אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אחרות

יעוץ עידכון על כל מה שקשור לתוכנות מחשבים וכדו'

מנהל: יאיר

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

טוב
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.
נערך לאחרונה על ידי עזר ב 25 ספטמבר 2017, 02:50, נערך פעם 1 בסך הכל.

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

החוברת
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

אל תשכח להטעין את הפלאפון לפני ר"ה...
ערב יום הדין זה זמן רציני... זה זמן שאנחנו פתוחים להסתכל במבט קצת יותר מקיף... מבט של שנה... מבט יותר עמוק ולא נקודתי... ובכן: איפה אנחנו נמצאים?? איפה אנחנו ממוקמים ביהדות??? מה ההגדרה של הדור שלנו באופן כללי?? מה תפקידנו ומה עיקר העבודה שמוטלת עלינו? אז בקצרה... ממש בקצרה:
יש בגמ' סנהדרין (צח:) מחלוקת מאד מעניינת בין רבה לרב יוסף בקשר למשיח: רבה אמר: ייתי ולא אחמיניה- פירוש: אני מעדיף לא לחיות בדור שלכם!!! אין לי את הכוחות להיות בדור הזה של משיח... לכן אני מעדיף לא להיות בדור זה... ואילו רב יוסף חולק עליו ואומר: ייתי ואחמיניה ואזכה ואיתיב בטולא דכופיתא דחמריה" אומר רב יוסף: אדרבה!!! אני כן רוצה להיות בדורו של המשיח... ואדרבה... אני אשב בצל גללי חמורו של המשיח... והשאלה מתבקשת: מה פשר ההתבטאות הזו של רב יוסף? ובכלל: במה חולקים רבה ורב יוסף??? המכתב מאליהו מסביר בדעת המהר"ל שהפשט בזה הוא כך:
רבה סבר: שהמשיח יגיע בדור של "עשה טוב"!!!! ממילא נדרש מהדור הזה שיהיה דור שיעשה יותר טוב מכל הדורות שקדמו לו... עוד יותר מדורו של ר"ע ועוד יותר מדורו של חזקיהו... אומר רבה: אם ככה... אני לא מאמין שאני והדור שלי מסוגלים להיות יותר טובים מהדורות הקודמים... ואם כך: אני מרים דגל לבן.. ייתי ולא אחמיניה... אבל רב יוסף חולק על רבה... רב יוסף טוען בדיוק ההיפך: המשיח לא יגיע בדור של עשה טוב!!!! לא!!!!! המשיח יגיע בדור של סור מרע!!!! זאת אומרת: אדרבה... המשיח יגיע בדור שיהיה בו הכי הרבה רע... וככל שיהיה יותר רע... ככה ידרש עוד יותר סור מרע... והדור שיזכה לעמוד מול הרע הכי גדול... ושם!!!!!!!! שם הוא יהיה סר מרע!!! הוא הדור שיזכה לקבל פני משיח... דורו של ר"ע לא זכו להיות דורו של משיח... אתה יודע למה??? כי עם כל הכבוד ל"עשה טוב" שהם עשו בלי סוף... אבל כמה רע כבר היה בדור שלהם...?? כמה הם כבר הוצרכו להיות "סור מרע"??? פונה רב יוסף לרבה ואומר לו: אם המשיח היה צריך להגיע לדור של עשה טוב... אני מודה לך רבה- שייתי ולא אחמיניה... גם אני מסכים שאני לא מסוגל להשתלם ב"עשה טוב" יותר מדורות ראשונים... אבל אם המשיח יגיע לדור של סור מרע... את זה אני כן מסוגל- אומר רב יוסף!! אני אשב בצל גללי החמור של המשיח ושם אני אסור מרע!!! ואכן זה בדיוק מה שקורה בדור שלנו... המשיח הולך ומתקרב... "עני ורוכב על חמור..." מה פירוש רוכב על חמור?? החמור של המשיח זה ביטוי לחומריות... ומעלתו של המשיח היא שהוא רוכב על החומריות ושולט עליה בשליטה מוחלטת... אבל עד אז... בשלב זה... את המשיח אנחנו עדיין לא רואים... אבל את החמור שלו??? אוהו... את החמור שלו אנחנו מכירים טוב טוב... אנחנו חיים עמוק עמוק בתוך החומריות הזו... החומריות שולטת בעולם כמו שאף פעם לא היה... הרע שולט שליטה בלתי מעורערת וכמעט אין פינה בעולם שאין לה קליטה אלחוטית שאתה יכול להיחשף לכל דבר רע שאתה רוצה. והלכה כרב יוסף!!!! המשיח לא יגיע לדור של "עשה טוב" אלא לדור של "סור מרע"!!!! ואנחנו יחד עם רב יוסף מגוללים כעת בתוך גללי החומריות של המשיח... ושם נדרש מאיתנו להיות "סור מרע"!!! ואז יופיע המשיח... עכשיו אתה מבין במה הדור שלנו יותר מיוחד מכל דור אחר??
עכשיו אתה מבין איזה היגיון יש שהמשיח יגיע דווקא בדור שלנו יותר מדורו של ר"ע וחבריו?? פשוט מאד: בדורו של ר"ע לא היה כ"כ רע... ממילא ה"סור מרע" לא היה כזה גדול... לא היה צורך בכ"כ הרבה סור מרע... אבל בדורנו שיש כ"כ הרבה רע!!! אם אני אתאמץ בשארית כוחותי ואמשיך לשמור על עצמי להיות "סור מרע"!!!!!! הרי אני כעת קוצר שיאים של סור מרע שלא היו אפילו בדורו של רבי עקיבא!!!!
אתה קולט את ה ע ו צ מ ה ? ?
מפחיד להוציא את זה מהפה... אבל האם יש משהו מסוים שבו אני הקטן יכול להיות יותר גדול מרבי עקיבא?? התשובה היא: לא תאמין אבל כן!!!!. יש נקודה מסוימת שבה אני יותר גדול אפילו מרבי עקיבא... במה??? פשוט מאד: תשמע סיפור: שבוע שעבר כמעט החזקתי אייפון בידיים... ואף אחד לא ראה... ומאד מאד התחשק לי לנבור שם... (אני אחד כזה שיש לי דימיון מפותח... ולכן אינטרנט מאד מאד מושך אותי... ולכן אני גם כותב על זה כ"כ הרבה... מי שזה לא מדבר אליו... אני ממש מתנצל שאני מטריד אותו... ושידלג על המאמר הזה...) ואף אחד!!!! אף אחד!!! אף אחד לא הפריע לי לעשות מה שאני רוצה... ורציתי!!!!! ו... וברגע האחרון פרשתי... למה?? כי אבא שבשמים לא אוהב את זה!!!! לכן סרתי מרע!!! אתה יודע באותה שניה מ כ מ ה רע סרתי??? יש לך מושג מכמה??? האמת היא שבינינו... אני לא כ"כ יודע... כי סוף סוף סרתי... אבל יש שנים בעולם שכן יודעים... אתה יודע מי?? הקב"ה בכבודו ובעצמו ולהבדיל חבר שלי שכבר נפל שם... שניהם יודעים כמה מיליונים ע"ג מיליונים של אתרים "לא כ"כ טובים" חיכו לי שם... כמה מיליונים של אתרי רוע היו יכולים להיפתח לפני בשניה שרק הייתי פותח את זה... וברגע שבשניה האחרונה סרתי מזה... בבת אחת סרתי ממיליונים של תועבות!!!! מיליונים בקנה מידה בלתי נתפס שרק בורא עולם... ולהבדיל אלו שנמצאים שם יודעים כמה אתה יכול לגלוש שם חודשים ושנים ולא לגמור...
נו... אז אני רוצה לשאול אותך: רבי עקיבא בכל מאה עשרים שנות חייו... האם טכנית יצא לו להיות סור מכ"כ הרבה רע שאני סרתי בשניה אחת בלבד שעמדתי מול האייפון וסרתי ממנו??? התשובה היא לא!!! נקודה!!! אני חוזר על המשפט האחרון: משפט מפחיד מאד: רבי עקיבא בכל 120 שנות חייו ביחד... טכנית לא יצא לו לעמוד מול כמות של רע... שאני בדור 2017 עומד בשבריר של שניה של ניסיון מול גלישה באייפון!!!
מי שהוא מאד בהלם מהמשפט הזה ולא מסכים איתי... מוזמן בבקשה לברר את זה מול ה"גורמים הרלוונטיים..." והם יאמתו לו את זה... כמויות נתוני הרוע שאפשר לקבל בשעה אחת של חשיפה לאינטרנט פרוץ.... כזו כמות של רוע לא הייתה לר"ע בכל שנות חייו ביחד... (אני רוצה שתבין: חילוני מצוי שחי עם אייפון כבר שנים הוא לא אמור להשתולל כ"כ ולגלוש בבת אחת לכ"כ הרבה אתרים... לא כן!!!! לא כן חרדי שבלחיצת כפתור אחת עלול לקבל בבת אחת עיניים גדולות ולהחשף בבת אחת לכ"כ הרבה אפשרויות... הוא כן!!! כן רוצה לבלוע בבת אחת את הכל... וממילא: כל מי שבולם את עצמו ברגע האחרון מהסתוללות הזו... הוא בהחלט סר מכמויות בלתי נתפסות של רע) בנקודה הזו מפחיד לומר... אבל יש לי אפשרות להיות יותר גדול מר"ע!! ואתה מבין לבד שזו לא הגדלות שלי... זה פשוט המציאות כמות שהיא!! הקב"ה פשוט העמיד אותנו מול מציאות כזו שהסור מרע שלי בכל רגע שמתחשק לי לגלוש ואני יכול ואני בכל זאת לא גולש... זה סור מרע בכמויות ובעוצמות שלא היו מששת ימי בראשית... וזה פשוט ככה!! אני מדבר כעת על נתונים מתמטיים פשוטים ומוכחים שאף אחד לא יכול להתווכח איתם... דווקא מי שנמצא באינטרנט מבין אותי יותר טוב מכל אחד אחר שלא נמצא שם... עכשיו אתה מבין למה דווקא בדור שלנו המשיח יגיע??? כי שוב... הלכה כרב יוסף... והמשיח יגיע לדור שיצבור שיאים בסור מרע!! לא בעשה טוב!!! והדור שיש לו את הכי הרבה נתונים לצבור הכי הרבה שיאים בסור מרע... זה הדור שלנו!!!
פה אנחנו ממוקמים!!!! זה המשבצת שלנו בדור זה!!!
המיקום שלנו הוא בצל גללי החמור של המשיח... אנחנו כבר לא יושבים ליד החמור של המשיח... לא... אנחנו כבר בשלב אחרי... אני כבר מבוססים בתוך הבוץ של גללי החמור... הוי הוי... מי שקצת יודע מה זה פגעי הטכנולוגיה... זה הרי ההגדרה הכי אמיתית לזה!! ואנחנו מבוססים שם... ומי נמצא איתנו יחד?? רב יוסף!!!! רב יוסף לא נבהל להיות יחד איתנו בדור זה... אתה יודע למה??? כי... כי בסה"כ נדרש מאיתנו??? לסור!!!!! זה הכל!!! אתה בסה"כ לא לוחץ על כפתור... בסה"כ לסור!!!! אבל בשמים יודעים ממה!!! ממה סרת... מאיזה כמויות של רוע סרת... זה כבר חשבונות שמים... זה כבר ריבית והצמדה... אבל אני מצידי מה עשיתי?? רק סרתי!!!! מזה רב יוסף לא מפחד... ר' יוסף מודיע שהוא מוכן להיות בדור שלנו... אם היינו צריכים להביא את המשיח עם מצוות ומעשים טובים... רב יוסף היה מיואש מראש... הוא היה מרים ידים ולא היה רוצה להיות יחד איתנו בדורו של משיח.... אז זהו שעיקר העבודה שלנו זה לא עשה טוב!! אלא סור מרע!!! וסור מרע זה בסה"כ לסור!!!!!
---כלפי מה הדברים אמורים???
אנחנו חייבים להפנים שההתמודדויות והקשיים שיש לנו בימים אלו מול פגעי הטכנולוגיה והמסתעף... זה... זה... זה לא ניסיון שגרתי!! זה לא עוד ניסיון קשה ומעצבן ש... שאאוף... ודי... או שאני מתגבר או שלא... לא!! צריך לדעת ולהפנים שמדובר בניסיון חריג!!! זה ניסיון בקנה מידה אחר לגמרי! הניסיון הזה הוא מכרה זהב לכל דבר!!! אנחנו יושבים על מיליונים!!! על מילייארדים!!! בכל התמודדות כזו שאנחנו מתגברים בנושאים אלו.. זה.. זה מטפס לספרות אחרות לגמרי. זה משחק הרבה הרבה יותר ממה שאנחנו מדמיינים... אין שום פרופורציות בין הניסיון הנקודתי שיש לי מול האינטרנט... לבין איך שזה מתקבל בשמים!!!!
וזה מאד מובן שזה ככה... כי בדיוק כמו שהסיפורים המסמרי שיער על מי שנופל שם... זה הרי לא סיפורים נורמליים.. זה לא מתוחם בגבול ההגיון.. כל בר דעת מזהה שכל התרסקות שקשורה לאינטרנט היא משהו יוצא דופן בנורמה של העולם (ואגב... לכן זה גם גורם להרבה אנשים בכלל לא להאמין לסיפורים... עד שזה מגיע למעגל הקהילתי או המשפחתי הקרוב רח"ל... אני לא ממליץ לאף אחד שזה יקרה לא בבנין שלו... ועוד יותר לא במעגל המשפחתי שלו... מה שברור הוא שמי שקושר מטפחת לעיניו ומשחק ראש קטן בנושאים אלו... הוא בקבוצת סיכון מוגברת שזה חלילה יקרה לו... אז שלא תגיד שלא הזהירו אותך...) קח בחשבון שבאותה מידה בדיוק!! מי שכן מתגבר... וכן נושך שפתיים ומתעקש להשאר בחוץ ולא ליפול שם... גם הזכויות שהוא צובר זה גם משהו יוצא דופן!!!! זה גם משהו שהוא לא מתוחם בגבול ההיגיון... זה משהו בקנה מידה "טכנולוגי"... הכל בגדול...
ושוב: מי שכבר נמצא שם... מבין אותי מצוין!! העבודה הקשה שלי להסביר את זה... זה רק למי שעדיין ב"ה עומד מבחוץ... וכל זמן שאתה עומד מבחוץ... אתה באמת עומד איכשהו אדיש (וטוב שכך) ואתה לא קולט מול מה אתה עומד... (ולא נותר לך אלא להתלונן שקשה לך... וזה מגביל אותך...) אבל הקב"ה שכן יודע מה קורה שם בפנים... הוא כביכול לא אדיש כמוך... הוא לא רואה רק את הכפתור הנקודתי שלא לחצת עליו... הוא רואה את כל מה שיכולת לראות שם ולא ראית!!!
אז חשוב שתדע: שיש לך עסק עם מכרה זהב!!! זה המון המון זכויות.. ובינינו... אנחנו צריכים זכויות כמו אויר לנשימה... ואי לכך ובהתאם לזאת: רבותי!!!! זה שווה!!! נא לקחת את הנשימה!!!! זה שווה את הקושי!!!! זה שווה הרבה הרבה יותר מהקושי הנקודתי שלנו...
אל דאגה... במשך השנה אני לא אגיד לך את המשפטים האלו... זה לא הגון לעמוד מול בן אדם שיש לו קושי... ולהגיד לו: עזוב... זה שווה...
זה לא פתרון... יש פה באמת בעיה אמיתית... אני מוגבל... כולם מתייחסים אלי כמיושן... צריך לעזור לי... לא לבטל את הקושי שלי... נכון... במשך השנה צריך באמת הרבה כוחות והרבה תעצומות נפש איך להתגבר בכל זאת... אבל בינינו... עכשיו זה ערב יום הדין...
בערב יום הדין אנחנו מחפשים זכויות!!! זה מה שמטריד אותנו!!
אז זהו!!!!!! אני רוצה למקד אותך... אם יש לך התמודדות אישית מול הנושא של פגעי הטכנולוגיה... זה הזכויות שלך ליום הדין!!! מה שנקרא "אל תוותר על הזכויות שלך..." תופיע עם זה... תתקע עם זה בראש השנה... ותגיד לרבש"ע: אנחנו הסתדרנו בינינו... אני מבטיח לך נאמנות בנושא הזה שאני לא פורץ את הגבולות שלי... ואנא ממך... תהיה לי זמין בשנה הקרובה... אל תלך סחור סחור!!! אל תקנה לי מפטיר יונה ביו"כ ואל תלך לי לקברי צדיקים בערב ראש השנה... אל תחפש את האבידה מתחת הפנס... זה!!! זה הנקודה שלך!! זה מה שהקב"ה רוצה לשמוע ממך!!! ואת ההחלטה הזו אתה תשמיע לו בראש השנה!! תתביית בזה... תשמע לי מה תעשה: דקה לפני ר"ה תקח מהר מהר את הפלאפון הכשר שלך... (המסכן הזה) ותכניס אותו להטענה!!! ותגיד לבורא עולם: זה!!! זה הפלאפון שלי לשנה הקרובה... התכנית שלי לעבור למוגן או לתואם נגוזה... אני דוחה את זה לשנת התשע"ט... (שנה הבאה נדבר..) השנה לא!!! נקודה!! למה לא?? כי השנה אני צריך הרבה ישועות... יש לי בלו"ז כך וכך ישועות שחייבות לקרות לי השנה... (אם אתה לא כ"כ צריך ישועות אז אני באמת לא יודע מה להגיד לך... רק תעדכן את הקב"ה שאתה באמת לא צריך...) ובשעה שאתה מכניס את הפלאפון הכשר שלך להטענה תישא עיניים לשמים ותאמר: אנא ה' תטעין לי שנה טובה... תבא טעון ברכות ותרעיף עלי ישועה ורחמים בזו השנה... אמן.
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

שניהם עמדו שם, זהים לגמרי.
נראים אותו דבר, למרבה הפלא, גם באותו גובה בדיוק. הם גדלו
באותו מקום, הגיעו מאותה מנטליות.
תאומים של ממש.
תאומים זהים, עד... עד שנפל עליהם הגורל... ומשם נפרדו
דרכיהם.
עד מהרה ידעו הכל מיהו השעיר לד‘ ומיהו לעזאזל.
שני שעירים, לא שלושה.
----
חז“ל אומרים ”אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב“
אנחנו רגילים להבין שהכוונה היא שדור האחרון יהיו כל האנשים
כולם צדיקים או כולם רשעים,
אבל לא כך ביאר הכהן הגדול מראדין,
מרן החפץ חיים מסביר את דברי חז“ל אלו באור אחר לגמרי,
אומר הח“ח שבדור האחרון האנשים לא יהיו בינוניים, לא יהיו
סתם כך פשרניים ומזגזגים בין טוב לרע, אלא או זכאים או חייבים,
כלומר, כל אדם בפני עצמו יהיה או כולו זכאי או כולו חייב, לא
תהיה אופציה להיות בינוני.
הנתונים יחייבו את האדם לעמוד מול צומת ולהחליט כן או לא,
שחור או לבן.
בהגדה של פסח יש לנו מבחר... ארבעה בנים- שני קיצוניים הלא
הם החכם והרשע, וביניהם שני בינוניים כאלו- תם ושאינו יודע
לשאול. בדורנו זה לא קיים!! יש לכל אחד אפשרות להיות צדיק
מושלם ולפרוש מכל הרוע והזוהמה, לשמור על עצמו ועל נשמתו זכה ונקיה, או
לחילופין, ר“ל, יכול אדם להחשף לכל הטינופת שבעולם ולדאבון לב להיות רשע.
איננו צריכים לאשר את דברי החפץ חיים זצ“ל, אבל נראה שהוא התנבא על המציאות של ימינו
אנו ממש. לפני עשרים שנה ערב בחירות, היו הרחובות מלאים בתעמולה, כרזות שלטים, מדבקות
ורמקולים, השמצות הדדיות ולשון הרע בפומבי... הרחובות זעקו את דבר הפרסומת.
והיום... אפשר לומר שעדיין נותרו קצת שיירי פרסומת ברחוב.. אפשר לנחש שעומדים לקראת
בחירות..
ולמה? אכן, העולם כולו מצוי לו בתוך איזשהו ענן וירטואלי מסתורי, כל הפרסומות נמצאות שם,
המלחמה על לב הבוחר נמצאת שם.. הלשון הרע, השחיתות, הכל נמצא לו שם... במקום שכל כולו
חייב...
הולך לו יהודי ירא שמיים ברחוב, והוא אפילו לא שם לב שהוא בהילוכו כעת נמצא ב“דור שכולו זכאי“
כל כולו יכול להיות זכאי כעת!! הרחוב התנקה לפניו, כל הבלאגן והלכלוך נמצא באתרים שמהם הוא
זוכה להתנזר שם, שכף אצבעו לא דורכת שם. הנה, כולו זכאי!!
שתי אטמוספירות, שני עולמות.
עשרה ימים בשנה מיועדים עבור הבינוניים, וזה הזמן בדורנו, לקלוט שבאמת אין מקום לבינוניים!!
הסתכל ימין ושמאל והבן... ביד כל אדם להכריע את עצמו לימין או חלילה לשמאל, על כל המשתמע
מכך...
זה מחייב אותך. כן! אתה הקורא!! איש לא רוצה להשאר תלוי ועומד, כולנו רוצים להכתב ולהחתם
לחיים טובים ארוכים ולשלו‘. לכל אחד רשימת בקשות מהבורא לקראת השנה החדשה.
חשבת פעם לתת לו, יתברך, רשימה של מתנות לפני?? בטרם תבקש את משאלותיך, מן הראוי לתת
משהו...
אנחנו נמצאים בזמן שמיועד עבור בינוניים, זה הזמן לכל אחד לעשות חשבון נפש, לידע שאין אופציה
של בינוני!! מי אתה? ימין או שמאל??
בראש השנה נפתחים שלושה ספרים, אבל ביום כיפור יש רק שניים.
שני שעירים. אחד לה‘ ואחד לעזאזל. איפה השעיר השלישי? איפה השעיר שגולש בזהירות.. לא
נופל ומתרסק בצוק הקשה.. לא מאבד את עצמו.. הוא זהיר, הוא יודע מה הוא עושה.. הוא קצת פה
וקצת לא פה...
אין כזה שעיר!!! אין דבר כזה!!! אין שעיר בינוני!
אתה או כולך לרבונו של עולם, או כולך...---
הדור שלנו הוא דור של שני שעירים בלבד. יש שתי אופציות בלבד.
בן דוד יבוא לאותם אלו שלמדו את המפה ובחרו בה‘, בחרו שלא לגלוש בצוק המוביל אלי עזאזל.
לא נותר לנו אלא לעמוד ביום הכיפורים הזה, יום שבו אומר לנו הבורא ”תטהרו“, ובעת נעילת שער
נקבל על עצמנו לנעול את השערים מרוחות זרות שמחלחלות.
עצור!!!
כעת לפניך הברירה. נעילת השער קרבה, יש ימים ספורים עד לחיתום. ובידיך הבחירה להיות דור
שכולו זכאי, ובמעשיך לקרב את בוא הגואל.

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

גבורה יהודית בשנת 2017
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

סדר הוידוי יום כיפור תשע"ח

וּמִי שֶׁיָּדַע בְּעַצְמוֹ שֶׁחָטָא חֵטְא פְּרָטִי, כֵּיוָן שֶׁהוּא אוֹמֵר הַוִּדּוּי בְּלַחַשׁ, נָכוֹן לְפָרֵט הַחֵטְא וְיִתְוַדֶּה עָלָיו בִּמְרִירוּת הַלֵּב וּבִדְמָעוֹת שָׁלִישׁ (מטה אפרים סימן תר"ז סעיף ח').

אַתָּה יוֹדֵעַ רָזֵי עוֹלָם, וְתַעֲלוּמוֹת סִתְרֵי כָּל חָי, אַתָּה חוֹפֵשֹ כָּל חַדְרֵי בָטֶן וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב, אֵין דָּבָר נֶעְלָם מִמֶּךָּ וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ.

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּאִינְטֶרְנֶט
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּאַיפוֹן
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּאַיפּוֹד
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּבְּלֶקְבֶּרִי
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּגְלִישָׁה
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּגוּגֶל
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּגַלַאקְסִי
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּדַבֶּלְיוּ דַבֶּלְיוּ דַבֶּלְיוּ
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּדוֹמָיו
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּהִידַרְדְּרוּת
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּהוֹרָדוֹת
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּהֶרֶס עַצְמִי
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּוַאטְסְאַפּ
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּוַייפַיי
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּזֶבֶל
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּחֹסֶר צְנִיעוּת
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּחִיפּוּשִׁים
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּחֻרְבָּן
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּטְוִיטֶר
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּטַאבְּלֶט
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּטִינוֹפֶת
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּיוּטְיוּבּ
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּיְרִידָה נוֹרָאָה
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּכֵּלִים טְמֵאִים
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּלְחִיצַת כַּפְתּוֹר
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּלִכְלוּךְ
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּמַכְשִׁיר טָמֵא
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּמַרְאוֹת אֲסוּרוֹת
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּמוֹדֶם
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּנְשִׁירָה
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּנְפִילָה
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּסְמַרְטְפוֹן
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּעֵינַיִם
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּפֵייסְבּוּק
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּפְרִיצוּת
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּצַ'אט
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּקִלְקוּל
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּקְלִיק אֶחָד
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּקְלִיפִּים
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּקְלִיטָה
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּרֶשֶׁת
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּרְאִיוֹת אֲסוּרוֹת
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּרִימוֹן
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּשְׁחִיתוּת
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּתְמוּנוֹת אֲסוּרוֹת
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּתוֹעֵבָה

הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶיךָ כִּכְלִי מָלֵא בוּשָׁה וּכְלִמָּה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁלֹּא אֶחֱטָא עוֹד, וּמַה שֶּׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ מְחֹק בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עַל יְדֵי יִסּוּרִים וָחֳלָיִים רָעִים.
נערך לאחרונה על ידי עזר ב 29 ספטמבר 2017, 02:16, נערך פעם 1 בסך הכל.

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

בעיצובים שונים.
לצערינו זה רלוונטי גם השנה...
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.

סמל אישי של משתמש
יצחק הספרן
הודעות: 5694
הצטרף: 19 ינואר 2014, 09:54
קיבל תודה: 11 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי יצחק הספרן »

הודו: תלמידת כתה יא׳ התאבדה כי הוריה החרימו לה את הסמארטפון

הוריה חשבו שהילדה התמכרה לפייסבוק ולכן הזניחה את לימודיה.
שלושה ימים אחרי שהחרימו לה את המכשיר היא תלתה את עצמה.

סמל אישי של משתמש
יצחק הספרן
הודעות: 5694
הצטרף: 19 ינואר 2014, 09:54
קיבל תודה: 11 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי יצחק הספרן »

מחקר: כך השתלטו הסמארטפונים על המוח שלנו - וזה המחיר

14.10.2017 10:16וול סטריט ג'ורנל

כולנו נוגעים בסמארטפון אלפי פעמים ביום, מבלים שעות מול המסך שלהם בהפעלה של כל מיני אפליקציות, ובאופן כללי לא יכולים לדמיין את חיינו בלעדיהם, אלא שלאהבה הזאת יש מחיר כבד.

