סיפורים על השואה

לדעת ולדון על הנעשה והנשמע בציבור החרדי.

מנהלים: אחד, יאיר

סמל אישי של משתמש
אני פה
הודעות: 8094
הצטרף: 12 דצמבר 2015, 20:46
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 107 פעמים

סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי אני פה » 02 מאי 2019, 02:50

קבלו סיפור לזכר ולכבוד ניצולי והרוגי השואה הי"ד
רב בית הכנסת של חוג חתם סופר בבני ברק, היה הרב אונגר זצ"ל. 350 מתפללים היו בבית הכנסת. רובם ניצולי שואה עם מספרים כחולים על היד.
עקיבא שטיינברג, אחד ממתפללי בית הכנסת של חוג חת"ם סופר בבני ברק, היה ניצול שואה. בשנות הזעם באירופה איבד את אשתו ושישה ילדים, ונותר אדם צעיר בן 30 גלמוד וחסר כל.
בוקר אחד, בהיותו בן 60, הגיע עקיבא אל רב בית הכנסת, הרב אונגר, כשהוא רועד מבכי: "רבי, חלום נורא חלמתי בלילה", אמר בדמע, "אך כדי לספר אותו לרב, עלי להקדים ולספר את ההיסטוריה שלי.
"הגעתי לאושוויץ בחשון תש"ה. את כל משפחתי איבדתי ביום שבו הגעתי לשם. נשלחתי מיד לעבודת פרך איומה בבית חרושת לפחמים. בסוף היום הראשון לעבודתי שם, כשאני עדיין בתוך היממה הראשונה לרציחתם של אשתי וששת ילדי, שכבתי על הדרגש שבור ומיואש.
"לפתע חשתי נגיעה רכה בכתפי. היה זה אברך בשם ר' אריה. 'עקיבא', הוא אומר לי, 'לא למדנו היום כלום, בא נלמד משהו'.
"ר' אריה איבד באותו היום את שמונת ילדיו. הוא היה תלמיד חכם וידע גמרות בעל פה. התחלנו ללמוד יחד, ור' אריה פשוט העיר אותי לחיים. על בשרי חשתי את מובנו של הפסוק: 'כי הם חיינו… ובהם נהגה יומם ולילה'.
"ערב אחד, בחודש אדר, בשכבי על הדרגש אומר לי ר' אריה: 'עקיבא, עוד פחות מחודש פסח – איך נאכל כזית מצה? איך נקיים 'בערב תאכלו מצות'?!'", 'ר' אריה', זעקתי בייאושי, 'על מה אתה מדבר, אנחנו פה באושוויץ! היכן נשיג כאן מצה?'", ממשיך עקיבא לספר לרב הקשוב.
"'עקיבא', עונה לי ר' אריה במתינות, 'אל תגיד ככה, אנחנו אמנם באושוויץ, אבל הקב"ה הוא כול יכול, 'והבא ליטהר מסייעין בידו'. אל תדאג, עוד נזכה לאכול כזית מצה…'
"כל אותו הלילה לא פסקו ההפגזות. מטוסי האויב הפציצו מחסני נשק. למחרת פורים, כשאנו צועדים כהרגלנו לעבודה, גילינו, ששני פצצות נפלו על מחסן החיטה. היה זה מחסן אדיר שהכיל טונות של חיטה שיועדו להזנת הצבא הגרמני. החיטה התפזרה על פני כל השטח כמו מרבד קסום של גרעינים. הדבר היה לפלא: כמה חלמנו אתמול על מעט חיטה, והנה, כל השטח מסביבנו מוצף בחיטה.
"כשחזרנו מן העבודה בשעת לילה מאוחרת, מיהרתי להתכופף ולאסוף שני חופנים, אחד עבורי ואחד עבור ר' אריה. ר' אריה היה המאושר באדם.
עקיבא מוסיף ותאר לרב אונגר כיצד מצאו אבנים, טחנו עימם את החיטים והפכו אותם לקמח. "כל לילה טחנו, עד שהגיע ה' בניסן. מיהרנו להכין את הבצק: מים, קמח, לישה מהירה, והנה, הבצק מוכן. רידדנו את המצה במהירות, ועם מסמר עשינו בה חורים. הוצאנו את הפח מן התנור בזהירות, בעזרת סמרטוט, הדבקנו עליו את הבצק, ותוך 3 דקות כבר היתה לנו מצה למהדרין. שני כזיתים הכנו לכל אחד. החבאתי את המצה מתחת לחולצה, ושבנו למחנה, כשידי צמודה לגופי, ושומרת על המצה היקרה.

