עיתוני חג הפסח תשע"ו

לדעת ולדון על הנעשה והנשמע בציבור החרדי.

מנהלים: אחד, יאיר

סמל אישי של משתמש
גאון הגאונים
הודעות: 1023
הצטרף: 19 דצמבר 2015, 21:54

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי גאון הגאונים » 20 אפריל 2016, 21:30

עוד מבחדרי
בקהילה

בקהילה - עשרה חלקים ודיסק אחד

מגזין בקהילה יוצא בפורמט נרחב ומושקע ובו למעלה מעשר כתבות צבע בארץ ובחו"ל. כתבת השער מוקדשת לדמותו של ראש ישיבת סלבודקא הגאון רבי דוב לנדו, שנכתבה ונערכה ע"י ספרא רבא ואיש הוגה דעות הרב יעקב ב. פרידמן שמתאר בפרוטרוט יובל של הרבצת תורה והעמדת אלפי תלמידים בישראל. עוד במגזין: כתב בקהילה נכנס לקו החזית המדממת של מזרח אוקראינה וגילה כולל חסידי; חיפוש אחר שרידי יהודים ויהדות בספרד; מיהו הגאון הצעיר שאינו שוכח דבר מתלמודו ופילנתרופים גדולים כרוכים בעקבותיו ומנבאים לו עתיד מזהיר ופרופיל ענק על איש החסד והצדקה שהביא את השלום בויז'ניץ, הרבני חיים משה פלדמן, ועוד ועוד.

למגזין מצורף פרויקט 'נפש יהודי' - מסעות הרב יעקב ב. פרידמן ב-22 נקודות מסביב לעולם בחיפוש אחר היהודי האחרון והנקודה היהודית שעדיין לא כבתה. כל אלו לצד הטורים האיכותיים של מגזין 'בקהילה', כשהחג הצטרף לצוות הסופר הרב שלמה ברוך בלוי עם טור תובנות משלו תחת השם: 'רבות מחשבות'.

המוסף של ריבלין

כמו כל חג מפציע ומפתיע הפרשן הפוליטי יעקב ריבלין עם מוסף פוליטי איכותי. המוסף 'כוח עולה' מתמקד בדור העתיד של העסקונה החרדית. ריבלין מנתח בתוספת פרשנות משלו את האישים המקורבים לצלחת ואשר עשויים בבוא היום להחליף את הגווארדיה הקיימת בשלושת הסיעות החרדיות: ש"ס, אגודה ודגל. ריבלין בחר בכל סיעה שני אנשים הכי קרובים והכי ריאליים והימר לא פעם על התוצאה.

מוסף הנושא 'בכל דור ודור' הפגיש שורה של דמויות ואישים מן העבר לצד מקביליהם בהווה. הרב הראשי לשעבר בקשי דורון לצד הרב הראשי המכהן דוד לאו; ח"כ יעקב מרגי עם שלמה בניזרי; חיים ולדר עם שמואל ארגמן; קובי איזק יועצו של ליצמן עם אריה פרנקל יועצו של מוניה ועוד ועוד.

'בקהילה פלוס' מארח את טד קרוז המתמודד הרפובליקני לשיחת התמודדות ויוצא עם שלל התבטאויות על ישראל, ארה"ב ואירן. סקירה נרחבת על האיים שבין מצרים לישראל והמחלוקות סביבם; תחקיר מקיף אודות יהדותם של בני הפלאשמורה ועוד ועוד.

'בקהילה חג' מגיש ראיון כתוב בדוא"ל עם האסיר ר' שלום רובשקין שסיפר על חייו מאחורי סורג ובריח. מונולוג שכולו אמונה. בנוסף ריכז בקהילה פאנל אסטרטגיים לדיון במלאת שנה לקוליאציית הליכוד-חרדים עם איציק סודרי, אברימי קרויזר ויענקי ביכלר.

מגזין 'פנינים' לחג עם שלל כתבות לאשה ולבית, ראיונות חג, סיפורי חיים, כתבות עם תובנות וטורי חג.

מוסף 'חברים' עשיר בסיפורי ילדים ובני נוער, קומיקס, עלילות, ציורים והטורים הקבועים (21 בבית אחד ועוד).

המגזין התורני 'תבונות' לחג מוקדש לרגל יום הזיכרון הראשון של פוסק הדור הגר"ש הלוי ואזנר ועיונים במשנתו. למגזין מצורף פרויקט ייחודי לשביעי של פסח.

המגזין המצולם 'העולם החרדי' עם צילומי אווירה והכנה לחג: גדולי ישראל במעמדי ברכת האילנות, מים שלנו ואפיית מצות.

מוסף הסיפורים 'מפתחות' פותח צוהר למפתח שעדיין לא נפתח וכל אחד נושא אותו בצרורו. מיטב כותבי בקהילה בסיפורי מופת.

ואחרון חביב: דיסק מושקע של אלי פרידמן: שרים ביקב. זהו דיסק עם מיטב השירים שיעשה לכם את החג.

חג שמח. קראו ותחי נפשכם.
אתם מוזמנים להציע לי חתימה

סמל אישי של משתמש
סבא קשישא
הודעות: 9998
הצטרף: 10 מרץ 2016, 18:51

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי סבא קשישא » 20 אפריל 2016, 21:30

orig_66fda9649d71488bae81b83f73d2b13d.jpg
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.

סמל אישי של משתמש
גאון הגאונים
הודעות: 1023
הצטרף: 19 דצמבר 2015, 21:54

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי גאון הגאונים » 20 אפריל 2016, 21:31

.............
נמחק לבקש 'עכביש עקב כפילות
נערך לאחרונה על ידי גאון הגאונים ב 20 אפריל 2016, 21:44, נערך פעם 1 בסך הכל.
אתם מוזמנים להציע לי חתימה

סמל אישי של משתמש
גאון הגאונים
הודעות: 1023
הצטרף: 19 דצמבר 2015, 21:54

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי גאון הגאונים » 20 אפריל 2016, 21:31

עוד מבחדרי
המחנה החרדי

בטאון 'המחנה החרדי' בגליון מיוחד מוגדל ומרהיב לחג הפסח:

פינת יקרת:

לרגל שמחת פדיון הבן לנין האדמו"ר מבעלזא, שתיערך בשעטומ"צ ביום א' דחוהמ"פ בשילוב עריכת השוה"ט 'סעודת אסתר' ב'גרויסע שטיב' בקרית בעלזא בירושלים, מתפרסם תיעוד נדיר משמחת פדיון הבן של האדמו"ר מבעלזא שנערכה בבית אביו הגה"ק מבילגורייא זי"ע בראשות דודו מהר"א זי"ע. יהושע וויינברגר בתיאור נרחב ומרגש משמחת פדיון הבן להרה"ג ר' שלום רוקח, נכדו בכורו של האדמו"ר, בהשתתפות הסבא רבה האדמו"ר בעל ה'ישועות משה' מויז'ניץ זי"ע.

היסטוריה פוליטית באגו"י:

בטאון 'המחנה החרדי' בפרויקט נדיר לחג הפסח; יו"ר קהל מחזיקי הדת הרב מרדכי בריסק ומו"ל 'המחנה החרדי' כינס את ארבעת הח"כים מאגודת ישראל סביב שולחן אחד בלשכת שר הבריאות. מאיר ברגר ראיין את הח"כים והם עסקו בהישגי הממשלה, האחדות במפלגה, טענות הקיפוח של דגל, היחס ללפיד, סיכוי למפקד ועוצמת הנהגת הדור בידי מועצגה"ת. שר הבריאות ליצמן: היה הסכם בזמנו בין האדמו"ר ה'פני מנחם' מגור זצ"ל לבין ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצ"ל מייסד דגל התורה, בו הוחלט על היחס של 60-40. מה הם רוצים עכשיו? סגן שר החינוך פרוש: היהדות החרדית צריכה להתאחד מול המבקשים להרע לנו, חבל שיש מי שמתעסק בנושאים שכעת אינם רלוונטיים. ח"כ מוזס: יש להקים פורום של משפטנים, אולי מהצד השמאלי של המפה שייתנו את המענה לפסיקות עויינות של בג"ץ. ח"כ אייכלר: לאחד את המפלגות החרדיות תחת מפלגה חרדית אחת

אדיר במלוכה:

שלמה מונד בשיחת חג מאלפת עם הגה"צ רבי אברהם שמואל בנימין סופר ראש ישיבת ערלוי, על אביו הגדול כ"ק האדמו"ר וגאב"ד ערלוי זצ"ל, עם פרקי זכרונות ששמע מפיו אודות אבותיו הקדושים ה'חתם סופר' וצאצאיו זי"ע, ועל ימי שהותו בצל קדשו של מהר"א מבעלזא זי"ע. משה אהרן אויש בכתבה מיוחדת על העיירה החסידית הראשונה בהונגריה, הופעה המופלאה של חסידי אשוואר - 'אש ואור' הרב ישראל דנדרוביץ באגדה מסמרת שיער, בתיאור מיוחד על נשמות המתים שמגיעות בלילות אל בתי כנסת שוממים.

בנוסף יצאו לאור עוד ארבעה מוספים, המוסף התורני 'קוראי עונג',מוסף מיוחד עם סיפורים לחג, מוסף משפחתנו מורחבת למשפחה ולבית ומוסף מיוחד לילדים.
אתם מוזמנים להציע לי חתימה

סמל אישי של משתמש
גאון הגאונים
הודעות: 1023
הצטרף: 19 דצמבר 2015, 21:54

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי גאון הגאונים » 20 אפריל 2016, 21:31

עוד מבחדרי






יום ליום

הייחודי שבעיתון החג של עיתון "יום ליום", בו תוכלו למצוא את השיחות לחג, הסיפורים והמנהגים מגדולי וחכמי התורה המפארים את כותל המזרח. ללא ספק, מוצר ייחודי, מעניין ומרתק, שבו גם סיפורי יציאת תימן ויציאת אתיופיה, מהאנשים והפעילים שהעבירו את העולים בדרך הארוכה עד לארץ הקודש.

גם באקטואליה, "יום ליום" מביא את הסיפורים החמים: ראיון אישי, מיוחד, בלעדי וגלוי לב עם יו"ר ש"ס השר אריה דרעי, אשר מדבר על הכל. הוא מסביר מהיכן הוא שואב את כוחותיו בימים אלו, ומה נותן לו את הכוח להמשיך בעשיה. הוא גם מפתיע כשמצהיר כי הוא מאמין בעבודת המשטרה והפרקליטות, כי זה תפקידם. ראיון שהוא גם דו"ח ביניים, במלאת שנה לממשלה.

עוד בחלק האקטואלי: ארבע הקושיות הביטחוניות - מה באמת מתרחש בגבול עזה? האם המצב בסוריה מסכן את הגבול הצפוני? האם ירושלים תבעיר את המזרח התיכון? והאם איראן תצליח להגיע לגרעין?

עוד בגיליון החג של "יום ליום": ליל הסדר במחיצת מרן ראש הישיבה - בניו מכניסים אותנו פנימה אל הקודש, מתארים רגע אחר רגע, מספרים את סיפור יציאת מצרים הייחודי, ומקשים את הקושיות.

והגדת לבנך: חבר מועצת חכמי התורה ובעל ההלכה ברורה, הגאון הגדול רבי דוד יוסף, מדבר על תפקידם של בני התורה הספרדיים, שיטת הלימוד הספרדית, ומוסדות הקירוב ברשת החינוך "בני יוסף".

את פתח לו: הגאון רבי אייל עמרמי, ראש מוסדות "כאייל תערוג" וראש ישיבת "אמרי שפר", מספר על קהילת החוזרים בתשובה שהקים, ועל השליחות שמרן רבינו עובדיה יוסף זיע"א ציווה אותו.

וגם, פרויקט מצולם: מסע היסטורי מרתק בעקבות בתיהם של חכמי עיר הסוד, והסיפורים והממצאים שלא נחשפו מעולם; זיכרונותיו המרתקים של הרב טוב צדוק, במלאת יובל שנים לפרוץ המאבק הציבורי על 'ילדי תימן הנעדרים' – ועל חלקו בהובלת המאבק; ביד חזקה: נא להכיר, מטוס הקרב החדש והקטלני ה-F-35 - החמקן הטוב מסוגו בעולם – בדרך לישראל; יציאת אתיופיה: הרבנית בת שבע ברוך מספרת על מסע הבריחה של משפחתה מאתיופיה.

בנוסף: מוסף התורני "עונג שבת", מוסף הילדים "יום צעיר" ומוסף קומיקס מיוחד לילדים לחג. וכן, הכתבות "לבית ולמשפחה" וסיפורים לפסח.
אתם מוזמנים להציע לי חתימה

סמל אישי של משתמש
גאון הגאונים
הודעות: 1023
הצטרף: 19 דצמבר 2015, 21:54

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי גאון הגאונים » 20 אפריל 2016, 21:32

עוד מבחדרי
הפלס

עיתון 'הפלס', הצעיר והמפתיע, מפציע לקראת חג הפסח עם חבילת חג מהודרת של 9 מוספים, המכילים כ-550 עמודי תוכן מגוון ומקיף, בניחוחות ישנים וחדשים גם יחד.

"מוסף הנושא" יומרני למדי, "מדינת ישראל נגד היהדות" שמו. 64 עמודים גדושים בסקירות על מאבקי החרדים והמדינה בשלל שטחי הדת, כמו 'ילדי טהרן' וגיוס בנות, שמירת השבת בערים ופרשיות חילולי הקברים, הכותל המערבי ועוד, ועד לפאנל - איך לא - על גזירת גיוס בחורי הישיבות הנוכחית.

"גליון נושא" מיוחד נוסף (56 עמ'), מפתיע ומרענן בחדשנותו –"כולם בחכמה עשית", לרגל "חג האמונה": 10 כתבות מקצועיות על חידושים ועדכונים מאלפים ומעוררי השתאות בחקר עולם החי והצומח, האדם וגופו, פלאי הבריאה והרפואה, המדע והמחקר ומגבלותיהם. ראיונות בלעדיים ונדירים עם מומחי בריאות וטבע הנותנים לקורא הצצה לעולם מפעים של אמונה וגדלות הבורא.

מוסף החג "כאילו יצא ממצרים",(64 עמודים) על שני מדוריו "ונתן לנו את תורתו" ו"והיא שעמדה", נפתח בפאנל עם ראשי כוללים, ומכיל תשעה כתבות אותנטיות, מובחרות ונוגעות ללב, כולל ראיונות מיוחדים וסיפורים אישיים מחיי הרוח היהודיים בעבר הקרוב.