אז קניתם את האייפון החדש הזה. אם אתם הבעלים הטיפוסיים, אתם תשתמשו בו כ-80 פעם ביום, לפי נתונים של אפל. זה אומר שאתם תתייעצו עם המלבן הנוצץ הזה בערך 30,000 פעם ביום בשנה הקרובה. הטלפון החדש שלכם, כמו הישן, יהפוך לבן הלוויה הנאמן ולמשרת הקבוע שלכם - מדריך, מזכירה, גורו. שניכם תהיו בלתי נפרדים.

הטלפון החכם הוא מוצר ייחודי בתולדות הטכנולוגיה האישית. אנחנו מחזיקים אותו בהישג יד פחות או יותר 24 שעות ביממה, ומשתמשים בו בדרכים רבות מספור, כולל התייעצות עם היישומים שלו ובדיקת ההודעות וההתראות שלו עשרות ויותר פעמים ביום. הוא הופך למעשה למחסן של עצמנו, שמתעד ופולט את המילים, הצלילים והתצלומים שמגדירים את מה שאנחנו חושבים, מה החוויות שלנו ומי אנחנו. בסקר של גאלופ מ-2015, יותר ממחצית מבעלי האייפונים אמרו שהם לא יכולים לדמיין את חיים ללא המכשיר הזה.

אנחנו אוהבים את הטלפונים שלנו מסיבות טובות. קשה לתאר מוצר אחר שמספק כה הרבה פונקציות בצורה כה זמינה. אבל בשעה שהטלפונים שלנו מציעים נוחות והסחת דעת, הם גם מייצרים חרדה. השימושיות המופלאה שלהם מעניקה להם אחיזה ללא תקדים של תשומת הלב שלנו, והשפעה גדולה על החשיבה וההתנהגות שלנו. אז מה קורה בראש שלנו כשאנחנו מאפשרים למכשיר יחיד שליטה כזו על תפיסתנו ועל ההכרה שלנו?

המדענים החלו לבחון את השאלה הזו - ומה שהם מגלים הוא בו זמנית מרתק ומפחיד. הטלפונים לא רק מעצבים את המחשבות שלנו בדרכים עמוקות ומסובכות, אלא שהאפקטים נמשכים גם כשאיננו משתמשים בהם. כאשר המוח נעשה תלוי בטכנולוגיה, המחקר מעריך, האינטלקט שלנו, כלומר היכולת השכלית, נחלשים.

אדריאן וורד, פסיכולוג קוגניטיבי ופרופסור לשיווק באוניברסיטת טקסס באוסטין, חוקר בעשור האחרון את הדרכים שבהן סמארטפונים והאינטרנט משפיעים על המחשבות ועל השיפוט שלנו. במחקר שלו, וכן במחקרים של אחרים, הוא רואה עדויות מצטברות לכך ששימוש בטלפון חכם, או אפילו שמיעה של צלצול או רטט של טלפון, מייצרים שפע של הסחות דעת שמקשות על התרכזות בבעיה או בעבודה קשה. חלוקת תשומת הלב הזו פוגעת בהיגיון ובביצועים.

מחקר של ה"ג'ורנל לפסיכולוגיה ניסויית" (Journal of Experimental Psychology) מ-2015, שהקיף 166 נבדקים, מצא שכאשר טלפונים של אנשים מצפצפים או מזמזמים כשהם בעיצומה של מטלה מאתגרת, ההתמקדות שלהם מתערערת והעבודה שלהם נעשית רשלנית יותר - בין שהם בודקים את הטלפון ובין שלא. מחקר אחר מאותה שנה, שהקיף 41 משתמשי אייפון והופיע ב"ג'ורנל לתקשורת בתיווך מחשבים" (Journal of Computer-Mediated Communication), הראה שכאשר אנשים שומעים את הטלפונים שלהם מצלצלים אך אינם יכולים לענות לצלצול, לחץ הדם שלהם קופץ, הדופק מוחש וכישורי פתרון הבעיות שלהם יורדים.

מבחן הטלפונים על השולחן

המחקר המוקדם יותר לא הסביר אם ואיך הטלפונים החכמים שונים מכל מקורות הסחת הדעת הרבים האחרים בחיינו. ד"ר וורד חשד שהקשר שלנו לטלפונים הפך לכה חזק, שרק הנוכחות שלהם משפיעה אולי על האינטליגנציה שלנו. לפני שנתיים, הוא ושלושה קולגות - כריסטן דיוק ואיילת גניזי מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו ומדען ההתנהגות מרטן בוס מחברת דיסני ריסרץ' - השיקו ניסוי מקורי לבדיקת התחושה הזו שלו.

החוקרים גייסו 520 סטודנטים תואר ראשון באוניברסיטת סן דייגו, ונתנו להם שני מבחנים סטנדרטיים של תפיסה שכלית. מבחן אחד מדד "יכולת קוגניטיבית זמינה", כלומר עד כמה מוח של מישהו יכול להתמקד במטלה מסוימת. המבחן השני העריך "אינטליגנציה נזילה", יכולת של אדם לפרש ולפתור בעיה לא מוכרת. המשתנה היחיד בניסוי הזה היה מיקום הטלפונים החכמים של המשתתפים. חלק מהם התבקשו להניח אותם על השולחנות שלפניהם, אחרים התבקשו להטמין אתם בכיסים או בתיקים שלהם, ואחרים התבקשו להשאיר אותם בחדר אחר.

התוצאות היו מדהימות למדי. בשני המבחנים, הנבדקים שהטלפונים שלהם היו על השולחן רשמו את הציונים הגרועים ביותר, ואלו שהפקידו את הטלפונים בחדר אחר השיגו את התוצאות הטובות ביותר. הסטודנטים שהחזיקו את הטלפונים בכיסים או בתיקים השיגו ציונים באמצע. כשזמינות הטלפון עלתה, כוח המוח ירד.

בראיונות המשך, כמעט כל הנבדקים אמרו שהטלפונים שלהם לא היו הסחת דעת - הם אפילו לא חשבו עליהם במהלך הניסוי. הם נשארו לא מודעים לכך שהטלפונים פגעו בהתמקדות ובחשיבה שלהם.

בניסוי שני שערכו החוקרים התוצאות היו דומות, וחשפו גם שהסטודנטים שנשענו הכי הרבה על הטלפונים בחיי היומיום שלהם, היו אלו שנענשו הכי הרבה מבחינה קוגניטיבית.

במאמר מאפריל השנה ב"ג'ורנל של האגודה למחקר צרכני" (Journal of the Association for Consumer Research), ד"ר וורד ועמיתיו כתבו ש"שילוב הטלפונים החכמים בחיי היומיום" גורם כנראה ל"בריחת מוחות" שיכולה להפחית כישורים מנטליים חיוניים כמו "למידה, חשיבה הגיונית, חשיבה מופשטת, פתרון בעיות ויצירתיות". הסמארטפון הפך כה קשור לקיומנו שאפילו כשאנחנו לא מציצים או מדפדפים בו, הוא גוזל מאיתנו תשומת לב ומשאבים קוגניטיביים נדירים. רק דיכוי הדחף לבדוק את הטלפונים שלנו, מה שכולנו עושים בהתמדה ובאופן בלתי מודע לאורך כל היום, יכול להשפיע לרעה על חשיבתנו. העובדה שרובנו מחזיקים את הטלפון בסמוך לנו ובטווח ראייה, רק מגבירה את "הגבייה המנטלית" הזו מיכולותינו, ציינו החוקרים.

הממצאים של ד"ר וורד עולים בקנה אחד עם מחקרים עדכניים אחרים. במחקר דומה אך מצומצם יותר מ-2014 (47 נבדקים) ב"ג'ורנל לפסיכולוגיה חברתית" (journal Social Psychology), פסיכולוגים באוניברסיטת דרום מיין מצאו שאנשים שהחזיקו את הטלפונים שלהם בטווח ראייה, אם כי מכובים, במהלך שני מבחנים קשים של תשומת לב והכרה, עשו משמעותית יותר שגיאות בהשוואה לקבוצת בקרה שהטלפונים שלה היו מחוץ לטווח ראייה (הפער בין שתי הקבוצות היה קטן בהרבה במבחנים קלים יותר).

במחקר נוסף, שהמגזין לפסיכולוגיה קוגניטיבית יישומית (Applied Cognitive Psychology) פרסם באפריל השנה, החוקרים בדקו איך טלפונים חכמים השפיעו על למידה בכיתת הרצאות על 160 סטודנטים באוניברסיטת ארקנסו במונטיצ'לו. הם מצאו שסטודנטים שלא הביאו את הטלפונים שלהם לחדר הרצאות השיגו ציון אחד גבוה יותר בשיטת האותיות האמריקאית (A עד D) במבחן על ההרצאה מאשר אלו שהביאו את הטלפונים שלהם. זה לא שינה אם הסטודנטים שהביאו את הטלפונים השתמשו בהם: כולם רשמו ציונים גרועים יחסית. מחקר של 91 בתי ספר תיכונים בבריטניה מצא שכאשר בתי הספר אוסרים על הבאת טלפונים חכמים, ציוני הבחינות של התלמידים משתפרים משמעותית, והתלמידים החלשים ביותר נהנים מכך הכי הרבה.

מה קורה לכישורים החברתיים?

לא רק החשיבה ההגיונית שלנו נפגעת כשהטלפון שלנו בסביבה. גם כישורים חברתיים ויחסים נפגעים כנראה. מאחר שסמארטפונים מזכירים לנו את כל אותם החברים שאנחנו יכולים לשוחח איתם בצורה אלקטרונית, השיחות הפיזיות איתם נוטות להיות רדודות ופחות מספקות.

במחקר שערכה אוניברסיטת אסקס בבריטניה, 142 נבדקים חולקו לזוגות והתבקשו לשוחח באופן פרטי במשך עשר דקות. מחצית הנבדקים שוחחו עם הטלפון שלהם בחדר, ולמחצית השנייה לא היה טלפון. הנבדקים קיבלו לאחר מכן מבחני חיבה, אמון ואמפתיה. "רק הנוכחות של טלפונים ניידים", דיווחו החוקרים ב-2013 ב"ג'ורנל ליחסים אישיים וחברותיים" (Journal of Social and Personal Relationships), "מנעה את התפתחותם של קירבה ואמון בין-אישיים, והקטינה את המידה שבה אנשים חשו אמפתיה והבנה מצד בני הזוג שלהם". התוצאה השלילית הייתה מודגשת במיוחד כש"נושא חשוב מבחינה אישית" עלה בשיחה. תוצאות הניסוי הזה אושרו על ידי מחקר המשך של חוקרים במכון הטכנולוגי של וירג'יניה שפורסם ב-2016 ב"ג'ורנל לסביבה והתנהגות" (Journal Environment and Behavior).

הראיות לכך שהטלפונים יכולים להיכנס לנו לראש עד כדי כך הן מפחידות. הן מאותתות שהמחשבות והרגשות שלנו אינם מוגנים על ידי הגולגולת, והם יכולים להיות מוטים על ידי כוחות חיצוניים שאנחנו אפילו לא מודעים להם.

המדענים יודעים זה זמן רב שהמוח הוא מערכת ניטור ולא רק מערכת חשיבה. תשומת הלב מופנה לכל חפץ שהוא חדש, מסקרן או מפליא מבחינה אחרת - שיש לו בעגה הפסיכולוגית "בולטות". מכשירי מדיה ותקשורת, מטלפונים עד טלוויזיה, ניצלו תמיד את הדחף הזה. בין שהם דולקים ובין שהם מכובים, הם מבטיחים אספקה בלתי נדלית של מידע וחוויות. הם נועדו מטבעם ללכוד את תשומת ליבנו בדרכים שחפצים טבעיים לא יכולים ללכוד.

אבל אפילו בהיסטוריה של המדיה כובשת תשומת הלב, הטלפונים החכמים הם חריגים. הם מגנט של תשומת לב יותר מכל דבר אחר שהמוח שלנו התמודד איתו בעבר. מאחר שהטלפון עמוס כה הרבה צורות מידע וכה הרבה פונקציות מועילות ומבדרות, הוא מתנהג כמו מה שד"ר וורד מכנה "גירוי סופר-נורמלי", כזה שיכול "לחטוף" תשומת לב אם הוא חלק מהדברים שסובבים אותנו, כפי שהוא אכן במציאות. תארו לכם שילוב של תיבת דואר, עיתון, טלוויזיה, רדיו, אלבום תמונות, ספרייה ציבורית ומסיבה תוססת בהשתתפות כל מי שאתם מכירים, כולם בתוך חפץ קורן יחיד וקטן. זה מה שסמארטפון מייצג עבורנו. מה הפלא שאיננו יכולים להסיח ממנו את הדעת?

המידע בטלפון, לא בראש

האירוניה של הטלפון החכם היא שאותן האיכויות שלו שאנחנו אוהבים - החיבור הקבוע שלו לאינטרנט, היישומים הרבים, הניידות שלו - הן התכונות שמשתלטות על מוחנו. יצרניות טלפונים כמו אפל וסמסונג וכותבי יישומים כמו פייסבוק וגוגל מעצבים את המוצרים שלהם כדי שהם יצרכו כמה שיותר מתשומת הלב שלנו בכל אחת משעות הערות שלנו, ואנחנו מודים להם על כך בקניית מיליונים מאותם גאדג'טים והורדת מיליארדים של יישומים בכל שנה.

לפני רבע מאה, כשהתחלנו לגלוש באינטרנט, האמנו כולנו שהאינטרנט יהפוך אותנו לחכמים יותר: יותר מידע יוליד חשיבה חדה יותר. כעת אנחנו יודעים שזה לא כזה פשוט. האופן שבו מכשיר מדיה מעוצב ומשמש אותנו משפיע על מוחנו באותה מידה כמו המידע שהמכשיר הזה מעמיד לרשותנו.

עד כמה שזה נראה אולי מוזר, הידע וההבנה של אנשים עלולים לרדת בפועל כאשר הגאדג'טים מאפשרים להם גישה קלה יותר לחנויות נתונים. במחקר פורץ דרך מ-2011 שפורסם במגזין "סיינס" (Science), צוות חוקרים - בראשות הפסיכולוגית בטסי ספרו מאוניברסיטת קולומביה ובהשתתפות מומחה הזיכרון המנוח מהרווארד דניאל ווגנר - קבוצת מתנדבים קראה 40 קביעות עובדתיות קצרות (כמו "מעבורת החלל קולומביה התפרקה בחזרה לאטמוספירה מעל טקסס בפברואר 2003") ולאחר מכן התבקשה להקליד אותן למחשב. למחצית הנבדקים נאמר שהמחשב ישמור על מה שהם הקלידו. למחצית השנייה נאמר שהדברים יימחקו מיד.

לאחר מכן, החוקרים ביקשו מהנבדקים להקליד כמה שיותר קביעות שהם יכלו לזכור. אלו שהאמינו שהמחשב ישמור על מה שכתבו הפגינו זיכרון חלש בהרבה מאלו שהניחו שהקביעות לא יישמרו. הציפייה שהמידע יהיה זמין בצורה דיגיטלית הנמיכה לכאורה את המאמץ המנטלי שהנבדקים עשו כדי לזכור יותר עובדות. החוקרים כינו את התופעה הזו "אפקט גוגל" וציינו את ההשלכות הרחבות שלה: "מאחר שמנועי חיפוש זמינים לנו כל העת, אנחנו נמצאים אולי במצב שבו איננו חשים שאנחנו צריכים לשמר את המידע בתוכנו. כשנצטרך אותו, אנחנו אומרים לעצמנו, נחפש אותו".

כעת כשהטלפונים מקילים כל כך את עבודת איסוף המידע המקוון, המוח שלנו כנראה מוריד מעצמו עוד יותר עבודת זכירה לטובת הטכנולוגיה. אילו היה מדובר רק בזכירה של עובדות טריוויאליות, אולי לא הייתה בעיה. אבל, כמו שחלוץ הפסיכולוגיה הפילוסוף וויליאם ג'יימס אמר בהרצאה ב-1892, "אמנות הזכירה היא אמנות החשיבה". רק צבירת מידע בזיכרון הביולוגי שלנו יכולה לארוג את הקישורים השכליים העשירים שיוצרים את מהות הידע האנושי, ולאפשר חשיבה ביקורתית ותפיסתית. לא חשוב כמה מידע סובב אותנו, אם הזיכרון האישי שלנו יהיה פחות מצויד, יהיה לנו פחות עם מה לחשוב.

אשליה של אינטליגנציה

לסיפור הזה יש פיתול בעלילה. מסתבר שאנחנו לא טובים במיוחד בהבחנה בין המידע שאנחנו שומרים בראש למידע שאנחנו מוצאים בטלפונים או במחשבים שלנו. ד"ר וגנר וד"ר וורד הסבירו במאמר שהם פרסמו במגזין "סיינטיפיק אמריקן" ((Scientific American, שכשאנשים מעלים מידע במכשירים שלהם, הם סובלים במקרים רבים מאשליות של אינטליגנציה. הם מרגישים כאילו היכולות השכליות שלהם יצרו את המידע הזה, לא המכשירים שלהם. "הופעת 'דור האינפורמציה' יצרה לכאורה דור של אנשים שחושבים שהם יודעים יותר מבעבר", הסיקו החוקרים. זאת, למרות ש"הם אולי יודעים אפילו פחות על העולם שמקיף אותם".

התובנה הזו שופכת אור על משבר האמון של החברה האנושית בימינו, שבו אנשים ממהרים להאמין לשקרים ולחצאי-אמיתות שמופצים במדיה החברתית על ידי סוכנים רוסיים או שחקנים רעים אחרים. אם הטלפון שלכם יינק את כוחות הביקורת שלכם, אתם תאמינו לכל דבר שאומרים לכם.

נתונים, כתבה פעם סופרת והמבקרת סינתיה אוזיק, הם "זיכרון בלי היסטוריה". האבחנה הזו מצביעה על הבעיה של מתן היתר לטלפונים החכמים שלנו לשלוט במוחנו. כשאנחנו מצמצמים את יכולתנו לחשוב בהיגיון ולהיזכר או מעבירים את היכולות הללו למכשיר, אנחנו מקריבים את היכולת שלנו להפוך מידע לידע. אנחנו מקבלים את הנתונים אבל מאבדים את המשמעות שלהם. שדרוג הגאדג'טים שלנו לא יפתור את הבעיה. אנחנו צריכים לתת למוח שלנו יותר מרחב לחשוב. וזה אומר קצת יותר מרחק בינינו לבין הטלפונים שלנו.

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

https://www.dropbox.com/s/hg746w5g65zr3 ... 8.mp4?dl=0

מי יכול להעלות לי את מה שיש בקישור דלעיל, בגמבומייל או במגיקוד?
תודה!

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

בתקופה האחרונה אנו עדים למדינה קטנה ועניה שמצליחה לנדד את שנתה
של ארצות הברית וכל העולם כולו... הלא היא צפון קוריאה... אז נכון שהיא
נחשבת מעצמה גרעינית ונכון שכל שני וחמישי הם עושים עוד ניסיון לטיל
בליסטי... אבל עדיין יש עוד הרבה מעצמות הרבה יותר חזקות מצפון קוריאה
הקטנה והרחוקה... ובכל זאת היא מצליחה להטריד את כל העולם... למה??
מה יש?? מה כ”כ מלחיץ במדינה הזו יותר מכל מדינת אויב אחרת???
התשובה היא: צפון קוריאה מבודדת!!!! לגמרי לגמרי מבודדת!!! אין לנו שום
גישה לשם!! לארה”ב יש סוכנים בכל מקום בעולם... שגרירים בכל מדינה...
ומרגלים בכל מדינת אויב... ברגע שיש לך משתפי”ם משלך בתוך מדינת
אויב... אז אתה רגוע... אתה אף פעם לא צריך לצאת במלחמה חזיתית... כי
המרגל ממקד אותך איפה בדיוק נמצא ציר הרשע... איפה נמצא המאגר
נשק... איפה המנהרה... איפה מסתתרת לה חוליית הטרור... איפה יושב
המהנדס הראשי של הכור... ואז אתה יכול לעמוד עם פינטצה ולחסל
נקודתית את מקור הירי, ואתה מסיים את הסיפור במינימום פגיעות בנפש
וגוף... אבל ברגע שיש לך עסק עם מדינה כמו צפון קוריאה... שאין לך שום
נוכחות משלך בכל האזור... ותכל’ס... זו הרי מדינת אויב... והיא מאיימת
עלינו... ואין ברירה אלא למגר את האיום הזה... יוצא שכל פעולה שאתה
צריך לעשות מול האויב... הרי אתה נלחם מול מדינה שלימה... שכולה כעת
בת ערובה... ברגע שאתה מתחיל להילחם מול מדינה שלימה!!! כאן אתה
מתחיל מלחמת עולם!!!!
בקיצור: שורה תחתונה: אדם אחד בודד יכול למנוע מלחמת עולם...
מספיק צפון קוריאני אחד בלבד שיסכים להיות משת”ף של ארה”ב... צפון
קוריאני אחד שיסכים להיות נאמן לארצות הברית בתוך!!!!!! בתוך צפון
קוריאה... הצפון קוריאני הזה יזכר לדורי דורות כאחד שהציל ברגע האחרון
את כל העולם ממלחמה גרעינית...
עכשיו: שלא תבין לא נכון: לארה”ב לא חסר חיילים.. לא חסר אנשים שנאמנים
לצבא ארה”ב... אז מה כן חסר?? חסר צפון קוריאני אחד!!! אחד ויחיד שיעמוד על אדמת צפון
קוריאה ויניף את דגל ארצות הברית... זה חסר!!! את זה מחפשים בנרות...
---
הצעיר השבור שיושב מולי שואל בדמעות ובכנות: ברוך ה’ יצאתי מזה... התנתקתי מהמכשיר הזה... אבל למה??
למה זה נגזר עלי?? למה זה בכלל קרה לי?? למה נגזר עלי שאני אלחץ בתמימות על המכשיר הזה... ואז אני אגלה
עולם ואז אגיע לכאלו מחוזות לא נקיים שעד היום לא ידעתי על קיומם...?? למה נגזר עלי ליפול בכזה בור עמוק
ועוד להצטרך לצאת ממנו בכוחות עצמי...??? אני מקנא בחברים שלי... הצדיקים התמימים האלו... שעדיין לא
מבינים בכלל מה זה אינטרנט... כמו כל אלו שנולדו כמוני בתור החומות של השטעטאלע החרדי... שגדלו בלי שום
מושגים שליליים... והעיניים שלהם נקיות והלב שלהם טהור והכל אצלם זך ונקי... ואילו אני?? הלב שלי מלא בכאלו
דברים לא... לא... לא... למה?? למה נגזר עלי גלות הנפש הזו???
מה התשובה??? אחי יקירי: חברים שלך... הם אזרחים אמריקאים נאמנים!!! הם חוגגים את יום המולדת הלאומי
של ארה”ב... הם מניפים את דגל ארה”ב בגאון... הם בהחלט אזרחים מאוד אידיאלים של ארה”ב... אבל בכל זאת
הם מסתובבים מוטרדים... מה יהיה עם האיום מצפון קוריאה??? עם כל הרצון הטוב לבית המדרש השוקק חיים
בקדושה ובטהרה... אבל יש לכבוד שמים אויב מר... אויב בדמות הרשת הסלולרית... והאויב הזה הוא איום ונורא!!!!
הוא סגור ומסוגר... מי שנכנס לשם בדרך כלל לא חוזר.. הוא נקבר ונטמם בתוך כל הרפש והטיט ובאיה לא ישובון...
והמדינת אויב הזו בדמות האייפון מאיימת עלינו במלחמת עולם!!!!! סו”ס יש גבול להפקרות... יש חרון אף גדול
בשמים על כל הערוות דבר שמשתוללת שם... והמתיחות הולכת וגוברת... והמבול חלילה הולך וקרב... )כל מקום
שאתה מוצא זנות וע”ז אנדרלמוסיה באה לעולם והורגת רעים וטובים...( כאן מי יכול להציל את המצב?? מי יכול
למנוע מלחמת עולם?? כאן צריך נח אחד!!! אחד בלבד!!! כאן צריך צפון קוריאני אחד שיכריז אין עוד מלבדו מתוך
אדמת צפון קוריאה... צריך מישהו אחד שנמצא כבר בתוך ההפיכה!!! ומתוך הנפילה... ומתוך השוחה העמוקה...
משם!!! משם הוא יעמוד ויכריז: את האלוקים אני ירא!! אני מקבל על עצמי עול מלכות שמים ומתנתק מזה בגבורת
נפש כדי לעשות רצונו יתברך... מרגל אחד כזה... משת”ף אחד נאמן כזה לכבוד שמים יכול להציל את כל העולם
משחת ולמנוע מלחמת עולם...
וזה אתה!!!!!! אתה נבחרת להיות המשת”ף הנדיר מתוך עומק שטח אויב!!!!
אתה מקנא בחברים שלך... אתה בטוח שהם יותר צדיקים ועובדי ה’ ממך... כן... אתה צודק... גם כל אזרח אמריקאי
הכי שגרתי נראה הרבה יותר נאמן למולדת מאשר המרגל הצפון קוריאני המלוכסן שאף אחד לא יודע את המתרחש
בלבו הגועש והרועש... ואף אחד לא יודע שבנאמנותו ובחירוף נפשו זו לארה”ב מתוך אדמת אויב... הוא מציל את כל
העולם מאבדון... וזה אתה!!!!! אף אחד לא יודע מה עובר עליך... אף אחד לא מעלה על דעתו באיזה מלחמות נפש
ורוח אתה מתמודד רק בשביל לא לחזור לשם בחזרה... אף אחד לא מעלה על דעתו באיזה שטח אויב אתה נמצא...
עיני כל כלל ישראל נשואות אליך!!!! אתה נבחרת משמים להיות הסוכן של הקב”ה במדינת אויב... אתה נבחרת
לקדש שם שמים מתוך המדינת אויב ומשם לצאת ולהכריז אני נאמן לה’ ולתורתו... אנחנו עומדים מרחוק ומסתכלים
עליך ביראת כבוד כמו להבדיל הכה”ג שנכנס לקודש הקדשים... וכמו שאז ביוהכ”פ אנו מתפללים עליו שיצא
בשלום... ככה להבדיל!!!
מתפללים אנו עליך... הסוכן של הקב”ה... המשתף פעולה עם בורא עולם מתוך מדינת אויב.. שתזכה במהרה לצאת
בשלום ובלי פגע... וכבודו יתברך יתעלה על ידך אלפי מונים יותר ממה שאנחנו מקדשים שם שמים במעשינו כאן
מתוך הבית מדרש... חזק ותתחזק!!! גם אם נראה לך שאתה לבד... הלב שלנו איתך... אנחנו מצדיעים לך... ועומדים
קטנים לידיך...
ומחכים לך בכיליון עיניים... מחכים להיפגש איתך בבית המדרש... לראות כבר שהגעת לחוף מבטחים... נפגש
בקרוב ממש..

anti-net
הודעות: 1
הצטרף: 24 אוקטובר 2017, 20:20

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי anti-net »

לקבלת סרט חדש ומחזק שיצא בנושא "המלחמה האחרונה - פגעי הטכנולוגיה" , נא לשלוח בקשה למייל elramos9989@.
וישלח אליכם קישור בע"ה בלי נדר..