"כשהגענו למחנה", ממשיך עקיבא לספר, "ראה אחד השומרים את תנוחתי המוזרה, וצעק: 'ז'יד, מה אתה מחביא שם?' בתנועה חדה הרחיק את ידי מגופי, ושברי מצה צנחו להם בדממה על האדמה הקפואה.
הנאצי לא הסתפק בזאת, ובמגפיו המסומרות ריסק את המצה עד דק. לקינוח הוסיף להכות את אריה במכות אדירות. "צנחתי על המצה מחוסר הכרה. כעבור ארבע דקות שבתי להכרתי. הייתי מיוסר כולי, שברי שברים, אך נזכרתי שיש מתחתי אוצר. מצה מרוסקת אמנם, אבל גם בה אפשר לקיים מצות אכילת מצה. כשכולי זב דם זחלתי לדרגש ובידי האוצר היקר", ממשיך עקיבא לספר.
"חזרתי לדרגש, וכשכולי כאוב הראיתי לר' אריה כי נותר כזית אחד בלבד. ר' אריה פרץ בבכי: 'אתה הבאת את החיטים, אתה חטפת מכות על המצה, אבל אנא, רחם עלי, איך אעבור את ליל הסדר בלי לאכול כזית מצה?'
"ר' אריה", עניתי בתקיפות, "אני מוותר לך על ארוחת הערב של מחר ושל מחרתיים, אבל המצה — חייך קודמים, אני לא מוותר!"
"ר' אריה מתחנן: "עקיבא, אנא, תן לי את המצה, אומר אתך את כל ההגדה של פסח, מילה במילה, מהא לחמא עניא עד חד גדיא, אני מתחנן, תן לי את המצה!" "אין על מה לדבר, המצה שלי!', התעקשתי.
"ואז הזדקף אריה: "אתה יודע מה? בא נעשה עסקה. אני אוכל את המצה, ואתה – תקבל את השכר. שכר עצום של 'לפום צערה אגרא'!" הסכמתי לעסקה. הוא אוכל והשכר – שלי.
הגיע ליל הסדר. "שבנו מן העבודה שבורים ורצוצים, 4 כוסות לא היו, מצה – בקושי פירורים של כזית, אבל מרור – היה לכולם בשפע. שכבנו יחד על הדרגש, ואמרנו את ההגדה בבכיות נוראות", מספר עקיבא.
"אני כבר לא החזקתי מעמד ונרדמתי מרוב בכי ותשישות, אך ר' אריה שאכל מצה, לא היה מסוגל להירדם מרוב התרגשות, וכי קלה היא בעיניכם, זכות הוא לאכול כזית מצה בגיא צלמוות, באושוויץ.
"לפנות בוקר החל להתפלל שחרית בהודיה עצומה ובלחש. בתפילת הלל כבר שכח היכן הוא נמצא, באמרו: 'אשר קידשנו' נתן צווחה של התרגשות ממעמקי ליבו הטהור. השומר הגרמני זינק ממקומו, הצמיד את האקדח לראשו ולחץ על ההדק. נשמתו הטהורה והמזוככת יצאה על קידוש ד', ביום טוב ראשון של פסח.
"נשברתי לרסיסים", מספר עקיבא בדמע. "ר' אריה היה הרב שלי, אבי הרוחני, הוא החזיק אותי בתוך הגהינום הנורא, כיצד אוכל לשרוד בלעדיו? הקב"ה נתן לי כוחות עצומים במשך שלושים יום נוספים. בי"ז באייר הגיעו האמריקאים. המלחמה הסתיימה. שקלתי 36 קילו. עור ועצמות. לא מצאתי עוד טעם בחיי.
" אך הקב"ה, אב הרחמים, הוא בעצמו מחיה המתים. אט אט התאוששתי. הקמתי בית בפעם השניה, ב"ה זכיתי בארבעה ילדים וכבר עשרה נכדים כן ירבו.