המוסף התורני "לקראת שבת" המורחב בעשרות עמודים נוספים לקראת החג, מכיל מלבד מדורי הגות ופרפראות, הלכה ומנהג, גם כתבת פרופיל מיוחדת על גאב"ד חניכי הישיבות הגר"מ גרוס שליט"א בציון תום שנת האבל למורו ורבו בעל שבט הלוי הרב ואזנר זצוק"ל, על הנהגותיו ועל דרכו בהוראה בשנים הרבות שעשה שימוש בהוראה אצל מורו ורבו, ההדרכה שקיבל באופן אישי ממרן הרב שך זצ"ל בעייני הנהגה. ופסקי הלכה נדירים המקבלים הכרעה על שולחנו דבר יום ביומו ברשת בתי הוראה בארץ ובחו"ל. ותיאור נרחב מפעים מכלי ראשון על "פסח בבריסק" ששמע הרב ישעיהו ויין מפי הגאון הגדול רבי מאיר סולובייצ'יק זצוק"ל. פרוייקט מיוחד על לילי סדר היסטוריים, ועוד.



קפיצת מדרגה ניכרת במוסף הסיפורים, שנקרא "וכאן הבן שואל", ומכיל 15 סיפורים מובחרים על פני 112 עמודי כרומו משובחים בעיצוב מושלם, פרי קולמוסם של מבחר הסופרים בכלל ומבית 'הפלס' בפרט. מוסף סיפורים נוסף מיועד לילדים ולנוער והוא כולל 32 עמודים של סיפורים מרתקים.
אתם מוזמנים להציע לי חתימה

סמל אישי של משתמש
סבא קשישא
הודעות: 9998
הצטרף: 10 מרץ 2016, 18:51

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי סבא קשישא » 20 אפריל 2016, 21:35

orig_01fe88bc5698487fb026f59c94f5cdba.jpg
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.

סמל אישי של משתמש
סבא קשישא
הודעות: 9998
הצטרף: 10 מרץ 2016, 18:51

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי סבא קשישא » 20 אפריל 2016, 21:38

בבקשה!
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8624
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 94 פעמים
קיבל תודה: 60 פעמים

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער » 20 אפריל 2016, 21:45

תודה רבה על כל מה שאתה מעלה, כה לחי !
1) מה זה הקובץ "חברים", מי מו"ל, ולאיזה עיתון זה שייך ?
2) למה א"א לקנות את ההפלס בב"ב, [לא היה כתוב בנקודות המכירה שלהם - בפרסומת איפה אפשר לקנות את זה בב"ב] זה נראה לי מעניין.
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

סמל אישי של משתמש
סבא קשישא
הודעות: 9998
הצטרף: 10 מרץ 2016, 18:51

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי סבא קשישא » 20 אפריל 2016, 21:52

גאליציינער כתב:תודה רבה על כל מה שאתה מעלה, כה לחי !
1) מה זה הקובץ "חברים", מי מו"ל, ולאיזה עיתון זה שייך ?
2) למה א"א לקנות את ההפלס בב"ב, [לא היה כתוב בנקודות המכירה שלהם - בפרסומת איפה אפשר לקנות את זה בב"ב] זה נראה לי מעניין.
1 - מוסף 'חברים' עשיר בסיפורי ילדים ובני נוער, קומיקס, עלילות, ציורים והטורים הקבועים (21 בבית אחד ועוד). עיתון בקהלה.
2 - ג"א חושב שהפלס תפס את אחת המקומות הראשונים השנה.

סמל אישי של משתמש
אחד
מנהל
הודעות: 2429
הצטרף: 20 אפריל 2016, 12:05

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי אחד » 20 אפריל 2016, 21:54

הוסר עקב כפילות.
נערך לאחרונה על ידי אחד ב 20 אפריל 2016, 22:15, נערך פעם 1 בסך הכל.

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8624
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 94 פעמים
קיבל תודה: 60 פעמים

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער » 20 אפריל 2016, 21:58

אחד כתב:
גאליציינער כתב:תודה רבה על כל מה שאתה מעלה, כה לחי !
1) מה זה הקובץ "חברים", מי מו"ל, ולאיזה עיתון זה שייך ?
2) למה א"א לקנות את ההפלס בב"ב, [לא היה כתוב בנקודות המכירה שלהם - בפרסומת איפה אפשר לקנות את זה בב"ב] זה נראה לי מעניין.
חברים זה עיתון הילדים של "בקהילה".
עכביש כתב:
גאליציינער כתב:תודה רבה על כל מה שאתה מעלה, כה לחי !
1) מה זה הקובץ "חברים", מי מו"ל, ולאיזה עיתון זה שייך ?
2) למה א"א לקנות את ההפלס בב"ב, [לא היה כתוב בנקודות המכירה שלהם - בפרסומת איפה אפשר לקנות את זה בב"ב] זה נראה לי מעניין.
1 - מוסף 'חברים' עשיר בסיפורי ילדים ובני נוער, קומיקס, עלילות, ציורים והטורים הקבועים (21 בבית אחד ועוד). עיתון בקהלה.
2 - ג"א חושב שהפלס תפס את אחת המקומות הראשונים השנה.
תודה על התשובה, אבל למה זה לא מצויין על הכריכה ?
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

סמל אישי של משתמש
סבא קשישא
הודעות: 9998
הצטרף: 10 מרץ 2016, 18:51

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי סבא קשישא » 20 אפריל 2016, 22:06

גאליציינער כתב:
אחד כתב:
גאליציינער כתב:תודה רבה על כל מה שאתה מעלה, כה לחי !
1) מה זה הקובץ "חברים", מי מו"ל, ולאיזה עיתון זה שייך ?
2) למה א"א לקנות את ההפלס בב"ב, [לא היה כתוב בנקודות המכירה שלהם - בפרסומת איפה אפשר לקנות את זה בב"ב] זה נראה לי מעניין.
חברים זה עיתון הילדים של "בקהילה".
עכביש כתב:
גאליציינער כתב:תודה רבה על כל מה שאתה מעלה, כה לחי !
1) מה זה הקובץ "חברים", מי מו"ל, ולאיזה עיתון זה שייך ?
2) למה א"א לקנות את ההפלס בב"ב, [לא היה כתוב בנקודות המכירה שלהם - בפרסומת איפה אפשר לקנות את זה בב"ב] זה נראה לי מעניין.
1 - מוסף 'חברים' עשיר בסיפורי ילדים ובני נוער, קומיקס, עלילות, ציורים והטורים הקבועים (21 בבית אחד ועוד). עיתון בקהלה.
2 - ג"א חושב שהפלס תפס את אחת המקומות הראשונים השנה.
תודה על התשובה, אבל למה זה לא מצויין על הכריכה ?
אני חושב שניתן לקנות אותו בנפרד ולכן לא צוין.

סמל אישי של משתמש
1010
הודעות: 6212
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 1 פעם

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי 1010 » 20 אפריל 2016, 22:33

עכביש כתב:אז מה מחכה לכם השבוע במוספי החג של קו עיתונות?

• ואת עמלנו: אבי בלום עם מסמך היסטורי המבוסס על תחקיר עובדות ופרטים שרואים אור לראשונה, ובו נחשפים המהלכים שהניחו את תשתית החינוך החרדי במדינת ישראל.

• הגאון רבי דוד פיינשטיין, בנו של מרן רבי משה פיינשטיין זצ"ל, בשיחה מרתקת במלאות חצי יובל להסתלקותו של אביו.

• ערב פסח תשע"ו, הרבנית יהודית יוסף בטור פרידה מרגש מהבית המיתולוגי ברחוב הקבלן 45, שלראשונה יהיה שומם בליל הסדר.

• ארבעים שנה לאחר חטיפת המטוס לאנטבה שבאוגנדה, שבים בני משפחת דודזון שהיו על סיפון המטוס לרגעי האימה שטלטלו מדינה שלימה.

• בגיל 80 שב אדי (אדמונד) מור, למאורעות "הפרהוד" שפרצו בחג השבועות שנת תש"א, החג שייזכר כחג הקודר ביותר בתולדות יהדות בגדד העשירה

• בועז ביסמוט, כתב החוץ הוותיק, הישראלי שראיין את קדאפי, אסאד, אחמדניג'אד, בראיון מרתק על הסכנות בתפקיד, על זירות המלחמה הרבות שבהן ביקר ועל ההחלטה לשלוח את הילד שלו לגן של אגודת ישראל.

• יוסי אלפר, איש המוסד המיתולוגי בראיון עתיר גילויים: כך כמעט חיסלנו את חומייני לפני עלייתו לשלטון.

• אברהם אדגה, שצעד אלפי קילומטרים במדבריות סודן רוויות הסכנות, בדרכו מאתיופיה דרך סודן לא"י, מספר על מספר על יציאת מצרים הפרטית שלו.

• סיפורו של ר' אהרן לניאדו ז"ל, גבאי הצדקה האגדי שנפטר לפני כחודשיים, נחשף לראשונה. בנו, הרב דוד לניאדו חושף טפח מחייו הסוערים של האב הדגול, שבמשך עשרות שנים העביר למעלה ממאה מיליון דולר תרומות לעולם הישיבות והיה מקורב למרנן הגר"ע יוסף והגרב"צ אבא שאול זצ"ל ואיש סודם של ראשי הממשלות בגין, שמיר, שרון ונתניהו.

• סיפורה של משפחת ששון הבגדדית, שושלת של בנקאים ואנשי מסחר, שמניפתם הכלכלית פרוסה בשלוש יבשות, שלימים כונתה "הרוטשילדים של המזרח" ואחראית להחזקתם של עשרות קהילות יהודיות ובתי כנסת בעולם.

• איתן בן דור, לשעבר קונסול ישראל בליטא משחזר: כך חילצנו מליטא לישראל מאות גווילי ספרי תורה שהיו מוחזקים למשמרת בספרייה הלאומית של ליטא.

• עזריאל נבו, המזכיר הצבאי של מנחם בגין, יצחק שמיר, שמעון פרס ויצחק רבין, חושף סודות מאחורי הקלעים מחייהם של ארבעה ראשי ממשלה.

• הרב ישראל גליס לקח את ח"כ הרב ישראל אייכלר למסע נוסטלגי מרתק במחוזות ילדותו ובתחנות חייה של משפחת אייכלר בירושלים שבין החומות.

• השושלת המוסיקלית של משפחת פרידמן: ראיון מיוחד עם אברהם פריד ואחייניו – בני פרידמן, האחים שמולי ובנצי מרקוס – חברי להקת 'היום השמיני', אלי מרקוס ושמחה פרידמן.

• ראיון מרתק עם ה"ראפר" די בלאק, כוכב מוסיקה אמריקאי שהלהיב המונים, נעלם ממעריציו, התגייר, שינה את שמו לניסים והפך לחסיד ברסלב עטור ציציות שממשיך לשמח ולקרב יהודים להקב"ה.

• חברי מקהלת "נרננה", שכבשו כל במה אפשרית בראיון משותף מחדר החזרות.

• צור שיזף, עיתונאי וסופר נסע למקום המסוכן ביותר בעולם – משולש הגבולות סוריה, עיראק, טורקיה, ראיין לוחמי שאע"ש שנפלו בשבי הכורדי וחזר בשלום כדי לספר על זה. ראיון מרתק.

• ד"ר גלעד מלאך, חוקר החברה החרדית, החוקר איתן רגב וסמנכ"ל קרן קמ"ח, עו"ד אברהם יוסטמן בראיונות מרתקים על עולם התעסוקה החרדי.

• בועז בן ארי והצלם-אמן קובי קלמנוביץ, בשיח צלמים מרתק ופרויקט תיעוד אמנותי מיוחד לחג הפסח.
חינמי?
א.
ב.

ג. ברגע האמת, כולנו חרדים לדעת.

סמל אישי של משתמש
1010
הודעות: 6212
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 1 פעם

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי 1010 » 20 אפריל 2016, 22:38

גאליציינער כתב:
1010 כתב:
גאליציינער כתב:
1010 כתב:
מחאה.jpg
לא הבנתי מתי הוא הספיק להוציא מכתב זה, לידיעתי הוא יושב עכשיו 'שבעה' על פטירת זוגתו ע"ה (אשת הרה"ג משה ב"ר משה ווייס בזיוו"ר) שנפטרה ביום א' העבר.
אולי עסקנים...
המכתב אמיתי לחלוטין!
יכול להיות, אבל איך אתה מסביר את זה, ההלוויה היתה ביום א' בירושלים מבית הלוויות שמגר עבר דרך ביהמ"ד בעלזא ומשם לחלקת ספינקא בהר הזיתים.
היום פורסם המכתב ב'המבשר'.
לידעיתך, רוב המכתבים שחתומים עליו צבי הכהן כ"ץ, הוא אינו רואה, [האם כשהוא נמצא בחו"ל בית האדמו"ר מוויז'ניץ, אינה מוציאה מכתבים?]

זה לוגו של בית האדמו"ר, וזה בד"כ הוראות שיוצאות ע"י האדמו"ר אישית [שמטעמים מובנים, אינו חותם על כל הוראה לעיתון חולה פרובוקציות].

[הכל מידיעה אישית, וזה הפריע מאוד לאדמו"ר שליט"א ובניו!]
א.
ב.

ג. ברגע האמת, כולנו חרדים לדעת.

סמל אישי של משתמש
גאון הגאונים
הודעות: 1023
הצטרף: 19 דצמבר 2015, 21:54

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי גאון הגאונים » 21 אפריל 2016, 02:06

הרבי מסאטמר: "מכיר טוב את בג"ץ; לא יאשרו את חוק הגיוס"
"אמרתי לאדמו"רים: 'אם הייתם אומרים לחסידים שלכם שצה"ל זה טריפה בדיוק כמו סמארטפון - אף אחד לא היה מתגייס'" • קטעים נבחרים מהראיון הנדיר של האדמו"ר מסאטמר ל"משפחה"

אחת הכתבות המרכזיות במגזין 'משפחה' לחג הפסח, הוא ראיון בלעדי ונדיר שערך אריה ארליך עם האדמו"ר מסאטמר בקרית יואל שבמונרו. הראיון נחשב ליוצא דופן בקרב החסידות השמרנית והסגורה, אלא שניכר שלרבי מסאטמר היו מסרים חשובים להעביר לציבור ובשל כך נעתר לשיחה הנדירה.

הרבי מסאטמר הינו מהמנהיגים הרוחניים הבולטים כיום בארה"ב ובעולם היהודי כולו. הוא חתנו של האדמו"ר הישועות משה מויז'ניץ זצ"ל וגיסם של האדמו"רים מויז'ניץ, בעלזא וסקווירא. הוא זוכה למעמד רם בעולם החרדי כאשר נאומיו ועמדותיו זוכים להערכה רבה בקרב הציבור הרחב.

בשיחה, שנערכה לפני שלושה שבועות, התבטא האדמו"ר בפתיחות ובגובה העיניים והתייחס לחוק הגיוס ולמצב הבטחוני בארץ, כשהוא מוכיח שליטה מלאה בפרטי חוק הגיוס המקורי - כמו גם בפרטי החוק המתוקן.

האדמו"ר התייחס לשאלות על התבטאויותיו לאחר רצח שלושת הנערים בגוש עציון. כזכור, הרבי צוטט אז ב"כיכר השבת" כמי שאמר ש"ההורים ששלחו אותם לגוש עציון אשמים בהירצחם".