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

המעמד נורא הוד של עקידת יצחק הסתיים... נו... ו... הלאה... מה
כעת עושה אברהם??
שום דבר... וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר
שבע וישב אברהם בבאר שבע... אברהם חוזר לעסקים כרגיל...
יום אחרי עקידת יצחק אברהם שכח לגמרי את העקידה... הוא
היה עסוק מידי בדברים אחרים... פתאום שרה נפטרה... פתאום
הוא צריך להתמודד מול האובייקט המורכב הלא הוא עפרון...
בקיצור: אברהם מהר מאוד שכח בכלל מעקידת יצחק... הוא
חזר לבאר שבע...
אבל יש כאן דיוק!!! וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו...
רק אברהם שב מהר המוריה אל נעריו... רק הוא קם וילך מהר
המוריה...
אבל הקב”ה??? הקב”ה עד עצם היום הזה לא זז משם!!! מהרגע
של עקידת יצחק ועד רגע זה שכינה לא זזה מהר המוריה!!! מאז
ועד עכשיו כלפי שמיא אפרו של יצחק צבור ע”ג המזבח... זה
קורה כל רגע מחדש... זה לרגע אחד לא נשכח... ועד עצם היום
הזה אנחנו באים בראש השנה עם הקלף מיקוח הזה ואומרים:
ברוך אתה ה’ זוכר הברית...
ללמדך: לא איש א-ל!!! יש אלוקים ויש בן אדם!!! ואלוקים זה לא בן
אדם!!!
אצלנו- אנחנו הבני אדם... רגע של התמודדות זה רגע... רגע של ניסיון זה רגע... מה זה שווה??
רגע... אברהם אבינו עבר יום קשה... אפילו קשה מאוד... אפילו קשה נורא... אבל מה שהיה היה...
הלאה... ממשיכים הלאה את החיים... חוזרים לבאר שבע...
אבל אצל הקב”ה רגע זה נצח!!!! הרגע הזה הונצח!!! ואפרו של יצחק צבור ע”ג המזבח ומסרב
לרדת ממנו עד עצם היום הזה... עד היום אנחנו נושמים וחיים מהאפר הזה...
---
את המידע הזה מאוד מאוד חשוב לדעת:
יש הרבה יהודים טובים שהיו רוצים להתנתק מהרשת הטכנולוגית הפרוצה... ויש להם רגעים
מכוננים שהם מרגישים שהנה... הגיע הזמן לעשות את זה... אבל ברגע האחרון הם נרתעים
לאחור... ולמה? אין לי מוטיבציה... הרי אני מכיר את עצמי... מחר אני שוב פעם אקנה את האייפון...
מחר אני שוב לא יעמוד בפיתוי ושוב אחזור לזה... אז מה העניין להתנתק היום.. הרי זה לא יחזיק
מעמד למחר...
יהודי יקר: הגיע הזמן שתבין: לא איש א-ל!!! בורא עולם הוא לא איש!!!
אצלך רגע זה רגע... אחרי רגע אחד מגיע הרגע הבא... ומה שהיה היה... אבל אצל הקב”ה אם
אתה כעת תעשה את הצעד הקשה הזה... אם אתה תקח את “בנך” את “יחידך” אשר “אהבת”
)לייק( את האייפון... אם אותו אתה תקריב עולה לה’... הקב”ה באותו רגע ינציח את המעשה
שלך!!!! וזהו... ברגע זה קנית את עולמך!!! אה... מה יהיה הלאה... זה כבר לא עניינך כעת... את
שלך עשית... ואת הרגע הזה אף אחד לא יכול לקחת לך.... אצל הקב”ה הרגע הזה הוא נצח!!!!
הרגע הזה של ההתגברות שלך יש בו לבדו מספיק כח לזון ולפרנס ולהריק מלא חפניים ברכה
וסייעתא דשמיא לכל הנכדים והנינים שלך עד סוף כל הדורות... אז אל תתלבט!!!
את הרגע הזה תתן לקב”ה... ומה יהיה ברגע הבא... את זה תשאיר לאבא שבשמים... את זה
תשאיר לקל גומר עלי... שהוא יגמור... אתה?? לא עליך המלאכה לגמור...
לך יש עסקים עם רגעים... הרגע אני מתחזק... מה יהיה ברגע הבא???
הרגע הבא הוא עולם אחר... אני מוסר את הרגע הבא לסייעתא דשמיא שאני מחכה לה מאבי
שבשמים... והסייעתא דשמיא לרגע הבא מגיעה ובגדול... למי?? למי שנתן את הרגע הראשון...
אבל תתן אותו כבר... תאמין בכוחו של רגע... תאמין שיש לך עסק עם בורא עולם שברגע אחד
כמימריה יכול לברא עולם...

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

גבורה יהודית בשנת 2017

פרשת חיי שרה היא הפרשה האחרונה שמדברת על אברהם אבינו, וזהו, אנחנו מיד
ממשיכים הלאה... ליצחק אבינו... ואח"כ ליעקב אבינו... יוסף הצדיק... ואח"כ עם ישראל
נכנס לתמונה... מתן תורה וכו'... אבל רגע לפני שאנו נפרדים כביכול מאברהם אבינו )עכ"פ
בסדר הפרשיות( כאן המקום לעצור רגע ולהזכיר..
בתחילת פרשת לך לך הקב"ה מברך את אברהם: "והיה ברכה", דורשים חז"ל: בך יהיו
חותמים, ורבותינו ביארו: שכוונת הדברים שהדור האחרון!! הדור שיחתום את הגלות... הרי
בך יהיו חותמים-- הדור הזה האחרון, יהיה בבחינת העבודה של אברהם אבינו... כלומר, הדור
האחרון יעמדו בנסיונות מהסוג של אברהם אבינו... וסוג העבודת ה' שלו תהיה מהסוג של
אברהם אבינו...
כלפי מה הדברים אמורים???
את אברהם אבינו אף אחד לא חייב להיות יהודי, איש לא הכריח אותו לקבל עול מלכות
שמים... זו היתה יוזמה פרטית שלו. לא היה לו שום דבר שיפריע לו להמשיך את חייו גם בלי
להיות "אחד היה אברהם"... הוא יכול היה להיות עוד אחד.. אבל בכל זאת הוא בחר להיות
אחד היה אברהם" במשך כל הדורות ליהודי היה הכרח להיות יהודי. אם זה הגוי התורן
שעמד לו על הראש.. והזכיר לו בכל הזדמנות שהוא יהודי... ואם היהודים התחילו לשכוח
שהם יהודים... מהר מאוד הגיעו הגזירות... והגטו שוב ריכז את היהודים במקום אחד... והיהודי
היה צריך לענוד על כתפו סממן ש"מסגיר" אותו שהוא "ז'יד..." זה כמובן במקרה הגרוע,
אבל במקרה הטוב זה התבטא בקהילה השמורה... עם המרא דאתרא שעמד בתוקף על כל
ענייני הקדושה... ומי שזז קצת שמאלה, אז בשביל זה היה תמיד אמצעי אכיפה שמסורים
לבית דין על פי תורה...
אבל בדור האחרון... ובפרט בעשור האחרון, נפל דבר בישראל: אתה יכול לעשות מה שאתה
רוצה ואף אחד אף אחד לא ידע!!! זה משהו שלא היה אף פעם!!!
לצורך העניין... אני אתן לך דוגמא שמאוד ממחישה את ההבדל הקיצוני שנוצר בעשור
האחרון:
אם אתה זוכר עד לפני עשר שנים כל הזמן חינכו אותנו שמאוד חשוב ללכת עם מגבעת
וחליפה... כי הלבוש החרדי מאוד שומר עלינו בתור חרדים... ולמה?? כי אתה לא יכול להגיע
למשחק כדורגל עם כובע וחליפה... אתה לא יכול להגיע לקולנוע עם כובע וחליפה... וממילא
זה שומר עליך!!! זה לא מאפשר לך להיות מופקר... אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה...
זו המנגינה שתמיד השמיעו לנו באזניים עד לפני עשר שנים...
אבל בעשר שנים האחרונות קרה מהפך!! ההיפך הגמור במאה שמונים מעלות!!!
אתה יכול לעשות ההההכל עם כובע וחליפה ועם זונגאלאך... אתה יכול לשבת בחדר סגור
ולהגיע לכל המחוזות הכי אפלים שיכולים להיות... והכל עם כל השמונה בגדים... עם הוייס
זאקן... ועם השטריימל ועם הזקן עד הריצפה...
עכשיו זה לא רק זה!!! למרבה האבסורד: אם עד היום הכובע והחליפה שמרה עלינו... אז
היום מבחינה מסוימת זה בדיוק ההיפך!!! הרי מי הם האנשים הכי מסוכנים בציבור החרדי??
האישיות הכפולה!!! אלו שהולכים עם כל הסממנים החרדים והם רקובים לגמרי מבפנים...
ו... ו... ומה מתחשק לנו להגיד לכזה אחד?? אם אתה כזה רקוב מבפנים... אז למה אתה
מרמה אותנו?? למה אתה אישיות כפולה? למה אתה לובש כובע וחליפה...?? תהיה כנה
ותוריד את המסכה... תוריד את הפאות ותוריד את הזקן ולפחות נדע להיזהר ממך!!! מפחיד
לומר אבל היום הסנגור נהפך לקטגור!!!
הכובע והחליפה שעד לפני עשור שמרה עלינו... והבדילה אותנו מהעולם המופקר..
הרי כיום מבחינה מסוימת דווקא היא היא!!!! הכובע והחליפה הזו נהפכה להיות התחפושת
הכי מסוכנת... שיכול להסתובב בינינו חילוני גמור ולהיראות כחרדי לכל דבר...
אתה קולט את ההבדל העצום שנפער בעשר שנים האחרונות???
הנה לך דורו של אברהם אבינו!!!! היום מי שחשוף לעולם הרחב
אזי הכל פתוח... מי שרוצה יכול לעשות את כל העבירות שבתורה
ואף אחד לא מפריע לו... אתה לא צריך להיות המשומד הרשמי
של העיירה... אתה לא צריך ללכת לקולנוע מחופש )או עם עיתון
המודיע כדי לכסות את הראש במידה והאורות ידלקו...( לא!!! אתה
אפילו צריך ללכת עם חולצה לא לבנה או עם כיפה בלי סרט או
לקפל את הזקן בשביל להיקרא חרדי מודרני... לא... אין צורך...
אתה יכול להישאר אותו דבר... להראות פרומער ובכל זאת לעשות
ככל העולה על רוחך...
עד כה התחזית הזו נשמעת מאוד עגומה... זה נשמע פשיטת
רגל טוטאלית...
אבל לא!!! זה לא נכון וגם לא חכם להסתכל על זה רק מהזוית
השלילית... סוף סוף הקב"ה מנהל את העולם... ואם גלגלה
ההשגחה העליונה שהעולם יגיע לכזה מצב... כנראה שזה לא
סתם... כנראה שאבינו שבשמים מזמין עבודת ה' מיוחדת שיכולה
להגיע רק מתוך המצב הזה!!! מה?? איזה עבודת ה' שייכת לבא
רק מתוך מצב שכזה??
אז הנה!!! אבינו שבשמים מזמין דור של אברהם אבינו!!! בך יהיו
חותמים!!!!
בשנים האחרונות ממש נוצר מצב שלכל יהודי יש את ההזדמנות
לעמוד מול הקב"ה לבד לבד לבד!!! רק אני והקב"ה יודעים מה
אני עושה... ואם החלטתי לעשות רצונו זה הגיע נטו ממני!! עד
עכשיו במשך אלפי שנים זה לא היה... לא קרה אף פעם שיהודי
עמד לגמרי לבד מול הקב"ה... תמיד היה מי שיכול לתפוס אותו... תמיד היה
לו מה להפסיד...
אבל היום??? זה שהכל נמצא בתוך הכיס... ואף אחד בעולם לא יכול לדעת מה אני... מי אני ומה אני
עושה... מה זה אומר?? זה אומר שאם אני בכל זאת בחרתי לקבל על עצמי עול מלכות שמים אז
מאיפה זה מגיע?? זה מגיע ממני!!! זה מגיע מהאברהם אבינו שבי!!!!
הקב"ה מזמין דור שלם שכל אחד ואחד בפני עצמו הוא אברהם אבינו... כח היחיד!!!
זה אחריות!!! זה מחייב!! זה אומר שנדרש מכל אחד ואחד מאיתנו לגלות יוזמה אישית ולבחור בטוב
כמו אברהם אבינו בשעתו שאף אחד לא הכריח אותו... ומימין ומשמאל אף אחד לא ניווט אותו לכיוון
הזה... ובכל זאת אברהם בחר בה'!!! וזה המקום של כל יהודי בדור שלנו שמתמודד מול ניסיונות
הדור...
---
ומעתה!!! חבל עלינו... במקום לשבת ולבכות על הניסיונות הקשים שיש היום... במקום לבחוש כל
הזמן בכיבוי שריפות בלהתמודד מול עוד שמועה... על עוד משפחה שהתרסקה כתוצאה מבעל
המשפחה שנפל ברשת האלחוטית בשריפת נשמה וגוף קיים... במקום לעמוד חסרי אונים מול הצרה
הזו שקוראים לה אינטרנט... בא נתנער מהעפר ונתחיל לעסוק בחיובי!!!! בא נבין את המפה ונקלוט
שהקב"ה פשוט מזמין כעת דור של יחידים!!!
נתחיל להעצים את כח היחיד שבנו... נחדיר לעצמנו ולילדינו... אתה יחיד בעולמך!!! אתה אברהם
אבינו!!! אתה עומד לבד מול הקב"ה... והקב"ה מדבר רק איתך... רק בשבילך נברא העולם.. ממך זה
מתחיל ואיתך זה נגמר... הקב"ה לא צריך יותר מאחד ויחיד הלא הוא אתה!!! ואבא שבשמים מתחנן
לפניך: אנא... התהלך לפני והיה תמים... וכביאורו של המדרש: שהקב"ה פונה לאברהם ואומר לו: יש
לי חושך!!! קח פנס ותאיר לפני...
אבא שבשמים פונה אליך: בני היקר... יש לי עולם שקיים כבר קרוב לששת אלפים שנה... אבל יש בו
חושך... כמעט אף אחד לא רוצה לשתף איתי פעולה... האם אתה מוכן בני היקר להציל את המצב
ולהאיר לי את העולם הזה?? אנא... התהלך לפני!!! לא אחרי... לפני... אתה מאיר לי... אתה עושה
טובה לי!! בזה שאתה שומר על עצמך בתמימות...
נעצים את כח היחיד שבנו!!! זה הערובה היחידה שיכולה לבטח אותנו באופן הרמטי מול אותו יום
שנמצא את עצמנו לבד לבד מול ניסיונות הדור הזה... אז כמובן: שחייבים לעשות חסימה בפלאפון...
וגם המחשב חייב להיות מסונן וחסום כתיקונו... אבל עדיין... גם אחרי כל החסימות וכל הסינונים...
אם אני בעצמי נשארתי חלש אופי... אם אני בייחס לעצמי עדיין מרגיש עוד אחד ששייך לפס יצור
החרדי... אם אני בעצמי- את כל החוסן שלי ביידישקייט יונק רק מהמסגרת הקהילתית והחברתית
שלי... זה מאוד חלש!!! המשמעות היא שכל הרוחניות שלי תלויה על כרעי התרנגולת ומופקדת
לחסדי מערכת האבטחה החרדית העדרית... זה... זה מאוד מאוד חלש... זה מאוד מסוכן... ומי יודע
מה ילד יום...
אין ברירה... אי אפשר להסתפק בחסימה חיצונית בלבד... צריך חסימה פנימית!!! חסימה מלשון חום..
צריך גם חום פנימי והכרה פנימית בכח היחיד שבי... צריך חיבור אמיתי לתפקיד שאותו אני נושא...
אני לא עוד אחד... אני אברהם אבינו.. יש לי עסקים אישיים עם בורא עולם... והוא צריך אותי... הוא
צריך את הנאמנות שלי אליו...

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

פעם היו רכבות בדרך למוות... והיום יש רכבות ללא חיים...
בפרשת שמות אנחנו עבדים של פרעה... אבל משבוע הבא ואילך אנחנו מתחילים לשיר עבדים היינו!!!! פעם
עבדים היינו לפרעה במצרים... אבל עכשיו כבר לא... ויוציאנו ה' אלוקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה...
ונאמר לפניו שירה חדשה...
אבל!!!! יש מידע שמאד מאד חשוב לדעת אותו:
יש את הקללה האחרונה בפרשת כי תבא!!! הקללה מספר תשעים ושמונה... שמה כתוב בקללה הזו??
והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה והתמכרתם שם
לעבדים ולשפחות ואין קונה... כתוב כאן: שבדור האחרון... ובקללה האחרונה שוב אנחנו נחזור לשעבוד
מצרים... שוב והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות... ורש"י שם במקום לא מבין מה פירוש המילה
והתמכרתם... הרי אם הכוונה היא שיעמדו השובים וימכרו את עם ישראל לעבדים ולשפחות, אז היה צריך
לכתוב ונמכרתם... אז למה התורה משנה וכותבת והתמכרתם???
רש"י בשעתו עוד שואל את השאלה... אבל היום אף אחד כבר לא שואל את השאלה הזו... כולנו יודעים יותר
מידי טוב מה פירוש המילולי של המילה והתמכרתם...
היום העבדות הגדולה והמרה והשפלה ביותר זה ה ת מ כ ר ו ת ! !
אדם שמוכר את עצמו לאיזה פיתוי והוא פשוט נהיה עבד נרצע שלו!!! זו התמכרות!!!!! והתורה מודיעה לנו
שזו תהיה הקללה האחרונה!! את הקללות של פרשת כי תבא כלל ישראל מכיר טוב מאד... והוא חווה אותם
אחד לאחד בשואה הנוראה... כל הזוועות שהיו בשואה משורטטות מילה במילה בקללות של פרשת כי
תבא... זה כבר מאחורינו... אבל יש את הקללה האחרונה!! הקללה של הרגע שלפני הגאולה!!!! ו ה ת מ כ ר
ת ם ! ! ! כתוב כאן שהתמכרות... זו תהיה הקללה שתחתום את הגלות... זו תהיה הקללה הסופית...
שאחריה רק גאולה יכולה להגיע...
---
שבוע שעבר נסעתי ברכבת!!!! עברתי מקרון מקרון ויצאתי משם כ"כ מזועזע... שתסלח לי על החריפות...
אבל הרגשתי שאני נוסע ברכבת המוות!!!! הרכבת היתה עמוסה... מאות אנשים היו דחוסים שם... וכולם
בשקט... ש... שקט... כולם ללא יוצא מן הכלל מחוברים למכשירים... ש... שקט... דממת מוות... רכבת
המוות... הרגשתי כ"כ נורא... כ"כ בודד... התחלתי לפזם לעצמי את השיר שחובר ברכבות לפני שבעים שנה...
אני מאמין... אני מאמין באמונה שלימה... בביאת המשיח... חיכיתי שמישהו אולי יצטרף אלי... אבל לא!!!
מוות!!! אף אחד אפילו לא פזל לעברי... רכבת המוות!!!
רק מה ההבדל??? שם ברכבות ההשמדה הרכבת נסעה לעבר המוות!! אבל בתוך הקרונות היו אנשים
חיים... אנשים ששרו עם כל הלב ועם כל הרגש אני מאמין...
אבל כאן זה כבר לאחר המוות... כולם מתים... כל אחד תקוע בסמארטפון שלו... ושקט... שקט עצוב... מי
שקצת מתבונן ומנסה לערוך השוואות מול כמה שנים אחורה זה נורא... לפני עשרים שנה בסה"כ גם נסעתי
ברכבת... היית שומע חיים... אנשים מדברים... צוחקים.. מתעצבנים... מסתכלים מהחלון... אבל היום
שקט!!! אני עובר מקרון לקרון ואני רואה צלליות אדם שפעם... פעם היו בני אדם... שקט... שקט..
אפאטיות!!! השרוכים באזניים והמבט מזוגג... הראש לפעמים נשמט ונרדם וזהו...!!! הרכבת לא נוסעת
לכיוון המוות... הרכבת נושאת גושי מוות דוממים... פעם היה ונמכרתם!!!! עם ישראל הובלו כצאן לטבח...
נמכרו כמו צאן להריגה... אבל כאן זה לא ונמכרתם אלא והתמכרתם!!!! אדם מבחירתו האישית נפרד
מהעולם... נפרד מכל הסובב... ומוכר את עצמו לאיזה מכשיר...
שם!!! כשנמכרתם... כשיהודים הובלו בעל כרחם ברכבות המוות.. הדרך היחידה לשרוד זה היה פשוט לקפוץ
מהרכבת... להשתחרר בכח משלשלאות הברזל... אבל כיום??? כיום אני לא צריך לקפוץ מהרכבת... אני
צריך בסך הכל לעשות תקיעת כף... יד ימין עם יד שמאל ולהבטיח לעצמי שאני לא נוגע במכשיר הזה...
אתהלך לפני ה' בארצות החיים... מהלך אני כעת בין המתים הדוממים ברכבת... ומה אני שואל ממך בורא
עולם??? שאשאר בחיים!!!!
כשמדברים נגד פגעי הטכנולוגיה... בדרך כלל מתמקדים באסון הרוחני שבזה... בכל המפגעים הרוחניים שיש
שם... שאדם נחשף אליהם והוא מופקר לכל העבירות שבתורה...
אבל יש משהו לפני כן!! יש את ה"והתמכרתם"!! את המחלת נפש שבזה!! את הקללה שבזה!!! עזוב כעת
עבירות... חוץ מעבירות יש גם קללות... לפני הקללות יש רשימה של ארור... ארור מי שיעשה עבירות... אבל
אחרי הארור... מגיעים הקללות... בקללות משום מה לא כתוב שאסור להיות מקולל... כי... כי קללה זה
קללה...

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

ויוסף הוא המשביר - מחובר לשיבר הראשי!!!!!
אצלי בבית יש ברז בכיור של המטבח... הילד שלי מאוד אוהב מים שנשפכים... ברגע שרק נפתח
הברז... הוא מיד קופץ על המים... והנה!!! יום אחד הילד שלי עומד לידי, ואני פותח את הברז...
ובמקום שאני אושיט את היד למים... אני דווקא הרחקתי את היד שלי מהמים והזזתי את הידית
של הברז ימינה ושמאלה כדי להתאים אותה שיהיה יותר חם או יותר קר... ושיהיה יותר חזק או
יותר חלש... עכשיו: הילד שלי עומד לידי ורואה אותי... הוא בטוח שאני פוזל... כי אם הברז פתוח
ויוצאים מים... ואני לא מושיט את היד למים אלא רק מתעסק מחוץ למים... כנראה שאני לא רואה
טוב... אבל מה האמת??? אני לא פוזל ולא מתרחק מהמים!!! אדרבה, אני מתעסק עם מ ק ו ר
היציאה של המים... ואני פשוט מכוין את זה בצורה הנכונה כדי שאני אוכל להשתמש במים בדיוק
כמו שצריך...
נו... בשורה התחתונה: מי יודע יותר טוב ליהנות מהמים?? אני או הילד שלי??? הילד שלי שיהיה
בריא... יש לו ראש קטן... הוא רק רואה מים והוא קופץ עליהם בלי לחשוב פעמיים... זה אולי נראה
חיצונית שהוא כאילו המחותן של המים יותר ממני... אבל למעשה... הוא לא יודע לפתוח ברז ואני
כן יודע... הוא לא יודע איך משתמשים עם ברז ואני כן יודע... ודווקא לכן!! כשאני פותח ברז... אני
לא מתנפל על המים, אלא עסוק יותר בברז שמשם יוצאים המים.
עד כאן ברור??? אז על אותו משקל בדיוק: לכל אחד מאיתנו יש כל מיני יצרים שבוערים לפעמים...
היצרים על פי רוב מגיעים מיסוד המים!!!! היצרים שלנו.. ברגע שהם עומדים מול מים... הם
מתחילים להשתולל כמו תינוק... והם רוצים להושיט יד לתוך המים... ויש לדאבוננו הרבה תינוקות
בעולם... שהם רק נתקפים באיזשהו יצר... הם מיד מושיטים את היד למים... העיקר להשביע את
היצר... מי שרואה אותם... במבט שטחי זה נראה כאילו הם נהנים מהחיים... מרשים לעצמם לספק
את כל היצרים שלהם... כיף להם... רק לי אסור... רק לי יש יראת שמים ואני בולם את עצמי שלא
לעשות מה שמתחשק לי...
אבל זה לא נכון!!!! ולמה???
כי האמונה היהודית מחייבת שאין עוד מלבדו!!! הקב"ה הוא אדון הכל הכל הכל... ואם ככה... גם
היצרים הכי שליליים... גם זה שייך לו!!! והוא בעצמו ברא את זה... גם היצר הכי שלילי, הרי כל
חיותו וכל הווייתו הכל נשפע כל רגע ורגע זה מאין סוף ברוך הוא שמחיה את הדבר הזה בעצמו...
וממילא!!!! אם הוא יתברך!!!! זה שמחיה את זה... והוא הוא בכבודו ובעצמו מבקש ממני כעת
לפרוש מזה ולא להתקרב לזה... אז כשאני פורש מזה... אני לא עוזב את זה... אלא פשוט מתחקה
אחרי השורש של זה... אני לא עוזב את המים... אלא אדרבה, אני מתעסק עם השיבר הראשי
שמשם יוצאים המים...
---
הדוגמא המעשית שהכי מוכרת בנושא זה... זה האינטרנט... יש לך ניסיון מאוד מאוד קשה
להתחבר לאינטרנט... מה יש?? יש שם הההכל!!! והנה מגיע אבא שבשמים שהוא הוא קונה הכל!!!
והוא אבי הכל!! וכככככל מה שיש באינטרנט הכל שלו והכל ממנו... והוא!!! הוא בכבודו ובעצמו
מבקש ממך תפרוש מהאינטרנט... כאן אם אתה באמת תפנים שהוא קונה הכל... אז ברגע שתשמע
בקולו ותפרוש מהאינטרנט... זה יקל עליך מאוד את הקושי!!! כי אתה לא תרגיש שאתה מפסיד
ההההכל... כי אדרבה... אני כעת מתחבר לשיבר הראשי שממנו מגיע הכל! אם אני -אדון אז נדברו -
אם אני הייתי מבקש ממך תפרוש מהאינטרנט למעני... אז פה באמת נדרש ממך להפסיד את
הההכל למעני... אבל כשקונה הכל פונה אליך שתפרוש מהכל למענו... זה בדיוק כמו שאתה עוזב
את המים בשביל להתעסק עם הידית של הברז... זה לא נקרא לעזוב את המים.. אלא אדרבה,
לקבל שליטה בלעדית על השיבר הראשי של המים!!!!
וזה בדיוק בדיוק בדיוק מה שקרה עם יוסף!!! יוסף הוא המשביר!! מה פירוש משביר??
הוא ה ש י ב ר ! ! ! ! !
הוא יושב על השיבר הראשי של כל מערכת ההשפעה הגשמית של העולם... ועד עצם היום הזה מי
שיודע... צדיק זה בחינת יסוד... ולכן כל השפעות של הגשמיות שבעולם מסורים ועוברים דרך
הצינור ששמו צדיק יסוד.. ולכן מי שצריך ישועה הולך לבקש ברכה מהצדיק... כי אצל הצדיק
נמצאים השיברים הראשיים להריק השפעות של טובה ופרנסה ורפואה לעולם.
מה יש?? במה זכה יוסף - בחינת צדיק לקבל לידיים את השיבר הראשי של העולם???
כי זה בדיוק הניסיון שהוא עבר... יוסף עמד מול ניסיון אדיר... מול יצרים אדירים... ואיך הוא התגבר
עליהם?? מה נתן לו את הכח בסופו של דבר להתגבר?? הוא עשה חשבון פשוט: הרי לי קוראים
יוסף... ועד כה הרי תמיד שם שמים שגור על פי... כלומר: אני יודע ומבין שכל דבר מגיע מה'...
והנה... כעת אני עומד מול ניסיון קשה... מול יצר אדיר שמגיע אלי... מה זה? מאיפה מגיעה הבעירה
הזו?? וכי היא לא מגיעה מה'...?? ברור שכן!!!! הרי אין עוד מלבדו!!! ואם ככה גם היצרים הכי
שליליים בכבודם ובעצמם... הם בעצמם שייכים לו יתברך!!! הוא כעת מחיה ומהווה את אותו יצר
בוער... ומעתה: אם הוא יתברך מבקש ממני לפרוש מהיצר הזה למענו... אני לא מפסיד כלום!!! אני
לא באמת צריך להתנתק מהיצר הזה... אני בסה"כ עוזב את המים לטובת הידית של הברז... אני
עוזב את הכל... למען קונה הכל... אני פורש מהיצר הזה בשביל להתחבר לשיבר הראשי שממנו הוא
בעצמו מגיע...... לכן זכה יוסף שהוא המשביר... כי זה בדיוק מה שהוא עשה!!!!
הוא פרש מחטא... למה?? מתוך הכרה שהוא מציית כעת ומתחבר לשורש ולשיבר שממנו מגיע החטא... אז זה
מה שהוא קיבל.. זה מה שהמדרש אומר: רשב"ג אומר: יוסף משלו נתנו לו! פיו של דיבר בחטא-- 'ועל פיך
ישק כל עמי', צוארו שלא הרכין לחטא- הרי 'וישם את רביד הזהב על צוארו', ידיו שלא קרבו לחטא-- הרי
'ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה על יד יוסף', רגליו שלא פסעו לחטא-- הרי 'וירכב אותו במרכבת
המשנה אשר לו, מחשבה שלא חשבה בחטא-- תקרא חכמה- הוי 'ויקראו לפניו אברך'..." זה העניין: כשיוסף
התגבר ולא דיבר בחטא, ולא חשב בחטא, מה נתן לו כח?? הוא עשה חשבון... אני לא גולש באינטרנט, למען
מי שכל מה שיש באינטרנט שייך לו באופן בלעדי,. אז אני לא צריך פה להתנתק... אלא רק לטפס לשיבר
הראשי שהוא שורש הכל... ולכן הוא זכה להיות השיבר הראשי!!! זו אמנם עצת חירום!!!! זה נשק בלתי
קונבנציונלי... ולא מומלץ להשתמש איתו מול ניסיונות סטנדרטיים... אבל צריך שיהיה ערכה כזו שמוכנה לכל
תרחיש... צריך לדעת שבסופו של דבר... כל ניסיון קשה... כל יצר שבוער וקשה לך להתנתק ממנו... קח בחשבון
שההתגברות כאן היא לא התנתקות, אלא התחברות לשיבר הראשי שממנו כל דבר טוב בעולם מגיע..
והדברים עמוקים..