"אתמול בלילה, הופיע ר' אריה בחלומי, כשכולו נורא הוד"
"אתמול בלילה, 33 שנים אחרי אותו ליל סדר נורא הוד, הגיע אלי בחלום ר' אריה הקדוש, כשהוא לבוש בקיטל לבן.
"איפה אתה, ר' אריה?", זעקתי. "אני במקום שכולו אור", הוא השיב. "זכיתי להיהרג על קידוש ד'. כבר 33 שנה אני מחכה להזדמנות שיתנו לי לגשת אליך. היום לראשונה קיבלתי אישור. עקיבא, על כל המצוות שעשיתי בעולם הזה יש לי שכר אדיר, אך מצוה אחת שעשיתי פה בעולם הזה, עד היום אין לי עליה שכר: מצות אכילת מצה בליל הסדר תש"ה, כי היה הסכם בינינו, אני אוכל את המצה והשכר הולך לעקיבא.
"עקיבא, אם תוותר לי על השכר – אוכל לקבל אני את שכר המצווה האדירה הזו. אני מתחנן לפניך: אנא, וותר לי על השכר!"
השבתי לו: "אריה, אתן לך כל שתבקש ממני, אבל שכר של מצווה – אני לא מוכן!". ר' אריה עזב אותי בפנים עצובות, וככה התעוררתי", מספר עקיבא לרב אונגר., ופונה אליו בשאלה: "האם עלי לוותר לו? הרי אני הוא זה שחטפתי מכות על המצה, אני הבאתי את החיטים, הסכם זה הסכם, למה עלי לוותר? מצד שני, נשמתו של אריה כל כך התחננה"...
הרב אונגר שומע את השאלה ושותק. לבסוף הוא אומר: "שאלה כזו יש לשאול צדיק מן הדור הקודם, גש לרבי ממכנובקא, יהודי קדוש של מסירות נפש ותשאל אותו".
הרבי ממכנובקא שומע את הסיפור ועונה ברכות: "מן היושר עליך לוותר!", הוא משיב לעקיבא, ומסביר: "33 שנים עברו מן הסיפור הזה, האם ניסית לחשב כמה ברכות זכית להגיד ב-33 השנים האחרונות? כמה מצוות, הנחת תפילין, שבתות, ועוד תמשיך עוד ועוד בשנות חייך. ור' אריה המסכן - כבר לא נותרו לו הזדמנויות יותר. האם לא ראוי לוותר לו על הזכות הזו?"
עקיבא שמע את דברי הרבי, והשיב מיד: "אם כך, אני מוותר על השכר". אך הרבי ממכנובקא לא מסתפק בזה: "היכנס לבית הכנסת הסמוך, פתח את ארון הקודש, ושם, בסמוך לספרי התורה הכרז בפה מלא ובלב שלם על מחילתך".
היה זה שעת חצות הליל. עקיבא נכנס לבית הכנסת בחצות הליל ומול ספרי התורה שבארון הקודש קרא: "ריבונו של עולם, אני מוותר לר' אריה בלב שלם על השכר של אכילת מצה בפסח תש"ה".
באפיסת כוחות, שב עקיבא לביתו וצנח על מיטתו, כשהוא מותש ומלא מחשבות. באותו הלילה, שוב נדהם לראות את ר' אריה בחלום, כאשר פניו מוארות מאוד: "יישר כח, עקיבא! הויתור התקבל, אני מודה לך מעומק ליבי. בזכותך העלו אותי לכאלה מקומות. אין לי מילים להודות לך".
למחרת בבוקר שב עקיבא לרבי ממכנובקא וסיפר לו על החלום השני. בתגובה, התפרץ הרבי בבכי. "סיפרת לי על יהודי קדוש, שעבר ייסורי איוב, חי בקדושה ובטהרה, ידע ש"ס, נמצא בגן עדן במקום הכי נשגב, ושווה לו לעזוב את כל העולם הבא, לרדת פה לעולם ולהתחנן על עוד מצווה, כי שם הוא לא יכול לעשותה. ואנחנו חיים פה בעולם, ומסביבנו מתגלגלות להן מצוות, בהישג יד, ומה נאמר למעלה?! הרי יום אחד ניפגש, עם כל האפשרויות שהיו לנו. הבה ננצל כל רגע שאנו כאן כדי לחטוף מצוות".
הבה נייקר את המצוות, לא נחמיץ הזדמנויות שבאות לידינו, ונזכה לצבור באמתחתנו שקים מלאים לעולם הבא

סמל אישי של משתמש
אני פה
הודעות: 8094
הצטרף: 12 דצמבר 2015, 20:46
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 107 פעמים

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי אני פה » 02 מאי 2019, 02:53

רגשי אשם: כך נרצח הק' ר' שימק'ה דייטש

יש מצבים בהם כפרה אינה אפשרית, ורגשי האשם מלווים את האדם לאורך כל ימי חייו • "אני לא יודעת מה אתה, איש צעיר, יודע על רגשי אשם. אבל דע לך, שכל יהודי ניצול שואה קיבל מהגרמנים ימ"ש 'מתנה' לכל החיים" • חיים ולדר בסיפור מצמרר ליום השואה


אני לא יודעת מה אתה, איש צעיר, יודע על רגשי אשם. אבל דע לך, שכל יהודי ניצול שואה קיבל מהגרמנים ימ"ש 'מתנה' לכל החיים. לא רק שהרגו את משפחתו, את קרוביו ובני עירו, אלא גם העמיסו על החיים את הסבל הנורא מכל - רגשי האשם.
---
בשנות ילדותי לא ידעתי דבר וחצי דבר על השואה. רק לאחר שהוריי חיתנו את כל הילדים שלהם, הם החלו להיפתח - ופתאום נחשפנו לעולם נורא ואיום.

מסתבר שאבי איבד אישה ושמונה ילדים, ואימי איבדה בעל ושלושה ילדים. שניהם נותרו בודדים, ללא הורים וללא אחים.