מדובר בשעה וחצי של שיחה ערה, ארוכה ומלאת גילויים, שבה מספר הרבי מה הוא באמת חושב על חוק הגיוס, למה הגישה הליטאית מפריעה לו, איך הוא מתייחס לאנשים שגרים בהתנחלויות, מאיפה הוא מכיר את בג"ץ, ולמה הוא חושב שהציבור הרחב לא באמת מכיר את סאטמר.


בהתייחסו לחוק הגיוס אמר האדמו"ר לארליך: "לפני שאכנס לעצם החוק, אסביר את שני הצדדים. מצדא חד, באים המתנגדים לחוק, ואומרים - מדובר בחוק שאומר עד לשנת 2023 למניינם יילכו יעדי הגיוס ויתרחבו. אלפים רבים יצטרכו להתגייס, רחמנא ליצלן, בכל שנה. זוהי פרצה גדולה וסכנה עצומה. לעומתם באים מצדדי החוק ואומרים: הרי המכסה הזו מתמלאת ממילא, ובדרך השגנו שקט לעולם התורה. חוזרים ועונים המתנגדים - האם ייתכן שהציבור החרדי ייתן יד לחוק כזה, שדורש לשלוח בחורי ישיבות אל הצבא?!"

"יש אדם בבני ברק, אדם שהוא יהודי מאד חשוב, רבי ישראל יצחק קלמנוביץ שמו. הוא ישב כאן אצלי, ודברנו מענין זה. גם נציגים מהצד השני הגיעו לכאן. שמעתי את שני הצדדים: המתנגדים אומרים - יש רשימה של בחורים שצריכים לגייס. מה קורה אם המספר לא מתמלא? ייקחו בחורים בכפייה. ממילא יוצא שזהו חוק שבסופו של דבר כופה ללכת לצבא, ונגד זה צריך ללחום במלוא העוצמה. ואילו הצד השני אומר - עשו את זה כנוסח של 'לכתחילה'. אבל בדיעבד, אם זה לא מתמלא אז מגיע מצב חדש: שר הביטחון מפעיל את סמכותו, ויכול לפטור את בחורי הישיבה מלהתגייס. אם כן, יש להקשות: למה עשיתם מלכתחילה את היעדים? הרי אתה לא באמת רוצה שהיעדים הללו יתמלאו. אז תעשה חוק ללא יעדים, ולא תזדקק לשר הביטחון! והם עונים: מכיוון שהחוק הרי יגיע לבג"ץ - אז עשינו יעדים, כדי שהחוק יעבור את מבחן בג"ץ. אבל למעשה זה כלום".


הרבי מסאטמר עם חסידיו במירון, לפני כחודשיים (באדיבות המצלם)

"עכשיו", אמר האדמו"ר לארליך, "אני שואל אותך: מה אני אמור לענות על זה? מי צודק? לכן אמרתי שאין כאן המקום להיכנס אל פרטי הפרטים של החוק. זה לא העיקר".

לשאלת ארליך מהיכן מכיר האדמו"ר את החוק, השיב הרבי: "חקרתי הכל, ראיתי את כל המסמכים, הכל כתוב שם. מה אני אמור לענות? אם אקום ואומר שמדובר בחוק שכופה על בחורי ישיבות להתגייס - הרי בפועל אין כאן עניין של כפייה כפי שהיה בחוק הקודם".
אתם מוזמנים להציע לי חתימה

סמל אישי של משתמש
1010
הודעות: 6212
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 1 פעם

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי 1010 » 21 אפריל 2016, 09:21

'המודיע' לחג: טוביה פריינד בשיחה נדירה עם מנהיג ברסלב הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטר.

אגב, נדמה לי שזו הודעת היח"צ הראשונה של המודיע, הייתכן?
א.
ב.

ג. ברגע האמת, כולנו חרדים לדעת.

ישראליק
הודעות: 384
הצטרף: 28 יולי 2015, 05:10

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי ישראליק » 21 אפריל 2016, 10:48

ראיונות עם אדמו"רים זה חוצפה גדולה! זה זילות של קדושי עליון. יש בזה חוסר כבוד משווע, לקרוא ראיון עם אדמו"ר , ומיד אח"כ לקרוא כתבה עם פוליטיקאי. מי שרוצה לדעת את דעתו של אדמו"ר מסוים שילך וילמד את הדברי תורה שהוא אומר בשלוש סעודות. ולא בשרותים...
נ.ב. וכן הדבר לגבי כל גדול הדור מכל חוג שהוא! !

סמל אישי של משתמש
1010
הודעות: 6212
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 1 פעם

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי 1010 » 21 אפריל 2016, 13:54

ישראליק כתב:ראיונות עם אדמו"רים זה חוצפה גדולה! זה זילות של קדושי עליון. יש בזה חוסר כבוד משווע, לקרוא ראיון עם אדמו"ר , ומיד אח"כ לקרוא כתבה עם פוליטיקאי. מי שרוצה לדעת את דעתו של אדמו"ר מסוים שילך וילמד את הדברי תורה שהוא אומר בשלוש סעודות. ולא בשרותים...
נ.ב. וכן הדבר לגבי כל גדול הדור מכל חוג שהוא! !
הם לא קוראים לזה ראיון, אלא שיחת חג.
א.
ב.

ג. ברגע האמת, כולנו חרדים לדעת.

סמל אישי של משתמש
לייבל'ה
הודעות: 3939
הצטרף: 15 פברואר 2016, 19:43
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 1 פעם

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי לייבל'ה » 21 אפריל 2016, 17:39

ממליץ מאוד מאוד על "בקהילה"
הדיסק של אלי פרידמן מדהים. רק בשביל זה שווה

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8624
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 94 פעמים
קיבל תודה: 60 פעמים

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער » 21 אפריל 2016, 17:40

ישראליק כתב:ראיונות עם אדמו"רים זה חוצפה גדולה! זה זילות של קדושי עליון. יש בזה חוסר כבוד משווע, לקרוא ראיון עם אדמו"ר , ומיד אח"כ לקרוא כתבה עם פוליטיקאי. מי שרוצה לדעת את דעתו של אדמו"ר מסוים שילך וילמד את הדברי תורה שהוא אומר בשלוש סעודות. ולא בשרותים...
נ.ב. וכן הדבר לגבי כל גדול הדור מכל חוג שהוא! !
ישנם הרבה רבנים שלא איכפת להם מכך, ועוד יותר - הם רוצים זאת כיון שהם רוצים להביע דעתם באופן שיהיה לזה פרסום, ואכמ"ל.
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8624
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 94 פעמים
קיבל תודה: 60 פעמים

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער » 21 אפריל 2016, 17:44

1010 כתב:
גאליציינער כתב:
1010 כתב:
גאליציינער כתב:
1010 כתב:
מחאה.jpg
לידעתך, רוב המכתבים שחתומים עליו צבי הכהן כ"ץ, הוא אינו רואה, [האם כשהוא נמצא בחו"ל בית האדמו"ר מוויז'ניץ, אינה מוציאה מכתבים?]

זה לוגו של בית האדמו"ר, וזה בד"כ הוראות שיוצאות ע"י האדמו"ר אישית [שמטעמים מובנים, אינו חותם על כל הוראה לעיתון חולה פרובוקציות].

[הכל מידיעה אישית, וזה הפריע מאוד לאדמו"ר שליט"א ובניו!]
קודם כל הלוגו הוא של יעקב רוזנפלד בבית אדמו"ר שליט"א מויז'ניץ ולא של האדמו"ר, תסתכל קודם לפני שאתה בונה פה תילי תילים של השערות.
חוץ מזה, בנ"א שנמצא בחו"ל יכול כיום לחתום אף שם... לא אמרתי שח"ו מכתב זה הוא שקרי או שזה לא ע"ד, אני אמרתי שזה היה מעשה לא חכם - לחתום בזם אחד שברור וידוע לכל הוא לא חתם על המכתב.
[מאיפה הידיעה האישית ?]
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

סמל אישי של משתמש
הכתב התורני
הודעות: 563
הצטרף: 19 נובמבר 2014, 19:53

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי הכתב התורני » 21 אפריל 2016, 17:47

גאליציינער כתב:
ישראליק כתב:ראיונות עם אדמו"רים זה חוצפה גדולה! זה זילות של קדושי עליון. יש בזה חוסר כבוד משווע, לקרוא ראיון עם אדמו"ר , ומיד אח"כ לקרוא כתבה עם פוליטיקאי. מי שרוצה לדעת את דעתו של אדמו"ר מסוים שילך וילמד את הדברי תורה שהוא אומר בשלוש סעודות. ולא בשרותים...
נ.ב. וכן הדבר לגבי כל גדול הדור מכל חוג שהוא! !
ישנם הרבה רבנים שלא איכפת להם מכך, ועוד יותר - הם רוצים זאת כיון שהם רוצים להביע דעתם באופן שיהיה לזה פרסום, ואכמ"ל.
אכן כן, כאחד שעובד לצדו של אחד הכתבים הבולטים בספרות התורנית-ספרותית, ואני מלווה אותו בהרבה ראיונות בהם הוא מראיין גם אדמורי"ם מכובדים אני יודע שהרבה אדמורי"ם נענים ברצון להביע את דעתם במקום שהרבה יהודים יקרו ויתחזקו. אם כי תמיד בראיון כזה צריכים המון המון להוריד ולטשטש, ורק אחרי ליטוש עמוק הראיון מגיע לתוצאה המבוקשת מבחינת כל הצדדים, מכל מקום הרבה אדמורי"ם רואים בכך תועלת מרובה...

סמל אישי של משתמש
הכתב התורני
הודעות: 563
הצטרף: 19 נובמבר 2014, 19:53

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי הכתב התורני » 21 אפריל 2016, 17:55

ובכן, אחרי שהתעמקתי קצת בעיתון 'בקהילה', הנה התרשמותי:

כתבה על יהודי בשם הרב ישראל שניאור, בתארים מופרזים וסיפורים שנראים כבדותות על כך שאותו אברך בתחילת השלושים לחייו כבר "עכשיו" בקי בתורה כמו הרב עובדיה והרב אלישיב... המעניין הוא, שהכתבה בבקהילה מסתמכת על כתבה קודמת שנערכה בעיתון הטרף והפסול 'מעריב' - מה שאומר שהחילונים הם אלה שמצאו את קיומו של הגאון הפלאי, בעוד שכל חרדי מצוי לא שמע את שמו... נשמע כתבת יח"צ זולה...

אליעז גרינצווייג נסע לספרד - מעניין למה כל התמונות הם תמונות נוף בלבד ואין לו 'תמונה' אחת לרפואה שיכולה לציין ולתעד את היותו בספרד. שמא הוא לא היה שם כלל??

יצויין, הכתבות של יעקב ב. פרידמן יוצאות דופן (כמו תמיד)
הטור 'מפנקסו של בן ישיבה' בצורה מקורית על החומרות...
כתבה יפהפייה על הגאון רבי דוב לנדוי שליט"א - מי שלא הכרתי לבד מאת שמו עד שקראתי את הכתבה -
ובסוף, הפרוייקט "נפש יהודי" על מסעותיו המעניינים (כאן, רואים תיעודים מהכותב כמעט בכל אתר ואתר) אשר חלקם כבר הופיעו בספרו החדש 'בהגיגי תבער אש'...

את ה'משפחה' השארתי לחג, ובעז"ה תיאור עוד בוא יבוא

סמל אישי של משתמש
סבא קשישא
הודעות: 9998
הצטרף: 10 מרץ 2016, 18:51

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי סבא קשישא » 25 אפריל 2016, 23:06

ארבעים שנה לבחירות הפנימיות באגודת ישראל ועדיין הסטטוס קוו שומר על עצמו. עלו וירדו, נכנסו ויצאו – ואגודה לעולם עומדת. ראשונה. במרכז. התנועה הוותיקה שפשטה צורה ולבשה צורה, התחדשה ביתר שאת בארץ הקודש והפכה פעמים רבות לשון מאזניים בבית המחוקקים הישראלי.

אחותה הצעירה ממנה בהרבה, שחגגה בימים אלו את כינוס הוועידה השלישית, לאחר חצי יובל שנות הנפת הדגל בעוז, היא דגל התורה. אף היא ידעה בתשמ"ט ימים לא קלים של התחלה, ייסורים של ממש בפיתוחה ושגשוגה, ועומדת כיום בקו אחד עם אחותה הוותיקה בעמידה עקרונית על ערכי היהדות.

לעומתן, מפלגת התנועה הספרדית ש"ס, שהוקמה תחילה ע"י הפטרונים האגודאיים – לעתיד הדגלאים, פרחה והייתה למעיין של חינוך ובית לשקופים התורניים בראשותו – וכיום לאורו – של מנהיג המהפכה ומחוללה, מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל. התנועה שעברה – ועדיין עוברת – את הטלטלות הקשות ביותר בבניין הכנסת, עוד לא אמרה את המילה האחרונה.

יעקב ריבלין, עט סופר מהיר, שיחזר במוספי החג האחרונים את מעשי המפלגות בעברן המזהיר, ובכל שבוע בטורו הפוליטי הוא מפרשן את ההוויה המרתקת. הפעם, לשם שינוי, הוא מתמקד בשאלה המסורתית: 'לאן', ובעיקר, 'מי ומי ההולכים?'

ריבלין, בדרכו המיוחדת, מנתח ביד אמן את האישים הקרובים לצמרת הוותיקה וממליך את הבאים בתור, שאולי בבוא היום, יחבשו בעצמם את ספסלי הכנסת, כשלוחיהם של גדולי ישראל, מרנן ורבנן, לאורם ניסע ונלך עד ביאת גואל.

מה שברור, יש כאן כוח עולה.

אברהם דוב גרינבוים

סמל אישי של משתמש
סבא קשישא
הודעות: 9998
הצטרף: 10 מרץ 2016, 18:51

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי סבא קשישא » 25 אפריל 2016, 23:07

יניפו את הדגל • פרק רקע

שבוע לאחר כינוס היסוד המלהיב של דגל התורה בבנייני האומה בשנת תשמ"ט, הגיעו למשרדי 'יום השישי' שני המטאורים החדשים בשמי הפוליטיקה החרדית. האחד הדור במראהו ורהוט מאד בלשונו, השני כור אטומי אנושי של אנרגיה ואדרנלין בלתי נגמר. השניים באו לשוחח על התנועה החדשה שהוקמה כמה ימים קודם לכן ועל הבשורה שהיא נושאת בכנפיה.

הראיון היה מלהיב. מול לשון הקודש במבטא הגליציאני / ירושלמי / הונגרי של הנציגות האגודאית הותיקה דיברו שני הנציגים הדגלאיים עברית צברית צעירה ומעודכנת. הם שידרו רעננות וכנות שכמותן טרם זכינו להכיר מהקולגות של פרס 2 בירושלים וברדיצ'בסקי 5 בתל אביב. גם בלי להביט בתעודת הזהות שלהם ולעיין בקורות חייהם היה ברור שהם נולדו כאן בארץ והם לא נושאים על גבם את החלודה שהצטברה במנגנון האגודאי מאז הכנסייה הראשונה במרינבד. כך לפחות חשבנו אז.