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

קום... צא... צא ממצרים... אין לך מה להפסיד...
בפתח הגיליון נשאלה השאלה: מה יש דווקא במכת חושך שבה מתו הרשעים
שבישראל?? למה דווקא המכה הזו היתה שלב ההכרעה?? וכי במכת חושך היו גילויים
מיוחדים שלא היו בשאר המכות???
ההסבר בזה הוא כך: עיקר הקושי של ישראל לצאת ממצרים לא היה בגלל חסרון
אמונה בה'... אלא עיקר הקושי היה להתנתק מהכוחי והעוצם ידי של מצרים... זו היתה
הנקודה!!! וחז"ל מדגישים לנו את זה לאורך כל הדרך... הקושי הגדול של ישראל לא
היה בחסרון החמישים שערי קדושה שלא היו להם... אלא בחמישים שערי טומאה של
מצרים!! שם היה הקושי הגדול.. זה מה שהדביק אותם לאדמת מצרים ולא נתן להם
להתנתק!! וממילא זה המיוחד שבמכת חושך: בכל המכות הקב"ה הראה לישראל
אותות ומופתים... הוא בעיקר הראה להם שהוא יתברך קיים... שאין כמוני בכל הארץ...
כי אני ה' בקרב הארץ... כן... עם זה אין לנו בעיה... ראינו!! הפנמנו!! אבל להתנתק
ממצרים?? מהמצריות שבנו?? פה יושב הקושי הגדול!!!! ואז הגיעה מכת חושך... במכת
חושך עיקר הנקודה היתה שהקב"ה העמיד את ישראל מול החדלון של מצרים... הנה...
חושך אפלה בכל ארץ מצרים... הכל חשוך... הכל מת... לא קמו איש מתחתיו שלושה
ימים... הם לא זזים!! עיניים להם ולא יראו ידיהם ולא ימישון... זהו!! אין בהם כלום... אין
להם מה להציע לך... אז בא... אין לך מה להפסיד... אין במצרים כלום... רק חושך... ואילו
לכל בני ישראל הכל מאיר... היה אור במושבותם... אז בא... בא אחרי ה'...
כאן הגיע נקודת המבחן של עם ישראל...
עד כה... בכל המכות יהודי ראה עד כמה הקב"ה גדול... כן... אבל גם מצרים... מצרים גם
גדולים... סוף סוף אני שקוע במ"ט שערי טומאה של במצרים... ותקוע לי בראש
שמצרים זה הכל... אבל ברגע שהקב"ה מעמיד אותי מול הכלום של מצרים... ואילו לכל
ישראל יש אור במושבותם. כאן הגיע שלב ההכרעה!!! כאן עם ישראל עמדו מול פרשת
דרכים!!!! תחליט: אתה רוצה להשאר בחושך של מצרים... או לצאת לאור של ישראל
במושבותם...? מי שבחר בחושך נשאר בחושך ומי שבחר באור זכה לצאת..
---צריך לדעת שלכל אחד ואחד מאיתנו... יש את גלות מצרים הפרטית שלו... ויש לו
את עשר המכות הפרטיים שהקב"ה מראה לו גילויים שמימיים... ולכל אחד יש את
הפוטנציאל ליציאת מצרים פרטית שהקב"ה מאפשר לו לצאת אם רק ירצה... כן... לכל
אחד מאיתנו... הקב"ה שולח כל מיני סמינרים... עשרת מכות שבהם הקב"ה מראה לנו
אותו... ופונה אלינו דרכם... הנה אני... בא... צא ממצרים ותבחר בי... אבל הכי הכי: לכל
אחד ואחד מאיתנו יש את המכת חושך הפרטית שלו!! שאז!!!! מגיע הפרשת
דרכים!!! לכל אחד ואחד מאיתנו בניסיונות שלו... ובהתמודדויות הפרטיות שלו... יש את
הרגע שבו הקב"ה מראה לו את האפס והכלום שיש בכל העולם... ומאידך: את הטוב
ואת הכל שיש אצלו יתברך... וכעת יש נקודת הכרעה!!! עזוב... עזוב בן אדם עזוב נא...
בא אלי... אין לך מה להפסיד... חוץ ממני הכל חשוך... צא... צא ממצרים...
---
כעת נתרגם את זה למילים פשוטות:
לכל אחד ואחד מאיתנו יש את ההבזקים השמימיים שהקב"ה מחייך אליו משמים
ומוכיח לו ש... שמישהו פה מקשיב לרחשי ליבי... מישהו פה נמצא איתי... ועוזר לי
ברגעים הקשים... אין אחד מאיתנו שלא פוגש את הקב"ה... (אם הוא רק לא מתאמץ להתכש
לזה) כל אחד והסיטואציות שלו...
אבל זה עדיין לא מספיק לנו!!! אותות ומופתים זה עדיין לא מספיק לצאת ממצרים...
כי עדיין!!! גם אחרי שהקב"ה פה... ואני ראיתי בעיניים שלי השגחה פרטית... אבל עדיין..
יש את הכוחי ועוצם ידי של מצרים... יש לכל אחד מאיתנו כל מיני דעות קדומות,
שתקוע לנו בראש שכך וכך זה פסגת האושר... ותקוע לנו בראש שככה זה החיים... וזה
המזל... ואין מה לעשות... ופה אנחנו נתקעים!! אנחנו נדבקים לריצפה הזו כ"כ חזק...
שגם אם הקב"ה מופיע עלינו עם מסוק ושולח לנו חבל הצלה... בואו אלי... אבל עדיין
הריצפה שבא אנחנו דבוקים בה חזקה מהכל!!! ואז הקב"ה שולח מכת חושך!!! הקב"ה
מנפץ לנו כל מיני מיתוסים... כל מיני מושגים שחשבנו ששם נמצא כל הבטחון וכל
האושר וכל ההצלחה... פתאום הכל מתרסק לנו מול העיניים.. .ואז!!! אז אנחנו מתפנים
להישאב אליו יתברך בטבעיות... מה שהפריע עד כה זה לא חוסר הכרה בו יתברך... אלא
ההיצמדות לדברים אחרים...
אני אתן לך דוגמא בנימה אישית: פעם סבלתי מאיזה מיחוש כרוני... דרשתי ברופאים ואף אחד
לא עזר לי... עד שיום אחד הגעתי לרופא מאוד מאוד רציני... שמאוד קשה להתקבל אצלו וזה גם
עולה הרבה מאוד כסף... והוא במקום!!! איבחן את הבעיה ואמר בפסקנות שזה כך וכך... וצריך
לעשות כך וכך... וזהו!!! ותכל'ס... בשטח שום דבר... הוא לא עזר לי בכלל.. הבעיה רק הלכה
והחמירה.. ומה יהיה הסוף???
עכשיו... אני יהודי טוב... אני יודע שיש בורא עולם ואני יודע שאפשר להתפלל... ויש לי גם ניסיון
רב עם תפילות שמתקבלות. אבל לא!!! הפעם משום מה לא הייתי פנוי נפשית להתפלל!! הפעם
לא הצלחתי להאמין מספיק בכח התפילה!!! ולמה?? היה חסר לי באמונה בה'?? היה חסר לי
באמונה בכח התפילה?? לא!! ממש לא!!!
אז מה כן??? המפלצת הזו ששמה מערכת הבריאות הממסדית! שישבתי מול פרופסור מדופלם
עם קרחת ועם כתונת הלבנה ועם כתב חרטומים... שמדבר בבטחון עצמי ובפסקנות ומסביר
בשפה קולחת שיש לך בעיה כך וכך וכך... אז מה אני אעשה... מה יש לי להתפלל.. הרי הרופא
כבר אמר שזה כך וכך... והפתרון הוא כך כך... אז מה יש כבר להתפלל?? עד שיום אחד הקב"ה
עשה איתי חסד... והלכתי לאותו רופא לביקור חוזר... ואז קרתה לו איזה טעות!!! אבל ממממזה
טעות... הוא טעה בטעות גסה בדברים שאפילו תינוקות מתמחים של בית רבן יודעים אותו..
בשניה שעמדתי מול הטעות המחדלית שלו!!! באותו רגע איבדתי בו כל אימון... ויצאתי החוצה
ומיד נשאתי עיני השמיימה... אבאלע... תעזור לי... רק אתה יכול לעזור לי... והתחלתי להתפלל
לה'... ותוך ימים ספורים הכל הסתדר מעצמו...
מה?? מה קרה?? איך פתאום הכל השתנה?? פשוט מאוד: עד כה גם ידעתי שהקב"ה
עוזר... לא היו חסרים לי אותות ומופתים במשך החיים שה' עוזר... אבל הפעם זה לא
הספיק לי!! כי האמונה העיוורת באיבחון של הרופא עם הבטחון העצמי הדביקה אותי
לריצפה שלו ולא איפשרה לי לישא עיניים לשמים... מה היה חסר לי?? מכת
חושך!!!
ואז הקב"ה העמיד אותי מול מכת חושך... מה פירוש?? הוא העמיד אותי מול
האפסיות של הרופא... מול טעות כ"כ פשוטה של אותו רופא שרק הראה לי עד
כמה "לא קמו איש מתחתיו שלושה ימים..." ברגע שעמדתי מול החדלון של
הרופא... אוטומטית!! נשאבתי חזרה בשיא הטבעיות למקור- לאבי שבשמים
והישועה כצפוי לא איחרה לבא..
---
בינינו... אם לא יורדים גשמים... מה מפריע לנו לזעוק לה'?? מה מפריע לנו לישא
עיניים מתחננות לה'... אנא.. .תשלח לנו גשם?? וכי חסר לנו אמונה?? אנחנו לא
מספיק בטוחים שהקב"ה הוא זה שיכול להוריד גשם??? לא!! אמונה לא חסר
לי!!!! אתה יודע מה כן חסר לי??? זה שאני מתקשר למזג אויר... ושם החזאי אומר
בפסקנות ובבטחון עצמי מופרז שגשם לא הולך לרדת בשבוע הקרוב... ברגע שאני
שומע כזה משפט בכזו רהיטות... אני כבר לא מסוגל להתפלל על גשם בשבוע
הקרוב... גם אם אני מתפלל אני מרגיש שהמשחק מכור מראש... כי החזאי הרי
אמר שלא... זה לא שאני לא מאמין בה'... אלא אני יותר מידי משוכנע מדברי
החזאי... מה הקב"ה עושה??? עושה מכת חושך!!! ומשדד את כל מערכת השמים...
ופעם אחר פעם כל החזאים טועים ובגדול... ו"לא קמו איש מתחתיו שלושה
ימים..." וברגע שזה קורה... פתאום בקלי קלות אני זז ימינה ופונה רק לקב"ה... כי
בקב"ה לא היה קשה לי להאמין.. רק הם הפריעו לי... ברגע שהגיע מכת חושך והם
לא קמו איש מתחתיו... אוטומטית אני נושא עיניים לשמים...
לכן מכת חושך היא כ"כ דומיננטית!!!! לכן היא שלב ההכרעה!!
---
לכל אחד מאיתנו יש את הדמות הזו... ש... שאני בונה עליו... שהוא יפתור את כל
הבעיות פרנסה... הוא יעזור לי... ממנו תבא הישועה... ואז לפתע מגיעה האכזבה
הגדולה... ואתה מגלה פתאום שהוא גבר לא יוכל להושיע... ואתה כעת מתוסכל
מאוד...
אבל לא!!! קח בחשבון שדווקא כאן מתחילה התפנית!! למה?? כי אתה כעת עומד
מול מכת חושך... הקב"ה מחשיך את כוחות הטבע מולך... מראה לך ש"לא קמו
איש תחתיו" בשביל שתזוז ימינה... בשביל שתפנים שאם "אל תבטחו בנדיבים בבן
אדם שאין לו תשועה.." הרי למה אין לו תשועה?? רק בשביל שאני אפנים ש"אשרי שא-ל
יעקב בעזרו שברו על ה' אלוקיו."
---
ומכת חושך יכולה גם לקרות בייחס לחברים הרעים שאתה לא מסוגל להתנתק
מהם... כי הם כאלו נחמדים... והם מזה זזזורמים איתי... ואפילו שאתה מצידך
אוחז ברמה רוחנית יותר מהם... אבל אתה לא מסוגל לעצור את הקשר הלא בריא
הזה... והנה!!! יום אחד הקב"ה מסכסך מצרים במצרים.. והביא עליך איזה מכת
חושך... הם יצאו לטיול בלעדיך... הם נסעו כל החברה יחד... והשאירו אותך לבד
ולא עדכנו אותך... אתה נעלב עד עמקי נשמתך ולא יודע מאיפה זה נחת עליך...
אבל הההלו... קח בחשבון שיש פה איזה מכת חושך!!!! הקב"ה מראה לך את
הפרצוף האמיתי של חברים מהסוג הזה... "נראים כאוהבים בשעת הנאתן ואין
עומדים לו לאדם בשעת דחקו..." החברים מסוג של נהנתנות הם החברה הכי
בוגדת שקיימת בעולם... ("לתאווה יבקש נפרד..." תאווה מכריחה פירוד ואכמ"ל..) כל זמן
שאתה ריווחי.. שאתה נחמד.. שאתה בקטע... הם חברים שלך... אבל ברגע שאתה
לא מספק את התוצרת... ברגע שיש לך איזה מצוקה... הם האחרונים שיעמדו
לצידך... הקב"ה שלח לך כרגע מכת חושך!!! הראה לך מדגם קטן של בגידה
מהחברים מהסוג הזה... כדי שתזוז ימינה... כדי שתעזוב אותם בעוד מועד...
ותחפש לעצמך חברים טובים באמת... המכת חושך הזו היא צומת חשובה
בחייך!!!! במקום להיות מתוסכל... תקפוץ על הפרשת דרכים ותבין שאין לך מה
לחפש בחברה הזו... טוב לא יהיה לך איתם...
---הרבה אנשים שואלים: מאיפה אני יודע שאני עושה את האמת?? מי אמר...
אולי אני טועה בדרך שלי... ובגדול?? התשובה היא: בשביל זה הקב"ה עושה
לפעמים מכת חושך!!!! כלומר: כל דבר שהוא באמת שקר.. יום אחד הקב"ה עושה
מכת חושך ומסמן את השקר על פני השטח... (איך בדיוק...?? תסמוך על הקב"ה...) ומראה
בצורה מוחשית וברורה כשימלה שהערך הזה שחשבת שהוא ערכי ואמיתי וישר
והגון... הרי "לא קמו איש תחתיו שלושה ימים.."!!! ואתה רואה כעת בעיניך שזה
שקר... וכאן מתחילה הפרשת דרכים האישית שלך... האם להתעקש ולדבוק בשקר
הזה למרות שכעת מחוור לי כשמלה שזה שקר.. או לזוז ימינה ולהבין עניין...
להבין שיד ההשגחה צובעת ומסמנת מידי פעם את השקר בצבע שחור ובחושך...
כדי שמי שמחפש את האמת... יזהה שכוונותיו רצויים אבל מעשיו אינם רצויים...
---
קנית מכשיר לא כשר. היתה לך כוונה טובה. רצית להגיע בקלות למשרדי
הממשלה ואז תוכל לעזור להורים בכל מיני בירוקרטיות... אבל יום אחד הקב"ה
העמיד אותך מול מכת חושך!!! ומצאת את עצמך יושב ויושב ויושב מול המכשיר
הזה... וכשהוצאת לראשונה את הראש ממנו מצאת את עצמך בשעה שש בבוקר...
בום!!!! נבהלת מעצמך!!! קלטת שמשהו פה לא תקין!!! (נקטתי בדוגמא הכי עדינה...
לאיבוד שליטה הכי עדין שיכול לקרות לך בעקבות אותו מכשיר... אבל די לחכימא בחכימא...) אתה
עומד כעת מול מכת חושך!!! מול השליטה בעצמך שהיית בטוח שיש לך והנה...
הנה אתה מגלה שאתה לא יותר טוב מכל אלו ש"לא קמו איש מתחתיו שלושה
ימים." במקום להיות בהלם בעצמך... ולהמשיך לטמון את הראש באדמה... קח
עכשיו כוס מים. עכשיו!! תברך שהכל, חצי כוס תשתה.. ובחצי כוס השניה תטביל
את המכשיר... ולכל בני ישראל היה אור במושבותם רוץ מהר להתפלל שחרית.. (אל
תחכה למחר... תעשה את זה עוד היום... כי היום אתה עוד היהודי שעומד מחוץ למכת חושך ויכול עוד
לבחור לאן הוא רוצה לפנות!!! אבל מהר מאוד אתה יכול למצא את עצמך בתוך המכת חושך... בתוך
הלא קמו איש תחתיו... ודו"ק...)

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

סיפור לשבת



הגיע הזמן לשחרר את העבדים




אני פשוט לא בן אדם היום. אני לא מסוגל לתפקד כבר כמעט שלושה ימים. אל תשאל מה קרה לי. יותר טוב שלא תשאל. זה פשוט אסון.
אתה בכל זאת רוצה לדעת מה קרה, למה אני כבר לא בנאדם כמעט שלושה ימים.
אז ככה.

קודם כל כבר שלושה ימים שאין לי אינטרנט. הנתב האלחוטי שמחבר בין המחשב לראוטר ומאפשר לי גלישה ברשת התקלקל. מה שאורמר שכבר שלושה ימים שאין לי קשר עם העולם. אני לא יכול לצ'טט, אני לא יכול לתקשר במסנג'ר או באי.סי.קיו. אני לא מסוגל לקבל מיילים. ולך תדע מה מחכה לי שם. יכול להיות שיש שם הודעות חשובות מאוד. אני לא יכול להיכנס לפורומים. אין לי אפשרות לקרוא חדשות. אני לא מצליח להתעדכן בכלום.
יש פלאפון אתה אומר. אה? אז זהו שאין.

כאילו במכה מכוונת משמים נעלם לי גם הפלאפון, אני כבר יומיים וחצי מחפש אותו. ואין פלאפון. ושתבין טוב. בשבילי זה אסון בלי פלאפון. אין לי אפשרות להוציא שיחות. אין לי אפשרות לקבל שיחות. ובטח כל העולם ואשתו מחפשים אותי, ולך תדע איזה הודעות חשובות מחכות לי בתא הקולי. והכי גרוע זה שאני לא יכול לסמס. אין פלאפון אין אס.אמ.אס. אין כלום. וגם לגלוש דרך הפלאפון אני לא יכול. כי הוא פשוט נעלם. ככה הייתי לפחות גולש דרכו במקום דרך המחשב. ועכשיו אין לי אותו. ואין לי את האינטרנט. ואני תקוע כאילו הייתי גר על אי בודד בלי כלום.

אני משתגע אני אומר לך. אני פשוט משתגע.

ומה שהכי גרוע זה מה שרץ לי בראש. פתאום באות לי כל מיני מחשבות מוזרות. אני אומר לך אף פעם לא הייתי מסוג האנשים שחושבים. אני מה אני אגיד לך. אני בן אדם זורם. אני אוהב שהחיים שלי נוסעים. אני אוהב לתקשר. אני אוהב לעבוד. אני אוהב להיות עסוק. אני לא מהאנשים האלה שיש להם זמן לחשוב. למי בכלל יש זמן לחשוב.

ופתאום אני אומר לך. זה נהיה ממש מפחיד. אני לא מכיר את עצמי, ממתי יש לי מחשבות. בקושי חלומות. ורצות לי כל הזמן מחשבות, פתאום אני חושב על עצמי, על החיים שלי, על החברים שלי, על העולם שלי. תשמע, זה מה זה מפחיד אותי.

וגם, שתדע לך, הבוקר היה הכי גרוע. לא היה לי את הקפה שלי. נשברה הצנצנת והחתול שלי נדלק על הקפה ואכל את הכול. אני אומר לך זה היה ממש גרוע. אני לא מסוגל לחיות כשאין לי את הדברים שאני צריך. אני לא בן אדם אני.

תראה איך אני נראה. טוב אני חייב לרוץ לקנות פלאפון חדש. אני אדבר אתך אחר כך. אולי אני כבר ארגיש בנאדם. תסמס לי. ביי.



נשמע נורא. נכון?

אז הנה קטע יותר נורא, מתוך ספרו של פרדריק דאגלס 'סיפורו של עבד אמריקני', סיפור אמיתי של עבד:
'בזמן הפנוי הזה התגנבו לראשי שוב אותן מחשבות ישנות על חירות.... שמתי לב לכך במהלך כל חיי כעבד – בכל פעם שמצבי השתפר, במקום שתגבר שביעות רצוני, התגברה תשוקתי להיות חופשי, והתחלתי לחשוב על תוכניות לרכוש את חירותי. גיליתי שכדי שעבד יהיה מרוצה, חייבים למנוע ממנו לחשוב. חייבים לערפל את ראייתו המוסרית והשכלית ולקעקע ככל שניתן את כוח ההיגיון שלו. הוא חייב לאבד את היכולת שלו למצוא חוסר עקביות בעבדות. הוא חייב להאמין שהעבדות היא צודקת. ואפשר להביאו לידי כך רק כשהוא מפסיק להיות אדם'.

האם זה מה שאנחנו? עבדים?

האם אנחנו כל כך עסוקים בקטנות ובזוטות. מכורים לקפה ולעיתון, לטלפון ולמחשב, לתיק ולמכונית, שאין לנו זמן לחשוב.
ומי יודע מה יקרה אם נתחיל לחשוב. אולי נגלה שאנחנו לא יודעים מה זה לחיות. אולי זה מה שמפחיד אותנו.

מהטמה גנדהי, הלוחם הגדול למען החירות אמר פעם: 'מרגע שעבד גומר אומר בנפשו שלא יהיה עוד עבד, נושרים ממנו כבליו. הוא משחרר עצמו ומראה הדרך לאחרים. חירות ועבדות הם מצבים נפשיים.'

העבדות היא מצב נפשי. כשאדם הוא שפל בעיניו הוא יחוש עבד גם כבן חורין. כשאדם הוא בן חורין הוא יכול להיות עבד מבחירה ולהרגיש בן חורין.

בפרשה מצווה התורה על האדונים לשחרר את העבדים העבריים מכבלי העבדות בשנת היובל. אסור לתת להם להיות עבדים, אסור לכבול את חירות נפשו ומחשבתו של האדם, חובה עליהם לתת לעבדים להכיר שיש בהם נפש ונשמה, ושהם יצירי כפיו של הקדוש ברוך הוא, ושהדבר היחיד אליו הם משועבדים הוא רצונו של ה':

'כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם'.
צאו וראו מה כתב על כך המשורר הדגול רבי יהודה הלוי:

עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם –
עֶבֶד ה' הוּא לְבַד חָפְשִׁי:
עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ
'חֶלְקִי ה'!' אָמְרָה נַפְשִׁי.

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

מבט אל החיים


אלחנן אביטן

מקדש הקופים



רועי הביט סביבו בתסכול הולך וגובר. הוא עמד במרכז השוק של אורוויל וניסה לחפש חנות שבה יוכל למצוא מטען חדש למכשיר הנייד. הרוכלים המקומיים התקבצו סביבו וניסו להציע לו את מרכולתם באנגלית עילגת. הוא חזר על ההסבר בפעם המאה לרוכל התורן, שהיה בטוח שרועי ימצא אך ורק אצלו את מה שהוא מחפש.

'אתה יודע מה זה מטען לפלאפון? כזה שמחברים אותו לקיר. יש לך משהו כזה?' הוא חזר שוב תוך כדי שהוא לא מתעייף להבהיר את הבקשה בתנועות ידיים נמרצות. הרוכל חייך לעברו ושלף מתיק בלוי מזלג חשמלי חלוד לחימום מים. 'תודה, אני לא צריך!' דחה שוב רועי באכזבה את היד המושטת לעברו. כבר יומיים שהוא מסתובב בחיפושים אחרי מטען לאייפון שלו ולא מוצא שום דבר שמזכיר את המטען המבוקש. הם הגיעו להודו לטיול של אחרי הצבא, כדי לברוח מהמשפחה, מהסביבה, למלא את השעמום הגובר בתוכן שונה במקצת. אבל הוא לא חשב לרגע שימצא את עצמו תקוע באמצע השוק ללא הפלאפון שלו.