הם סיפרו לי בפרוטרוט כיצד ראו במו עיניהם, כל אחד לחוד, את משפחתם העניפה - נקטפת לה באכזריות איטית, את העינויים, הפחד, הסבל שאין לתארו במילים. לא רציתי לשמוע את הדברים, אך לא יכולתי שלא לשמוע אותם.

כאשר כל התמונה היתה ברורה לי, שאלתי את אבי מדוע לא סיפרו לנו זאת כל השנים. מדוע שתקו? מדוע לא סיפרו מעולם על הסבל שעברו, על הרוע הנאצי? במשך שנים אבי היה פוטר אותי בתנועת יד מבטלת, כאילו השאלה הזו אינה ראויה לתשובה, או כאילו אין לה תשובה. האחים והאחיות שלי טענו, כי הכאב היה כל כך גדול, עד שהם העדיפו להדחיק אותו, וזה באמת ההסבר שכולנו שומעים. אך לי היתה הרגשה, שיש עוד סיבה לשתיקתם של ניצולי השואה.

*

ופעם אחת פתח אבי את סגור ליבו ואמר לי כך: "את שואלת תמיד מדוע אנחנו שותקים. אז יש לי תשובה בשבילך: בגלל רגשי האשם. אני חושב שלכל ניצול שואה יש תחושת אשם על עצם היותו בחיים. כאשר מישהו נפטר - אתה מצטער על לכתו, אך כאשר כולם סביבך נפטרים - אתה מיצר על כך שאתה לא הלכת. וגם חש קצת אשמה במותם".

ביקשתי שירחיב, והוא הרחיב: "אינך יודעת מה קורה לבן אדם, כאשר הוא עומד בסכנת חיים תמידית. הוא מפתח חיישנים של חיית השדה, וגם ליבו הופך לפחות מעודן. הסיפורים המתפרסמים הם סיפורי גבורה. אך כל אחד מניצולי השואה חווה על בשרו סיפורי חולשה, אם חולשתם של אחרים, ואם חולשתו שלו.

"אני שונא את הגרמנים על מה שעוללו למתים, אך שונא אותם עשרת מונים על מה שעוללו לחלק גדול מהחיים. הם הפכו אותם לחיות אדם, לאנשים חסרי כבוד. הם הפכו פרופסורים מכובדים, לאנשים קטנים המוכנים לרמוס ולדרוס ילדים - בשביל פירור לחם. הם הפכו נשים תמימות וטהורות, ליצורים תת אנושיים. נטלו מהן את הצניעות, את היופי החיצוני והפנימי. ניצולי השואה יכולים בקושי לעמוד בדברים שעוללו הגרמנים ליקיריהם, אך הם אינם יכולים לעמוד במה שהגרמנים גרמו להם להיות - בחלק מהזמן, או אפילו ברגעים ספורים.

"היו מקרים רבים של הקרבה, אך היו מקרים אחרים, בהם היית חייב להחליט החלטות, שאולי מצילות אותך, אך משאירות לך לכל החיים הרגשה של אפס, רשע, מושחת. רבים מניצולי השואה מחזיקים באמתחתם סיפורים, שהם מתביישים לספר אפילו לעצמם.

"ראית פעם איך נראית מאפייה מיד במוצאי חג הפסח? ראית איך אנשים מאבדים צלם אנוש, בעבור התענוג לאכול לחמניה חמה? אצלנו זה לא היה על תענוגות. אצלנו זה היה על החיים עצמם."

אבי היה מתאר לי איך נראו הדברים, כאשר אלפי יהודים מופקרים לגורלם, וכל אחד רוצה רק לשרוד. במקרים כאלה, אתה לא תמיד יכול לחשוב על הנוחות של האחר, כי לעיתים התחשבות כזו עלולה לעלות בחייך. אתה פועל כאוטומט. רק הרצון הפראי לחיות - מקנן בך.

*

אבל היו גם אחרים, שהצליחו בכל זאת לשמור על צלם אנוש, בכל הניסיונות שעברו. אחד מהם היה ר' שימק'ה דויטש, שאבי לא הפסיק לספר עליו, גם בימים שלא סיפר על השואה.

תמיד היה מחנך אותנו להעניק ולוותר "כמו שימק'ה", להסתפק במועט "כמו שימק'ה", להיות אצילי "כמו שימק'ה", לחשוב על האחר "כמו שימק'ה". מעולם לא ידענו מי היה שימק'ה, ואיפה גר. רק ידענו שהיה פעם חבר של אבא. כשאבי נפתח והחל לספר על השואה, התברר ששימק'ה היה איתו במחנה "מיידאנק".