מאחר והיה זה ראיון של ערב בחירות הרשו לעצמם השניים, אברהם רביץ ז"ל ויבדל"ח העסקן הצעיר מאופקים משה גפני, לפתוח פה חופשי חופשי על המפלגה שמשורותיה פרשו (האחרון היה ראש הסניף של אגו"י באופקים). אחד מקרשי הניגוח בהם השתמשו היה הוותק האין סופי של הנציגים האגודאיים. עשרות שנות הכהונה של מנחם פרוש, אברהם ורדיגר ואברהם יוסף שפירא יצרו, לטענתם דאז, קהות חושים לצרכי הציבור ודאגה לאינטרסים בלבד. כמה מהטענות שהועלו בהקשר לכך נאלצנו לצנזר לטובת שני הצדדים גם יחד.

אצלנו, הבטיחו השניים, מרנן ורבנן קשובים לרחשי הציבור, ולכן השורות ירועננו מפעם לפעם. בנושא אחד היו חילוקי דעות בין השניים. רביץ סבר שבתנועה החדשה תינתן לציבור אפשרות להביע את דעתו בנושא בחירת הנציגים באמצעות רשימה שתוצג בפני גדולי ישראל. גפני דיבר על מודל של התבטלות מוחלטת בפני מרנן ורבנן. איש לא ימליץ בפניהם על מי לבחור ובוודאי שלא אסיפה של נציגים.

לימים צפו הבדלי הגישות כמו שמן על המים. יום לאחר המעמד הגדול ביד אליהו בראש חודש ניסן תש"ן, התכנסו מאות פעילי דגל התורה ליום דיונים בלתי מוגדר בבנייני האומה. הכותרת הייתה דיון על המשך דרכה של התנועה שנישאה אז על כנפי התהילה של כשלון התרגיל הידוע וההצלחה של שני הנציגים בכנסת. רביץ ביקש להפוך את הכינוס לוועידה שתקבע בהצבעה את הנציגים לכנסת הבאה ותגיש אותם לאישור גדולי התורה. גפני נלחם בהצעה ויצא כשידו על העליונה. אחד מחברי ועדת הרבנים ירד אז בדחיפות לבני ברק וחזר משם עם הוראה חד משמעית: לא לעשות דבר בנושא.

אבל הוועידה לא הסתיימה בלא כלום. ההחלטה היחידה שהתקבלה הייתה להריץ את דגל התורה כמפלגה עצמאית בכל הרשויות המקומיות בהן מתגורר ציבור חרדי. ההחלטה יושמה בבחירות המוניציפאליות של שנת תשנ"ב שהפכו לסיפור של הצלחה. אפילו יותר מזה של הרשימה בכנסת שנאלצה להתמזג מחדש עם סיעת האם בתנאים משפילים שלא תוקנו עד עצם היום הזה. ברשויות המקומיות דגל התורה איננה גרורה אגודאית, אלא ישות עצמאית חיה, נושמת ובועטת.

מים רבים זרמו מאז, ומהבטחה לרענון השורות לא נותר הרבה. גפני מכהן מאז ועד עצם היום הזה, רביץ שפרש כחודש לפני הבחירות בשנת תשס"ט לא עשה זאת מתוך רצון, או דרישה מבחוץ לרענון, אלא מצירוף של גורמים שכל אחד עצוב יותר מחברו: מצבו הבריאותי המעורער, והעצמאות שנקט מול העיתון המפלגתי וועדת הרבנים הכפופה אליו. חודשיים לאחר שאולץ לפרוש הסתלק לבית עולמו. רגליים לדבר היו שעוגמת הנפש שנגרמה לו החמירה את מצבו.

מה שברור הוא שאלמלי הנסיבות שהוזכרו וההתערבות מלמעלה, רשימת דגל התורה בכנסת של תשע"ה הייתה זהה לזו של תשמ"ט. לאחר שקרה מה שקרה נכנס במקומו אורי מקלב המכהן זו הכנסת השלישית. ההישג המפתיע של בחירות תשע"ג הכניס לכנסת את יעקב אשר. פורמלית זה רענון, מעשית זה נסיגה לאחור. אם עד לפרישתו של רביץ היו שתי דעות בתנועה - היום בפועל יש רק את דעתו של המרואיין השני משנת תשמ"ט.

האם יש סיכוי לחילופי גברי אמיתיים בדגל התורה בטווח הנראה לעין? ככל הנראה - לא. ומשתי סיבות: ראשית, במצבה הנוכחי, במיוחד לנוכח האתגר והקרע שיצר הפלג הירושלמי, דגל לא בנויה למהפכים. ראשה ורובה נתונים בהישרדות מול אגודת ישראל המונהגת על ידי מועצגה"ת חזקה שהתרעננה רבות בשנים האחרונות. החולשה מתבטאת במספר תחומים ובראשם הייצוג החסר בכנסת. דגל של פעם לא הייתה עוברת לסדר היום על ייצוג של שניים מתוך ששה לאחר שכבר הגיעה לשלושה מתוך שבעה. היא גם לא הייתה מפטירה כאשתקד על אי מימוש החוק הנורווגי, אם כי יש הטוענים בהקשר לכך שאי מימוש החוק הוא גם משאלה של אחד הגורמים החזקים בתנועה. וכבר נדושו על כך מקלדות. שנית, גפני, אחרי הכול וככלות הכול, הוא הפרלמנטר הטוב ביותר בכנסת. ועכשיו לך תחליף אחד כזה.

וזה אומר שהטרויקה של גפני, מקלב ואשר תלווה אותנו עוד שנים ארוכות. יתכנו שינויים בסדר הפנימי אך זה הכול. האפשרות היחידה לשינוי מהותי תלויה בנסיבות חיצוניות שאין מן הראוי לעסוק בהן. בהנהגה הנוכחית זה בוודאי לא יקרה.

אבל בטווח שמעבר לכך ישתנו דברים וכאשר תגיע השעה עומד לרשות דגל התורה קאדר הפעילים והעסקנים הטוב ביותר בציבוריות החרדית. ההחלטה המוזכרת לעיל בכינוס של ניסן תש"ן הזרימה לרשויות המקומיות גל של פעילים תוססים שקובעים את הצביון המוניציפאלי החרדי יותר משהתנועה הארצית קובעת את הצביון הכלל חרדי. בשנת תשס"ג לדוגמא כיהנו ברשויות המקומיות החרדיות ארבעה ראשי ערים מדגל התורה: פינדרוס בביתר, לופוליאנסקי בירושלים, גוטרמן במודיעין עילית וקרליץ בבני ברק.

הקיפאון בצמרת גרם להם שלא לפרוץ קדימה. פינדרוס הפסיד בביתר ונאלץ לגלות לירושלים. לופוליאנסקי נעלם עוד לפני המשפט והמחלה. על גוטרמן יצא חוזה חיסול של גפני וקרליץ התמקד בחינוך העצמאי וכיבוש יתד נאמן לצד עסקים פרטיים. היחידים שהצליחו לצאת מהמגרש המקומי לארצי היו אורי מקלב ויעקב אשר, וגם זה רק לאחר פרישתו המאולצת של רביץ והמנדט הנוסף של דגל התורה.

וכיוון דאידחי אידחי. הסבירות שמישהו מהארבעה יצליח להשתחל לצמרת היא אפסית. כל אחד מסיבותיו הוא. אבל אחרים כנראה יצליחו. מדובר בקבוצה של עסקנים ופעילים שנהוג לכנות אותם 'צעירי דגל התורה'. הביטוי כמובן מושאל. הרוב המוחלט של אותם 'צעירים' כבר מחתנים ילדים. ממוצע הגילאים שלהם נופל רק במעט מזה של שלישיית הח"כים. הצעירות שלהם מתבטאת ברוח ובשאפתנות. כולם רוצים לפרוץ קדימה במישור המוניציפאלי ומשם להתייצב על עמדת זינוק מתאימה למרוץ לכנסת כאשר יתפנה שם, מרצון או מכוח עליון, אחד המקומות.

להכשרה המוניציפאלית יש ערך רב בדגל התורה. הנה כי כך שלושת חברי הכנסת של התנועה עשו סטאז' במקומי. גפני החל במועצה המקומית באופקים, מקלב כיהן שנים רבות בעיריית ירושלים ויעקב אשר פילס את דרכו לכנסת אחרי שכיהן כמ"מ באלעד וראש עיריית בני ברק. המשמעות: מי שינצח במאבק הפנימי בתנועה על המקום הראשון בעירו - לו הסיכויים הטובים ביותר להתברג מאוחר יותר בצמרת הארצית.

מתוך הקאדר המוניציפאלי בחרנו אפוא את ששת הבולטים: שניים מירושלים, שניים מבני ברק ושניים מבית שמש. הששה לא רק בולטים מעל סביבתם אלא גם מתחרים זה מול זה על עמדת הכוח הראשונה בעריהם. התחרות יש לציין היא מכובדת ואלגנטית. אין השמצות והכפשות, יש מעט מאוד כביסה מלוכלכת היוצאת החוצה. המתיחות נשארת בתוך חדרי הסיעות ברשויות והאותות החיצוניים היחידים הם כמות הידיעות שהם מצליחים לדחוף לתקשורת, בעיקר המפלגתית.

בירושלים מדובר בסגן ראש העיר הנוכחי ישראל קלרמן שנאבק על מקומו העתידי מול הכוח העולה של חבר המועצה החדש אליעזר ראוכברגר. בבית שמש המאבק הוא בצמד המקומי, שמואל גרינברג את משה מונטג, שכבר עבר סדרה של מאבקים שטרם הוכרעו סופית. בבני ברק מתחרים ראש בראש שני הסגנים הנוכחיים של זייברט: אברהם רובינשטיין הוותיק מול איש המנגנון הצעיר ממנו מנחם שפירא. אחד מהם יהיה ראש עיריית בני ברק בקדנציה הבאה. מבין שלושת המנצחים ייבחרו חברי הכנסת של הדור הבא בדגל התורה.

החזית הירושלמית • פרק ראשון
עד ליום בו נקרא סגן ראש העיר דאז אורי מקלב לכהן שלא בקודש כחבר כנסת בשנת תשס"ט היה הסניף הירושלמי של דגל התורה היותר פעיל ודומיננטי במפה המקומית של התנועה. המשרדים הראשיים שכנו אמנם בבני ברק אבל הם תפקדו יותר כמרכז ארצי מאשר כסניף מקומי. משרדי הסניף בשכונת גאולה היו המקום בו התקבלו ההכרעות הגדולות של הציבור הליטאי הענק בעיר, והוא זה שתפעל את מערכת הבחירות הראשונה בארץ בה ניצח מועמד חרדי את מועמד חילוני בקרב על ראשות עיר מעורבת.

קרבתם של בכירי הסניף לסביבתו הקרובה של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, העניקה להם עמדת כוח מול המרכז בבני ברק. כשאורי לופוליאנסקי החליט להתמודד על ראשות עיריית ירושלים הוא לא היה זקוק להסכמה או אישור של אף אחד מחברי הכנסת, לא של היו"ר וגם לא של המזכ"ל. בהמשך ישיר לכך, ההחלטה לבחור באורי מקלב כחבר כנסת עברה מעל ראשיהם של חברי הכנסת. איש לא שאל אותם והם גם לא ממש התבקשו להביע את דעתם.

ההפסד של לופוליאנסקי בתשס"ט והמעבר של מקלב לכנסת שנה לאחר מכן, החלו לסמן את ירידת קרנו של הסניף שברחוב המבי"ט בגאולה. עימותים פנימיים, חלקם סביב יוזמות בניה שמפלגה לא אמורה לעסוק בהן, גרמו לכך שהסניף הפך לאוסף של חדרים שחלקם מושכרים לארגונים שונים וכמה מהם משמשים לקבלת קהל לבעיות של דחיות גיוס מהצבא וקבלת טפסים לצורך הגשת הנחה בארנונה. מאוחר יותר, עם הסתלקותו של מרן הגרי"ש אלישיב והעברת השליטה לבני ברק, נעלם הסניף מהזירה, ומוקד הכוח של התנועה בירושלים מתרכז כעת בחדרי חברי המועצה שבכיכר ספרא בירושלים.

בהעדרה של הנהגה רוחנית פעילה בעיר ועליית קרנה של בני ברק, נטלו חברי הכנסת של דגל התורה את הפיקוד הישיר על חברי המועצה המקומיים. מקלב הירושלמי רואה עצמו פטרון ישיר אבל גפני כמובן לא נשאר משקיף מהצד. כיו"ר התנועה הוא מעורב בכל נושא וכיום הוא מנווט את המאבק מול ראש העיר היישר מלשכתו. הוא גם מעורב עמוקות במינויים הפנימיים וכעת פועל לייתר את הרוטציה המיועדת בין קלרמן ופינדרוס באמצעות תוספת של סגן ראש עיר שני לדגל התורה. הסיכויים בינתיים קלושים למדי אבל בהחלט יתכן שקצת שקט בנושאים שחשובים לראש העיר והבטחות לעתיד יביאו לפריצת דרך.

התערבותם של חברי הכנסת הכרחית גם מסיבה נוספת. שלושת חברי המועצה של דגל התורה צהובים זה לזה ואין השכינה שורה ביניהם. הסיבות לכך אינן מעניינו של מוסף זה ולא הוזכרו הדברים אלא כדי לשרטט קווי דרך לקראת המאבק על סגנות ראש העיר בקדנציה הבאה. תפקיד שבהחלט יכול להיות מקפצה בסגנון מקלבי היישר לאחת הכנסות הבאות.

במפת יחסי הכוחות הפנימיים מעמדו של סגן ראש העיר לשעבר ובעתיד הקרוב (סוף חודש אייר שנה זו) יצחק פינדרוס הוא החלש ביותר. למרות היותו ראש עיר מצוין בביתר עילית וסגן פעיל ויעיל של ברקת בקדנציה שעברה, אין לו גב פוליטי חזק בצמרת המפלגה. למעשה אין לו בכלל פטרון, מה שגרם לכך שרק משיקולים של דעת קהל והרצון לשקט תעשייתי לפני הבחירות הוא קיבל את מחצית הרוטציה השנייה, ולא הראשונה, של סגנות ראש העיר בירושלים. באשר לקדנציה הבאה גורלו מעורפל. ככה זה בחיים הפוליטיים האכזריים, מי שלא מחובר לחלונות הגבוהים נזרק לכלבים.