אמנם הוא נסע בשביל להתנתק קצת מהחברה. 'לאפס' קצת את הראש, אבל המציאות הוכיחה שגם באמצע טיול הוא לא מסוגל להתנתק, כל שעה עגולה הוא חייב לכתוב סטטוסים בפייסבוק, לצייץ בלי סוף בטוויטר שלו, וכמובן לא לפספס שום תמונה שאפשר לצלם ולשלוח לרשימת התפוצה שלו בוואטסאפ, דווקא עכשיו בטיול הוא הפך להיות הפופולארי מכולם. למרות שהוא החליט לשנות אווירה. כדי להתנתק מההוויה הישראלית הלחוצה. הוא נשאר מחובר לאייפון כל הזמן. בתחילה הוא חשב שאולי מול נופים מרהיבים ועוצרי נשימה, מבנים עתיקים ומנטליות חיים אחרת לחלוטין, החיים שלו קצת יירגעו מהלחץ האינסופי. כך שלאחר חודש הוא ימצא את עצמו עם בגדים מרושלים, ואיזו חולצת טריקו של 'מזגני אבי' שידעה ימים טובים יותר ותרמיל ענק, כמו עוד אלפי ישראלים שהלכו לשכוח את עצמם בהודו, הולך לחפש קצת 'רוחניות' ומשמעות אחרת לחיים.

הם הגיעו במהלך הטיול למקומות שהקדמה פסחה עליהם בעשרות שנים, הסתובבו בכפרים נידחים ויערות עד עבותים, פסעו מטראק לטראק, מחפשים חוויות מעניינות. הודו הציעה שפע של חוויות אינסופיות בכל הצורות והצבעים. רועי לא היה מסוגל לפספס רגעים יפים כל כך ובשונה משאר החבר'ה שנהנו מכל רגע, הוא היה עסוק בלתעד כל חוויה.

'לא באת לכאן להתנתק? אז מה עשית אם הבאת איתך לכאן את הפייסבוק והטוויטר?' שאל חגי בחיוך מושחז ורועי נאנח, הפלאפון כבר הפך לשנוא נפשם של החברים ורועי כבר חשש שאחד מהם יעשה סוף לתיעוד ויעלים לו את האייפון. לאחר שנאבד לו המטען ורועי מצא את עצמו מסתובב ומנסה להסביר לרוכלים המקומיים מהו מטען, התייאשו ממנו חבריו והודיעו לו שהם הולכים לטייל באחד האתרים הסמוכים.

רועי התייאש מלמצוא מטען, והתיישב בפינת הרחוב כשהאייפון בידו, בוהה בהמולת הרחוב. הודי זקן בעל זקן מדובלל ניגש אליו ושאל האם ירצה להצטרף אליו לסיור באזור, רועי שהבין שהסיור עדיף לו מההמתנה לחבריו, הצטרף אליו בתסכול. הוא לא יכל בלי האינטרנט והרגיש שהוא כבר 'חייב' לראות מה הגיבו החבר'ה על הסרטון האחרון.

לאחר הליכה ממושכת נגלה לפניו בניין ענק בעל שמונה קומות. רועי הביט סביבו המום, אלפי קופים התרוצצו סביב הבניין בצווחות מחרישות אוזניים. 'זהו מקדש הקופים, כאן חיים הקופים עם בני האדם בהרמוניה מושלמת' הסביר הזקן והזמין אותו אל תוך הבניין.

'בחיים לא ראיתי כמות כזאת של קופים' אמר רועי והביט סביבו מוקסם. הוא הושיט את היד אינסטקטיבית לכיסו והוציא את הפלאפון כדי להסריט 'שכחתי, נגמרה לי הבטרייה' נזכר רועי כשלפתע נחטף המכשיר מידיו. הוא הבחין בקוף צעיר שדילג בזריזות כשבידיו המכשיר. 'תעשה לי טובה, תדאג שהוא יחזיר לי אותו' צרח רועי והצביע על הפלאפון שבידיו של הקוף. הזקן הסתובב אחורנית והצביע על שלט פליז צהוב שהיה על הקיר 'זהירות קופים! נא לשמור על החפצים'. 'אני מוכן לשלם לך כסף, רק תוציא ממנו את המכשיר' התחנן רועי.

'אני מצטער, אני לא יכול לעזור...' השיב הזקן. תחושת ייאוש פשטה בליבו של רועי, הוא נמצא באמצע שום מקום, חבריו עזבו אותו והוא נמצא ללא צינור התקשורת עם העולם שבחוץ. הוא הביט סביבו בהשלמה ונפרד בליבו סופית מהאייפון. כשקלט בזווית העין קטטה של חבורת קופים, הוא צפה בהם בהנאה, נהנה לראות אותם מתקוטטים. רועי התקרב לקופים ונהנה ללחוץ את ידיהם, לשחק ולהשתעשע עימם. התבונן בכללי החברה ובמשחקי הקופים, הוא הרגיש שלווה פושטת בליבו, פתאום הוא חש שונה במקצת, הוא שם לב שרק כעת הוא מתחיל לחוות את תחושת הרוגע של הודו. 'פעם ראשונה שאני שם לב, לרוגע שקיים כאן' פנה רועי אל הזקן בחיוך.

'מה נראה לך הודו זה תמונות? הודו, זה תרבות, סגנון, זו זווית ראייה לעולם אחר...' הטיח בו הזקן. 'אתה רואה את הקוף הזה, אתה מזהה אותו?'

'לא, אני לא מזהה' השיב רועי. 'תסתכל טוב, הוא מחזיק ביד את המכשיר שלך' אמר הזקן. 'איך אני מוציא ממנו את המכשיר?' שאל רועי בתסכול. 'תן לו אגוזים, תכבד אותו במשהו והוא יחזיר לך אותו...'

רועי פנה למוכרי האגוזים שבפינה, קנה חבילה, הניח אותה לפני הקוף הטרדן וציפה לקבל ממנו את המכשיר בחזרה. הקוף עט על חבילת האגוזים בשמחה, והניח את המכשיר לפניו כשהוא פתוח, ללא הבטרייה. רועי חטף את המכשיר אבל הקוף המשיך להחזיק בידיו את הבטרייה. 'תן לי את הבטרייה' צעק רועי בזעם. אבל הקוף לא התרגש במיוחד, הוא דילג לצד השני ורועי הבחין כיצד מניח הקוף את הבטרייה בידיהם הפשוטות של חבריו מהצד השני...

'תחזירו לי את הבטרייה!' צווח רועי בעוד חבריו נפנפו בתנועת ניצחון בבטרייה שבידיהם. 'המטען כבר אצלנו, עכשיו תשכח גם מהבטרייה, אין יותר אינטרנט, תתחיל לחיות גם בלי הפלאפון. את הבטרייה תקבל רק כשנחזור לישראל...'



***



לראשונה בחייו רועי נאלץ לעזוב את ההרגלים והשגרה. אמנם בכוח - בזכות החברים הטובים שלו, אבל הוא התחיל להבחין בעולם חדש מסביבו.

בוא נעזוב את השגרה אפילו למספר רגעים, נתבונן בכל הסובב אותנו, בעולם המופלא שבטבע בחיים האמיתיים המבצבצים בכל פינה. נתבונן בהשגחה הפרטית האופפת אותנו, ונקבל משמעות לחיים. וכל דבר שנעשה בחיינו יראה לנו בצורה ערכית ואמיתית...

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

מבט אל החיים


אלחנן אביטן

מקדש הקופים



רועי הביט סביבו בתסכול הולך וגובר. הוא עמד במרכז השוק של אורוויל וניסה לחפש חנות שבה יוכל למצוא מטען חדש למכשיר הנייד. הרוכלים המקומיים התקבצו סביבו וניסו להציע לו את מרכולתם באנגלית עילגת. הוא חזר על ההסבר בפעם המאה לרוכל התורן, שהיה בטוח שרועי ימצא אך ורק אצלו את מה שהוא מחפש.

'אתה יודע מה זה מטען לפלאפון? כזה שמחברים אותו לקיר. יש לך משהו כזה?' הוא חזר שוב תוך כדי שהוא לא מתעייף להבהיר את הבקשה בתנועות ידיים נמרצות. הרוכל חייך לעברו ושלף מתיק בלוי מזלג חשמלי חלוד לחימום מים. 'תודה, אני לא צריך!' דחה שוב רועי באכזבה את היד המושטת לעברו. כבר יומיים שהוא מסתובב בחיפושים אחרי מטען לאייפון שלו ולא מוצא שום דבר שמזכיר את המטען המבוקש. הם הגיעו להודו לטיול של אחרי הצבא, כדי לברוח מהמשפחה, מהסביבה, למלא את השעמום הגובר בתוכן שונה במקצת. אבל הוא לא חשב לרגע שימצא את עצמו תקוע באמצע השוק ללא הפלאפון שלו.

אמנם הוא נסע בשביל להתנתק קצת מהחברה. 'לאפס' קצת את הראש, אבל המציאות הוכיחה שגם באמצע טיול הוא לא מסוגל להתנתק, כל שעה עגולה הוא חייב לכתוב סטטוסים בפייסבוק, לצייץ בלי סוף בטוויטר שלו, וכמובן לא לפספס שום תמונה שאפשר לצלם ולשלוח לרשימת התפוצה שלו בוואטסאפ, דווקא עכשיו בטיול הוא הפך להיות הפופולארי מכולם. למרות שהוא החליט לשנות אווירה. כדי להתנתק מההוויה הישראלית הלחוצה. הוא נשאר מחובר לאייפון כל הזמן. בתחילה הוא חשב שאולי מול נופים מרהיבים ועוצרי נשימה, מבנים עתיקים ומנטליות חיים אחרת לחלוטין, החיים שלו קצת יירגעו מהלחץ האינסופי. כך שלאחר חודש הוא ימצא את עצמו עם בגדים מרושלים, ואיזו חולצת טריקו של 'מזגני אבי' שידעה ימים טובים יותר ותרמיל ענק, כמו עוד אלפי ישראלים שהלכו לשכוח את עצמם בהודו, הולך לחפש קצת 'רוחניות' ומשמעות אחרת לחיים.

הם הגיעו במהלך הטיול למקומות שהקדמה פסחה עליהם בעשרות שנים, הסתובבו בכפרים נידחים ויערות עד עבותים, פסעו מטראק לטראק, מחפשים חוויות מעניינות. הודו הציעה שפע של חוויות אינסופיות בכל הצורות והצבעים. רועי לא היה מסוגל לפספס רגעים יפים כל כך ובשונה משאר החבר'ה שנהנו מכל רגע, הוא היה עסוק בלתעד כל חוויה.

'לא באת לכאן להתנתק? אז מה עשית אם הבאת איתך לכאן את הפייסבוק והטוויטר?' שאל חגי בחיוך מושחז ורועי נאנח, הפלאפון כבר הפך לשנוא נפשם של החברים ורועי כבר חשש שאחד מהם יעשה סוף לתיעוד ויעלים לו את האייפון. לאחר שנאבד לו המטען ורועי מצא את עצמו מסתובב ומנסה להסביר לרוכלים המקומיים מהו מטען, התייאשו ממנו חבריו והודיעו לו שהם הולכים לטייל באחד האתרים הסמוכים.

רועי התייאש מלמצוא מטען, והתיישב בפינת הרחוב כשהאייפון בידו, בוהה בהמולת הרחוב. הודי זקן בעל זקן מדובלל ניגש אליו ושאל האם ירצה להצטרף אליו לסיור באזור, רועי שהבין שהסיור עדיף לו מההמתנה לחבריו, הצטרף אליו בתסכול. הוא לא יכל בלי האינטרנט והרגיש שהוא כבר 'חייב' לראות מה הגיבו החבר'ה על הסרטון האחרון.

לאחר הליכה ממושכת נגלה לפניו בניין ענק בעל שמונה קומות. רועי הביט סביבו המום, אלפי קופים התרוצצו סביב הבניין בצווחות מחרישות אוזניים. 'זהו מקדש הקופים, כאן חיים הקופים עם בני האדם בהרמוניה מושלמת' הסביר הזקן והזמין אותו אל תוך הבניין.

'בחיים לא ראיתי כמות כזאת של קופים' אמר רועי והביט סביבו מוקסם. הוא הושיט את היד אינסטקטיבית לכיסו והוציא את הפלאפון כדי להסריט 'שכחתי, נגמרה לי הבטרייה' נזכר רועי כשלפתע נחטף המכשיר מידיו. הוא הבחין בקוף צעיר שדילג בזריזות כשבידיו המכשיר. 'תעשה לי טובה, תדאג שהוא יחזיר לי אותו' צרח רועי והצביע על הפלאפון שבידיו של הקוף. הזקן הסתובב אחורנית והצביע על שלט פליז צהוב שהיה על הקיר 'זהירות קופים! נא לשמור על החפצים'. 'אני מוכן לשלם לך כסף, רק תוציא ממנו את המכשיר' התחנן רועי.

'אני מצטער, אני לא יכול לעזור...' השיב הזקן. תחושת ייאוש פשטה בליבו של רועי, הוא נמצא באמצע שום מקום, חבריו עזבו אותו והוא נמצא ללא צינור התקשורת עם העולם שבחוץ. הוא הביט סביבו בהשלמה ונפרד בליבו סופית מהאייפון. כשקלט בזווית העין קטטה של חבורת קופים, הוא צפה בהם בהנאה, נהנה לראות אותם מתקוטטים. רועי התקרב לקופים ונהנה ללחוץ את ידיהם, לשחק ולהשתעשע עימם. התבונן בכללי החברה ובמשחקי הקופים, הוא הרגיש שלווה פושטת בליבו, פתאום הוא חש שונה במקצת, הוא שם לב שרק כעת הוא מתחיל לחוות את תחושת הרוגע של הודו. 'פעם ראשונה שאני שם לב, לרוגע שקיים כאן' פנה רועי אל הזקן בחיוך.

'מה נראה לך הודו זה תמונות? הודו, זה תרבות, סגנון, זו זווית ראייה לעולם אחר...' הטיח בו הזקן. 'אתה רואה את הקוף הזה, אתה מזהה אותו?'

'לא, אני לא מזהה' השיב רועי. 'תסתכל טוב, הוא מחזיק ביד את המכשיר שלך' אמר הזקן. 'איך אני מוציא ממנו את המכשיר?' שאל רועי בתסכול. 'תן לו אגוזים, תכבד אותו במשהו והוא יחזיר לך אותו...'

רועי פנה למוכרי האגוזים שבפינה, קנה חבילה, הניח אותה לפני הקוף הטרדן וציפה לקבל ממנו את המכשיר בחזרה. הקוף עט על חבילת האגוזים בשמחה, והניח את המכשיר לפניו כשהוא פתוח, ללא הבטרייה. רועי חטף את המכשיר אבל הקוף המשיך להחזיק בידיו את הבטרייה. 'תן לי את הבטרייה' צעק רועי בזעם. אבל הקוף לא התרגש במיוחד, הוא דילג לצד השני ורועי הבחין כיצד מניח הקוף את הבטרייה בידיהם הפשוטות של חבריו מהצד השני...

'תחזירו לי את הבטרייה!' צווח רועי בעוד חבריו נפנפו בתנועת ניצחון בבטרייה שבידיהם. 'המטען כבר אצלנו, עכשיו תשכח גם מהבטרייה, אין יותר אינטרנט, תתחיל לחיות גם בלי הפלאפון. את הבטרייה תקבל רק כשנחזור לישראל...'



***



לראשונה בחייו רועי נאלץ לעזוב את ההרגלים והשגרה. אמנם בכוח - בזכות החברים הטובים שלו, אבל הוא התחיל להבחין בעולם חדש מסביבו.

בוא נעזוב את השגרה אפילו למספר רגעים, נתבונן בכל הסובב אותנו, בעולם המופלא שבטבע בחיים האמיתיים המבצבצים בכל פינה. נתבונן בהשגחה הפרטית האופפת אותנו, ונקבל משמעות לחיים. וכל דבר שנעשה בחיינו יראה לנו בצורה ערכית ואמיתית...

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

דברי כ"ק האדמו"ר רבי דוד אבוחצירא שליט"א:

רוצה ישועה? שבור אייפון!



אמר לי רבי דוד אבוחצירא: "תאמר להן, שייפרדו מהמכשירים הטמאים שיש להן (אייפון וכדומה), אם הן רוצות להתארס"  החלטתי לנסוע לרבי דוד לבשר לו על ההצלחה. נכנסתי לרב ובידי השקית עם האייפונים. רבי דוד התרגש עד דמעות, ובירך את הבנות, שכולן יתארסו עד ט"ו באב. ואכן הלא יאומן קרה! 25 בנות התארסו עד י' באב. נותרה הבת האחרונה בקבוצה. והנה, בליל ט"ו באב גם היא זכתה להתארס, כאשר רבי דוד אבוחצירא בכבודו ובעצמו משתתף באירוסיה.




הרה"ג חיים זאיד שליט"א, רבה של שכונת פרדס כץ בבני ברק, ומרצה ליהדות בתיכונים ברחבי הארץ, במעשה מדהים, בבחינת "לא יאומן כי יסופר": "בחודש תמוז אשתקד, קבוצת בנות רווקות מבוגרות חפצו לשבות יחדיו ברובע היהודי בירושלים. הקבוצה מנתה 26 בנות, כשהקטנה מביניהן בגיל 30, והשאר מבוגרות יותר... מארגנת הקבוצה התקשרה אלי, ובקשה ממני לבא עם משפחתי ולהנעים להן את השבת בדברי תורה וחיזוק. הסכמתי".

"ביום חמישי נכנסתי להתייעצות עם המקובל הרב דוד אבוחצירא שליט"א מנהרייה. וספרתי לו, שאני אמור למסור הרצאה לקבוצת בנות מבוגרות מעוכבות שידוך. שאלתי הייתה, מה למסור לבנות בשם הרב, על מנת לחזק את רוחן, שלא ייפלו בייאוש ח"ו, לאחר שלא מצאו את זיווגן כל כך הרבה זמן? אמר לי רבי דוד אבוחצירא: "תאמר להן, שייפרדו מהמכשירים הטמאים שיש להן (אייפון וכדומה), אם הן רוצות להתארס". שמעתי את הדברים, ולרגע הייתי נבוך, כיון שלא היה מדובר בבנות דתיות, אלא בבנות מתקרבות ומטה, וכיצד שייך לדבר איתן על כך?!"

"השבת התנהלה ברוגע. בסעודה הראשונה ניסיתי למצוא קישור בהרצאה לעניין המכשירים הטמאים, אך לא עלתה בידי. גם בסעודה השנייה נאמרו דברי תורה ומעשיות, אולם לא נמצאה ההזדמנות לשוחח עימהן על המכשירים. לאחר ההבדלה במוצאי שבת, ביקשתי מהבנות רשות לומר להן מספר משפטים לסיום. ואז זרקתי את הפצצה לחלל האוויר: "בנות יקרות, יש לי הפתעה עבורכן! הייתי אצל המקובל רבי דוד אבוחצירא, והוא אמר לי למסור לכן, שאם תיפרדו מהמכשירים הטמאים - אתן תראו ישועות גדולות במציאת הזיווג!" שקט מתוח השתרר באולם... במשך דקות ארוכות קפאו כולן על מקומן... ואז ניגשה נערה אחת, והניחה על שולחני את המכשיר שלה. המשימה הייתה קשה מאד לשאר הבנות, אך לאחר שעה וחצי של הסברים ושיכנועים, נאותו עוד 24 בנות להיפרד מהמכשיר הטמא, ולמוסרו לידי. רק בחורה אחת היה קשה לה במיוחד להיפרד מהמכשיר האהוב עליה... קמתי ממקומי, נפרדתי מהן לשלום, נכנסתי לרכבי והתנעתי את הרכב. ואז... דפיקות על חלון הרכב, וגם הבת האחרונה התגברה ומסרה לי את המכשיר!"

"החלטתי לנסוע לרבי דוד לבשר לו על התגברותם של הנערות... נכנסתי לרב ובידי השקית עם האייפונים. רבי דוד התרגש עד דמעות, ובירך את הבנות, שכולן יתארסו עד ט"ו באב. ואכן הלא יאומן קרה! 25 בנות התארסו עד י' באב... נותרה הבת האחרונה בקבוצה, שגם היא מסרה את המכשיר הטמא, אך עדיין לא זכתה למצוא את זיווגה. והנה, בליל ט"ו באב גם היא זכתה להתארס, כאשר רבי דוד אבוחצירא בכבודו ובעצמו משתתף באירוסיה!"

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

תזכורת: סגולה גדולה לפרנסה לומר היום את פרשת המן

פרשת המן
חכמינו ז"ל אמרו כל מי שיאמר פרשת המן בכל יום לא יחסר לו פרנסה.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָה לְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּפַרְנָסָתִי וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתִי בִּכְלָלָם. בְּנַחַת וְלֹא בְּצַעַר בְּכָבוֹד וְלֹא בְּבִזּוּי בְּהֶתֵּר וְלֹא בְּאִסּוּר כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתֶךָ וְלִלְמוֹד תּוֹרָתֶךָ כְּמוֹ שֶׁזַנְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ מָן בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה:

(ד) וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה הִֽנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָֽקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתֽוֹרָתִי אִם לֹֽא: וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה הִֽנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָֽקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתֽוֹרָתִי אִם לֹֽא: וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה הָא אֲנָא מָחֵית לְכוֹן לַחְמָא מִן שְׁמַיָא וְיִפְקוּן עַמָא וְיִלְקְטוּן פִּתְגַם יוֹם בְּיוֹמֵהּ בְּדִיל דַאֲנַסִנוּן הַיְהָכוּן בְּאוֹרַיְתִי אִם לָא:

(ה) וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יֽוֹם: וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יֽוֹם: וִיהֵי בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה וִיתַקְנוּן יָת דְיַיְתוּן וִיהֵי עַל חַד תְּרֵין עַל דְיִלְקְטוּן יוֹם יוֹם:

(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַֽהֲרֹן אֶֽל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִֽידַעְתֶּם כִּי יְהוָֹה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָֽיִם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַֽהֲרֹן אֶֽל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִֽידַעְתֶּם כִּי יְהוָֹה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָֽיִם: וַאֲמַר משֶׁה וְאַהֲרֹן לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרַמְשָׁא וְתִדְעוּן אֲרֵי יְיָ אַפֵּיק יָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם:

(ז) וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְהֹוָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּֽתֵיכֶם עַל יְהוָֹה וְנַחְנוּ מָה כִּי (תלונו) תַלִּינוּ עָלֵֽינוּ: וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְהֹוָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּֽתֵיכֶם עַל יְהוָֹה וְנַחְנוּ מָה כִּי (תלונו) תַלִּינוּ עָלֵֽינוּ: וּבְצַפְרָא וְתֶחֱזוּן יָת יְקָרָא דַיְיָ כַּד שְׁמִיעַ (קֳדָמוֹהִי) יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן עַל מֵימְרָא דַיְיָ וְנַחְנָא מָא אֲרֵי אַתְרַעַמְתּוּן עֲלָנָא:

(ח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְהוָֹה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶֽאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יְהוָֹה אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹֽא עָלֵינוּ תְלֻנֹּֽתֵיכֶם כִּי עַל יְהוָֹֽה: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְהוָֹה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶֽאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יְהוָֹה אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹֽא עָלֵינוּ תְלֻנֹּֽתֵיכֶם כִּי עַל יְהוָֹֽה: וַאֲמַר משֶׁה בִּדְיִתֵּן יְיָ לְכוֹן בְּרַמְשָׁא בִּסְרָא לְמֵיכַל וְלַחְמָא בְּצַפְרָא לְמִסְבַּע בְּדִשְׁמִיעַן קֳדָם יְיָ יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן דִי אַתּוּן מִתְרַעֲמִין עֲלוֹהִי וְנַחְנָא מָא לָא עֲלָנָא תֻּרְעֲמוּתְכוֹן אֶלָהֵן עַל מֵימְרָא דַיְיָ:

(ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶֽל אַֽהֲרֹן אֱמֹר אֶֽל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְהוָֹה כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּֽתֵיכֶֽם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶֽל אַֽהֲרֹן אֱמֹר אֶֽל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְהוָֹה כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּֽתֵיכֶֽם: וַאֲמַר משֶׁה לְאַהֲרֹן אֱמַר לְכָל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל קְרִיבוּ קֳדָם יְיָ אֲרֵי שְׁמִיעַן קֳדָמוֹהִי יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן:

(י) וַיְהִי כְּדַבֵּר אַֽהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהֹוָה נִרְאָה בֶּֽעָנָֽן: וַיְהִי כְּדַבֵּר אַֽהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהֹוָה נִרְאָה בֶּֽעָנָֽן: וַהֲוָה כַּד מַלִיל אַהֲרֹן עִם כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵלּ וְאִתְפְּנִיוּ לְמַדְבְּרָא וְהָא יְקָרָא דַיְיָ אִתְגְלִי בַּעֲנָנָא: (פ)

(יא) וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר: וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר: וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:

(יב) שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָֽעַרְבַּיִם תֹּֽאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִֽידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָֽעַרְבַּיִם תֹּֽאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִֽידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: שְׁמִיעַ קֳדָמַי יָת תֻּרְעֲמַת בְּנֵי יִשְּׂרָאֵל מַלֵיל עִמְהוֹן לְמֵימַר בֵּין שִׁמְשַׁיָא תֵּיכְלּוּן בִּסְרָא וּבְצַפְרָא תִּשְׂבְּעוּן לַחְמָא וְתִדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן:

(יג) וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַֽמַּֽחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָֽיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל סָבִיב לַֽמַּֽחֲנֶֽה: וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַֽמַּֽחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָֽיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל סָבִיב לַֽמַּֽחֲנֶֽה: וַהֲוָה בְרַמְשָׁא וּסְלֵיקַת סְלָיו וַחֲפַת יָת מַשְׁרִיתָא וּבְצַפְרָא הֲוַת נְחָתַת טַלָא סְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁרִיתָא:

(יד) וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָֽרֶץ: וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָֽרֶץ: וּסְלֵיקַת נְחָתַת טַלָא וְהָא עַל אַפֵּי מַדְבְּרָא דַעְדַק מְקַלַף דַעְדַק כְּגִיר כִּגְלִידָא עַל אַרְעָא:

(טו) וַיִּרְאוּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָֽדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְהוָֹה לָכֶם לְאָכְלָֽה: וַיִּרְאוּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָֽדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְהוָֹה לָכֶם לְאָכְלָֽה: וַחֲזוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמָרוּ גְבַר לַאֲחוּהִי מַנָא הוּא אֲרֵי לָא יְדָעוּ מָא הוּא וַאֲמַר משֶׁה לְהוֹן הוּא לַחְמָא דִי יְהַב יְיָ לְכוֹן לְמֵיכַל:

(טז) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַֽאֲשֶׁר בְּאָֽהֳלוֹ תִּקָּֽחוּ: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַֽאֲשֶׁר בְּאָֽהֳלוֹ תִּקָּֽחוּ: דֵין פִּתְגָמָא דִי פַקֵיד יְיָ לְקוּטוּ מִנֵהּ גְבַר לְפוּם מֵיכְלֵהּ עֻמְרָא לְגֻלְגַלְתָּא מִנְיַן נַפְשָׁתֵיכוֹן גְבַר לְדִי בְמַשְׁכְּנֵהּ תִּסְבוּן:

(יז) וַיַּֽעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַֽיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִֽיט: וַיַּֽעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַֽיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִֽיט: וַעַבָדוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְקָטוּ דְאַסְגֵי וּדְאַזְעֵר:

(יח) וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִֽי אָכְלוֹ לָקָֽטוּ: וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִֽי אָכְלוֹ לָקָֽטוּ: וּכְלוֹ בְעוּמְרָא וְלָא אוֹתַר דְאַסְגֵי וּדְאַזְעֵר לָא חַסִיר גְבַר לְפוּם מֵיכְלֵהּ לְקָטוּ:

(יט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּֽקֶר: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּֽקֶר: וַאֲמַר משֶׁה לְהוֹן אֱנַשׁ לָא יַשְׁאַר מִנֵהּ עַד צַפְרָא:

(כ) וְלֹא שָֽׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּֽוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶֽׁה: וְלֹא שָֽׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּֽוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶֽׁה: וְלָא קַבִּילוּ מִן משֶׁה וְאַשְׁאָרוּ גֻבְרַיָא מִנֵה עַד צַפְרָא וּרְחֵשׁ רִיחֲשָׁא וּסְרִי וּרְגַז עֲלֵיהוֹן משֶׁה:

(כא) וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָֽס: וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָֽס: וּלְקָטוּ יָתֵהּ בִּצְפַר בִּצְפָר גְבַר לְפוּם מֵיכְלֵהּ וּמָא דְמִשְׁתָּאַר מִנֵהּ עַל אַפֵּי חַקְלָא כַּד חֲמָא עֲלוֹהִי שִׁמְשָׁא פָּשָׁר:

(כב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָֽקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָֽאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָֽעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶֽׁה: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָֽקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָֽאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָֽעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶֽׁה: וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה לְקָטוּ לַחְמָא עַל חַד תְּרֵין תְּרֵין עֻמְרִין לְחָד וַאֲתוֹ כָּל רַבְרְבֵי כְנִשְׁתָּא וְחַוִיאוּ לְמשֶׁה:

(כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַֽיהוָֹה מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶֽׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּֽקֶר: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַֽיהוָֹה מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶֽׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּֽקֶר: וַאֲמַר לְהוֹן הוּא דִי מַלִיל יְיָ שְׁבָתָא שְׁבַת קוּדְשָׁא קֳדָם יְיָ מְחָר יָת דִי אַתּוּן עֲתִידִין לְמֵפָא אֲפוֹ וְיָת דִי אַתּוּן עֲתִידִין לְבַשָׁלָא בַּשִׁילוּ וְיָת כָּל מוֹתָרָא אַצְנָעוּ לְכוֹן לְמַטְּרַת עַד צַפְרָא:

(כד) וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּֽאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּֽוֹ: וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּֽאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּֽוֹ: וְאַצְנָעוּ יָתֵהּ עַד צַפְרָא כְּמָא דְפַקִיד משֶׁה וְלָא סְרִי וְרִיחֲשָׁא לָא הֲוָה בֵהּ:

(כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּֽי שַׁבָּת הַיּוֹם לַֽיהוָֹה הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶֽה: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּֽי שַׁבָּת הַיּוֹם לַֽיהוָֹה הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶֽה: וַאֲמַר משֶׁה אִכְלוּהִי יוֹמָא דֵין אֲרֵי שַׁבְּתָא יוֹמָא דֵין קֳדָם יְיָ יוֹמָא דֵין לָא תַשְׁכְּחֻנֵהּ בְּחַקְלָא:

(כו) שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִֽהְיֶה בּֽוֹ: שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִֽהְיֶה בּֽוֹ: שִׁתָּא יוֹמִין תִּלְקְטֻנֵהּ וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה שַׁבְּתָא לָא יְהֵי בֵהּ:

(כז) וַֽיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָֽצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָֽאוּ: וַֽיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָֽצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָֽאוּ: וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה נְפָקוּ מִן עַמָא לְמִלְקָטּ וְלָא אַשְׁכָּחוּ: (ס)

(כח) וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵֽאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתֽוֹרֹתָֽי: וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵֽאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתֽוֹרֹתָֽי: וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה עַד אֵימָתַי אַתּוּן מְסָרְבִין לְמִטַר פִּקוּדַי וְאוֹרָיָתַי:

(כט) רְאוּ כִּֽי יְהוָֹה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִֽי: רְאוּ כִּֽי יְהוָֹה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִֽי: חֲזוֹ אֲרֵי יְיָ יְהַב לְכוֹן שַׁבְּתָא עַל כֵּן הוּא יָהֵב לְכוֹן בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה לְחֵם תְּרֵין יוֹמִין תִּיבוּ אֲנַשׁ תְּחוֹתוֹהִי לָא יִפּוֹק אֲנַשׁ מֵאַתְרֵהּ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה:

(ל) וַיִשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִֽי: וַיִשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִֽי: וְנָחוּ עַמָא בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה:

(לא) וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָֽשׁ: וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָֽשׁ: וּקְרוֹ בֵית יִשְׂרָאֵל יָת שְׁמֵהּ מָן וְהוּא כְּבַר זְרַע גִדָא חִוָר וְטַעְמֵה כְּאִסְקְרֵיטָוָן בִּדְבָשׁ:

(לב) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹֽתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶֽאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהֽוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָֽיִם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹֽתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶֽאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהֽוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָֽיִם: וַאֲמַר משֶׁה דֵין פִּתְגָמָא דִי פַקִיד יְיָ מִלֵי עֻמְרָא מִנֵהּ לְמַטְרָא לְדָרֵיכוֹן בְּדִיל דְיֶחְזוּן יָת לַחְמָא דִי אוֹכָלִית יָתְכוֹן בְּמַדְבְּרָא בְּאַפָּקוּתִי יָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם:

(לג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶֽל אַֽהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹֽא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהֹוָה לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶֽל אַֽהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹֽא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהֹוָה לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם: וַאֲמַר משֶׁה לְאַהֲרֹן סַב צְלוֹחִית חֲדָא וְהַב תַמָן מְלֵי עֻמְרָא מָן וְאַצְנַע יָתֵהּ קֳדָם יְיָ לְמַטְרָא לְדָרֵיכוֹן:

(לד) כַּֽאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַֽהֲרֹן לִפְנֵי הָֽעֵדֻת לְמִשְׁמָֽרֶת: כַּֽאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַֽהֲרֹן לִפְנֵי הָֽעֵדֻת לְמִשְׁמָֽרֶת: כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ לְמשֶׁה וְאַצְנְעֵהּ אַהֲרֹן קֳדָם סַהֲדוּתָא לְמַטְרָא:

(לה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָֽכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָֽכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָֽעַן: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָֽכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָֽכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָֽעַן: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲכָלוּ יָת מַנָא אַרְבְּעִין שְׁנִין עַד דְמֵיתֵיהוֹן לְאַרְעָא יָתְבָתָא יָת מַנָא אֲכָלוּ עַד דְאָתוֹ לִסְיָפֵי אַרְעָא דִכְנָעַן:

(לו) וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָֽאֵיפָה הֽוּא: וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָֽאֵיפָה הֽוּא: וְעֻמְרָא חַד מִן עַסְרָא בִּתְלָת סְאִין הוּא:

תפילה על פרנסה:
אַתָּה הוּא יְהֹוָה לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וְאַתָּה הוּא שֶׁעָשִׂיתָ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת תָּמִיד עִם אֲבוֹתֵינוּ גַּם בַּמִּדְבָּר הִמְטַרְתָּ לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם וּמִצּוּר הַחַלָּמִישׁ הוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם וְגַם נָתַתָּ לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם שִׂמְלוֹתָם לֹא בָלְתָה מֵעֲלֵיהֶם כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים תְּזוּנֵנוּ וּתְפַרְנְסֵנוּ וּתְכַלְכְּלֵנוּ וְתַסְפִּיק לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ וְצָרְכֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְרוּבִּים בְּמִלּוּי וּבְרֶוַח בְּלִי טֹרַח וְעָמָל גָּדוֹל מִתָּחַת יָדְךָ הַנְּקִיָּה וְלֹא מִתָּחַת יְדֵי בָשָׂר וָדָם.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתָּכִין לִי וּלְאַנְשֵׁי בֵיתִי כָּל מַחֲסוֹרֵנוּ וְתַזְמִין לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ לְכָל יוֹם וָיּוֹם מֵחַיֵּינוּ דֵי מַחֲסוֹרֵנוּ וּלְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשָּׁעוֹתֵינוּ דֵי סִפּוּקֵנוּ וּלְכָל עֶצֶם מֵעֲצָמֵינוּ דֵי מִחְיָתֵנוּ מִיָּדְךָ הַטוֹבָה וְהָרְחָבָה וְלֹא כְּמִעוּט מִפְעָלֵינוּ וְקוֹצֶר חֲסָדֵינוּ וּמִזְעֵיר גְּמוּלוֹתֵינוּ וְיִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי וּמְזוֹנוֹת אַנְשֵׁי בֵיתִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי מְסוּרִים בְּיָדְךָ וְלֹא בְּיַד בָּשָׂר וָדָם וְלֹא יִהְיֶה לִי וְלִבְנֵי בֵּיתִי שׁוּם שַׁיָכוּת עִם הָאִינְטֶרְנֶט וְהַמַכְשִׁירִים הַטְמֵאִים וְלֹא יִסְתַּכְּלוּ בָּהֶם כְּלָל וְעִקָר.

תפילה להצלחת הבנים
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זַכֵּנוּ שֶׁיִּהְיוּ בָּנֵינוּ מְאִירִים בַּתּוֹרָה, וְיִהְיוּ בְּרִיאִים בְּגוּפָם וְשִׂכְלָם, בַּעֲלֵי מִדּוֹת טוֹבוֹת, עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ. וְתֵן לָהֶם חַיִּים אֲרֻכִּים וְטוֹבִים, וְיִהְיוּ מְמֻלָּאִים בְּתוֹרָה וּבְחָכְמָה וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם, וְיִהְיוּ אֲהוּבִים לְמַעְלָה וְנֶחְמָדִים לְמַטָּה, וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם שׁוּם שַׁיָכוּת עִם הָאִינְטֶרְנֶט וְהַמַכְשִׁירִים הַטְמֵאִים, וְלֹא יִסְתַּכְּלוּ בָּהֶם כְּלָל וְעִקָר, וְתַצִּילֵם מֵעַיִן הָרָע וּמִיֵּצֶר הָרָע וּמִכָּל מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת וּמֵהָאִינְטֶרְנֶט וְהַמַכְשִׁירִים הַטְמֵאִים. וְיִהְיוּ לָהֶם חוּשִׁים בְּרִיאִים לַעֲבוֹדָתֶךָ. וְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וְאֶת אִשְׁתִּי (לאשה: בַּעְלִי) שֶׁתְּמַלֵּא מִסְפַּר יָמֵינוּ בַּאֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים בַּטּוֹב וּבַנְּעִימִים וְאַהֲבָה וְשָׁלוֹם, וְנִזְכֶּה לְגַדֵּל כָּל אֶחָד מִבָּנַי וְכָל אַחַת מִבְּנוֹתַי לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים.
וְתַזְמִין לְכָל אֶחָד מִבָּנַי אֶת בַּת זִוּוּגוֹ וּלְכָל אַחַת מִבְּנוֹתַי אֶת בֶּן זִוּוּגָהּ, וְלֹא יִדָּחוּ מִפְּנֵי אֲחֵרִים חַס וְשָׁלוֹם. וּבָרֵךְ מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ לִתֵּן לָהֶם מֹהַר וּמַתָּן בְּעַיִן יָפָה, וְנוּכַל לְקַיֵּם מַה שֶּׁאָנוּ מַבְטִיחִים לִתֵּן לָהֶם בְּלִי נֶדֶר, וּלְהַשִּׂיאָם עִם זִוּוּגָם בִּימֵי הַנְּעוּרִים בְּנַחַת וּבְרֶוַח וּבְשִׂמְחָה, וּמֵהֶם יֵצְאוּ פֵּרוֹת טוֹבִים וּבָנִים צַדִּיקִים זוֹכִים וּמְזַכִּים לְכָל יִשְׂרָאֵל. וְיִהְיוּ בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ חַיִּים וְקַיָּמִים בַּעֲבוֹדָתְךָ וּבְתוֹרָתְךָ וּבְיִרְאָתֶךָ וּלְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹבִים. וְיִתְרַבּוּ צֶאֱצָאֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם שׁוּם שַׁיָכוּת עִם הָאִינְטֶרְנֶט וְהַמַכְשִׁירִים הַטְמֵאִים, וְלֹא יִסְתַּכְּלוּ בָּהֶם כְּלָל וְעִקָר. וְלֹא יִתְחַלֵּל שִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל יָדֵינוּ, וְלֹא עַל יְדֵי זַרְעֵנוּ חַס וְשָׁלוֹם. וּמַלֵּא כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה בִּבְרִיאוּת בְּהַצְלָחָה וְכָל טוֹב. וְיִתְגַּדֵּל כְּבוֹד שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּכְבוֹד תּוֹרָתְךָ עַל יָדֵנוּ וְעַל יְדֵי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי.
תפילת השל"ה
אַתָּהּ הוּא ה' אֱלֹקֵינוּ עַד שֶׁלֹּא בָּרָאתָ הָעוֹלָם, וְאַתָּהּ הוּא אֱלֹקֵינוּ מִשֶּׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה קַל. וּבָרָאתָ עוֹלָמְךָ בְּגִין לְאִשְׁתְּמוֹדַע אֱלָהוּתָךְ בְּאֶמְצָעוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. "בְּרֵאשִׁית", בִּשְׁבִיל תּוֹרָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהֶם מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְנָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְקֵרַבְתָּם לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. וְעַל קִיּוּם הָעוֹלָם וְעַל קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּא לָנוּ מִמְּךָ ה' אֱלֹקֵינוּ שְׁנֵי צִוּוּיִים. כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "פְּרוּ וּרְבוּ", וְכָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם", וְהַכַּוָּנָה בִּשְׁתֵּיהֶן אֶחָת, כִּי לֹא לְתֹהוּ בָרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת, וְלִכְבוֹדְךָ בָּרָאתָ, יָצַרְתָּ אַף עָשִׂיתָ, כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֶצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתֶךָ.
וּבְכֵן אָבוֹא אֵלֶיךָ ה' מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְאַפִּיל תְּחִנָּתִי, וְעֵינַי לְךָ תְּלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנִי וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי לְהַזְמִין לִי בָּנִים וּבָנוֹת, וְגַם הֵם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְּנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת לְתַכְלִית שֶׁהֵם וַאֲנִי וַאֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ יַעַסְקוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה, וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ. (ראוי להוסיף: וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם שׁוּם שַׁיָכוּת עִם הָאִינְטֶרְנֶט וְהַמַכְשִׁירִים הַטְמֵאִים, וְלֹא יִסְתַּכְּלוּ בָּהֶם כְּלָל וְעִקָר). אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, תֵּן לְכֻלָּנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים וּבְרוּכִים, מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים נִצְחִיִּים כְּמוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ "לוּ יִחְיֶה לְפָנֶיךָ", וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּיִרְאָתֶךָ". כִּי עַל כֵּן, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ וּלְחַנֵּן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם זֶרַע כָּשֵׁר, וְאַל יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם פְּסוּל וָשֶׁמֶץ (ראוי להוסיף: וְלֹא יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם שַׁיָכוּת עִם הָאִינְטֶרְנֶט וְהַמַכְשִׁירִים הַטְמֵאִים כְּלָל וְעִקָר), אַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת וְטוֹב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וּבְעֵינֵי אָדָם, וְיִהְיוּ בַּעֲלֵי תוֹרָה, מָארֵי מִקְרָא, מָארֵי מִשְׁנָה, מָארֵי תַלְמוּד, מָארֵי רָזָא, מָארֵי מִצְוָה, מָארֵי גוֹמְלֵי חֲסָדִים, מָארֵי מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת, וְיַעַבְדוּךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה פְּנִימִית, וְלֹא יִרְאָה חִיצוֹנִית. וְתֵן לְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה מֵהֶם דֵּי מַחְסוֹרָהּ בְּכָבוֹד, וְתֵן לָהֶם בְּרִיאוּת וְכָבוֹד וְכֹחַ, וְתֵן לָהֶם קוֹמָה וְיֹפִי וְחֵן וָחֶסֶד, וְיִהְיֶה אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְתַזְמִין לָהֶם זִוּוּגִים הֲגוּנִים מִזֶּרַע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִזֶּרַע צַדִּיקִים, וְגַם הֵם זִוּוּגָם יִהְיוּ כְּמוֹתָם כְּכָל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם, כִּי זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן. אַתָּה ה' יוֹדֵעַ כָּל תַּעֲלוּמוֹת, וּלְפָנֶיךָ נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי לִבִּי, כִּי כַוָנָתִי בְּכָל אֵלֶּה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּלְמַעַן תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה. עַל כֵּן עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי בַּעֲבוּר הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּבִגְלָלָם תּוֹשִׁיעַ בָּנִים לִהְיוֹת הָעֲנָפִים דּוֹמִים לְשָׁרְשָׁם, וּבַעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ רֶגֶל רְבִיעִי בַּמֶּרְכָּבָה, הַמְּשׁוֹרֵר בְּרוּחַ קָדְשֶׁךָ.
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו. יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תאֹכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'. יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.
אָנָּא ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, יְקֻיַּם בָּנוּ הַפָּסוּק. וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה' רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

תפלה על בנים מתהלים משפט צדק מהרה"ק מזאלשין זצ"ל (עם הוספות)
נכון לאמרו בכל עת רצון, ובפרט בשעת הדלקת הנרות בעש"ק, ובחנוכה, ובהפרשת חלה, וכו' (ועיקר רחמנא ליבא בעי שיאמר בכוונה ובלב נשבר, והבא לטהר מסייעין אותו)
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זַכֵּנִי לְהוֹלִיד בָּנִים זְכָרִים לִלְמֹד וּלְלַמֵּד תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לִשְׁמָהּ, כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, וְיִהְיוּ בְּרִיאִים בְּגוּפָם וּבְשִׂכְלָם, בַּעֲלֵי מִדּוֹת טוֹבוֹת, בַּיְשָׁנִים, רַחְמָנִים, גּוֹמְלֵי חֲסָדִים, מַתְמִידִים עַד מְאֹד בְּלִמּוּד תּוֹרָתֶךָ, וּמַאֲמִינִים בְּלֵב שָׁלֵם בְּכָל תּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וּנְבִיאִים הַקְּדוֹשִׁים וְחַכְמֵי אֱמֶת, וּבְכָל הַחֻקִּים וֶאֱמוּנוֹת אֲמִתִּיּוֹת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וּבְכָל מִצְוֹת דְּרַבָּנָן. וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם שׁוּם שַׁיָכוּת עִם הָאִינְטֶרְנֶט וְהַמַכְשִׁירִים הַטְמֵאִים, וְלֹא יִסְתַּכְּלוּ בָּהֶם כְּלָל וְעִקָר, וְלֹא יִבְעֲטוּ בָּנַי וּבְנוֹתַי וַחֲתָנַי וְכַלּוֹתַי בְּקוֹל הוֹרִים וּמוֹרִים אֶלָּא מְכַבְּדִים אוֹתָם וִירֵאִים מֵהֶם, וְיִהְיֶה לָהֶם אָזְנַיִם שׁוֹמְעוֹת תּוֹכְחוֹת מוּסָר, וּבְקֶרֶב חֲכָמִים יָלִינוּ, וְהָיָה לָהֶם לֵב רָחָב וְשֵׂכֶל טוֹב וּזְכִירָה טוֹבָה וְקַיֶּמֶת לִשְׁמֹר הַתּוֹרָה לַעֲבוֹדָתֶךָ. וְיִהְיוּ חוּשִׁים וּבְרִיאִים וַחֲזָקִים בְּכָל רְמַ"ח אֲבָרִים וְשְׁסָ"ה גִּידִים וְיִהְיוּ מְעֻטָּרִים בְּכֶתֶר תּוֹרָה לְזַכּוֹת הָרַבִּים לְשֵׁם שָׁמַיִם וְלֹא בְּגַאֲוָה וְגַסּוּת רוּחַ חַס וְשָׁלוֹם וְלֹא יִצְטָרְכוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלֹא הַלְוָאָתָם וְלֹא יִשְׁלֹט בָּהֶם יֵצֶר הָרָע וְלֹא עַיִן הָרַע כְּמוֹ יוֹסֵף הַצַּדִּיק עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁלֹּא שָׁלַט בּוֹ עַיִן הָרָע. וְתַצִּילֵם מִכָּל חֳלָאִים וּנְגָעִים וּמִכָּל מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא לָעוֹלָם, וְתַצִּילֵם מֵהָאִינְטֶרְנֶט וְהַמַכְשִׁירִים הַטְמֵאִים. וְיִהְיוּ מוֹרֵי הוֹרָאוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּדִינֵי תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְיִלְמְדוּ תּוֹרָה עִם רַבִּים לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְלֹא יִכָּשְׁלוּ הֵם בְּהוֹרָאָתָהּ, וְלֹא יַטּוּ יָמִין וּשְׂמֹאל מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר. וּמִדְּבַר שֶׁקֶר יַרְחִיקוּ וְלֹא יִמָּצֵא בָּהֶם שׁוּם מוּם וְלֹא מִדָּה רָעָה, וְיִהְיוּ מֵאוֹתָם שֶׁכָּתוּב בָּהֶם מִי יָגוּר בְּאָהֳלְךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ, הוֹלֵךְ תָּמִים וּפוֹעֵל צֶדֶק וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִיר. גַּם יִשְׁמְרוּ אֶת אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ וכו' (אָנָּא רַחוּם וְחַנּוּן זַכֵּנִי לְקַיֵּם מַה שֶּׁצִּוִּיתַנִי בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם) וְעָזְרֵנוּ עַל דַּעַת כְּבוֹד שְׁמֶךָ לִלְמֹד עִמָּם תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וּלְהַדְרִיךְ אוֹתָם לַעֲבוֹדָתְךָ בְּלֵב שָׂמֵחַ וּבְחֵשֶׁק גָּדוֹל לֹא בְּעַצְלוּת, וְיִהְיוּ דְּבָרַי נִשְׁמָעִים לָהֶם לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְאֶמְצָא חֵן וָחֶסֶד בְּעֵינֵיהֶם שֶׁיְּצַיְּתוּ אוֹתִי כְּכָל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה עֲלֵיהֶם לִרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, וִיקֻיַּם בִּי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ ומפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקַי וֵאלֹקֵי אֲבוֹתַי, שֶׁאוֹלִיד בָּנִים וּבָנוֹת וְלֹא יָמוּת שׁוּם אֶחָד מִבָּנַי וְלֹא שׁוּם אֶחָד מִבְּנוֹתַי בְּחַיַּי, וְאֶזְכֶּה לְהַשִּׂיא אֶת בְּנוֹתַי לַאֲנָשִׁים צַדִּיקִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, וְתַזְמִין לְכָל בֵּן מִבָּנַי יִחְיוּ אֶת בַּת זוּגוֹ בַּת תַּלְמִיד חָכָם וְזֶרַע כָּשֵׁר וְלֹא יַקְדִּימֵם אַחֵר בְּרַחֲמִים, וְהֵם לֹא יֻדְּחוּ מִפְּנֵי אֲחֵרִים, וְתִשְׁכֹּן בֵּינֵיהֶם אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְרֵעוּת וְשָׁלוֹם וְשַׁלְוָה, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם יַאֲרִיכוּ יָמִים וּשְׁנוֹתֵיהֶם בַּטּוֹב וּבַנְּעִימִים, וְלֹא יִהְיֶה בָּם עָקָר וַעֲקָרָה וּמְשַׁכֵּלָה, וְיִמְצָא חֵן וְחֶסֶד וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם. וּבְנוֹתַי יִהְיוּ בַּעֲלוֹת חֵן וָחֶסֶד, צְנוּעוֹת וְצִדְקָנִיּוֹת וַחֲסִידוֹת, מְעֻטָּרוֹת בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת, וּמֵהֶם יֵצְאוּ פֵּרוֹת טוֹבוֹת בָּנִים צַדִּיקִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים זוֹכִים וּמְזַכִּים הָרַבִּים:
אָנָּא ה' רַחוּם וְחַנּוּן זַכֵּנִי לָזוּן אוֹתָם בְּרֶוַח בְּכָבוֹד בְּלִי חֶרְפָּה וּבִזָּיוֹן, וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תְּזַכֶּינִי וְאֶת אִשְׁתִּי (לאשה: בַּעְלִי) שֶׁתְּמַלֵּא מִסְפַּר יָמֵינוּ עַד מְלֹאת שִׁבְעִים שָׁנָה, וְיִהְיֶה אַחֲוָה וְאַהֲבָה בֵּינֵינוּ בְּלִי שׁוּם פֵּרוּד לְבָבוֹת, וְיִזְכֶּה לִגְדֹּל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִבָּנַי וְכָל אַחַת וְאַחַת מִבְּנוֹתַי לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים וּלְכָל טוֹב וּנְעִימִים, יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינֶךָ עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתֶךָ. ה' צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹקֵי יַעֲקֹב סֶלָה. ה' צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ. ה' הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְּיוֹם קָרְאֵנוּ. ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַּשָּׁלוֹם:

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

הצונאמי ששטף הכל ולא השאיר סיכה פנויה…

מקובלנו שבמשך הדורות הוא לישראל נביאים כפלים כיוצאי מצרים וממילא גם היו לישראל אינספור נבואות שנשלחו להם משמים… ובכל זאת מככככל הנבואות הרבות נשאר לנו רק כמה נבואות בודדות שהם כתובות אשורית בכתבי הקודש בנביאים וכתובים שלנו… נו… מה מיוחד דווקא בנבואות האלו שדווקא הם נכתבו בכתבי הקודש יותר מכל שאר הנבואות??? התשובה היא: שרק הנבואות שהוצרכו לדורות!!!!!! הם אלו שנכתבו בכתבי הקודש!!! ברור??? אם ככה: אתה יודע מה כתוב כאן??? כתוב כאן: שעל כרחך!!!! כל פסוק שנכתב בישעיה וירמיה ויחזקאל ותרי עשר וכו'… כל פסוק שם חייב להיות!!!! שהוא נבואה עדכנית שמדברת אלינו… שנת 2015… והההראיה: כי אם זה לא היה שייך אלינו… אז גם הנבואה הזו הייתה נגנזת אי שם בהסטוריה יחד עם כל שאר מיליוני הנבואות שלא נכתבו… ואם ככה: יש לי קושיה עצומה: אתה מוזמן לפתוח את ספרי הנביאים ולראות שרובא דרובא של הנבואות… לא הייתי מגזים אם הייתי אומר 90% מדברים על חטא עבודה זרה!! והרי יצרא דעבודה זרה התבטל ממזמן… אם ככה איך אפשר לומר שכל הנבואות שבכתבי הקודש נכתבו בשבילנו… בו בזמן שכבר אלפיים שנה זה לא רלוונטי…??? כבר אלפיים שנה אנחנו לא "בפרשה" של ע"ז???

