכזו, עושה עוול לכ"כ הרבה ידע שנצבר ב-150 השנה של הפסיכולוגיה המודרנית.

דחפים, היכן הם גרים?
כפסיכולוג לעתיד (איני יכול להיקרא פסיכולוג לפני שאסיים את הבירוקטריה מול משרד הבריאות), אני כמובן למדתי על דחפים במוח ובאילו אונות נמצאים התפקודים הקוגנטיבים והרגשיים הקשורים אליהם (המעט שאנחנו יודעים לפחות, כי רב הנסתר על הגלוי עדיין ולא סביר שאי פעם יתגלה הכל). הדחפים שלנו בסופו של דבר הם חלק מאיתנו, ללמוד להכיר את עצמנו כולל הבנה של הדחפים שלנו ומקורם... לכן בעייני, השאלה היכן הם מתגוררים בגוף (בין אם במוח או בציפורן של הקמיצה) היא פחות חשובה מאשר מה מניע אותם.

לסיכום:
אם אתם צריכים עזרה, פנו לאדם קרוב, אם אתם מרגישים צורך בעזרה חיצונית, יש מקומות שאפשר לפנות אליהם:
טיפול היום הוא יותר קל להשגה מאז ומעולם, במיוחד בתקופה לא פשוטה זו, אל תפחדו לפנות לעזרה מגורמי מקצוע, זה לא אומר עליכם שאתם חלשים או משוגעים.
זה רק אומר שאתם מבינים שיש לכם קושי ואתם אמיצים מספיק לבקש עזרה (שלא נזכיר "ונשמרתם לנפשותיכם" שזה ציווי שמחייב אותנו לשמור קודם כל על הנפש שניתנה לנו ולהתייחס אליה יפה).
לחוש כאב או כל רגש הוא משהו טבעי לגמרי וזה תלוי בנו איך אנחנו בוחרים להתמודד איתו.
חשוב שנעשה את מה שנעשה מתוך הבנה שיש לכבד את האחר וגם את עצמנו.
אין פיתרונות קסם, לחוש כאב כדי לחוש כאב לא יהפוך אותי לאדם חזק יותר, להפך... מדובר בפגיעה עצמית.
עדיף להרגיש רק רגשות חיוביים כמו שמחה או שלווה? בעולם אידיאלי אולי... בעולמנו שלנו, לכל הרגשות יש מקום וחשיבות, לכן יש להבין אותם ולראות מה אנחנו עושים איתם.
הדחקה היא לא דבר רע, אבל כשהיא נעשית באופן שפוגע בנו... יש למצוא דרך אחרת.

ומילת סיכום ממני, תמיד תבדקו את מה שאתם שומעים, במיוחד על הנפש שלכם, חפשו אדם אמין (בדקו בפנקס הפסיכולוגים אם צריך).
לא רק שמישהו המליץ עליו (אולי הוא דוד של חבר? אולי הוא טוב מאוד בטיפול ב-X אבל גרוע ב-Y), חפשו אדם שאתם מרגישים שמבין אתכם ומסוגל לסייע לכם.
גם בטיפול, אנחנו תמיד נחפש התאמה בין המטופל למטפל, חשוב שתהיה התאמה לצורך טיפול מיטבי.
כמו כן, כל אדם הוא עולם ומלואו והיום בפסיכולוגיה, אנחנו מחפשים את הפיתרון המתאים ביותר לכל אדם (כמו ברפואה, אגב) בפני עצמו.
זה שפיתרון אחד טוב לאדם אחד לא אומר שאותו דבר בדיוק מתאים לאדם אחר, אולי צריך מינון אחר ואולי לשלב דברים נוספים...

שנה טובה לכולם, מלאת בריאות בגוף ובנפש!
מאחל לכם שתדעו לחוות את הרגשות שלכם באופן הטוב ביותר בעבורכם (:
אני מעוניין להתייעץ אתך איך אני מתקשר אתך

Mupsy
הודעות: 6
הצטרף: 31 אוגוסט 2020, 22:04
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי Mupsy »

לוקח בקלות כתב:
20 יולי 2021, 08:09
Mupsy כתב:
13 ספטמבר 2020, 23:24
שלום לכולם,

קראתי חלק מן ההודעות פה וחשבתי צורך להגיב.
גילוי נאות, כותב דברים אלו הוא סטודנט המסיים בימים אלו תואר שני בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.
מתנצל שזה ארוך, ניסיתי לחלק לפסיקאות עם כותרים וכך כל אחד יוכל לקרוא את מה שמעניין אותו (רשום בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד ודברי מכוונים לנשים ולגברים יחדיו).