לשני חברי המועצה האחרים, הסגן המכהן ישראל קלרמן וחבר המועצה החדש אליעזר ראוכברגר, יש אחיזה איתנה בצמרת התנועה. קלרמן הוא בן טיפוחיו הישיר של ח"כ מקלב ואילו ראוכברגר נמנה על הצוות המצומצם ביותר של מקורבי ח"כ גפני. יו"ר התנועה היה זה ששיבץ את ראוכברגר ברשימה למועצה, ואם בו בלבד היו תלויים הדברים הרי שבן טיפוחיו היה כיום גם סגן ראש העיר. אומרים שכך גם הייתה החלטה עד לשעה האחרונה של הגשת הרשימות לעירייה, אזי גברה ידו של מקלב, וקלרמן קיבל את מחצית הקדנציה בסגנות העיר. השיקול היה שהקפצה של מי שלא כיהן מעולם במועצה היישר אל המקום הראשון עלולה שלא להתקבל יפה בדעת הקהל.

הקרב האמיתי יהיה לקראת הבחירות בעוד כשנתיים וחצי. אם הכוחות הפועלים בזירה יהיו אלה שפעלו עד עתה, קרי: גפני ומקלב, ההימור שלנו הוא שראוכברגר לוקח כנראה את המערכה. לא בנוק אאוט אלא בנקודות. נגיד שישים- ארבעים. בגלל כוחו העדיף של גפני ובעיקר מפני שהשיקולים שמנעו את בחירתו בפעם הקודמת כבר אינם קיימים כעת. ראוכברגר הוא כיום הכוח הדומיננטי של דגל התורה בעיריית ירושלים והדרייב שלו לפרוץ קדימה חזק יותר. בכל מקרה, לשני המתמודדים יש רקורד מרתק של עשייה ופעילות. שפטו בעיניכם.

האיש בעל שני הכובעים • אליעזר ראוכברגר
מינויו של אליעזר ראוכברגר לחבר מועצה בירושלים הוא הג'וב הציבורי הראשון שלו מטעם דגל התורה. אם לא מביאים בחשבון את השנתיים שלו כדובר התנועה בימי הבראשית שלה - זה גם התפקיד הרשמי הראשון שלו מטעמה. כמעט לכל נציג אחר של דגל התורה ברחבי הארץ יש יותר וותק ממנו.

הטריות של ראוכברגר היא תופעה האומרת דורשני. אם בוחנים את הפעילות שלו בשירות התנועה יש לו רקע היסטורי שראשיתו עוד בימים ששמו של גפני לא היה ידוע מעבר למאתיים משפחות בדרום הארץ ושלושה יהודים בבני ברק. ראוכברגר היה עוזרו של הרב דוד זיכרמן בעת הקמת ארגון אב"ת ממנו צמחה דגל התורה. רק חודשיים לאחר מכן הצטרף גפני לארגון ובזכות המרץ הבלתי נדלה התמנה כמזכ"ל הארגון. וכל היתר היסטוריה.

עם הקמת דגל התורה היה ראוכברגר מפעילי השטח הבולטים בשורותיה. בקרב הגדול של תשמ"ט הוא שירת בכמה חזיתות בו זמנית -. בארגון, בהסברה ובגיוס הקולות במגזר הערבי. מאות הקולות שהושגו במגזר זה היו אלה שחרצו לטובה את גורל המנדט השני של דגל שהושג בזכות מאה וארבעים קולות עודפים. על פעילותו זו הוא זכה בתגמול צנוע: משרת דובר התנועה בקדנציה בה כיהן רביץ כסגן שר השיכון וגפני כסגן שר במשרת הדתות. בשנת תשנ"ב, לאחר האיחוד עם אגודת ישראל, הצטמצם מאגר הג'ובים של התנועה הצעירה. ראוכברגר חיפש את עצמו במקומות אחרים וסופו שנקלט ככתב הפרלמנטרי של דגל התורה. תפקיד בו הוא אוחז עד היום ועד בכלל.

במקביל לעבודה בביטאון התנועה השתתף ראוכברגר בכל מערכות הבחירות שעברו מאז. בחישוב מהיר מדובר בכעשרים מערכות. תמיד פוגשים אותו במטרה. תחילה הוא שירת במערכות ההסברה ומאוחר יותר במלאכת הארגון. מישהו גילה שם שהבחור יודע לקרוא מפת שטח ולשנע פעילים להיכן שצריך. מאחורי הקלעים הוא היה שותף גם לכמה מערכות בחירות שלציבור החרדי היה בהן אינטרס ישיר ובתוכן הקרב הגדול של אולמרט נגד קולק בשנת תשנ"ג. הניצחון של אולמרט חולל את המהפך הגדול במעמדו של הציבור החרדי בירושלים.

בשנת תשס"ב הוא ערך את טבילת האש הציבורית הראשונה שלו, אך לא ישירות במסגרת דגל התורה הרשמית. היה זה כאשר נבחר כחבר מנהלת שכונת הר נוף ולאחר מכן כיו"ר המנהלת. כדי לשבר את האוזן, בשכונת הר נוף מתגוררים יותר תושבים מאשר בנהריה ועוד כשמונים אחוז מהישובים במדינה.

בין מערכת בחירות למשניה וגם בתוך המערכות עצמן, הוא עסק לפרנסתו בסיקור הפרלמנט הישראלי עבור בטאון התנועה. דרכו עברו ועוברות כל ההודעות על פעילותם הברוכה והנמרצת של ח"כי התנועה בכל נושא ועניין. פה ושם הוא נקלע לקרבות הפנימיים שבין הח"כים בשאלת הקרדיט הידועה. עם אברהם רביץ ז"ל הייתה לו מערכת יחסים מתוחה בגלל טענותיו של האחרון למתן עדיפות בהיקף הידיעות לעמית הצעיר משה גפני שנהג לבקר כל ערב במערכת העיתון ולבדוק היכן הידיעות שלו משובצות.

למרות הפוליטיקה הפנימית הקטנה והבלתי נמנעת הזאת הצליח ראוכברגר ללכת בין הטיפות בלי להירטב יתר על המידה. ייאמר בהקשר לכך שתפקידו של כתב פוליטי בעיתון מפלגתי הוא ג'וב מעורר קנאה. על מה שבאמת נעשה מאחורי הקלעים של המפלגה אי אפשר לכתוב. כנ"ל גם על מפלגות חרדיות אחרות. תשעים אחוז מהחומר זורם דרך ההודעות לתקשורת, והיתר הוא פרשנות כללית על המפלגות החילוניות וראש הממשלה.

בכל מקרה, עשרים ושש שנה בכנסת מקנות ידע פרלמנטרי בהיקף אדיר. ראוכברגר נחשב כארכיון מהלך של תולדות הממשלות והכנסות בשלושת העשורים האחרונים (גילוי נאות: כותב השורות נעזר בו לפרקים) וכידען, אולי מספר אחד, בכנסת, של תקנון הבית הסבוך. לא מעט חברי כנסת, לאו דווקא חרדים, גילו את הסוד הזה כבר מזמן.

הידע שלו בתולדות החקיקה הפך אותו ליועץ מאחורי הקלעים של הח"כים החרדים במספר מאבקים בנושאי דת ומדינה. זכורני שבשעת ערב מאוחרת של יום מאוד מתוח בכנסת הקודמת נכנסתי באקראי לחדרון שלו, וליד השולחן הפצפון הצטופפו שלושה חברי כנסת חרדים. הנושא: טרפוד החוק לבחירת רבנים ראשיים שנועד להכשיר את בחירתו מחדש של הגרש"מ עמאר בתמורה למינויו של ה' סתיו. כמה מהטריקים שסייעו לח"כים למשוך זמן עד לסיום המועד החוקי של מושב הכנסת, ובכך לטרפד את החוק, נלמדו באותו מפגש.

כתיבה פוליטית ארוכת מועד, גם אם היא במסגרת של עיתון מפלגתי כובל, מקנה ידע רב גם לכותב עצמו. תיאור על בסיס קבוע של הדילים והקומבינות בפרלמנט הוא בית ספר מעולה לפוליטיקה. בדגל התורה ניצלו את הכישורים של הכתב הפוליטי שלהם לניהול הקרבות שלהם במינויי דיינים ורבנים ראשיים. ראוכברגר היה השליח של גפני לניהול המו"מ מול שרת המשפטים דאז ציפי ליבני שעמדה בראש הוועדה למינוי דיינים. הדיונים היו סבוכים בגלל התעקשותה של הגב' למינוי דיינים שאינם מקובלים על החרדים. סופו של דבר הוועדה פוזרה שעה לפני שהתכנסה לאחר שנתניהו החליט לפטר את שרי יש עתיד והתנועה. הדיונים נמשכו בכנסת הנוכחית והסתיימו בהצלחה רבתי: שבעה מתוך תשעה דיינים הם בעלי אוריינטציה חרדית מובהקת.

במקביל ניהל ראוכברגר, יחד עם שניים מעמיתיו לדור הביניים של התנועה - מנחם שפירא והרב שבתי מרקוביץ, את הקרב הגדול על מינוי שני הרבנים הראשיים הנוכחים. הבחירות התקיימו בימי ממשלת לפיד- בנט שגמרו אומר למנות רבנים מהזרם הד"לי והליברלי (הרב שמואל אליהו וה' דוד סתיו). הצוות התמקד בעיקר במינויו של הרב דוד לאו ועבד לילות כימים בתפירת הדילים מעל ומתחת לשולחן. התוצאות ידועות וכתובות על ספר דברי הימים של הרבנות הראשית. אחת ההשלכות לכך גם על הפוליטיקה העכשווית היא שהרב לאו נחשב כאצבע בטוחה של דגל התורה בוועדה למינוי דיינים,. (זו הסיבה שהוא מקבל גיבוי בעימותים מול הראשון לציון וש"ס. אבל זה כבר נושא ליריעה אחרת,. י.ר.).

עם הרקורד הזה והנאמנות לגפני היה זה עניין של זמן בלבד עד שיוצע לו לעבור לתפקיד ציבורי רשמי מטעם התנועה. לקראת הבחירות המקומיות האחרונות נשקל להריץ אותו לסגנות ראש עירית אלעד. בשל התנגדות גורמים מקומיים להצנחה מבחוץ - הרעיון ירד מעל הפרק. הכתובת החלופית הייתה מועצת עיריית ירושלים, כשגפני מנסה להקפיץ אותו ישירות לסגנות מעל ראשם של החברים הוותיקים. הניסיון לא צלח אבל המועמד סומן כמי שצמרת התנועה חפצה ביקרו.

כתחליף לסגנות שחמקה לבינתיים מונה ראוכברגר ליו"ר הסיעה בעירייה, ליו"ר ועדת המכרזים, מחזיק תיק מבני הציבור וחבר בוועדת הכספים. מאחר ואינו מקבל משכורת מהעירייה ואינו חושש למשרתו הוא הרשה לעצמו להוביל קו תקיף נגד ראש העיר בכל הנושאים המסעירים את היהדות החרדית בירושלים. הוא הוביל את הקרב נגד ברקת בנושא הספורטק והיה הרוח הדומיננטית במאבק נגד אפליית החרדים בשכונות המעורבות בעיר. המאבקים והתדמית המיליטנטית שלו הפכו אותו לפרסונה נון גרטה בלשכת ברקת. מחולל השריפות - קוראים לו שם. אך גם כך, גם שם מודים שמדובר בחבר המועצה החרוץ ביותר בכיכר ספרא, אחד שמגיע בבוקר ויוצא בשעת לילה מאוחרת. והמשכורת? מיתד נאמן. מה שכנראה לא יקרה בקדנציה הבאה.

לנהל את הצעטל'אך • ישראל קלרמן

באחד מימי כהונתו הממושכת של אורי מקלב בעיריית ירושלים ראיינתי אותו בלשכתו על נושא מצוקת מבני החינוך בעיר. עשרים שנים חלפו מאז אבל מראה השולחן שלו הוא מסוג הדברים שנחרטים בזיכרון. מעבר לשטח שהוקדש לטלפון וליומן, הכול היה זרוע בפתקים בכל צבעי הקשת הנמכרים בחנויות. על כל פתקה רשומות מספר מילים ולצידן מספר טלפון. את זה שמאחורי כל פתק מסתתר סיפור של בקשה לעזרה ניתן היה להבין מיד. ביקשתי הסבר רק על הצבעים והסדר הלא אקראי שניכר בעליל על השולחן.

התשובה של מקלב הייתה כל כך מרתקת שהנושא המרכזי של השיחה כבר לא היה צפיפות הקרוואנים של בית יעקב בשכונת רמות אלא הסיפור של הפתקים שהפך מבחינתי לאישיו של הטור. כל פתק זה פניה וכל צבע מסמל את שלב ההתקדמות בטיפול. צבע פלוני זה פניה ראשונה, צבע שני מלמד שהנושא הועבר לבירור, צבע שלישי מסמל שיש כבר תשובה, צבע רביעי שהטיפול מתעכב בגלל חוסר פרטים ויש צורך בבירור נוסף.

מקלב היה אז חבר מועצה שלרשותו חדרון אחד בלבד. ביקשתי לדעת היכן יושב הצוות שאמור לטפל בעשרות הפניות הזורמות מדי יום. הוא פתח את החדר והצביע לי על שולחן פינתי קטן שבחור צעיר לימים ישב שם עם טלפון צמוד לאוזן. זה העוזר היחיד שלי, כך מקלב. קוראים לו ישראל קלרמן והוא עובד אצלי משמונה בבוקר עד עשר בערב. אין מצב כזה שפניה שמגיעה אלי לשולחן לא תגיע אליו באותו יום ואני מבקש ממנו תשובה מהמנגנון העירוני בתוך יומיים לכל המאוחר. אין אפס.

מקלב 'גילה' את הבחור במקרה. שנתיים קודם עבד קלרמן בשיווק דירות מטעם דגל התורה במודיעין עילית. כעבור מספר חודשים עצר יצחק רבין את הבניה בשטחים במסגרת המגעים לשלום והמשרד נסגר. קלרמן קיבל הצעה לשמש כעוזרו של חבר המועצה מנחם בלומנטל אך מסיבות טכניות זה לא התבצע. ההצעה השנייה שקיבל הייתה ממקלב עצמו ומאז לא נפרדו דרכיהם בעירייה.

כשמקלב כיהן כסגן ראש העיר בימי אולמרט הוא היה לצידו, וכך גם כשלופוליאנסקי היה ראש עיר ומקלב סגנו. לופוליאנסקי גילה גם הוא את כושר הארגון שלו ועשה למקלב תרגיל שוותיקי דגל זוכרים עד היום. הוא פיצל את המשרה של קלרמן לשתיים, חצי אצל מקלב וחצי אצלו כיועץ מיוחד. אמרו אז שהפיצול נועד למנוע מהסגן להתרומם יותר מדי. אז אמרו.

בבחירות תשס"ט כבר עמד קלרמן על רגליים עצמאיות. מקלב עבר לכהן בכנסת אך הותיר אחריו את עוזרו כחבר מועצה מן המניין. תחום העיסוק של החבר החדש היה המשך ישיר לבית הספר שעבר: טיפול בפניות הפרט. בלי הפתקים ובלי הקצב המטורף של הבוס לשעבר, אבל עדיין סביב אותה מסורת: פה רישיון למרפסת, שם שומת ארנונה גבוהה למדי וכאן בעיית רישוי לגן פרטי בדירת מגורים. ביני וביני הוא עמד בראש מערכת הבחירות המקומית של שנת תשס"ח ובראש המטה הירושלמי לבחירות הארציות בשנת תשס"ט.