שימק'ה דויטש נקרא בקרב האסירים: "שימק'ה הקרבן", משום שהתנדב בכל הזדמנות להיות קרבן של אחרים. כבר בסלקציה הראשונה, התעקש ללכת יחד עם משפחתו, ללא הפרדה. הגרמנים דווקא חשבו אחרת, ושלחו אותו ואת בנו לחיים, ואת אשתו ובתו למוות. הוא החל להשתולל, והם איימו עליו שיירו בו. הוא אמר: "תירו בי", והמשיך להשתולל. כיוון שהגרמנים לא רצו ליצור פאניקה, הם נתנו לו בעיטה, ואפשרו למשפחה שלו להצטרף אליו. שימק'ה מעולם לא נדחף בתור לאוכל, וזה אומר שלא היה לו אוכל, ואם היה - הוא בדרך כלל כיבד בו את האחרים. האיש היה פשוט קדוש מעונה, שהשואה לא הצליחה להרוס את האנושיות שבו.

שנים רבות סיפר אבי על שימק'ה. הוא אמר ששימק'ה היה היחיד שלא נשא בלבו רגשי אשמה, משום שהיה מושלם. אבי אמר לי לחנך את ילדיי להקרבה "כמו שימק'ה". הוא אמר שהוא מקנא בחייו - ומקנא במותו.

*

וכיצד מת שימק'ה?

שימק'ה מת, בגלל שגנב אוכל בשביל אחד האסירים החולים. במשך כמה ימים הסתכן וגנב תפוחי אדמה מהמטבח, החיה את נפשו של האסיר שנטה למות, ובסופו של דבר, הגיעו הגרמנים אל החולה שהחל כבר להבריא. הם איימו שיפגעו בו אם לא יגלה מי גנב בשבילו את האוכל.

בסופו של דבר, החולה גילה להם את שמו של שימק'ה, והם תלו אותו.
אבי אמר ששימק'ה מת מאושר ושלם. הוא מת ללא ריגשי אשם. והוא - אבא, מעיד עליו שחי ומת כמו צדיק אמיתי. נזכרתי שבעצם שימק'ה היה השם ששמעתי בילדותי יותר מכל, ופתאום התברר לי מדוע. שאלתי את אבא הרבה על שימק'ה, והוא סיפר לי. ראיתי שהוא ממש היה שמח למות במקומו.

"רק מי שיודע מה זה לחיות עם רגשי אשם, יודע כמה טוב למות ללא רגשי אשם," אמר אבי. "השתדלי לחיות את חייך מבלי להיות אשמה," חזר והפציר בי. "השתדלי לחנך את ילדייך, שיהיו כמו שימק'ה דויטש."

*

בסוף ימיו חי אבי בביתי. טיפלתי בו במסירות ולא ביקשתי ממנו מאומה, פרט לזה שיספר לי שוב ושוב על שימק'ה ועל מעשיו הטובים. הוא פתח את סגור ליבו עוד ועוד, גם על שימק'ה וגם על משפחתו הוא. תמיד עודדתי אותו ואמרתי, כי איני מבינה מדוע הוא חש רגשי אשם. הרי הוא לא יכול היה למנוע את הריגתם של ילדיו החמודים. וכי אם היה נאבק עם הגרמנים - היה מועיל במשהו? בסך הכל היה נגדע כל הגזע, ולא רק הענפים היקרים. הנה הוא קם על רגליו, נשא את אימי והקים משפחה לתפארת. על מה רגשי האשם?

והוא ענה לי: "לעולם לא תדעי ולא תביני, אך כמעט כל ניצול שואה נושא בלבו משהו שאינו יכול לספר. לו היה מספר, ייתכן והיו מרגיעים אותו ומסבירים לו, שמבחינה פסיכולוגית לא היתה לו כל בחירה או ברירה אחרת, אבל כיוון שהוא לא מספר - איש אינו אומר לו את הדברים הללו."
אני שמחתי מאד שאבי סיפר לי, ובכל הזדמנות הדגשתי בפניו כמה שהוא אינו אשם, ובאמת לא היתה סיבה שהוא יהיה אשם.

*

ממש לפני מותו, קרא לי אבי. בן שמונים ושבע היה. הוא חיבק אותי, הודה לי על ששרתתי אותו וכיבדתי אותו, ואמר שהוא רוצה לספר לי סוד ששמר כל ימיו.

"את זוכרת את שימק'ה שגנב אוכל בשביל אסיר חולה אחד, שאחר כך הכריחו אותו לספר מי גנב בשבילו את האוכל?

"זוכרת," אמרתי לו.

"ובכן, האסיר הזה - הייתי אני," אמר אבי.

ואחר כך ביקש שאתפלל עליו שאלוקים יסלח לו על זה, ונפטר.

זו הפעם הראשונה שאני מספרת את זה למישהו. אפילו לבעלי ולילדיי לא סיפרתי, ולא אספר.

מה אתה יודע על רגשי אשם, איש צעיר?

