חונע מספר על עצמו - פרק ב'

לדעת ולדון על הנעשה והנשמע בציבור החרדי.

מנהלים: אחד, יאיר

סמל אישי של משתמש
ביטחון
הודעות: 1224
הצטרף: 18 אפריל 2018, 11:46
נתן תודה: 20 פעמים
קיבל תודה: 73 פעמים

חונע מספר על עצמו - פרק ב'

נושא שלא נקרא על ידי ביטחון » 06 נובמבר 2019, 10:21

חונע / תשע שקל ועשרים אגורות בשופרסל

הכל התחיל בשעה 11 בצהריים, כשעדיין הפת-שחרית' שלי נח מדושן עונג על המדף השלישי במכולת, מחכה לבוא גואל (אני).

הקיבה קרקרה כמו שרק היא יודעת לכרכר, עד שהשכנים שלי בבית הכנסת, שכבר החלו לקפל טליתותיהם, כל הזמן עשו לי ש... ש... ש..., חשבו שהסלולרי שלי רוטט.

הלו, רציתי להגיד להם (איך אומרים הלו בלשון רבים?...), הסלולרי שלי קיבל אוכל כל הלילה בכפית, היישר מחברת החשמל, למה שתקרקר. תרגיעו. כול-ה קיבה. מעיים, משהו באזור.

אבל בגלל שלא ידעתי אם הם חושבים באמת שזה הסלולרי, לא אמרתי להם כלום. וגם בגלל בגלל שאחזתי באמצע "נשפת ברוחך" ואסור אז לדבר. אה, וגם כי לא ידעתי איך אומרים 'הלו' בלשון רבים.

אבל אז החלה המהומה הגדולה. זונדל, המאבטח של המקווה, משום מה הקדים היום לבוא לבית הכנסת, והחליט מכל המקומות הריקים (כבר לא היה אז מניין), לשבת לא פחות ולא יותר אלא במושב שלימיני, הצמוד למושב שלי.

הוא הניח את תיק התפילין שלו מדושן עונג על השולחן שלפננו (הפת שחרית שלו כנראה כבר לא במכולת, נראה היה שהיא כבר הפכה אותו למדושן עונג), הוא התנשף והתנשף ללא הרף, מוחה את זיעתו בשרוולו, ופולט זרמים של הבל מפיו, כאילו ומדובר באיזה מפעל לייצור גרעין בשיראז.

בעוד שאילו היה טס לאן כל שהוא, היה נדרש לרכוש שתי מקומות, מחמת משקלו, איך נאמר זאת, החריג טיפה - הרי שפה הוא לא דיבר עם הגבאי מאומה. הוא בא, התיישב, טלטל את הספסל 9 בסולם ריכטר, ושילח את כתפיו לתאונה חזיתית עם כתפיי שביום יום גם הם מדושני עונג. חוץ מהיום כמובן.

ניסיתי לרמז לו על עוד מיליון מקומות ריקים בבית הכנסת, על ידי חבטה הגונה שהשתלשלה מכתפיי החסונים, אך הוא לא הרגיש. לך תעשה משהו לאדם שמוחו רחוק משולי כתפיו ארבע אמות.

צלצלתי מיד לשופרסל הגבאי שישב בכוך שלו, מרוכז בספירת המטבעות, הפדיון היומי מהעליות ומקופת הצדקה החבוטה, והמהמתי לשפופרת מאחורי הטלית הצהובה שלי: "אם... אם... כעופרת... אדירים... נטה ימינו יבלעמו נפשי... ירגזון... כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו" - - -

הוא הגיע מיד נאנח. שוב סיפור עם צילייגערס תשע שעות לאחר שהוא נפרד ממיטתו ושמונה שעות לאחר שכבר סיים להתפלל.

שופרסל הגיע מיד, ממלמל: תשע שקל ועשרים אגורות, תשע שקל ועשרים אגורות, תשע שקל ועשרים אגורות.

בעיניו מלאות הניסיון, הוא הביט אל זירת הקרב. בוחן באסטרטגיות את הפעילות המלחמתית העוינת, מימין מבצר אדיר, מדושן עונג, מזיע כולו, חיוך עקום בפיו, יושב על מקום וחצי, מעיף את טליתו לכל הצדדים כאשר החוטים מצליפים בעיניו של חונע, כלומר אני, וקולו נשמע בקודש, כשניכר שאפילו לא יודע שמישהו יושב לידו.

ומצד שמאל - חונע נדחק על חצי מושב במאתיים ק"ג שלי, זועם כשור לעול וכחמור למשא, מנסה לדחוק את זונדל כאילו ומדובר בטורבינה שמנועו שבק חיים לכל חי, ומסביב בית כנסת הומה אוויר. כלומר ריק מאדם.

שופרסל מצמץ בעיניו, נרתע לאחוריו, כאשר זונדל המהם פתאום "הנותן לשכוי בינה", ושב מיידית, מתפקד כעת כבורר עם בינה (מלאכותית) בשעת הצורך (לאחר שבמשך הבוקר כבר היה כנראה פסיכולוג, פסיכיאטר, מנהל מוסד (=קבצן. חונע), צ'יינג', מודיעין אזרחי ומה לא).

"חונע" - האירו פתאום עיניו - "מה דעתך ללכת לצד השני של הספסל, ולשבת על שני מושבים, במקום להידחק על החצי מושב שבסמוך למבצר הזונדלי?"

הסתכלתי בתיעוב על הצד השני של הספסל, וידיי הרעידו את הספסל 7 בסולם ריכטר. "המביט לארץ ותרעד" מלמלתי (רגע, איך הגעתי לפסוק הזה באמצע אז ישיר? אבדוק אחר כך בסידור, איך השתלבתי שם בתנועה).

שופרסל הבין אתה מה שרציתי לומר, אילו יכולתי לדבר. מה בצע אם אשב בצד השני של הספסל, אם זונדל ימשיך לנענע אותו כאילו ומדובר בלולב בהושענא רבה, דקה לאחר הנענוע האחרון של הלל?

"יש לי רעיון" - אמר שוב שופרסל - "רק שניה... תשע שקל ועשרים אגורות.... תשע שקל ועשרים אגורות... תשע שקל ועשרים אגורות.... אתה יכול לעבור לספסל אחר, רחוק מהמטווח של זונדל".

הפעם הראשונה שהבנתי למה שופרסל נבחר לגבאי עוד מימי מלחמת העולם הראשונה. כזו חכמת חיים, כאלו תובנות, איזו הכרעה תבונתית, פסגת החכמה האנושית.

הוא ראה את עיני המעריכות, ומיהר להתרחק מזירת הפשע, כשקולו מרעיד את כותלי בית הכנסת: "תשע שקל ועשרים אגורות, תשע שקל ועשרים אגורות, תשע שקל ועשרים אגורות" - - -
אלו שחיים על פי הספר, מתים מכל טעות דפוס. לחיים! :oops:

שלח תגובה