מקלב לא זנח את בן חסותו, ובבחירות תשע"ג הוא הקפיץ אותו לסגנות ראש העיר ברוטציה עם הסגן הקודם יצחק פינדרוס. במסגרת הסגנות הוא קיבל את תיק מבני הדת והפיקוח העירוני. העובדה שהוא קיבל את המחצית הראשונה, ופינדרוס את השנייה, מלמדת על השינוי הדרמטי ביחסי הכוחות הפנימיים בתוך הסיעה. בעוד חודשיים אמורים החילופין להתבצע. גפני מנסה למנוע זאת, ובחודשים האחרונים שוחח עם ברקת על קבלת סגן נוסף לדגל התורה. לנוכח התדרדרות היחסים סביב חילולי השבת בעיר קשה לראות את זה קורה. הסגן שיהפוך לחבר מועצה מן המניין ייאלץ לחפש לעצמו מקור פרנסה חדש.

אלי 1
הודעות: 304
הצטרף: 01 יולי 2014, 20:05

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי אלי 1 » 26 אפריל 2016, 20:18

הוא כותב מאוד יפה מאוד קולח... אבל קצת מפריז ולא מדייק בנתונים!!
שתי דוגמאות.
א. המשרדים הראשיים שכנו אמנם בבני ברק אבל הם תפקדו יותר כמרכז ארצי מאשר כסניף מקומי. משרדי הסניף בשכונת גאולה היו המקום בו התקבלו ההכרעות הגדולות של הציבור הליטאי הענק בעיר, והוא זה שתפעל את מערכת הבחירות הראשונה בארץ בה ניצח מועמד חרדי את מועמד חילוני בקרב על ראשות עיר מעורבת.

קרבתם של בכירי הסניף לסביבתו הקרובה של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, העניקה להם עמדת כוח מול המרכז בבני ברק. כשאורי לופוליאנסקי החליט להתמודד על ראשות עיריית ירושלים הוא לא היה זקוק להסכמה או אישור של אף אחד מחברי הכנסת, לא של היו"ר וגם לא של המזכ"ל. בהמשך ישיר לכך, ההחלטה לבחור באורי מקלב כחבר כנסת עברה מעל ראשיהם של חברי הכנסת. איש לא שאל אותם והם גם לא ממש התבקשו להביע את דעתם.

ההפסד של לופוליאנסקי בתשס"ט והמעבר של מקלב לכנסת שנה לאחר מכן, החלו לסמן את ירידת קרנו של הסניף שברחוב המבי"ט בגאולה. עימותים פנימיים, חלקם סביב יוזמות בניה שמפלגה לא אמורה לעסוק בהן, גרמו לכך שהסניף הפך לאוסף של חדרים שחלקם מושכרים לארגונים שונים וכמה מהם משמשים לקבלת קהל לבעיות של דחיות גיוס מהצבא וקבלת טפסים לצורך הגשת הנחה בארנונה. מאוחר יותר, עם הסתלקותו של מרן הגרי"ש אלישיב והעברת השליטה לבני ברק, נעלם הסניף מהזירה, ומוקד הכוח של התנועה בירושלים מתרכז כעת בחדרי חברי המועצה שבכיכר ספרא בירושלים.

שקר וכזב הסניף קיים עד היום ברחוב ראשית חכמה ומתפקד באופן מלא כולל פגישות וישיבות ההנהלה שמתקיימות על בסיס קבוע!

ב. בשנת תשס"ב הוא ערך את טבילת האש הציבורית הראשונה שלו, אך לא ישירות במסגרת דגל התורה הרשמית. היה זה כאשר נבחר כחבר מנהלת שכונת הר נוף ולאחר מכן כיו"ר המנהלת. כדי לשבר את האוזן, בשכונת הר נוף מתגוררים יותר תושבים מאשר בנהריה ועוד כשמונים אחוז מהישובים במדינה.

עלעול קצר בויקיפדיה והנה התוצאות... לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2014, מתגוררים בנהריה 53,896 תושבים.
ובהר נוף..
השכונה הוקמה בשנות ה-80 של המאה ה-20 על חורבות הכפר הערבי דיר יאסין, שתושביו נמלטו ממנו לאחר פרשת דיר יאסין. לשכונה אופי דתי מובהק, התפלחות האוכלוסייה בה: 59% חרדים, 40% דתייים לאומיים ו1% חילונים נכון לינואר 2013 מתגוררים בשכונה 18,585 תושבים

מקווה שאלו לא דוגמאות המוכיחות על תיאוריו המופרזים..
כשזה משתלם - מחלוקת
ומתי שלא - רוצים שלום...

סמל אישי של משתמש
1010
הודעות: 6212
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 1 פעם

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי 1010 » 26 אפריל 2016, 21:13

שמעתיע שבבחדרי, העלו את המוסף של ריבלין, האם יוכל מישהו להעלותם לכאן?
א.
ב.

ג. ברגע האמת, כולנו חרדים לדעת.

סמל אישי של משתמש
לייבל'ה
הודעות: 3939
הצטרף: 15 פברואר 2016, 19:43
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 1 פעם

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי לייבל'ה » 01 מאי 2016, 10:23

החג חלף עבר לו ואחרי קריאת מספר עיתונים אתן את דעתי עליהם
ברשותי היו העיתונים משפחה בקהילה ויתד נאמן
בקהילה
מוסף החג עלוב ביותר בעיצובו הגרפי לא ממש מזמין ועושה חשק לקרוא...
הפרופיל על הגר''ד לנדו חביב ומטה...
הפרופיל על הרב שניאור כתבה ממוחזרת ממעריב לפני כמה שנים (אגב,אחד מקרובי משפחתי למד איתו בישיבה והוא אישר לי את רוב הדברים שנכתבו...)
היה גם כל מיני מסעות לא ברורים של הרב יעקב. ב פרידמן בעקבות העולם היהודי נראה גם כמחזור
המוסף של יעקב ריבלין כמיטב המסורת מרתק ומעניין פשוט מושלם...
המוסף בכל דור ודור רעיון נדוש לגמרי שנראה לי שגם בשעה טובה הספיקו לעשות פעמיים משהו כזה
מוסף הסיפורים....וד''ל
בקיצור חוץ מהמוסף של ריבלין והדיסק של פרידמן
לא היה שם כלום...
משפחה
בשונה מהעיתון המתחרה.. שם העיצוב הגרפי היה מרהיב (לתועלת הציבור זה לא נוח לקרוא עיתון ששוקל טון למה מאחדים את הכל לגיליון אחד...)
הראיונות עם האדמורי''ם מויזניץ' מונסי ומסאטמר לא ממש מעניינים אותי כליטאי... אבל בכ''ז אין ספק שמדובר בהישג עיתונאי גדול מאד
פרופיל על הגר''ג נדל...נחמד
פרופיל על יוסי כהן...נו שוין
הפרויקט על הכותבים של הגדולים..משעמם ונראה כממוחזר
מוסף הסיפורים נחמד ביותר..
זהו בגדול, לא עולה לי עוד משהו מיוחד..
יתד נאמן
אין הרבה מה לכתוב על יתד כי שם בשונה מהשבועונים אין כל מיני פרופילים מרתקים וראיונות מיוחדים...
מוסף החג, יתד במיטבו ואכמ''ל
מוסף הנושא ''אילו''-נחמד ביותר (על אף שכל המחשבה על אילו היא בעצם כפרנית כי מה שייך ''אילו'' כך וכך ההשגחה סובבה וזהו זה...)
לדעתי רק בשביל מוסף הסיפורים היה שווה לקנות את העיתון
כמדי חג מפתיעים עם קונספט מיוחד וגם הפעם לא אכזבו
אין מה לומר..מרתק
.
זו דעתי האישית
דעתכם??

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8624
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 94 פעמים
קיבל תודה: 60 פעמים

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער » 01 מאי 2016, 10:38

דעתי (אני עוד באמצע לקרוא, אבל אני אביע דעתי על מה שכן קראתי):
מגזין משפחה:
מאוד מאוד נהניתי לקרוא את המגזין, ערוך ומסודר, מלא בתוכן מעניין ואיכותי,
אני הכי נהניתי מהכתבות על הגדולים: האדמו"רים מויז'ניץ מאנסי, סאטמר, ריבניץ, הגר"ג נדל,
אך זה בא ללמד על הכלל כולו.

יתד נאמן:
הגליון אילו [-רק את זה הספקתי לקרוא, בחלקו] נראה לי די משעמם, למרות שחלק מנושאים כן היו שם מענינים, הראשון על מסילת הברזל היה מעניין ולמשל בגדו"י שניצלו בשואה הם נושאים נדושים ואנחנו לא אשמים שציוו לכתב להביא 10 גדו"י שניצלו באילו...
חוץ מזה אני מאוד מרוצה מהעיתון הזה, אני מאוד אוהב חלק גדול מהכתבים (אריה זיסמן ושמואל גרינוואלד עולים עכשיו בראשי) הקבועים העושים מלאכה יפה, אך העיצוב, אהם, לא ממש נראה לי, זה די מיושן וכבד..

שעה טובה:
הגיעה לידי המגזין של הצהובון המתקרא 'שעה טובה', אך זה עשה לי רק רע, עיתון שכל כולו סתירות [בהתחלה כותב שלא עושה מוסף נושא לחג - זה לא מתאים לו [משום מה,] אך מהצד השני מבצבץ לו נושא על חינוך.. כל הכתבות שלהם כתובים באופן זול ביותר ומשמיץ, הם מדברים שם כל הזמן דברים ש'משום מה' אף עיתון חרדי אחר לא כותב.
וכן הם מילאו שמה כתבה שלימה מלאה שיטנה נגד יו"ר מפלגת ש"ס אריה דרעי, על מה ולמה, איני יודע.
שמחתי רק לשמוע שהעיתון הזה עומד כבר לפני סגירה - מחוסר ענין לציבור.

עד כאן היה לעיני לע"ע.
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

סמל אישי של משתמש
1010
הודעות: 6212
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 1 פעם

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי 1010 » 01 מאי 2016, 10:49

חוזר בתשובה כתב:החג חלף עבר לו ואחרי קריאת מספר עיתונים אתן את דעתי עליהם
ברשותי היו העיתונים משפחה בקהילה ויתד נאמן

יתד נאמן
אין הרבה מה לכתוב על יתד כי שם בשונה מהשבועונים אין כל מיני פרופילים מרתקים וראיונות מיוחדים...
מוסף החג, יתד במיטבו ואכמ''ל
מוסף הנושא ''אילו''-נחמד ביותר (על אף שכל המחשבה על אילו היא בעצם כפרנית כי מה שייך ''אילו'' כך וכך ההשגחה סובבה וזהו זה...)
לדעתי רק בשביל מוסף הסיפורים היה שווה לקנות את העיתון
כמדי חג מפתיעים עם קונספט מיוחד וגם הפעם לא אכזבו
אין מה לומר..מרתק
.
זו דעתי האישית
דעתכם??
בינתיים קראתי רק את יתד
מוסף החג, לא התחיל לעניין אותי [חוץ מהסיפורים של אהבת אמת, לא קראתי מאומה]
מוסף הנושא אילו [שיעקב ריבלין כתב לפני כ3-4 שנים] היה ברמה נמוכה למידי, תיאוריות מופרכות מהמציאות, אפשר לכתוב אילו גם דברים שמתקבלים על הלב [ולא על הדמיון הפורה]
הנושאים שנבחרו לאילו: על הגדו"י - לא מעניין, [אין שום צורך לעשות מוסף, על אילו הגראי"ל לא היה ניצל, ואילו מרן החזון איש, ואילו וכו', כולם יודעם שזה ניסים שניצלו...]
על שאר הדברים, רובם היה משעממים למידי, הכתבה על החללית קצת מעניית.
מוסף הסיפורים, זה כבר מסורת של יתד, ואין להם מתחרים לכך, פורמט נח לקריאה, וג'ימיק מענין [לא כתבו את שמות הסופרים]

על המוסף של שארית, אין אפי' מה לומר, חתיכת יח"צ, [הכתבה המעניינת היחידה, זה הראיון עם הרב יברוב, על רישום הנישואין]
א.
ב.

ג. ברגע האמת, כולנו חרדים לדעת.

סמל אישי של משתמש
1010
הודעות: 6212
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 1 פעם

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי 1010 » 01 מאי 2016, 10:54

גאליציינער כתב:דעתי (אני עוד באמצע לקרוא, אבל אני אביע דעתי על מה שכן קראתי):

שעה טובה:
הגיעה לידי המגזין של הצהובון המתקרא 'שעה טובה', אך זה עשה לי רק רע, עיתון שכל כולו סתירות [בהתחלה כותב שלא עושה מוסף נושא לחג - זה לא מתאים לו [משום מה,] אך מהצד השני מבצבץ לו נושא על חינוך.. כל הכתבות שלהם כתובים באופן זול ביותר ומשמיץ, הם מדברים שם כל הזמן דברים ש'משום מה' אף עיתון חרדי אחר לא כותב.
וכן הם מילאו שמה כתבה שלימה מלאה שיטנה נגד יו"ר מפלגת ש"ס אריה דרעי, על מה ולמה, איני יודע.
שמחתי רק לשמוע שהעיתון הזה עומד כבר לפני סגירה - מחוסר ענין לציבור.

עד כאן היה לעיני לע"ע.
ידוע מזמן, שהם השופר של ישי ושות'....
איני יודע אם זה מיעוד לסגירה, משום מה עושה רושם , שיש תורמים שממנים אותם, אין שם פרסומת, ואין לי מושג איך העיתון מחזיק את עצמו...
פעם טיילתי להנאתי בערב החג לאורך רח' מלכי ישראל, ראיתי חנוית שמגזיני החג מונחים בחוץ, מעיון בחשבונית מלמעלה,: מעל 200 משפחה מספר דומה של בקהילה, ו15 עותקים של שעה טובה
שתמיד יש לו חשיפות דרמטיות [ומזכיר בזעיר אנפין את מרכז העניינים, שגם יש לו תמיד חשיפות על מאחורי הקלעים, ומשום מה הם היחידים שמדווחים על כך - ואפי' לא טורחים לאחר מעשה "לדווח" למה החשיפה לא יצאה לפועל.]
א.
ב.

ג. ברגע האמת, כולנו חרדים לדעת.