מקור: אנשים מספרים על עצמם

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8437
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 69 פעמים
קיבל תודה: 44 פעמים

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער » 02 מאי 2019, 15:37

מה התעוררת עכשיו לפתוח אשכול על סיפורים מהשואה ?
זה דבר יפה אבל מה יום מיומיים ??
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

קא סלקא דעתך
הודעות: 381
הצטרף: 18 ינואר 2019, 02:10
נתן תודה: 6 פעמים
קיבל תודה: 12 פעמים

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי קא סלקא דעתך » 02 מאי 2019, 18:43

אולי כי זה יום השואה הראשון שעובר מבלי מנציחה הדגול הרה"ק מקאליב זצוק"ל

א יודעלע
הודעות: 1858
הצטרף: 01 מרץ 2014, 20:40
נתן תודה: 2 פעמים
קיבל תודה: 18 פעמים

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי א יודעלע » 02 מאי 2019, 21:09

מה ענין זכרון השואה ליום השואה אצל יהודים חרדים?
בחודש ניסן אין נוהגין אבלות ואין זה הזמן להזכירו.
באם לא יבוא הגואל עד אז,
נשמח אם תפתחו אשכולות זה בכ' בסיוון או לחילופין בי"ז בתמוז

מי זה
הודעות: 2664
הצטרף: 22 דצמבר 2018, 21:10
נתן תודה: 42 פעמים
קיבל תודה: 36 פעמים

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי מי זה » 02 מאי 2019, 21:10

קא סלקא דעתך כתב:
02 מאי 2019, 18:43
אולי כי זה יום השואה הראשון שעובר מבלי מנציחה הדגול הרה"ק מקאליב זצוק"ל

האדמו"ר מקאליב ציין בפומבי את יום השואה?
"אני אידיאליסט. אני לא יודע לאן אני הולך, אבל אני בדרך" (קארל סנדבורג)

המשיב נכוחה
הודעות: 11
הצטרף: 10 יוני 2017, 21:57

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי המשיב נכוחה » 02 מאי 2019, 23:45

הסיפור הראשון לעיל עם עקיבא שטיינברג וכו' מאד מרגש, אבל צריך לבדוק אם זה אמין, כי יש שם פרטים שלא מסתדרים. כידוע, אושוויץ שוחרר בי"ג טבת תש"ה, 27 לינואר 1945 למניינם, בידי הצבא האדום, ולא בי"ז באייר בידי האמריקאים, כפי שמוזכר בסיפור.

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8437
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 69 פעמים
קיבל תודה: 44 פעמים

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער » 03 מאי 2019, 00:17

א יודעלע כתב:
02 מאי 2019, 21:09
מה ענין זכרון השואה ליום השואה אצל יהודים חרדים?
בחודש ניסן אין נוהגין אבלות ואין זה הזמן להזכירו.
באם לא יבוא הגואל עד אז,
נשמח אם תפתחו אשכולות זה בכ' בסיוון או לחילופין בי"ז בתמוז
או לחילופין ובדיעבד בעשרה בטבת - יום הקדיש הכללי של הרבנות הראשית למדינת הציונים.
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8437
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 69 פעמים
קיבל תודה: 44 פעמים

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער » 03 מאי 2019, 00:18

מי זה כתב:
02 מאי 2019, 21:10
קא סלקא דעתך כתב:
02 מאי 2019, 18:43
אולי כי זה יום השואה הראשון שעובר מבלי מנציחה הדגול הרה"ק מקאליב זצוק"ל

האדמו"ר מקאליב ציין בפומבי את יום השואה?
כמובן שלא.
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8437
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 69 פעמים
קיבל תודה: 44 פעמים

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער » 03 מאי 2019, 00:18

המשיב נכוחה כתב:
02 מאי 2019, 23:45
הסיפור הראשון לעיל עם עקיבא שטיינברג וכו' מאד מרגש, אבל צריך לבדוק אם זה אמין, כי יש שם פרטים שלא מסתדרים. כידוע, אושוויץ שוחרר בי"ג טבת תש"ה, 27 לינואר 1945 למניינם, בידי הצבא האדום, ולא בי"ז באייר בידי האמריקאים, כפי שמוזכר בסיפור.
הסיפור אמיתי רק שאולי הוא לא דייק בתאריכים וכדו'.
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

המשיב נכוחה
הודעות: 11
הצטרף: 10 יוני 2017, 21:57

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי המשיב נכוחה » 03 מאי 2019, 12:48

גאליציאנער כתב:
03 מאי 2019, 00:18
המשיב נכוחה כתב:
02 מאי 2019, 23:45
הסיפור הראשון לעיל עם עקיבא שטיינברג וכו' מאד מרגש, אבל צריך לבדוק אם זה אמין, כי יש שם פרטים שלא מסתדרים. כידוע, אושוויץ שוחרר בי"ג טבת תש"ה, 27 לינואר 1945 למניינם, בידי הצבא האדום, ולא בי"ז באייר בידי האמריקאים, כפי שמוזכר בסיפור.
הסיפור אמיתי רק שאולי הוא לא דייק בתאריכים וכדו'.
הבעיה יותר המיקום - סיפר זה לא היה יכול להתרחש באושוויץ, שממנ"פ - אושוויץ שוחרר 3 חדשים לפני פורים ופסח תש"ה, ואם המאורע היה בתש"ד, לא השתחררו באייר של אותה שנה. מה מקור הסיפור? ומי מעיד על אוטנטיותו?