על כרחך!!! אנחנו מוכרחים לומר:


שבכל דור ודור יש בחינה של עבודה זרה!!! כל דור והעבודה זרה שלו…

זאת אומרת: יש הגדרה ומאפיין וקטיגוריה מסוימת מה נכלל בגדר עבודה זרה… והקטיגוריה הזו שייכת בכל דור ודור… גם בדורנו… (כמו שבמסכת ב"ק המשנה מביאה את אבות הנזיקין המפורשים בתורה… ואז הגמ' מבארת מה הקטיגוריה והמאפיין של כל אחד מהאבות ולפי"ז משתלשים מהם הרבה תולדות… לדוגמא: בור!!! זה לא רק בור אלא כל תקלה שעומדת ברה"ר… וממילא: יתכן שבדורנו גם תמרור לא נכון שהציבה העירייה יתכן שהוא בגדר תקלה… וצ"ע… רק על דרך המשל)

כל מה שנותר לנו זה רק לברר: מהי ההגדרה של עבודה זרה??

איפה עבודה זרה מגיעה לידי ביטוי אצלנו??

מה המאפיינים של עבודה זרה בייחס לדורנו אנו????



אז שמעתי: שההגדרה של ע"ז היא ככל הנראה כך:

תאווה ויצר שמקיף את כככככל ישותו של האדם!

תאווה כזו שהיא מקיפה את ככככל ישותו של האדם ולא משאירה שום מקום פנוי לששששום דבר אחר… זה!!!! זה הנקודה!!! זו ההגדרה של יצרא דעבודה זרה!!!! זו ההההנקודה של עבודה זרה…

הבנת את ההגדרה?? אני אסביר טיפה: כל התאוות שאנחנו מכירים היום… גם אם מדובר בתאוות גדולות… אבל עדיין יש להם איזה גבול מסויים!! יש להם איזה קצה!! סוף!!! יש מקום שבו מסתיימת התאווה… ואז הבן אדם מתפנה ל… ל… למשהו אחר… מצידי לתאווה הבאה… לדוגמא: היום יש תאוות אכילה מאוד מפותחת… אתה יכול להסתובב בעיר הגדולה ולראות מסעדות ע"ג מסעדות… אוכל אוכל ונוך אמול אוכל אבל עדיין… אם תשים לב: בין מסעדה למסעדה… יש גם!!! גם דברים אחרים… יש פה ושם גם חנויות בגדים… יש אפילו חנויות טמבור… או אופניים חשמליות… כי עם כל הכבוד לתאוות אכילה… סוף סוף… אכלתי עכשיו במסעדה… מלאתי את הבטן… עכשיו בארבע שעות הקרובות אני לא מסוגל להסתכל על אוכל… אל תדבר איתי על אוכל!!!! עכשיו בארבע שעות האלו אני פנוי לראות ולהכיר גם שטויות אחרות… זאת אומרת: תאוות אכילה כמה שהיא תהיה גדולה… היא עדיין משאירה מקום לדברים אחרים… בין ארוחה לארוחה היא משאירה כמה שעות של חסד לתאוות אחרות… היא לא ממש כבשה את כל המערכת…

עוד דוגמא: בתקשורת יש המון לכלוך… כל הזמן מלכלכים שם מה שרק אפשר ללכלך… אבל גם אם יש לכלוך… לא ההההכל לכלוך!!! כי סוף סוף יש גם מזג אויר… ויש גם שערי מט"ח… ויש לפעמים גם אזעקה בשדרות.. אז בין לכלוך ללכלוך יש כמה דקות של הפוגה שאל תתפלא שבאותם דקות לא יהיה לכלוך… זאת אומרת: הלכלוך לא השתלט על הכל… עדיין נשאר טיפה טיפה מקום ל… ל… לדברים אחרים… לא משנה מצידי מה…

ככה זה בתאוות הגשמיות שבדורות שלנו.. אבל תאוות עבודה זרה????

עבודה זרה לשם שינוי.. זה סוג של תאווה… סוג של יצר שמקיף ומשתלט את ההההכל… יצר שלא משאיר מקום לשום דבר… יצר שמשתלט על ככככל ישותו של האדם ולא משאיר לו שום מקום פנוי לשום דבר אחר… איפה רואים את זה??? אם תשים לב: המון פעמים כשמוזכר בנביא את החטא של עבודה זרה… מוזכר שם תיאור מסוג: על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן… זאת אומרת: כשעם ישראל חטאו בעבודה זרה… אז זה לא ש-פה ושם יש עבודה זרה… זה לא שפה יש מזבח… שם יש פסח… לא!!!! ברגע שנפרץ הנושא ועם ישראל חטאו בעבודה זרה… אז כל ארץ ישראל נהייתה מפוצצצצצת בעבודה זרה… לא הייתה פינה שלא היה בה עבודה זרה… לא היה פינת חדר שלא היה בה עבודה זרה… לו יצוייר שהייתה אז תקשורת אז זה לא שמדברים רוב הזמן על ע"ז ופה שם מדברים גם על דברים אחרים… שום דבר!!! ברגע שיש עבודה זרה היא תפסה את כל המקום!! לא השאירה דקה פנויה ומטר על מטר פנוי… הכל חתיכת עבודה זרה… רק שתבין: כשמשה רבינו רצה להתפלל לקב"ה שיסיר את הצפרדעים… לא הייתה לו ברירה… הוא היה חחחייב לצאת מהעיר… למה?? כי כל העיר הייתה מלאה גילולים!!! אני לא מבין: בככככל קהיר אי אפשר למצא ארבע אמות בודדות נקיות מעבודה זרה??? לא!!!! אין מצצב!!!! למצא מטר על מטר במצרים שאין בו ע"ז זה בדיוק כמו למצא מטר על מטר בירושלים שלא רשום בטאבו על מישהו… לך תחפש כזה מטר… אין!!! היצר של עבודה זרה היה כזה צונאמי שהוא שטף כל סדק… לא נשארה סיכה שלא היה עליה ע"ז… אתה מוזמן ללמוד מסכת ע"ז… שברגע שגוי נגע רגע אחד ביין… אנחנו מיד חוששים בשיא הרצינות שהוא ניסך את זה… מה הקשר?? בסה"כ רגע אחד נגע… כן… כל הראש היה נמצא בזה… כל תנועה הכי קטנה התפרשה אוטומטית לכיוון הזה… כי… כי זה מילא את כל הראש… ונכנס בכל תנועה… בקיצור: אין כאן המקום להאריך… מי שקצת יקרא את הפסוקים ויעקוב אחרי רוח הדברים יראה ש… שזה היה הלך הרוח לאורך כל הדרך…

(וזה לא סתם!!! יש סיבה עמוקה ועדינה למה זה ככה: בקצרה: להבדיל בין הקודש ובין החול.. כמו שבכוחות הקדושה ברגע שאנחנו מאמינים בקב"ה… אז זה לא ש-פה ושם יש הקב"ה בעולם… אלא אוטומטית זה נהיה אין עוד מלבדו!!! כל המציאות היא מלא כל הארץ כבודו!!!! אם אנחנו מאמינים ביחודו אז שמו יתברך נכנס בכל דבר… אנחנו מברכים מאה ברכות ביום על כל פרי ועל כל תנועה… אז להבדיל מיליוני הבדלות… זה כנגד זה ככה זה גם בכוחות הטומאה… ברגע שאדם מפנה עורף לקב"ה וכעת הוא הולך אחרי יצרא דע"ז… הרי כעת הוא מתיימר שחלילה וחס העבודה זרה תשמש לו תחליף רח"ל… אז אוטומטית זה נהיה על אותו משקל… מאותו רגע זה לא שיש פה ושם עבודה זרה… אלא אין שום דבר חוץ מעבודה זרה!!! בכל חור.. בכל פינה… ההההכל עבודה זרה… זה אותו סוג של דבקות בכוחות הקדושה…. פחד פחדים…)

בקיצור: זה המאפיין וההגדרה של עבודה זרה!!!!

יצר ותאווה שמקיפה את ככככל ישותו של האדם לגמרי!!!! ולא משאיר מקום לשום דבר אחר מלבדו!!!

אי לכך ובהתאם לזאת: כיון שזה המאפיין וזו ההגדרה של עבודה זרה… אז גם היום!!! גם אחרי שיצרא דעבודה זרה התבטל… עדיין בכל דור יש איזה חטא או פיתוי או יצר מסוים שהמאפיין וההגדרה והקיטגוריה שלו שהוא מקיף את כל ישותו של האדם וזה!!! זה העבודה זרה של הדור הזה ועל זה!!!! על זה נאמרו וכוונו כל הנבואות שהתנבאו על עבודה זרה בייחס לכל דור… כולל הדור שלנו…

ולא נותר לנו אלא לנסות לחשוב איפה זה מגיע לידי ביטוי בדור שלנו?? איזה תאווה ואיזה יצר יש בדור שלנו שהוא הוא זה שיש בו את העוצמה להקיף את כל האישיות כולה ולא להשאיר מקום לכלום חוץ ממנו??? איזה פיתוי יש שאפשר לומר עליו שכשנכנסים בו הרי זה תחת כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן???

התשובה היא מאוד ברורה: חטא האינטרנט!!!!!

העבודה זרה של דורנו זה ה א י נ ט ר נ ט ! ! ! !

וכאן חשוב להדגיש: מאוד קל להגיד את זה… את המשפט הזה אפשר להדביק על כל דבר.. אתה יכול להגיד על כל החטא שזה העבודה זרה של דורנו… אז זהו שלא!!! בשביל זה נכתבה כל ההקדמה הארוכה הזו… שלא!!! לא כל חטא מקבל את ההגדרה של עבודה זרה… לא כל פיתוי נהפך לעבודה זרה… לא!!! ההגדרה של עבודה זרה זה פיתוי שיש בו כזו עוצמה שהוא מקיף את כככככל ישותו של האדם… ואין לך הגדרה יותר נכונה מזו על האינטרנט!!!

מה כ"כ נורא באינטרנט??? אתה יודע מה נורא בו???

שיש בו הההההכל!!!!!! הכל הכל הכל הכל!!!!

החל מזמני נסיעות… וכלה בשיחות… ואפילו תפילות… הההכל… אין משהו שאין שם!!! לאינטרנט יש את העוצמה להדביק את הבן אדם אליו וליצור אצלו מצב ש… ש… שמפחיד לומר אין עוד מ…. אינטרנט…

זו בדיוק הההנקודה של האינטרנט!!!

וזו בדיוק הההנקודה של עבודה זרה!!!



יש כוחות הטוב ויש כוחות הרע…

בכוחות הטוב אנחנו יודעים שקודשא בריך הוא אין עוד מלבדו!!!

ואילו בכוחות הטומאה יש אינטרנט שמי שנכנס בו… מי שנכנס בזה… גם הוא מרגיש שחס ושלום… אין עוד מל……!!!! אין שום דבר חוץ מאינטרנט!!!

זה נשמע אלי חריף מידי… זה נשמע אולי מוגזם… אין בעיה… אם אתה חושב שאני מגזים… תנסה לבקש מאחד שיש לו אינטרנט… שיתן לך ליום אחד את המכשיר שלו… שיפרוש מהמכשיר הזה ליום אחד בלבד…

אין מממצב!!!!! ולמה לא??? כי המכשיר הזה הוא ההההכל בשבילו!!!

הוא הלשון שלו… הוא העיניים שלו. הוא התעסוקה שלו… הוא התקשורת היחידה שלו… הוא התאוות שלו… הוא המשחקים שלו…. הוא הבעל שלו.. הוא האשה שלו… הוא הילדים שלו… הוא החבר הבודד היחיד שלו… הוא ההההכל בשבילו… והוא גם האלוהים אחרים שלו!!!!!! אין לו שום דבר אחר בעולם חוץ מהדבר הזה… ויקרא שמו בישראל: עבודה זרה!!!

כן… תחת כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן.. ממש כך!!! אתה נוסע היום באוטובוס??? כבר על הגב של האוטובוס מרגיעים אותך… זה בסיידר… יש פה קליטה… היום הגדילו לעשות… וברוב האוטובוסים יש חיבור להטענה… שחס ושלום לא תתקע… שלא תגמר לך הבטריה באמצע הדרך… היום כל צעצוע שתקנה בהכל בשקל… יש לך עליו את הצורה הזו אפקילציה (לא יודע איך כותבים את זה) איך משיגים אותנו באינטרנט… ואכן באמת!!!! אם גדולי ישראל יבואו ויגידו לנו היום שאסור להתפלל מול כל דבר שיש בו איזשהו איזכור של אינטרנט… לא תהיה לי ברירה… אם נרצה להתפלל על הצפרדעים כמשה בשעתו… אנחנו נצטרך לצאת מהעיר… יתכן שגם מחוץ לעיר יש אינטרנט… כנראה שנצטרך להפליג בספינה… כי אין פינה בעולם שאין בה אינטרנט…

זו העבודה זרה של דורנו!!!!!!!!!!

ומעתה: אתה מוזמן לפתוח את ספר ישעיה ירמיה יחזקאל תרי עשר ולראות איזה נבואות התנבאו על… על האינטרנט!!! כן… הם התנבאו על עבודה זרה… והיות והנבואה שלהם היא לדורות!!!! אז התרגום של העבודה זרה הזו בדורנו העדכני זה לא אחר מאשר אינטרנט…



אגב: אם כבר דברנו על עבודה זרה… אז הגמ' אומרת: כל השומר שבת אפילו עובד עבודה זרה כאנוש מוחלין לו… נו… תנחש למה??? כי מי ששומר שבת… אזי יש יום אחד בשבוע שהוא חייב טיפה להתנתק!!! הוא לא יכול להקריב לפניה קרבנות… לכה"פ כל עבוידה ששייכת לל"ט אבות מלאכות הוא לא יכול לעשות לע"ז שלו… נו… אם ככה… אז זה כבר לא לגמרי ע"ז… ע"ז כזאת שהאדם מסוגל להגיד לה פעם בשבוע סטופ!!! זה כבר לא ע"ז שמקיפה את כל ישותו… יש לו סיכוי… יש פה נקודת תקומה שיש סיכוי שהוא עוד יכול לצאת מזה… אפשר אותו דבר להליץ על אינטרנט… שלא תדע מצרות: אבל המומחים בנושא מעידים שמי שמתמכר לאינטרנט עד הסוף… זה כרוך בעסקת חבילה ששמה חילול שבת… כי… כי איך… איך אפשר לנתק מכשיר החייאה ליממה שלימה מידי שבוע… אבל!!!! באותה מידה יש פה גם נקודת אור: גם אם אתה מכור לאינטרנט… גם אם קשה לך נורא… אבל כל זמן שבשבת אתה עדיין מצליח להתנתק מזה… אז תצעק לקב"ה בשבת קודש… אנא!! תציל אותי מהעבודה זרה הזו… ביום הקדוש הזה שאני ב"ה לא נוגע בע"ז הזו… ביום זה תמחל עלי ותגאל אותי מהאויב הזה… שבת זה קרחת שפיות גם למי שכבר נפל שם… אנא ה'… תעזור ותושיע ותנסוך כוחות בכל אותם אלו שכ"כ מתקשים להיפרד מזה, תשלח להם אזניים קשובות שדברי גדולי ישראל שבימים אלו בפרט כ"כ מתריעים על זה… תתן להם את הכוחות לציית וככה יחד נטהר את עצמנו ונכשיר את עצמנו לגאולה הקרבה ובאה חיש מהר אמן.

באדיבות הגליון הנפלא 'אז נדברו' ותשוח"ח.

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

נמרוד ושות' בע"מ


לפני 3897 שנים רצה לה בדיחה ברשת ובפי הבריות כולם. היה זה אחרי המבול כאשר האנושות השתקמה מההרס של כל הגלובוס, כאשר גם במישור המוסרי האנשים התחזקו בשבע מצוות בני נח.

קם לו חברמן אחד מורד במוסכמות ופתח לו קבוצה בשם 'נמרודי חדשות ונדל"ן' והריץ שם בן היתר פתגמים ובדיחות ל'זיכוי' הרבים.

השבוע ה'סקופ' שהופיע היה:

"פעם באלף תרנ"ו שנה הרקיע מתמוטט. נמרוד נדל"ן עם גורדי שחקים לשירותך".

מאחורי הפרסום עמד לו קופירייטר מבריק שחיכך ידיו וכיסיו בהנאה. לא צריך להתחזק ושהחרדים בני נח, לא יבלבלו את המח. שיפסיקו לרקוד על הדם ולנצל כל פיגוע ואירוע לצרכי דת.

משום מה הציבור קנה את ה'לוקש' –כל האנושות נכנסה לסחרור של בנית גורד שחקים באחדות סוציאליסטית מדהימה והכל סביב בדיחה שרצה ברשת. המניות בקבוצת נמרודי נסקו בגובה המגדל.

בורא עולם לא נח ולא שקט. "וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו להם בני האדם". מה יש? ממתי הקב"ה מפריע לבני האדם להשתטות? הרי יש בחירה חפשית? למי זה מפריע?

"ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם". אם הבדיחה נאמרת בשפה אחת ודברים אחדים, לא יבצר מהם כל אשר החלו לעשות!!!

כשכוח הרע מאוחד, איחוד לרשעים רע להם ולעולם. ויפץ ה' ומשם הפיצם.

עברו אלפי שנים והשטן בנה שוב בשקט בשקט, מגדל בשפה אחת ודברים אחדים. הת"ח ואשתו, הח"כ ואשתו, הזמר ואשתו, השודד ואשתו, המנובל ואשתו, הרוצח ואשתו. כולם בשפה אחת בכלי אחד ודברים אחדים. שטרודל ג'ימייל דאט קום נקודה סי או נקודה אי אל.

וזה לא בדיחה בודדת. זה מערכת שלימה של מושגים, של תרבות, צרכנות והרגלי חיים שיש לה שיג ושיח משלה. עם מנועי חיפוש, אפליקציות ותשתיות הפועלים במהירות האור ומגלגלים מליארדים. ממש אימפריה ומעצמת-על, יותר גדולה וחזקה מאמריקה. והכל מרוכז במגדל בגודל כף יד שראשו בשמיים-בלווין שעוד מעט משדר קליטה אלחוטית מכל מקום בעולם, ובחינם.

ומול המגדל הזה צריך אברך בן 22 או בחור בן 18 להתמודד. באותו כלי של כתיבת ושליחת חידושי התורה הערבי מסית אלפים לרצח, והמנובל מסית מליונים לחטא, כן במייל בלבד. בת סמינר המחפשת פרנסה, שידוך, ומשרה מול מעצמה ששמה אינטרנט.

בדור ההפלגה היה לבורא עולם יהודי אחד שעמד כעמוד ברזל מעבר לכל העולם, ומרד בנמרוד. אבינו אברהם העברי. למרד יש טעם מתוק- רק צריך למרוד בכיוון הנכון. היום יש לו מליוני צאצאים הממשיכים בדרכו."ויהודה עוד רד עם קל ועם קדושים נאמן".(הושע י"ב) הקב"ה מחפש מתגייסים במסירות נפש במערכה על כל הקדוש.

בסייעתא דשמייא נקדש את שמו בעולם, בארץ, בשכונה, במשרד ,בסלון ובכיס.

באהבה למורדים במלך זקן וכסיל ובשרתים שלו.

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

החיים אינם קרקס | מאת הרב מנחם ברוד


ההתגרות בסכנות נראית מאתגרת הרבה יותר, אך האם חיינו נועדו לספק סיפורי מתח ועלילות גבורה? גבורה אמיתית היא הצבת גדרות

איסורים רבים בתורה אינם אלא סייגים וגדרים כדי להרחיק את האדם מן החטא. דברים שאינם אסורים כשהם לעצמם נאסרו בידי חכמי ישראל, כאמצעי זהירות שנועד למנוע את האדם מלהתקרב אל מה שאסור באמת.

יש הרואים בכך ביטוי של חולשה. וכי אי-אפשר לבטוח ביכולת השליטה של האדם על עצמו, שצריך להקיפו באין-סוף גזֵרות, סייגים והרחקות?! האם הדרך להתמודד עם פיתויי העולם היא הצבת גדרות גבוהות, או חינוך נכון, שייתן לאדם יכולת להבחין בין טוב ובין רע?

לעיתים נראֶה כי התורה מגזימה ח"ו בהרחקותיה ובסייגיה. כל דיני 'מוקצה' בשבת מטרתם להרחיק את היהודי מן הדברים שעלולים לגרום חילול שבת. איסור 'ייחוד' ודיני הצניעות נועדו למנוע את היהודי מלהתמודד עם פיתויי היצר. אפשר למנות שורה ארוכה של 'הרחקות' ו'סייגים', שכל מטרתם לשמש אמצעי זהירות להרחקת האדם מן החטא. האם אין כאן הבעת חוסר אמון בבני-האדם?

אל תאמין בעצמך

אכן, חולשה יש כאן, אך אין זו חולשתה של התורה, אלא חולשתו של האדם. רבים לא יעמדו בפיתוי אם יארוב להם על סף ביתם. כניסה להתמודדות חזיתית עם יצר הרע עלולה להיגמר רע, ואיש אינו חסין מפני נפילה.

חז"ל העניקו לנו כלל גדול בחיים: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". בתלמוד נאמר: "לעולם אל יביא אדם עצמו לידי ניסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי ניסיון ונכשל". איש מאיתנו אינו חסין מפני מעידות ונפילות.

כן, זו חולשה, חולשה אנושית, וראוי להכיר בה ולא לדַמות שאנחנו גיבורים וחזקים. לכן התורה מדריכה: שמור מרחק. אל תתקרב יתר על המידה למצבים שבהם תמצא את עצמך במלחמה עזה מול פיתויי העולם, כי אולי לא תעמוד בניסיון.

בגרות ואחריות

כלל בסיסי זה מיושם למעשה בכל תחומי חיינו. חוקי הבטיחות בעבודה ובדרכים, הסטריליזציה ברפואה, אמצעי הזהירות המופלגים בשימוש בחומרים מסוכנים – כל אלה נועדו ליצור מרחק מרבי מהסכנה עצמה. וככל שהסכנה גדולה יותר, כן מפליגים אמצעי הזהירות (כמו האיסור לעשן במרחק רב ממחסן תחמושת).

מה שנכון בשמירת החיים הגשמיים, נכון גם בחיים הרוחניים. לא מן החכמה להתגרות בסכנה. ראוי להתרחק ממנה ולשמור על טווחי ביטחון ועל גדרי זהירות, כדי להבטיח שכולנו נוכל לחזור הביתה בשלום.

נכון, ההתגרות בסכנות נראית מאתגרת הרבה יותר, אך האם חיינו נועדו לספק סיפורי מתח ועלילות גבורה? וכי החיים הם קרקס שמטרתו להציג תעלולים ולהלך על חבל דק בלי רשת ביטחון תחתיו? בכל בוקר אנו מתפללים: "אל תביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון", כי לעיתים קרובות הניסיון מסתיים בביזיון. וגם אם יהיו מי שיעמדו בניסיון, החשש שיהיו מי שימעדו וייכשלו מצדיק להגביל את הציבור כולו מלהתקרב לאזורי הסכנה.

היכולת להציב גדרות אינה משקפת חולשה אלא בגרות ואחריות. לא המהמר הוא הגיבור, אלא מי שיודע להתרחק מהסכנה ולא להתגרות בה.

חוסמים את האינטרנט. זוהי הגבורה האמיתית.

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

אנתרופולוג ישראלי: "בגלל הסמארטפונים, הילדים פחות אנושיים מאיתנו"
האנתרופולוג תמיר ליאון סבור שהנוער של היום שטחי, אלים, נכה רגשית ובלתי אנושי – בגלל יותר מידי שעות מסך

האנתרופולוג תמיר ליאון, חוקר תרבות נוער וצעירים, אמנם אינו אדם שומר תורה ומצוות – אבל הוא חושב על סמארטפונים בערך מה שרבנים מודאגים חושבים עליהם.

"בן הנוער הממוצע היום הוא שטחי , אלים, נכה רגשית, ובניגוד למה שחושבים — הוא גם לא חכם יותר", אומר ליאון בריאיון לעיתונאית מ'הארץ'. "לאורך כל השנים, תוצאות מבחני וקסלר המודדים איי.קיו היו בעלייה מתמדת. בכל כמה שנים עולה ממוצע האיי.קיו. בכמה נקודות. בעשור האחרון העלייה נעצרה, ואפילו מתחילים לראות ירידה".

למה זה קורה? בגלל הסמארטפונים, הוא אומר. "הסמארטפונים פירקו את החלוקה של בית וחוץ. לבן הנוער היום אין שום אפשרות לעצור, לברוח או להתאוורר. הוא כל הזמן באותו מקום טעון… היום כבר אין "שכונה". תראי, כשאת מסתובבת בחוץ אחר הצהריים, מגיל מסוים, פשוט לא רואים ילדים ברחובות."

איפה הילדים אם הם לא ברחובות? "בבית, עם הסמארטפון. הנוער הישראלי מוביל בעולם בשעות מסך. מדברים על תשע שעות מסך ביום. לדעתי זה הרבה יותר".

ליאון אומר כי בני הנוער נמצאים רוב הזמן ברשתות החברתיות, אבל אלה לא ממש מפתחות כישורים חברתיים. "זה לא מספיק כדי לפתח מיומנות חברתית או אינטליגנציה רגשית. זה נתמך גם מחקרית, רואים ירידה באמפתיה. באוניברסיטת מישיגן עשו מחקר עצום, שהראה שהסטודנטים של היום אמפתיים ב–40% פחות מהסטודנטים בעשור הקודם ובזה שלפניו. אם אמפתיה היא בעצם המדד העיקרי לאנושיות, הילדים שלנו פחות אנושיים מאיתנו. הם משהו אחר".

הטענה הזו אולי נשמעת מחרידה, אבל ליאון טוען שהיא מגובה בעובדות מוצקות. "אני מרצה בהכשרות של חוקרי נוער במשטרה. דיברתי עם חוקרת הנוער שחקרה את הילדים בני ה–14 שהתעללו במבוגר מוגבל נפשית ופיזית לפני חודשיים. את יודעת מה הם אמרו לה? "הבכי שלו הצחיק אותנו". הם תלו את הבחור הזה על עץ כי הבכי שלו הצחיק אותם. אני רואה ושומע דברים כאלה בכל המקומות, מסביון ועד שילה. מספר לי מחנך בכיתה ח' בשילה ששני ילדים שרפו לילד אחר את היד, והם צוחקים. הוא זה שחינך גם אותם וגם את אחיהם הגדולים והוא לא מבין איך זה יכול להיות. אני אומר כבר כמה שנים להורים — שימו לב, הילדים לא צוחקים במקומות הנכונים, צריך להעיר להם".