ראשית, לגעת בכאב - מתי, איפה והיכן?
הוזכר כי לאנשים יש קושי להתמודד עם כאב, זו עובדה, כאב נועד לייצר תגובה של התנגדות והימנעות אצלנו.
החדשות הן שלא מדובר בדבר רע, כאב קיים כי יש לו סיבה, חישבו על כך, הכאב נועד למנוע מאיתנו לעשות דברים שיפגעו בנו.
בין אם זה כאב פיזי או נפשי.
לצד זאת, אנשים שחווים הרבה כאב (שוב נפשי או פיזי), המוח שלהם מזדקן מהר יותר...
לחוות כאב בלתי פוסק ולאורך זמן הוא דבר שמזיק לנו... לכן, התגובה להימנע מכאב היא לא רק מולדת, היא הגנתית ונועדה לשמור עלינו.

עכשיו, מה לגבי כאב שעוצר אותנו? למשל, אדם שנכבה בהיכרויות ובעקבות זאת מנסה להימנע משידוכים?
כאן מדובר בכאב שחוסם את האדם וסביר להניח שמצביע על איזשהו עניין בלתי פתור אצל האדם והכאב מונע ממנו לגעת בו כמנגנון של הגנה עצמית.
מכאן, האם צריך לגעת בכאב ולחוות אותו במלואו?
כאמור, לחוש כאב בשביל לחוות את הכאב, זה מזוכיסם ותו לא.
בתהליך של טיפול או התמודדות, האדם מקבל ליווי המאפשר לו להתמודד עם הכאב בקצב שלו, לאט לאט ולקבל תמיכה והכלה בתהליך, שהם קריטים להצלחתו.
כל מי שמבקש להתמודד עם כאב כלשהו, מוטב לו אם יקבל סיוע מאדם תומך שיוכל ללוות אותו במשימה המאוד לא פשוטה והלא אינטואיטית הזאת.
זו משימה מורכבת וקשה... והמלצתי היא לא לשלול לפנות לעזרה.
לא רק האדם חשוב, אלא גם הזמן והסביבה ויש לבחור את המועד והמקום האופטימלים לעשות בהם את התהליך הזה ואני מדגשי, מדובר בתהליך, כלומר אין מעשי קסמים, מי שרוצה באמת לרפא את הנפש, זה דורש קצת זמן, סבלנות ואנרגיה (אני לא אומר שבהכרח שנים, אבל זה לא נפתר גם בדקות ברוב המקרים, יש יוצאי דופן נדירים כמובן).

מה לגבי הדחקה?
אולי זה המקום להגיד מילה טובה לזכותו של פרויד... זה נכון שהיו לו הרבה טעויות והתבטאויות דיי הזויות.
לצד זאת, היסודות שהוא נתן והזרעים שהוא שתל צומחים עד היום ועברו שינויים והתקדמות מרשימה.
גילוי נאות נוסף, איני ומעולם לא הייתי מאוהדיו של פרויד או של הפסיכואנליזה, אך להתעלם מתרומתה היא טעות.
הדחקה היא העברה של זיכרון מהמודע (מה שאנחנו יכולים לשלוף בכל רגע נתון) לשכבות עמוקות יותר של התת מודע והבלתי מודע (אל הראשון יש לנו גישה מוגבלת ואל השני, כלל לא).זה לפי ההגדרה הפסיכואנליטית. לצד זאת, במילים היום-יומיות, הכוונה היא לנסות לא לחשוב על משהו או להימנע מן העיסוק בו.
בחיינו, אנחנו עושים את זה הרבה פעמים מכל מיני סיבות, למשל, אדם שאינו אוהב ריבים ומוכן לוותר על עלבון למרות שהוא עדיין נפגע.
למעשה, אין שחור ולבן, הדחקה היא דבר חיובי מבחינה חברתית משום שהיא מסייעת לשמירת היחסים התקינים עם אנשים.
מכירים את הביטוי "עדיף להיות חכם מלהיות צודק?". לצד זאת, הדחקה רבה מדי עולה בכוחות נפשיים.
דמיינו לכם שיש לכם ארנק עם כוחות נפשיים בתוכו, כל פעם שאתם מבקשים להדחיק, אתם משלמים על כך במטבע נפשי.
בסופו של דבר, הדחקה רבה מדי עולה מחיר כבד, הן בתחושה של חוסר אונים והן בהחלשה פיזית לגוף.
חשוב מאוד שכל אדם ימצא לו את השביל הנכון לו בין הדחקה לתגובה.
פרויד מתאר מנגנונים של התמודדות עם הדחקה, כמו התקה, שזה כאשר אני מגיב בתוקפנות כלפי מישהו שאינו האדם שפגע בי, אבל יותר קל לי להוציא את זה עליו. מדובר בתגובה שעוזרת מצד אחד להתמודד עם ההדחקה, אך פוגעת ביחסים עם אותו אדם.
הצעתי לכל אדם המבקש להדחיק, למצוא דרך לפרוק את הרגשות השליליים שנאגרים בו, אין אם בפעילות כלשהי (ספורט), שיחה עם אדם אחר או עשיית אומנות.
אדם גדול ככל שיהיה, לא חסין לפגיעות מצד אחרים או מצד עצמו (ע"י הדחקה), לכן חשוב שכולנו נדאג לא רק לגופנו אלא גם לנפשנו.