המשיב נכוחה
הודעות: 11
הצטרף: 10 יוני 2017, 21:57

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי המשיב נכוחה » 03 מאי 2019, 12:55

אולי הוא השמיט שהעבירו אותו מאושוויץ למחנה פלוסנברג או מחנה אחר ששוחרר על ידי האמריקאים בסיום המלחמה. או ברגן בלזן, אבל זה שוחרר על ידי הבריטים.

סמל אישי של משתמש
RUSHL
הודעות: 1135
הצטרף: 02 מאי 2016, 14:26
נתן תודה: 40 פעמים
קיבל תודה: 2 פעמים

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי RUSHL » 07 מאי 2019, 11:57

1.JPG
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.
אם אתה לא מנסה להבין בן אדם מקרוב אל תשפוט אותו מרחוק

קא סלקא דעתך
הודעות: 381
הצטרף: 18 ינואר 2019, 02:10
נתן תודה: 6 פעמים
קיבל תודה: 12 פעמים

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי קא סלקא דעתך » 07 מאי 2019, 19:06

גאליציאנער כתב:
03 מאי 2019, 00:18
מי זה כתב:
02 מאי 2019, 21:10
קא סלקא דעתך כתב:
02 מאי 2019, 18:43
אולי כי זה יום השואה הראשון שעובר מבלי מנציחה הדגול הרה"ק מקאליב זצוק"ל

האדמו"ר מקאליב ציין בפומבי את יום השואה?
כמובן שלא.
כוונתי הייתה עם המילה 'מנציחה', על השואה ולא יום השואה הציוני..

מי זה
הודעות: 2664
הצטרף: 22 דצמבר 2018, 21:10
נתן תודה: 42 פעמים
קיבל תודה: 36 פעמים

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי מי זה » 07 מאי 2019, 20:21

גאליציאנער כתב:
03 מאי 2019, 00:18
מי זה כתב:
02 מאי 2019, 21:10
קא סלקא דעתך כתב:
02 מאי 2019, 18:43
אולי כי זה יום השואה הראשון שעובר מבלי מנציחה הדגול הרה"ק מקאליב זצוק"ל

האדמו"ר מקאליב ציין בפומבי את יום השואה?
כמובן שלא.
מידיעה?
"אני אידיאליסט. אני לא יודע לאן אני הולך, אבל אני בדרך" (קארל סנדבורג)

סמל אישי של משתמש
אני פה
הודעות: 8094
הצטרף: 12 דצמבר 2015, 20:46
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 107 פעמים

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי אני פה » 07 מאי 2019, 21:09

הרב ווזנר זצ"ל תיקן איזה קינה בתשעה באב על השואה ואפילו את זה רוב העולם לא אומרים.

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8437
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 69 פעמים
קיבל תודה: 44 פעמים

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער » 08 מאי 2019, 13:50

מי זה כתב:
07 מאי 2019, 20:21
גאליציאנער כתב:
03 מאי 2019, 00:18
מי זה כתב:
02 מאי 2019, 21:10
קא סלקא דעתך כתב:
02 מאי 2019, 18:43
אולי כי זה יום השואה הראשון שעובר מבלי מנציחה הדגול הרה"ק מקאליב זצוק"ל

האדמו"ר מקאליב ציין בפומבי את יום השואה?
כמובן שלא.
מידיעה?
כן.
יש לך הוו"א שכן ?

זה הרי בחודש ניסן שאסור באבילות.
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8437
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 69 פעמים
קיבל תודה: 44 פעמים

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער » 08 מאי 2019, 13:51

אני פה כתב:
07 מאי 2019, 21:09
הרב ווזנר זצ"ל תיקן איזה קינה בתשעה באב על השואה ואפילו את זה רוב העולם לא אומרים.
בבעלזא יש 'קל מלא רחמים' שאומרים בכ' סיון לאחר הסליחות - על קדושי השואה.
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

סמל אישי של משתמש
אני פה
הודעות: 8094
הצטרף: 12 דצמבר 2015, 20:46
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 107 פעמים

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי אני פה » 08 מאי 2019, 14:28

יתד נאמן תוקפים את הקמת המדינה בשצף קצף.

לכן מקלב נלחם להיות שר השיכון שלה...

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8437
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 69 פעמים
קיבל תודה: 44 פעמים

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער » 08 מאי 2019, 14:54

מה עכשיו ?
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

סמל אישי של משתמש
הפועלים
הודעות: 1737
הצטרף: 07 נובמבר 2012, 11:38
קיבל תודה: 1 פעם

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי הפועלים » 08 מאי 2019, 15:22

אני פה כתב:
08 מאי 2019, 14:28
יתד נאמן תוקפים את הקמת המדינה בשצף קצף.
גם "המודיע" של היום (ולא כפעם הראשונה שכתבו בשמחה 'התחלתה דגאולה' וכו').
אם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם, (אוה"ח הק').