מול שטף המסרים המזיקים שמגיעים מהמסכים הצמודים אליהם, אומר ליאון, החינוך שבית הספר מעניק הופך לבלתי רלוונטי. ואיפה ההורים בתמונה? הם פשוט לא נמצאים מספיק עם הילדים, הוא מצהיר. "הם בעבודה. לא נמצאים מספיק בבית ולכן הם אכולי רגשות אשם. הם בוחרים מבלי דעת בשיטת ההורות המגוננת. הם כל הזמן יודעים איפה הילד שלהם ומה הוא עושה, אבל הם לא יודעים מה עובר עליו. הם מקבלים ממנו עשרה אס.אם.אסים ביום, אבל לא מדברים איתו. אין באמת חינוך, רק שליטה ופיקוח".

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

החיים אינם קרקס | מאת הרב מנחם ברוד


ההתגרות בסכנות נראית מאתגרת הרבה יותר, אך האם חיינו נועדו לספק סיפורי מתח ועלילות גבורה? גבורה אמיתית היא הצבת גדרות

איסורים רבים בתורה אינם אלא סייגים וגדרים כדי להרחיק את האדם מן החטא. דברים שאינם אסורים כשהם לעצמם נאסרו בידי חכמי ישראל, כאמצעי זהירות שנועד למנוע את האדם מלהתקרב אל מה שאסור באמת.

יש הרואים בכך ביטוי של חולשה. וכי אי-אפשר לבטוח ביכולת השליטה של האדם על עצמו, שצריך להקיפו באין-סוף גזֵרות, סייגים והרחקות?! האם הדרך להתמודד עם פיתויי העולם היא הצבת גדרות גבוהות, או חינוך נכון, שייתן לאדם יכולת להבחין בין טוב ובין רע?

לעיתים נראֶה כי התורה מגזימה ח"ו בהרחקותיה ובסייגיה. כל דיני 'מוקצה' בשבת מטרתם להרחיק את היהודי מן הדברים שעלולים לגרום חילול שבת. איסור 'ייחוד' ודיני הצניעות נועדו למנוע את היהודי מלהתמודד עם פיתויי היצר. אפשר למנות שורה ארוכה של 'הרחקות' ו'סייגים', שכל מטרתם לשמש אמצעי זהירות להרחקת האדם מן החטא. האם אין כאן הבעת חוסר אמון בבני-האדם?

אל תאמין בעצמך

אכן, חולשה יש כאן, אך אין זו חולשתה של התורה, אלא חולשתו של האדם. רבים לא יעמדו בפיתוי אם יארוב להם על סף ביתם. כניסה להתמודדות חזיתית עם יצר הרע עלולה להיגמר רע, ואיש אינו חסין מפני נפילה.

חז"ל העניקו לנו כלל גדול בחיים: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". בתלמוד נאמר: "לעולם אל יביא אדם עצמו לידי ניסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי ניסיון ונכשל". איש מאיתנו אינו חסין מפני מעידות ונפילות.

כן, זו חולשה, חולשה אנושית, וראוי להכיר בה ולא לדַמות שאנחנו גיבורים וחזקים. לכן התורה מדריכה: שמור מרחק. אל תתקרב יתר על המידה למצבים שבהם תמצא את עצמך במלחמה עזה מול פיתויי העולם, כי אולי לא תעמוד בניסיון.

בגרות ואחריות

כלל בסיסי זה מיושם למעשה בכל תחומי חיינו. חוקי הבטיחות בעבודה ובדרכים, הסטריליזציה ברפואה, אמצעי הזהירות המופלגים בשימוש בחומרים מסוכנים – כל אלה נועדו ליצור מרחק מרבי מהסכנה עצמה. וככל שהסכנה גדולה יותר, כן מפליגים אמצעי הזהירות (כמו האיסור לעשן במרחק רב ממחסן תחמושת).

מה שנכון בשמירת החיים הגשמיים, נכון גם בחיים הרוחניים. לא מן החכמה להתגרות בסכנה. ראוי להתרחק ממנה ולשמור על טווחי ביטחון ועל גדרי זהירות, כדי להבטיח שכולנו נוכל לחזור הביתה בשלום.

נכון, ההתגרות בסכנות נראית מאתגרת הרבה יותר, אך האם חיינו נועדו לספק סיפורי מתח ועלילות גבורה? וכי החיים הם קרקס שמטרתו להציג תעלולים ולהלך על חבל דק בלי רשת ביטחון תחתיו? בכל בוקר אנו מתפללים: "אל תביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון", כי לעיתים קרובות הניסיון מסתיים בביזיון. וגם אם יהיו מי שיעמדו בניסיון, החשש שיהיו מי שימעדו וייכשלו מצדיק להגביל את הציבור כולו מלהתקרב לאזורי הסכנה.

היכולת להציב גדרות אינה משקפת חולשה אלא בגרות ואחריות. לא המהמר הוא הגיבור, אלא מי שיודע להתרחק מהסכנה ולא להתגרות בה.

חוסמים את האינטרנט. זוהי הגבורה האמיתית.

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

אוי אוי אוי שבת...



גוט שבת, גוט שבת.

קהל המתפללים מתפזר לביתו בתחושת רוממות לאחר "תפילת ליל שב"ק".

ר' חייקל פוסע אף הוא לביתו, כשהוא מוקף בילדיו מלאי חן יהודי, וכמובן בשני מלאכי השרת המלוים לו לאדם מידי ליל שבת.

במעלה המדרגות ליד דירתו של חייקל נעצר לפתע ה"מלאך טוב" על מקומו ופניו מביעות אימה.

- קרה משהו? שואל בבהלה ה"מלאך רע".

- אני לא מסוגל להמשיך ללכת, יש כאן אויר עכור עד מחנק, עונה ה"מלאך טוב".

- אני לא מבין, עוד כמה שניות אתה בבית של חייקל, תמשיך עוד טיפה ואתה בפנים...

- אז זה בדיוק הענין, אני לא ממשיך, אני לא יכול להיכנס לביתו של חייקל.

- מה מפריע לך? בא ניכנס, הכל ממש בסדר.

- אתה לא מבין? אתה לא מרגיש? בביתו של חייקל יש מכשיר טמא וכל האוירה כאן עכורה מזוהמה, לכן אני לא יכול להיכנס.

- אה, זה כל הסיפור? אם כך ודאי שאין לך ממה לחשוש... אני מכיר את הבית של חייקל כבר זמן רב מאז שאני וחבריי נמצאים כאן כל השבוע וכל השנה, חייקל לא מפעיל את המכשיר בשבת. המכשיר כבוי עכשיו. בא תיכנס.

- אני רואה שאתה באמת לא מבין מה כוונתי, אז אסביר לך בצורה ברורה: פוסקי הדור כאן בעולם הזה פסקו בצורה ברורה, שאסור להיכנס לבית שיש בו אינטרנט פרוץ, ואפי' כשהמכשיר כבוי, והמכניסו לביתו עובר על איסור דאורייתא של "לא תביא תועבה אל ביתך". אני חייב לציית לפסק זה ללא עוררין, שהרי כשם שפוסקים בבית דין של מטה כך נפסק בבית דין של מעלה. זוהי הסיבה שאני לא יכול להכנס, פשוט אסור לי!

- נו נו, תעשה איך שאתה חושב. אני נכנס בכל אופן. אני מרגיש בבית הזה מאד מאד היימיש. בפנים מחכים לי כל חבריי וידידיי המלאכים, אשר כל פעם שחייקל מתחבר לאינטרנט מגיעים לכאן בהמוניהם עוד ועוד, אז שיהיה לך גוט שבת. ורגע, כמעט שכחתי: העיקר, שיהי רצון לשבת הבאה כן!

ומלאך טוב בעל כורחו עונה...

• • •

ר' חייקל נכנס הביתה, נעמד בראש השולחן, פותח בזמירות שבת ומסלסל במנגינה עריבה.

ה"מלאך רע" נעמד לימינו של חייקל, ומהרהר לעצמו בתמיהה: אני לא מבין על איזה 'אויר עכור' דיבר המלאך טוב החניוק הזה...? זה הרי אויר נעים כל כך ומשיב נפש לי ולשאר חבריי?

כאשר קולו הרם של חייקל נוסק לגבהים בשירת "צ-א-ת-כ-ם לשלום"... מגחך לעצמו ה"מלאך רע" וחושב:

כמה טיפש הוא חייקל זה, אל מי הוא שר ומנגן "צאתכם לשלום"? מי נמצא כאן שיואיל בכלל לצאת? ה"מלאך טוב" לא הסכים אפילו להכניס אצבע אחת לחלל ביתו, ואני כבר נמצא כאן מאז התחבר לאינטרנט ולכל המרעין בישין ובדעתי להישאר כאן, אני ממש מתענג מהאוירה השורה כאן.

במחשבה שניה מהרהר הוא: שמא על הטוהר והעדינות אשר עדיין יש על פניהם של הילדים, על זה אמר חייקל "צאתכם לשלום"...

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

ארנבת – פון

שונים ורחוקים הם שמרל ויחצל זה מזה, אך לימודם יחד בישיבה בשנות בחרותם הביא אותם לנסיעה משותפת לחתונת חבר בריחוק מקום, שמרל הינו אברך משכמו ומעלה, ספון הוא באוהלה של תורה יומם ולילה, ויראת ד' חופפת עליו בכל תהלוכותיו, ואילו יחצל הינו 'מהחרדים המתקדמים' וכפי שחזותו מוכיחה עליו, פיאותיו הדקיקות טבולות בשמן תינוקות, מזקנקנו הקוצני ניכר שעבר טיפול במכשיר 'הסלייסר' החדשני, ומגופו נודף ריח בניחוח משופר של שום, בצל ואבטיח, בקיצור חברה'מן.

כבר בתחילת הנסיעה מבחין שמרל ששיגו ושיחו של יחצל מנוכרים להחריד ואינם תואמים כלל את דרכינו אנו, וזאת כתוצאה ישירה של חיבור מתמיד להבלי ופתויי הרחוב הפתוח.

תוך כדי נסיעה הוציא יחצל מאמתחתו מגש אוכל מהביל והחל מיד בעבודת האכילה, ניחוחות התבשיל היכו בחוטמו של שמרל והוא מזהה ריח בלתי מוכר, הוא פונה בעדינות ליחצל ושואל אותו מה הוא המאכל הזה? ובטבעיות מעושה עונה לו יחצל: זה ארנבת בגריל!

א-ר-נ-ב-ת ??? נזעק שמרל, קרה לך משהו ??? זחה עליך דעתך ???

שמרל תירגע, עונה לו יחצל באדישות, תן לי להסביר לך בדיוק מה קורה כאן, דבר ראשון המאכל הזה לא כולו ארנבת, הוא מעורב עם פצפוצי געפילטע פיש וחתיכות של גאלע שהם ממש שבת'דיגע מאכלים, כך שזה ממש לא נורא, דבר שני – ממשיך יחצל בנאומו ה'מרתק' – אני חייב לאכול את הארנבת הזו אחרת אני יכול ליפול למשכב, ותקשיב טוב מה שאני אומר לך, לפני כמה חודשים חשתי בסחרחורות וכאבי בטן, הלכתי לרופא וערכו לי סדרת בדיקות מקיפות עד שעלו על הבעיה, ליד מקום העבודה שלי קיימת חוות גידול ארנבות ענקית והן פולטות הרבה חיידקים וזה מה שגרם לי למיחושים אלו, ודרכי הטיפול המומלץ ע"י הרופאים הינו לאכול בשר ארנבות פעמיים ביום על קיבה ריקה, עכשיו אתה מבין אותי שמרל ? תחשוב על זה טוב ותראה שבאמת אין לי ברירה אחרת, הברירה היחידה שיש לי זה לעזוב את העבודה וזה ממש לא בא בחשבון.

הלם וזעזוע מוחלט תפס את שמרל, עד היכן יכול אדם להידרדר ? חושב הוא לעצמו, הוא מבין כי היושב לצידו להוט בתאווה בלתי נשלטת לזלילת ארנבות והוא מרגיע את מצפונו בתירוצים מעוותים וקלוקלים אשר מקורם היישר מ'היכלו' של היצר הרע, אבל בכל זאת הוא מנסה לשאול אותו: יחצל, אם אני מביא לך גדול בישראל שיגיד לך בפירוש שמה שאתה עושה זה איסור גמור מדאורייתא אתה תציית לו?

שמרל, מפטיר לעומתו יחצל בקלילות, תעזוב אותי מהרבנים האלו, אני מבטיח לך שאם הרבנים יטעמו את הטעם המיוחד של הארנבת הם ידברו אחרת, זה לא חכמה לבוא לבן אדם ולהגיד לו שאסור לפני שהוא טועם את זה, וגם אם יהיה רב כזה שטעם מהארנבת ויבוא ויגיד לי שאסור אני לא ישמע לו כי אני בטוח שיש לו מניות באיזה חברה של בשר כשר, עזוב אותך הכל מסחרה (עפ"ל). – - -

שמרל מבין שאין לו עם מי לדבר ובקוצר רוח הוא ממתין לסיום הנסיעה הנוראה הזו.

• • •

בנקודה זו הכל מתחיל, כאן חלה הטעות המחרידה, ישנם החושבים שהאיסור דאורייתא של 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם' זה ענין של פרומקייט, או שזה משהו של 'חניוקים', או לכל היותר זה שייך לבחורים בישיבה קטנה בתקופת השובבי"ם… אבל האמת הצרופה היא שאיסור חמור זה לא רק שהוא מפורש בתורה שחור על גבי לבן בדיוק כמו איסור אכילת ארנבת, אלא זה אחד מעיקרי ויסודי הדת אשר כל קומת רוחניות היהודי תלויה בזה!

וא"כ, אדם המחובר למכשירים בעלי תכנים אפלים הרי הוא עובר על איסורים מפורשים מדאורייתא!!!

נורא נוראות!!!

קוראים נכבדים! הבה ונצא מכאן עם מסקנא ברורה: ברור כשמש שאם נדע שבכיתת ילדינו לומדים תלמידים אשר במשפחתם אוכלים בשר ארנבת בארוחת צהריים נעשה כל מה שביכלתינו שצאצאינו לא ישבו תחת קורת גג אחת עם אותם תלמידים, כדי שח"ו לא נראה בעתיד את ילדינו צועדים ברחובה של עיר כשהם מחליקים בשחצנות את אצבעותיהם מעל גבי גזר עם תוכנות…

לכן נתאזר כולנו בעוז ונסיק מסקנות נוקבות למען עתידם הרוחני של ילדינו.

- – -

מכתב גלוי (ארנבת – פון 2)

אליך יחצל ידידי היקר,

שלום וברכה.

לפני כשבועיים סיפרת לי שקראת כתבה מעניינת בשם 'ארנבת פון' ומאחר ששמך התנוסס שם לכל אורך הכתבה נפגעת מכך קשות ולא מצאת מנוח לנפשך.

בתחילה לא כל כך הבנתי אותך מה אתה עושה עסק וענין מאיזה כתבה, אבל כל זה היה לפני שאני עצמי קראתי אותה, אך לאחר שהצלחתי להשיג את העלון שבו התפרסמה הכתבה וקראתי אותה בעיון רב התחלתי באמת להבין אותך.

הדימוי החד לארנבת הקפיץ לי את הלחץ דם, כששמים אותך במשבצת אחת עם ארנבת זה בהחלט מזעזע ונורא, כל הלילה שלאחר הקריאה לא נרדמתי מרוב פחד, כל הסיוטים והחרדות שהיו לי בימי ילדותי מגן החיות צפו ועלו לי, כל הלילה שמעתי נהמות אימתניות של דובים וקרקורים מחרישי אוזנים של קרפדות, אני ממש מעריך אותך איך שהצלחת להמשיך להסתובב כרגיל אפילו שבתוך תוכך היית מרוסק.

עד כאן אני מאד מעריך אותך אבל מה שאני לא מבין אותך ולא רק שאני לא מבין אותך אלא כולי פליאה עצומה עליך שהרי אתה ידוע בתור בן אדם אינטלגנט חכם ונבון, ואם כך מדוע אתה כל כך מתעקש לשלוח את ילדיך למוסדות החינוך של אותם 'חניוקים קיצוניים חשוכים פאנאטיים מוזרים', עכשיו הם אוחזים רק בארנבת ולך תדע לאן הם עוד יגיעו! תשמע לי טוב יחצל – תפסיק להתעסק איתם!!!

הרי אני ואתה יודעים מצויין שאורח החיים שלך וכל מציאותך שונה מהם לחלוטין, מה שאצלך עיקר אצלם הוא טפל וכן להיפך, אמנם כלפי חוץ אתה כמעט דומה להם, אך "מסכים" מבדילים בינך וביניהם. תפיסת העולם שלך ושלהם רחוקים זה מזה כרחוק מאה שערים מיוהנסבורג, אז מה לך ולהם? מה לך ולשיטת החינוך שלהם?

מחנכים אותם לכפיתיות ועומס דת, הם בזים לקידמה ולעולם הרחב, הם עושים רק מה שהרבנים אומרים להם ואין להם שום דיעה עצמית כמו לנו, אז מה לך ולעול הזה? תעזוב אותם מיד!!! שלא תגיד לא ידעתי!!!

אל תתפלא אם יום אחד תבוא הביתה ותראה בחצר הבנין את ילדי השכנים יחד עם זאטוטיך מקפצים ומרקדים סביב קערה מלאה מים ואקנומיקה תוך כדי ניגון סוער של 'וכל קרני רשעים אגדע', וכשתתקרב לזירת האירוע ותברר את פשר המחולות הם יסבירו לך שהם מצאו בתחנת האוטובוס 'טאמענע כיילע' וכעת הם עורכים נגדו מחאה נמרצת ע"י הטבלתו עמוק עמוק בתוך המים!

יחצל! אני לא מגזים כלל וכלל, אני בטוח שאלו הם התוצאות של החינוך שלהם, הם עוד יוציאו אותך יום אחד להפגנות נגד חילולי קברים ולצעוק גיוואלד, ואם תרשה לי קצת להקצין אז אל תתפלא אם יום אחד תקבל הביתה מההנהלה שלהם חבילה ובתוכה זקן מדובלל באורך מטר וחצי כמו שיש לדמויות בקריקטורות, והם יחייבו אותך להדביק את זה לסנטרך הדוקרני, ולא שאני חושש שלא תצא לעבודה כי הרי מה אתה לא עושה לצרכי פרנסה, אבל הבושות יהיו גדולות!

בקיצור, נכון לרגע זה אני לא מבין למה אתה רודף אחריהם כל הזמן, דעתי שתחפש לך סביבה שמתאימה לך ותחיה חיים רגועים ומאושרים בלי קיצוניות וכאבי ראש, שהם יחיו איך שהרבנים מכתיבים להם כל היום מה לעשות ואתה תחיה לעצמך בטוב ובנעימים בלי בלבולי מח.

כולי תקווה שתיקח את הדברים לתשומת ליבך, תחשוב על זה היטב ותראה שהצדק עמי.

בידידות איתנה

חברך הנאמן

עזר
הודעות: 1026
הצטרף: 10 ספטמבר 2015, 04:54
קיבל תודה: 4 פעמים

Re: אשכול מודעות למלחמה בפגעי הטכנולוגיה ומודעות מעניינות אח

נושא שלא נקרא על ידי עזר »

בס"ד
כב' הרה"ג שליט"א
אחדשה"ט כראוי
שורות אלו נכתבו בדמע ובכאב רב כפי שתראה בהמשך הדברים, ומראשית אתנצל על זה שלא יכולתי לחתום שמי על גב המכתב והסיבה לכך הוא כבוד משפחתי, אך עכ"ז אבקש בכל לשון של בקשה ותחנונים שמע"כ יעבור על המכתב ויהא זה לתיקון נשמתי ואולי יועיל גם לאחרים.
בוודאי כבר שמעת רבות על סכנת האינטרנט ושאר פגעי הטכנולוגיה, ומסתמא גם יודע ממקרים מסויימים שתוצאותיהן לא נגמרו בכי טוב, ואפשר שכבר גם עוררת בקרב בני קהילתך בחומר העניין, וייתכן שכבר אפי' עשו תקנות וגדרים לחיזוק העניין, אך עכ"ז יש לי הרבה מה לחדש לכם, ומשום שאין חכם כבעל הניסיון ואני הייתי שם.
ואבאר כוונתי לאשורו, אך מקודם אתאר בקצרה את דמות כותב השורות הללו, שמדובר באברך חסידי לכל דבר המקפיד על קלה כבחמורה [שאפי' לא מכניס עיתונים כדוגמת משפחה, בקהילה], לומד בכולל חשוב מאד, וכו' וכו', וכך היו השתלשלות פני הדברים.
ברשותי היה מחשב נייד פשוט (אפי' בלי משחקים ושאר הבלים) שהשתמשתי לצורך כתיבת חידו"ת, ובני ביתי השתמשו בזה לפעמים לצורך עבודתם וכדו', והכל התנהל על מי מנוחות עד יום א' שעברתי לדירה חדשה באיזור חרדי ובעיר חרדית, ואני מגלה שהמחשב מאותת לי כל מיני דברים, שפירושו בשפה המקצועית שהוא מזהה חיבורי רשת אינטרנט באיזור שבאופן אלחוטי אוכל להתחבר לא' הרשתות [ומדובר בכעשרה רשתות ויותר, שהמחשב זיהה, וזה לבד צריך דרישה וחקירה רבה איך ייתכן שבאיזור שכולו חרדי יימצא כ"כ הרבה אינטרנט ולו רק מהנקרא אינטרנט כשר], כמובן שיצר הסקרנות התגבר עלי וניסיתי להכנס, האמת שלרובם היה קוד וממילא לא יכולתי להכנס ולגלוש, אבל שניים מהם לא היו חסומים בקוד והצלחתי לגלוש לאינטרנט, א' מהם לפחות היה לזה חסימה של רימון [שאולי לציבור הדתי לאומי זה חסימה טובה] והשני היה אינטרנט פתוח לג' עבירות חמורות כפשוטו, וכאן נקלעתי למציאות מאד כואבת שלא האמנתי מעודי שאני בתור אברך חסידי רגיל ממוצע שלא היה לו כל קשר לכאלו דברים יגיע לכזה ניסיון ולכזה היסחפות שלא אוכל לעצור ברוחי ולהסתקרן עוד ועוד עד לדברים ששייכים לגרועים שבאומות ממש שאי אפשר כלל להעלותם על הכתב.
כמובן שמצב זה לא נמשך זמן רב כי חסד עשה ד' עמדי וראיתי מודעה באותו יום על גמ"ח ניתוק אינטרנט 'אאוטנט' שנותן בחינם כל מיני פתרונות של חסימה, וללא כל שהות יצרתי קשר עימהם, וב"ה עשו לי חסימה טובה על המחשב שלא יוכל להתחבר בשום פנים ואופן לאינטרנט אלחוטי או סוג חיבור אחר שיש היום, [דרך אגב באתו מעמד הגיע אברך א' גם אברך חסידי רגיל וסיפר שהוא מקבל אימייל באופן אלחוטי כנראה מא' השכנים, ושאל אותם אם כשיעשו לו החסימה הנ"ל יוכל עדיין לקבל זאת, כמובן שנענה בשלילה, כי כל מטרת החסימה הנ"ל הוא למנוע חיבור אלחוטי וכדומה (אך היום יש כבר פתרון גם לזה, שישאר רק מייל בלבד), הסתובב אותו אברך ופנה לו לדרכו, וחשבתי בליבי, רבש"ע געוואלד!!! נניח שהיום יש לשכן שלו רק שירות אימייל או עכ"פ אינטרנט כשר של חברת נתיב וכדו', אולם מה יהיה אם יבוא לידו שכן שיהיה לו חלילה וחס אינטרנט טמא, והוא לא חסם את הגישה לכך, הרי האברך הנ"ל יפול בבת אחת לנ' שערי טומאה].
נחזור לענינינו, הגם שמאמין אני באמונה שלימה שאפשר הכל לתקן וכמו שאי' בספה"ק שהכל יתוקן לעת"ל, ויותר מכך שמעתי מדרשן א' שליט"א שאמר עפ"י הכלל הידוע שזה לעומת זה כו' וכמו שברגע א' אפשר ליפול לבאר שחת של ערות הארץ טומאת מצריים ומעשי סדום ועמורה, כך אפשר ברגע א' לשוב בתשובה שלימה ויש קונה עולמו בשעה אחת, אך דעו נא רבותי שכמה שאין לי שייכות היום לזה וגם אז כמעט ולא היה לי עסק עם זה, מ"מ אני עובר ייסורי הגוף והנפש וקשה לי מאד לצאת מהשבר הגדול שפקד אותי, ומפעם לפעם עולים ובאים לקראתי המחזות הקשים שראיתי, וכמה שאני מנסה שוב ושוב לדחות את זה ולהתחזק, הדבר קשה עלי כקריעת ים סוף, ובטוח אני שאם יתאפשר לי עוד פעם להתחבר לאינטרנט הטמא, אזי אפול שוב ברשת היצר ואנסה לאגיע למקומות הכי גרועים שיש, ואיני בן יחיד בזה, ואל תאמינו לאף אחד אפילו לגאון וקדוש שיש לו אינטרנט פתוח שלא נכשל בדברים אסורים, עכ"פ אני לא מאמין.
וע"כ ראיתי חוב קדוש לפנות ולספר את העובדה ע"מ שיידעו שכמה שרק עושים בנידון אין יוצאים יד"ח [ולמשל אילו הייתי יודע ושומע שבכל מחשב נייד יש אפשרות להתחבר לאלחוטי ייתכן שכלל לא הייתי מחזיקו בבית או עכ"פ הייתי הולך לטכנאי וכדו' שיחסום זאת], ולהלחם בכל תוקף ועוז, והעיקר לא לתת אימון באף אחד, ואפי' באברך יר"ש ות"ח הנמצא בקהילתכם ויש לו מחשב פשוט צריך לקרוא לו ולברר אם עשה חסימה לאלחוטי וכן אם יש לו אפשרות לקבל אימייל וכדו' צריך לברר אם אין לו דרך להתחבר לאינטרנט הפתוח [כמו שיש אפשרות בכל מיני חברות שנותנים לך מודם של אימייל ואתה יכול על אותו מודם גם לרכוש מנוי אינטרנט] ולעבוד עם המומחים בטכנולוגיה וביחד לעבור מבית לבית בשכונה שלכם או בבית מדרש שלכם ולבדוק אם הכל כשורה, כמו"כ להפוך עולמות שבמוסדות החינוך לא יכניסו בנים או בנות שבביתם לא נשמר כראוי עניין זה בלי שום פרוטקציות ואמתלאות, כי כל באיה לא ישובון.
ואני תפילה שהשי"ת יערה עלינו רוח טהרה ממרום ונשוב אליו בתשובה שלימה לעבדו באמת ובתמים, ויתן לכם כוחות ללחום את מלחמת הדת כי לדאבונינו אנו נמצאים בסכנת כלי'ה רוחנית שלא היה מששת ימי בראשית, וילמדו תועים בינה בביאת משיח צדקינו בב"א.

שלח תגובה