רק לדייק לענ''ד בהסברת העניין:
הפשט בדברי הט''ז הוא שפיקוח נפש רוחני במצב כזה של סכנה של בת ישראל שימירו דתה ותטמע לעולם בין הגויים, חמור יותר מפיקוח נפש גשמי בהשוואה כללית.
והעניין הזה כבר כתוב במארז''ל ''גדול המחטיאו יותר מן ההורגו'', ונלמד גם מעניין דין שעת השמד שאז מצווה למסור נפשו אפי' על ערקתא דמסאנא.
(ויש מגדולי ישראל שדרשו כן גם מלשון הפסוק ''ונשמרתם לנפשותיכם" ולא לגופכם.)
אבל הט''ז לא דיבר כלל לגבי מקום שעומדים זה כנגד זה, שם אפשר לומר שהדין שונה לגמרי.
(שהרי במקרה שעליו דיבר הט''ז יש רק סכנה רוחנית)
אמנם עפ''י דבריו אלו, אפשר ללמוד להעדיף פיקוח נפש רוחני על פני פיקוח נפש גשמי גם במקום שסותרים, ובמקום שדומה בסכנתו הרוחנית כבמקרה הנ''ל, ובדומה לדין שעת השמד.