סמל אישי של משתמש
לייבל'ה
הודעות: 3939
הצטרף: 15 פברואר 2016, 19:43
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 1 פעם

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי לייבל'ה » 01 מאי 2016, 10:58

החזית הירושלמית • פרק ראשון
עד ליום בו נקרא סגן ראש העיר דאז אורי מקלב לכהן שלא בקודש כחבר כנסת בשנת תשס"ט היה הסניף הירושלמי של דגל התורה היותר פעיל ודומיננטי במפה המקומית של התנועה. המשרדים הראשיים שכנו אמנם בבני ברק אבל הם תפקדו יותר כמרכז ארצי מאשר כסניף מקומי. משרדי הסניף בשכונת גאולה היו המקום בו התקבלו ההכרעות הגדולות של הציבור הליטאי הענק בעיר, והוא זה שתפעל את מערכת הבחירות הראשונה בארץ בה ניצח מועמד חרדי את מועמד חילוני בקרב על ראשות עיר מעורבת.

קרבתם של בכירי הסניף לסביבתו הקרובה של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, העניקה להם עמדת כוח מול המרכז בבני ברק. כשאורי לופוליאנסקי החליט להתמודד על ראשות עיריית ירושלים הוא לא היה זקוק להסכמה או אישור של אף אחד מחברי הכנסת, לא של היו"ר וגם לא של המזכ"ל. בהמשך ישיר לכך, ההחלטה לבחור באורי מקלב כחבר כנסת עברה מעל ראשיהם של חברי הכנסת. איש לא שאל אותם והם גם לא ממש התבקשו להביע את דעתם.

ההפסד של לופוליאנסקי בתשס"ט והמעבר של מקלב לכנסת שנה לאחר מכן, החלו לסמן את ירידת קרנו של הסניף שברחוב המבי"ט בגאולה. עימותים פנימיים, חלקם סביב יוזמות בניה שמפלגה לא אמורה לעסוק בהן, גרמו לכך שהסניף הפך לאוסף של חדרים שחלקם מושכרים לארגונים שונים וכמה מהם משמשים לקבלת קהל לבעיות של דחיות גיוס מהצבא וקבלת טפסים לצורך הגשת הנחה בארנונה. מאוחר יותר, עם הסתלקותו של מרן הגרי"ש אלישיב והעברת השליטה לבני ברק, נעלם הסניף מהזירה, ומוקד הכוח של התנועה בירושלים מתרכז כעת בחדרי חברי המועצה שבכיכר ספרא בירושלים.

בהעדרה של הנהגה רוחנית פעילה בעיר ועליית קרנה של בני ברק, נטלו חברי הכנסת של דגל התורה את הפיקוד הישיר על חברי המועצה המקומיים. מקלב הירושלמי רואה עצמו פטרון ישיר אבל גפני כמובן לא נשאר משקיף מהצד. כיו"ר התנועה הוא מעורב בכל נושא וכיום הוא מנווט את המאבק מול ראש העיר היישר מלשכתו. הוא גם מעורב עמוקות במינויים הפנימיים וכעת פועל לייתר את הרוטציה המיועדת בין קלרמן ופינדרוס באמצעות תוספת של סגן ראש עיר שני לדגל התורה. הסיכויים בינתיים קלושים למדי אבל בהחלט יתכן שקצת שקט בנושאים שחשובים לראש העיר והבטחות לעתיד יביאו לפריצת דרך.

התערבותם של חברי הכנסת הכרחית גם מסיבה נוספת. שלושת חברי המועצה של דגל התורה צהובים זה לזה ואין השכינה שורה ביניהם. הסיבות לכך אינן מעניינו של מוסף זה ולא הוזכרו הדברים אלא כדי לשרטט קווי דרך לקראת המאבק על סגנות ראש העיר בקדנציה הבאה. תפקיד שבהחלט יכול להיות מקפצה בסגנון מקלבי היישר לאחת הכנסות הבאות.

במפת יחסי הכוחות הפנימיים מעמדו של סגן ראש העיר לשעבר ובעתיד הקרוב (סוף חודש אייר שנה זו) יצחק פינדרוס הוא החלש ביותר. למרות היותו ראש עיר מצוין בביתר עילית וסגן פעיל ויעיל של ברקת בקדנציה שעברה, אין לו גב פוליטי חזק בצמרת המפלגה. למעשה אין לו בכלל פטרון, מה שגרם לכך שרק משיקולים של דעת קהל והרצון לשקט תעשייתי לפני הבחירות הוא קיבל את מחצית הרוטציה השנייה, ולא הראשונה, של סגנות ראש העיר בירושלים. באשר לקדנציה הבאה גורלו מעורפל. ככה זה בחיים הפוליטיים האכזריים, מי שלא מחובר לחלונות הגבוהים נזרק לכלבים.

לשני חברי המועצה האחרים, הסגן המכהן ישראל קלרמן וחבר המועצה החדש אליעזר ראוכברגר, יש אחיזה איתנה בצמרת התנועה. קלרמן הוא בן טיפוחיו הישיר של ח"כ מקלב ואילו ראוכברגר נמנה על הצוות המצומצם ביותר של מקורבי ח"כ גפני. יו"ר התנועה היה זה ששיבץ את ראוכברגר ברשימה למועצה, ואם בו בלבד היו תלויים הדברים הרי שבן טיפוחיו היה כיום גם סגן ראש העיר. אומרים שכך גם הייתה החלטה עד לשעה האחרונה של הגשת הרשימות לעירייה, אזי גברה ידו של מקלב, וקלרמן קיבל את מחצית הקדנציה בסגנות העיר. השיקול היה שהקפצה של מי שלא כיהן מעולם במועצה היישר אל המקום הראשון עלולה שלא להתקבל יפה בדעת הקהל.

הקרב האמיתי יהיה לקראת הבחירות בעוד כשנתיים וחצי. אם הכוחות הפועלים בזירה יהיו אלה שפעלו עד עתה, קרי: גפני ומקלב, ההימור שלנו הוא שראוכברגר לוקח כנראה את המערכה. לא בנוק אאוט אלא בנקודות. נגיד שישים- ארבעים. בגלל כוחו העדיף של גפני ובעיקר מפני שהשיקולים שמנעו את בחירתו בפעם הקודמת כבר אינם קיימים כעת. ראוכברגר הוא כיום הכוח הדומיננטי של דגל התורה בעיריית ירושלים והדרייב שלו לפרוץ קדימה חזק יותר. בכל מקרה, לשני המתמודדים יש רקורד מרתק של עשייה ופעילות. שפטו בעיניכם.

האיש בעל שני הכובעים • אליעזר ראוכברגר
מינויו של אליעזר ראוכברגר לחבר מועצה בירושלים הוא הג'וב הציבורי הראשון שלו מטעם דגל התורה. אם לא מביאים בחשבון את השנתיים שלו כדובר התנועה בימי הבראשית שלה - זה גם התפקיד הרשמי הראשון שלו מטעמה. כמעט לכל נציג אחר של דגל התורה ברחבי הארץ יש יותר וותק ממנו.

הטריות של ראוכברגר היא תופעה האומרת דורשני. אם בוחנים את הפעילות שלו בשירות התנועה יש לו רקע היסטורי שראשיתו עוד בימים ששמו של גפני לא היה ידוע מעבר למאתיים משפחות בדרום הארץ ושלושה יהודים בבני ברק. ראוכברגר היה עוזרו של הרב דוד זיכרמן בעת הקמת ארגון אב"ת ממנו צמחה דגל התורה. רק חודשיים לאחר מכן הצטרף גפני לארגון ובזכות המרץ הבלתי נדלה התמנה כמזכ"ל הארגון. וכל היתר היסטוריה.

עם הקמת דגל התורה היה ראוכברגר מפעילי השטח הבולטים בשורותיה. בקרב הגדול של תשמ"ט הוא שירת בכמה חזיתות בו זמנית -. בארגון, בהסברה ובגיוס הקולות במגזר הערבי. מאות הקולות שהושגו במגזר זה היו אלה שחרצו לטובה את גורל המנדט השני של דגל שהושג בזכות מאה וארבעים קולות עודפים. על פעילותו זו הוא זכה בתגמול צנוע: משרת דובר התנועה בקדנציה בה כיהן רביץ כסגן שר השיכון וגפני כסגן שר במשרת הדתות. בשנת תשנ"ב, לאחר האיחוד עם אגודת ישראל, הצטמצם מאגר הג'ובים של התנועה הצעירה. ראוכברגר חיפש את עצמו במקומות אחרים וסופו שנקלט ככתב הפרלמנטרי של דגל התורה. תפקיד בו הוא אוחז עד היום ועד בכלל.

במקביל לעבודה בביטאון התנועה השתתף ראוכברגר בכל מערכות הבחירות שעברו מאז. בחישוב מהיר מדובר בכעשרים מערכות. תמיד פוגשים אותו במטרה. תחילה הוא שירת במערכות ההסברה ומאוחר יותר במלאכת הארגון. מישהו גילה שם שהבחור יודע לקרוא מפת שטח ולשנע פעילים להיכן שצריך. מאחורי הקלעים הוא היה שותף גם לכמה מערכות בחירות שלציבור החרדי היה בהן אינטרס ישיר ובתוכן הקרב הגדול של אולמרט נגד קולק בשנת תשנ"ג. הניצחון של אולמרט חולל את המהפך הגדול במעמדו של הציבור החרדי בירושלים.

בשנת תשס"ב הוא ערך את טבילת האש הציבורית הראשונה שלו, אך לא ישירות במסגרת דגל התורה הרשמית. היה זה כאשר נבחר כחבר מנהלת שכונת הר נוף ולאחר מכן כיו"ר המנהלת. כדי לשבר את האוזן, בשכונת הר נוף מתגוררים יותר תושבים מאשר בנהריה ועוד כשמונים אחוז מהישובים במדינה.



למרות הפוליטיקה הפנימית הקטנה והבלתי נמנעת הזאת הצליח ראוכברגר ללכת בין הטיפות בלי להירטב יתר על המידה. ייאמר בהקשר לכך שתפקידו של כתב פוליטי בעיתון מפלגתי הוא ג'וב מעורר קנאה. על מה שבאמת נעשה מאחורי הקלעים של המפלגה אי אפשר לכתוב. כנ"ל גם על מפלגות חרדיות אחרות. תשעים אחוז מהחומר זורם דרך ההודעות לתקשורת, והיתר הוא פרשנות כללית על המפלגות החילוניות וראש הממשלה.

בכל מקרה, עשרים ושש שנה בכנסת מקנות ידע פרלמנטרי בהיקף אדיר. ראוכברגר נחשב כארכיון מהלך של תולדות הממשלות והכנסות בשלושת העשורים האחרונים (גילוי נאות: כותב השורות נעזר בו לפרקים) וכידען, אולי מספר אחד, בכנסת, של תקנון הבית הסבוך. לא מעט חברי כנסת, לאו דווקא חרדים, גילו את הסוד הזה כבר מזמן.

הידע שלו בתולדות החקיקה הפך אותו ליועץ מאחורי הקלעים של הח"כים החרדים במספר מאבקים בנושאי דת ומדינה. זכורני שבשעת ערב מאוחרת של יום מאוד מתוח בכנסת הקודמת נכנסתי באקראי לחדרון שלו, וליד השולחן הפצפון הצטופפו שלושה חברי כנסת חרדים. הנושא: טרפוד החוק לבחירת רבנים ראשיים שנועד להכשיר את בחירתו מחדש של הגרש"מ עמאר בתמורה למינויו של ה' סתיו. כמה מהטריקים שסייעו לח"כים למשוך זמן עד לסיום המועד החוקי של מושב הכנסת, ובכך לטרפד את החוק, נלמדו באותו מפגש.

כתיבה פוליטית ארוכת מועד, גם אם היא במסגרת של עיתון מפלגתי כובל, מקנה ידע רב גם לכותב עצמו. תיאור על בסיס קבוע של הדילים והקומבינות בפרלמנט הוא בית ספר מעולה לפוליטיקה. בדגל התורה ניצלו את הכישורים של הכתב הפוליטי שלהם לניהול הקרבות שלהם במינויי דיינים ורבנים ראשיים. ראוכברגר היה השליח של גפני לניהול המו"מ מול שרת המשפטים דאז ציפי ליבני שעמדה בראש הוועדה למינוי דיינים. הדיונים היו סבוכים בגלל התעקשותה של הגב' למינוי דיינים שאינם מקובלים על החרדים. סופו של דבר הוועדה פוזרה שעה לפני שהתכנסה לאחר שנתניהו החליט לפטר את שרי יש עתיד והתנועה. הדיונים נמשכו בכנסת הנוכחית והסתיימו בהצלחה רבתי: שבעה מתוך תשעה דיינים הם בעלי אוריינטציה חרדית מובהקת.

במקביל ניהל ראוכברגר, יחד עם שניים מעמיתיו לדור הביניים של התנועה - מנחם שפירא והרב שבתי מרקוביץ, את הקרב הגדול על מינוי שני הרבנים הראשיים הנוכחים. הבחירות התקיימו בימי ממשלת לפיד- בנט שגמרו אומר למנות רבנים מהזרם הד"לי והליברלי (הרב שמואל אליהו וה' דוד סתיו). הצוות התמקד בעיקר במינויו של הרב דוד לאו ועבד לילות כימים בתפירת הדילים מעל ומתחת לשולחן. התוצאות ידועות וכתובות על ספר דברי הימים של הרבנות הראשית. אחת ההשלכות לכך גם על הפוליטיקה העכשווית היא שהרב לאו נחשב כאצבע בטוחה של דגל התורה בוועדה למינוי דיינים,. (זו הסיבה שהוא מקבל גיבוי בעימותים מול הראשון לציון וש"ס. אבל זה כבר נושא ליריעה אחרת,. י.ר.).

עם הרקורד הזה והנאמנות לגפני היה זה עניין של זמן בלבד עד שיוצע לו לעבור לתפקיד ציבורי רשמי מטעם התנועה. לקראת הבחירות המקומיות האחרונות נשקל להריץ אותו לסגנות ראש עירית אלעד. בשל התנגדות גורמים מקומיים להצנחה מבחוץ - הרעיון ירד מעל הפרק. הכתובת החלופית הייתה מועצת עיריית ירושלים, כשגפני מנסה להקפיץ אותו ישירות לסגנות מעל ראשם של החברים הוותיקים. הניסיון לא צלח אבל המועמד סומן כמי שצמרת התנועה חפצה ביקרו.

כתחליף לסגנות שחמקה לבינתיים מונה ראוכברגר ליו"ר הסיעה בעירייה, ליו"ר ועדת המכרזים, מחזיק תיק מבני הציבור וחבר בוועדת הכספים. מאחר ואינו מקבל משכורת מהעירייה ואינו חושש למשרתו הוא הרשה לעצמו להוביל קו תקיף נגד ראש העיר בכל הנושאים המסעירים את היהדות החרדית בירושלים. הוא הוביל את הקרב נגד ברקת בנושא הספורטק והיה הרוח הדומיננטית במאבק נגד אפליית החרדים בשכונות המעורבות בעיר. המאבקים והתדמית המיליטנטית שלו הפכו אותו לפרסונה נון גרטה בלשכת ברקת. מחולל השריפות - קוראים לו שם. אך גם כך, גם שם מודים שמדובר בחבר המועצה החרוץ ביותר בכיכר ספרא, אחד שמגיע בבוקר ויוצא בשעת לילה מאוחרת. והמשכורת? מיתד נאמן. מה שכנראה לא יקרה בקדנציה הבאה.