שליטה ברגש ו-CBT?
באופן אישי, אני לא מאמין בשליטה ברגש באופן קר.
רגש הוא חלק מאיתנו, הוא טבעי והוא מתעורר באופן אישי לכל אדם.
יש מקרים שכדאי לו לאדם לשלוט ברגשותיו (כמו שהזכרנו לגבי הדחקה) ויש זמנים שהוא צריך לשחרר את הרגשות האלו, לטובתו.
דמיינו לכם אדם שאוגר זעם, עצב ושאר רגשות שליליים... הוא יאבד את עצמו לדעת או יחייה חיים כואבים וקשים.
אז איך שולטים ברגש? לכל אחד יש את השיטות שלו, לי למשל יש שליטה עצמית מעולה מגיל צעיר... אבל האם זה טוב?
הצד השני של השליטה הוא הקושי לשחרר, הנטייה לשמור לעצמי ולהפנים דברים... שהיא לא בהכרח דבר טוב.
אני ממליץ לכל אדם למצוא את שביל האמצע בין ההבעה העצמית שלו ולשליטה ברגשותיו (וזה כבר הזכרנו... תהליך שלא נגמר ברגע) (:
מה לגבי CBT? תרפיה קוגנטיבית-התנהגותית בלעז, היא שיטת טיפול חדשה יחסית שהראתה קידום רב במגוון של בעיות.
עם זאת, אספר לכם סיפור שאחד המרצים שיתף עם הכתיבה במסגרת שיעורי פסיכופתולוגיה.
לאותו מרצה הייתה מטופלת שסבלה מהפרעות פאניקה, כלומר התקפי פחד משתקים. הפרעה זו מטופלת היטב במסגרת טיפול CBT ואכן, תוך כמה מפגשים (טיפול קצר מועד לרוב נמשך 10-12 שבועות בהנחה והוא מתבצע ברצף, בסדירות ובצורה מיטבית) היא השתפרה והתגברה על הפרעת הפאניקה שלה...
כמובן שהמרצה שלי היה מרוצה מעצמו מאוד... עד שהמטופלת חזרה אליו....
מה קרה? מסתבר שמאז שהתחילו ההתקפים, כל הקשר של המטופלת עם בעלה התבסס על הטיפול שלו בה במסגרת הסיוע להימנע מהתקפים.
כשאלו נעלמו, לא נשאר להם "למה להישאר ביחד" והם התגרשו והמטופלת נכנסה לבעיה חדשה...
הפתולוגיה היא באופן נדיר הבעיה... הבעיה לרוב עמוקה יותר ומצריכה עבודה אחרת.
מחקר שנעשה באוניברסיטה העברית מסביב לעולם, הראה כי אנשים מגיעים לרווחה הנפשית הכי גבוהה כאשר הם חשים את הרגש שהם רוצים לחוות אפילו אם הוא לא חיובי.
כלומר, כשאני כועס, אני צריך לכעוס וזה יהיה טוב לי יותר מאשר להרגיש רגש שאינו קשור למצב שלי, גם אם הוא טוב כמו שמחה או שלווה.
יש סיבה למה אנחנו חשים משהו, לא צריך למהר ולתת לו נבוט בראש (:

CBT כמו הפסיכואנליזה ושיטות טיפול אחרות (תרופתי, באמצעות מגנטים וכו') עדיין מתפתחת וצוברת ידע.
עם זאת, מחקרים מראים שהיא עדיין לא מושלמת ועל אף שהרבה מטופלים באים בדרישה להיות מטופלים בשיטה זו, לא בכל המקרים היא מתאימה ולעיתים, התרופה הלא נכונה יכולה להזיק.
ולא.. CBT לא פותרת הכל ולצערי, לא בהכרח יכולה להחליף טיפול תרופתי או פסיכולוגי ממושך.
נקווה שבשנה החדשה נגיע לתובנות חדשות בנוגע לטיפולים טובים יותר.

התת-מודע והלא-מודע מכילים המון דברים שאנחנו לא יודעים לגביהם... למשל, אחד ממשיכי דרכו של פרויד, יונג, מדבר על התת-מודע האנושי, שכולנו נושאים בו זיכרונות משותפים שאין לנו גישה אליהם אך הם מזינים את קיומנו.
כמובן שבתת-מודע עשוים להיות דברים חיובים, למשל, אם אדם איבד אדם קרוב לו וכל זיכרון מאותו אדם מכאיב לו?
אפילו אם יש זיכרונות מתוקים מאותו אדם, הם הופכים כואבים.
דוגמה נוספת, אדם שחש הנאה מביצוע מעשה ילדותי כביכול, למשל לשחק בבובות עם הילדים.
כאשר הוא מתבייש או מקבל ביקורת חזקה מהחברה הסובבת אותו, הוא עלול להדחיק את הזיכרונות והרגשות הטובים האלו כדי שלא לחזור על מעשיו.
עלינו לשם לב לדברים שאנחנו אומרים לאחר... אין לדעת איזה נזק נעשה.
אין שם גם בעיה של מקום... זיכרונות וחוויות עשוים לצוף מהם בשל אירוע מעורר (הנקרא "זרז").
כמו כן, זה נכון שיש להם השפעה על ההתנהגות שלנו, אבל להגיד שהם משפיעים עלינו בצורה של טייס אוטומאטי (לפחות בהכללה) היא שגויה.
התנהגות האדם היא מורכבת מאוד ומושפעת מהמון המון גורמים ותיאוריה פשטנית שכזו, עושה עוול לכ"כ הרבה ידע שנצבר ב-150 השנה של הפסיכולוגיה המודרנית.

דחפים, היכן הם גרים?
כפסיכולוג לעתיד (איני יכול להיקרא פסיכולוג לפני שאסיים את הבירוקטריה מול משרד הבריאות), אני כמובן למדתי על דחפים במוח ובאילו אונות נמצאים התפקודים הקוגנטיבים והרגשיים הקשורים אליהם (המעט שאנחנו יודעים לפחות, כי רב הנסתר על הגלוי עדיין ולא סביר שאי פעם יתגלה הכל). הדחפים שלנו בסופו של דבר הם חלק מאיתנו, ללמוד להכיר את עצמנו כולל הבנה של הדחפים שלנו ומקורם... לכן בעייני, השאלה היכן הם מתגוררים בגוף (בין אם במוח או בציפורן של הקמיצה) היא פחות חשובה מאשר מה מניע אותם.