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8437
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 69 פעמים
קיבל תודה: 44 פעמים

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער » 08 מאי 2019, 16:45

מה עניין שמיטה אצל הר סיני ?
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

סמל אישי של משתמש
מקצועי
הודעות: 612
הצטרף: 17 דצמבר 2018, 10:18
נתן תודה: 4 פעמים
קיבל תודה: 11 פעמים

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי מקצועי » 08 מאי 2019, 16:58

גאליציאנער כתב:
08 מאי 2019, 16:45
מה עניין שמיטה אצל הר סיני ?
[התבלבלת בפרשה, השבוע עדיין אמור, שבוע הבא מגיע השאלה הזאת...]
אין כלום כי...

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8437
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 69 פעמים
קיבל תודה: 44 פעמים

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער » 08 מאי 2019, 19:24

מקצועי כתב:
08 מאי 2019, 16:58
גאליציאנער כתב:
08 מאי 2019, 16:45
מה עניין שמיטה אצל הר סיני ?
[התבלבלת בפרשה, השבוע עדיין אמור, שבוע הבא מגיע השאלה הזאת...]
לא התבלבלתי, אני פה העלה לפה הודעה עם מאמר המתפלסף בדברי הרמב"ם וכנראה שהסיר [או המנהל] את ההודעה.
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8437
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 69 פעמים
קיבל תודה: 44 פעמים

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער » 08 מאי 2019, 19:24

אף אחד לא רוצה לפתוח אשכול עם סיפורים על יום הזכרון ?
גם לא תחת השם "סיפורים לראש השנה" ?
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

מושקה
הודעות: 64
הצטרף: 05 מאי 2019, 14:13

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי מושקה » 09 מאי 2019, 11:17

שתי טענות יש לחילונים בקשר לשורה, א. איפה היה אלוקים בשואה ב. איך היהודים הלכו כצאן לטבח, ומתוך כך מסיקים צדקת דרכם שח"ו אין אלוקים וצריך לקחת גורלנו בידינו, ולא שמים לב ששתי הטענות כתובים בתורה שמזה עמו ראיה שיש אלוקים ושהוא עושה הכל.

ואמר ביום ההוא הלא כי אין אלוקי בקרבי מצאונו הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וכו' וענתה בו השירה הזאת לעד וכו'

לא חכמו ישכילו זאת, איכה ירדוף אחד אלף ושניים ינסו רבבה אם לא כי צורם מכרם וכו'

מי זה
הודעות: 2664
הצטרף: 22 דצמבר 2018, 21:10
נתן תודה: 42 פעמים
קיבל תודה: 36 פעמים

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי מי זה » 04 יולי 2019, 13:29

תערוכת האמונה באושוויץ - המבשר 4.7.19.jpg
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.
"אני אידיאליסט. אני לא יודע לאן אני הולך, אבל אני בדרך" (קארל סנדבורג)

מי זה
הודעות: 2664
הצטרף: 22 דצמבר 2018, 21:10
נתן תודה: 42 פעמים
קיבל תודה: 36 פעמים

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי מי זה » 08 יולי 2019, 14:41

חברת הרכבות ההולנדית וחלקה בשואה - שחרית 7.7.19.jpg
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.
"אני אידיאליסט. אני לא יודע לאן אני הולך, אבל אני בדרך" (קארל סנדבורג)

מי זה
הודעות: 2664
הצטרף: 22 דצמבר 2018, 21:10
נתן תודה: 42 פעמים
קיבל תודה: 36 פעמים

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי מי זה » 14 יולי 2019, 13:56

תיאור מחריד ומרטיט כל לב מפי האדמו''ר מצאנז קלויזנבורג זצ''ל על ימיו הראשונים במחנה אושוויץ,
יכול להיות שכבר הובא כאן.

https://www.dropbox.com/s/m5ih33efsy5ah ... dl=0&idU=1

איי וועלט
"אני אידיאליסט. אני לא יודע לאן אני הולך, אבל אני בדרך" (קארל סנדבורג)

סמל אישי של משתמש
מקצועי
הודעות: 612
הצטרף: 17 דצמבר 2018, 10:18
נתן תודה: 4 פעמים
קיבל תודה: 11 פעמים

Re: סיפורים על השואה

נושא שלא נקרא על ידי מקצועי » 28 אוקטובר 2019, 10:08

סיפור מופלא שמתפרסם היום בהמודיע
על הבה"ח הקדוש הרב ליפא'לי הי"ד
בנו בכורו של כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק מצאנז זי"ע
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.
אין כלום כי...

שלח תגובה