לסיכום:
אם אתם צריכים עזרה, פנו לאדם קרוב, אם אתם מרגישים צורך בעזרה חיצונית, יש מקומות שאפשר לפנות אליהם:
טיפול היום הוא יותר קל להשגה מאז ומעולם, במיוחד בתקופה לא פשוטה זו, אל תפחדו לפנות לעזרה מגורמי מקצוע, זה לא אומר עליכם שאתם חלשים או משוגעים.
זה רק אומר שאתם מבינים שיש לכם קושי ואתם אמיצים מספיק לבקש עזרה (שלא נזכיר "ונשמרתם לנפשותיכם" שזה ציווי שמחייב אותנו לשמור קודם כל על הנפש שניתנה לנו ולהתייחס אליה יפה).
לחוש כאב או כל רגש הוא משהו טבעי לגמרי וזה תלוי בנו איך אנחנו בוחרים להתמודד איתו.
חשוב שנעשה את מה שנעשה מתוך הבנה שיש לכבד את האחר וגם את עצמנו.
אין פיתרונות קסם, לחוש כאב כדי לחוש כאב לא יהפוך אותי לאדם חזק יותר, להפך... מדובר בפגיעה עצמית.
עדיף להרגיש רק רגשות חיוביים כמו שמחה או שלווה? בעולם אידיאלי אולי... בעולמנו שלנו, לכל הרגשות יש מקום וחשיבות, לכן יש להבין אותם ולראות מה אנחנו עושים איתם.
הדחקה היא לא דבר רע, אבל כשהיא נעשית באופן שפוגע בנו... יש למצוא דרך אחרת.

ומילת סיכום ממני, תמיד תבדקו את מה שאתם שומעים, במיוחד על הנפש שלכם, חפשו אדם אמין (בדקו בפנקס הפסיכולוגים אם צריך).
לא רק שמישהו המליץ עליו (אולי הוא דוד של חבר? אולי הוא טוב מאוד בטיפול ב-X אבל גרוע ב-Y), חפשו אדם שאתם מרגישים שמבין אתכם ומסוגל לסייע לכם.
גם בטיפול, אנחנו תמיד נחפש התאמה בין המטופל למטפל, חשוב שתהיה התאמה לצורך טיפול מיטבי.
כמו כן, כל אדם הוא עולם ומלואו והיום בפסיכולוגיה, אנחנו מחפשים את הפיתרון המתאים ביותר לכל אדם (כמו ברפואה, אגב) בפני עצמו.
זה שפיתרון אחד טוב לאדם אחד לא אומר שאותו דבר בדיוק מתאים לאדם אחר, אולי צריך מינון אחר ואולי לשלב דברים נוספים...

שנה טובה לכולם, מלאת בריאות בגוף ובנפש!
מאחל לכם שתדעו לחוות את הרגשות שלכם באופן הטוב ביותר בעבורכם (:
אני מעוניין להתייעץ אתך איך אני מתקשר אתך
שלום,
ניסיתי לשלוח לך הודעה פרטית אבל אני מקבל הודעה שאין לי הרשאה לכך.
האם לך יש? אם כן, שלח לי הודעה עם אמצעי הקשר המועדף עלייך (אימייל, טלפון, יונת דואר וכו').
אם אין, נמצא פתרון אחר.

גילוי נאות, אני לא מטפל קליני וכמה שאשמח להקשיב ולנסות לסייע, עלייך לדעת שמסיבה זו אני מוגבל בסוג המענה שאוכל להעניק.
האתיקה המקצועית מחייבת אותי להצהיר זאת (: כמובן שאם יהיה בכוחי לעזור, אשמח.

לוקח בקלות
הודעות: 30
הצטרף: 19 מאי 2021, 22:47

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי לוקח בקלות »

אני רואה שאין לי הודעות פרטיות
מה אתה מציע לעשות ?

יעל טוקצ'ינסקי
הודעות: 3315
הצטרף: 12 אוגוסט 2013, 14:47
נתן תודה: 3 פעמים
קיבל תודה: 292 פעמים
יצירת קשר:

Re: דברים שבלב

נושא שלא נקרא על ידי יעל טוקצ'ינסקי »

לוקח בקלות כתב:
22 יולי 2021, 05:52
אני רואה שאין לי הודעות פרטיות
מה אתה מציע לעשות ?

אין - לא שולחים לכם
או אין - אין אופציה כזאת?
אם אין כאופציה, קודם תבדקו אם לא פספסתם, הכול באותיות קטנות.
אם באמת לא קיים, דברו עם יאיר, אני לא חסמתי.
ד"ר יעל טוקצ'ינסקי ( PhD N.D)
מחברת "בריאות האישה ברפואה המשלימה"
"בריאות הגבר ברפואה המשלימה"
"קל להיות בריא"
"יפה, בריאה ולא מורעלת"
"טיפול טבעי מהו?"
ועוד
http://www.yaelclinic.co.il/

שלח תגובה