לנהל את הצעטל'אך • ישראל קלרמן
באחד מימי כהונתו הממושכת של אורי מקלב בעיריית ירושלים ראיינתי אותו בלשכתו על נושא מצוקת מבני החינוך בעיר. עשרים שנים חלפו מאז אבל מראה השולחן שלו הוא מסוג הדברים שנחרטים בזיכרון. מעבר לשטח שהוקדש לטלפון וליומן, הכול היה זרוע בפתקים בכל צבעי הקשת הנמכרים בחנויות. על כל פתקה רשומות מספר מילים ולצידן מספר טלפון. את זה שמאחורי כל פתק מסתתר סיפור של בקשה לעזרה ניתן היה להבין מיד. ביקשתי הסבר רק על הצבעים והסדר הלא אקראי שניכר בעליל על השולחן.

התשובה של מקלב הייתה כל כך מרתקת שהנושא המרכזי של השיחה כבר לא היה צפיפות הקרוואנים של בית יעקב בשכונת רמות אלא הסיפור של הפתקים שהפך מבחינתי לאישיו של הטור. כל פתק זה פניה וכל צבע מסמל את שלב ההתקדמות בטיפול. צבע פלוני זה פניה ראשונה, צבע שני מלמד שהנושא הועבר לבירור, צבע שלישי מסמל שיש כבר תשובה, צבע רביעי שהטיפול מתעכב בגלל חוסר פרטים ויש צורך בבירור נוסף.

מקלב היה אז חבר מועצה שלרשותו חדרון אחד בלבד. ביקשתי לדעת היכן יושב הצוות שאמור לטפל בעשרות הפניות הזורמות מדי יום. הוא פתח את החדר והצביע לי על שולחן פינתי קטן שבחור צעיר לימים ישב שם עם טלפון צמוד לאוזן. זה העוזר היחיד שלי, כך מקלב. קוראים לו ישראל קלרמן והוא עובד אצלי משמונה בבוקר עד עשר בערב. אין מצב כזה שפניה שמגיעה אלי לשולחן לא תגיע אליו באותו יום ואני מבקש ממנו תשובה מהמנגנון העירוני בתוך יומיים לכל המאוחר. אין אפס.

מקלב 'גילה' את הבחור במקרה. שנתיים קודם עבד קלרמן בשיווק דירות מטעם דגל התורה במודיעין עילית. כעבור מספר חודשים עצר יצחק רבין את הבניה בשטחים במסגרת המגעים לשלום והמשרד נסגר. קלרמן קיבל הצעה לשמש כעוזרו של חבר המועצה מנחם בלומנטל אך מסיבות טכניות זה לא התבצע. ההצעה השנייה שקיבל הייתה ממקלב עצמו ומאז לא נפרדו דרכיהם בעירייה.

כשמקלב כיהן כסגן ראש העיר בימי אולמרט הוא היה לצידו, וכך גם כשלופוליאנסקי היה ראש עיר ומקלב סגנו. לופוליאנסקי גילה גם הוא את כושר הארגון שלו ועשה למקלב תרגיל שוותיקי דגל זוכרים עד היום. הוא פיצל את המשרה של קלרמן לשתיים, חצי אצל מקלב וחצי אצלו כיועץ מיוחד. אמרו אז שהפיצול נועד למנוע מהסגן להתרומם יותר מדי. אז אמרו.

בבחירות תשס"ט כבר עמד קלרמן על רגליים עצמאיות. מקלב עבר לכהן בכנסת אך הותיר אחריו את עוזרו כחבר מועצה מן המניין. תחום העיסוק של החבר החדש היה המשך ישיר לבית הספר שעבר: טיפול בפניות הפרט. בלי הפתקים ובלי הקצב המטורף של הבוס לשעבר, אבל עדיין סביב אותה מסורת: פה רישיון למרפסת, שם שומת ארנונה גבוהה למדי וכאן בעיית רישוי לגן פרטי בדירת מגורים. ביני וביני הוא עמד בראש מערכת הבחירות המקומית של שנת תשס"ח ובראש המטה הירושלמי לבחירות הארציות בשנת תשס"ט.

מקלב לא זנח את בן חסותו, ובבחירות תשע"ג הוא הקפיץ אותו לסגנות ראש העיר ברוטציה עם הסגן הקודם יצחק פינדרוס. במסגרת הסגנות הוא קיבל את תיק מבני הדת והפיקוח העירוני. העובדה שהוא קיבל את המחצית הראשונה, ופינדרוס את השנייה, מלמדת על השינוי הדרמטי ביחסי הכוחות הפנימיים בתוך הסיעה. בעוד חודשיים אמורים החילופין להתבצע. גפני מנסה למנוע זאת, ובחודשים האחרונים שוחח עם ברקת על קבלת סגן נוסף לדגל התורה. לנוכח התדרדרות היחסים סביב חילולי השבת בעיר קשה לראות את זה קורה. הסגן שיהפוך לחבר מועצה מן המניין ייאלץ לחפש לעצמו מקור פרנסה חדש.

סמל אישי של משתמש
1010
הודעות: 6212
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 1 פעם

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי 1010 » 01 מאי 2016, 11:02

תודה רבה!
הובא כמה הודעות למעלה ממך ע"י סבא קשישא, התוכל להעלות את המשך הפרקים?
א.
ב.

ג. ברגע האמת, כולנו חרדים לדעת.

סמל אישי של משתמש
לייבל'ה
הודעות: 3939
הצטרף: 15 פברואר 2016, 19:43
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 1 פעם

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי לייבל'ה » 01 מאי 2016, 11:03

ארבעים שנה לבחירות הפנימיות באגודת ישראל ועדיין הסטטוס קוו שומר על עצמו. עלו וירדו, נכנסו ויצאו – ואגודה לעולם עומדת. ראשונה. במרכז. התנועה הוותיקה שפשטה צורה ולבשה צורה, התחדשה ביתר שאת בארץ הקודש והפכה פעמים רבות לשון מאזניים בבית המחוקקים הישראלי.

אחותה הצעירה ממנה בהרבה, שחגגה בימים אלו את כינוס הוועידה השלישית, לאחר חצי יובל שנות הנפת הדגל בעוז, היא דגל התורה. אף היא ידעה בתשמ"ט ימים לא קלים של התחלה, ייסורים של ממש בפיתוחה ושגשוגה, ועומדת כיום בקו אחד עם אחותה הוותיקה בעמידה עקרונית על ערכי היהדות.

לעומתן, מפלגת התנועה הספרדית ש"ס, שהוקמה תחילה ע"י הפטרונים האגודאיים – לעתיד הדגלאים, פרחה והייתה למעיין של חינוך ובית לשקופים התורניים בראשותו – וכיום לאורו – של מנהיג המהפכה ומחוללה, מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל. התנועה שעברה – ועדיין עוברת – את הטלטלות הקשות ביותר בבניין הכנסת, עוד לא אמרה את המילה האחרונה.

יעקב ריבלין, עט סופר מהיר, שיחזר במוספי החג האחרונים את מעשי המפלגות בעברן המזהיר, ובכל שבוע בטורו הפוליטי הוא מפרשן את ההוויה המרתקת. הפעם, לשם שינוי, הוא מתמקד בשאלה המסורתית: 'לאן', ובעיקר, 'מי ומי ההולכים?'

קחו את הפרק השני, דגל התורה בבית שמש ובני ברק.

בית עם שמש
אומרים שניסים קורים מקסימום פעמיים, במיוחד בחיים הפוליטיים. אבל גם לכלל הבדוק והמנוסה הזה יש יוצאים מהכלל, והבולט שבהם התרחש בקילומטר השלושים של כביש 38. נגד כל הסיכויים, נגד כל התחזיות, ניצח מועמד חרדי שלוש פעמים במאבק על הראשות בעיר שרוב תושביה הרשומים במרשם האוכלוסין לא רצו אותו. פעם אחת זה קרה בשנת תשס"ח, בשנייה בשנת תשע"ג, בשלישית זה אירע ארבעה חודשים לאחר שהבחירות החוקיות נפסלו בתואנות שונות. וגדול היה הנס השלישי מכל אלה שקדמו לו. מי פילל ומי מילל שקנאי הישוב הישן שהשתכנו בבית שמש והוציאו את שמה הרע למרחקים יגיעו לקלפיות ויכריעו את גורל המערכה.

מאחר ומדובר בעיר המלומדת בניסים אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שגם בבחירות הבאות יתרחש נס נוסף, ולא בקטע של חרדים מול חילונים. הרוב החרדי בעיר מובטח כבר ברגע זה ועד למועד הבחירות העיר תצטרף סופית לרשימת הישובים הנשלטות קטגורית על ידי המפלגות החרדיות. בהתאם לנתוני האכלוס של עיריית בית שמש ותחזיות סיום הבניה ברמות החדשות - פנקס הבוחרים של העיר ימנה כחמשת אלפים משפחות חרדיות שלא היו שם בסיבוב הבחירות האחרון. מה הפלא אפוא שנציג הליכוד בעיר, שלום אדרי, כמעט בכה בביקורו האחרון של שר הפנים אריה דרעי לפי כחודש. זהו, כך אדרי, אנחנו יודעים שהעיר שלכם. תנו רק קצת לחיות כאן. פה מתנ"ס, שם גן משחקים, לא הרבה יותר מזה.

הנס שמישהו מחכה לו שם הוא פילוג בשורות יהדות התורה המקומית. פילוג שימנע מהסיעה המייצגת את הרוב המוחלט של תושבי העיר, בטח בבחירות הבאות, להעמיד ראש עיר מטעמה. בשתי המערכות הראשונות בהן ניצח משה אבוטבול, שלסיעתו יש בקושי שלושה מנדטים במועצה, הוא עמד בראש הגוש החרדי בזכות יכולתו לגייס קולות מעבר לגוש. במערכה האחרונה הוא קיבל את המועמדות לאחר שיהדות התורה אכולת הפילוגים והשנאות העדיפה לראות אותו מנהל את העיר ולא את הקולגה מהסיעה הפנימית היריבה. באגו"י לא רצו מישהו מדגל, בתוככי אגו"י אף אחד לא רצה את השני, בדגל התורה רצו לברוח מהכרעה קשה בין שמואל גרינברג ומשה מונטג. אבוטבול היה אפוא ברירת מחדל הנוחה לכולם.

בבחירות הבאות אבוטבול יזדקק כאמור לנס כדי שהסיטואציה הזאת תחזור. הרוב של יהדות התורה בעיר יהיה כל כך גדול עד שהיא תהפוך ללעג וקלס אם לא תצליח להעמיד מועמד מטעמה. וכרגיל במקומותינו תפרוץ מלחמת עולם: אגו"י שפלגיה בבחירות האחרונות זכו לחמש מאות קול יותר מאשר דגל התורה תדרוש את הבכורה. אם תקבל אותה תפרוץ מיני מלחמה בין שלומי אמונים וגוש החסידויות הגדולות של גור, ויז'ניץ ובעלזא.

מנגד תציג דגל התורה את נתוני האכלוס ברמות החדשות בעיר המעניקים לה רוב מכריע. לפי כל
האינדיקטורים, עד הבחירות הבאות יתאכלסו ברמות כארבעת אלפים משפחות שרובן המכריע, כך טוענים בדגל, שייך למגזר הליטאי. עד עתה טענות מסוג זה לא התקבלו. במישור הארצי דגל היא לפחות חמישים אחוז מהציבור החרדי ויש לה רק שני מנדטים. בירושלים היא רוב ברור ויש לה שלושה מנדטים בעירייה מתוך שמונה. ההבדל הוא ששם מדובר במצב נתון שקשה לשנות אותו. בבית שמש הרשימות החרדיות רצו בנפרד ולא התקבעה עדיין העדיפות האגודאית המוזרה.
אם דגל התורה לא תקבל, כדרכה בעשור האחרון, רגליים קרות, ותלך עד הסוף - יהיה מועמד ראלי מטעמה לראשות העיר החרדית החמישית בגודלה. זהותו של המועמד היא שיחת היום במסדרונות התנועה. הפעם כבר אי אפשר יהיה לחלק את השלל בין גרינברג ומונטג (אחד סגנות ואחד תיק תכנון ובניה), וההכרעה תאלץ את המפסיד לפרוש לביתו ולענייניו הפרטיים.

מי לדעתך ינצח בקרב בין השניים? זו השאלה שהצבנו בפני שלושה חברי ההנהלה הארצית ועוד ששה פעילים נושאי משרות מטעם התנועה. הבטחנו לכולם אנונימיות מוחלטת ונעמוד בה. התשובה הראשונית הייתה כמובן: גדולי ישראל הם שיחליטו. לחצנו קצת יותר ושאלנו: על מי לדעתכם תמליץ ההנהלה בפני מרנן ורבנן. שניים סירבו להשיב. שניים נתנו את הסיכוי המרבי למונטג. חמישה העריכו שהזוכה יהיה גרינברג. בגלל הוותק והניסיון בשירות התנועה, בגלל הקשר ההדוק עם האיש החזק בתנועה משה גפני, ובגלל יחסי הכוחות בתוך הסניף המעניקים יתרון לסגן ראש העיר הנוכחי. שמענו ורשמנו.

גמ"ח והבניין: משה מונטג
יש אנשים שכבר מגיל צעיר יודעים מה היעוד שלהם בחיים ולא מבזבזים זמן בדרך להגיע לשם. בניגוד לרבים מעמיתיו בדרג הפעילים של דגל התורה הבין משה מונטג הצעיר, כבר בשנות הנישואין הראשונות שלו, שמקומו בשדה העסקנות ורק שם הוא יוכל לנצל את כישוריו.
וככה, בלי להתבלבל ולפתח חלומות על איזו שטעל'ה שאולי מחכה לו, הוא מאכלס את עצמו ברמת בית שמש ומתחיל להתעסק בצרכי ציבור. שנה אחרי החתונה הוא כבר יו"ר ועד ההורים בבית הספר המקומי, גבאי בבית הכנסת הליטאי בקרוואן ויו"ר קרן הבניין האוסף כספים לבניין של קבע. ראשי הקהל הליטאיים מבינים עם מי יש להם עסק ודורשים ממנו לעמוד בראש הלשכה לפניות הציבור של דגל התורה. עוד שנה חולפת והוא כבר חבר מועצה מטעם התנועה. בהחלט הספק לא רע לבחור שבחודש בו החל לחבוש את ספסלי המועצה בקושי מלאו לו עשרים וארבע.

יחד עם חבריו לסניף המקומי הוא ניסה בשנת תשס"ג לשים קץ לשלטון האימים של דני ועקנין בעיר. הנציגות החרדית תמכה במועמד חילוני שהבטיח להתחשב בזכויות המיעוט השחור שהחל לצבור תאוצה בעיר. ועקנין הזהיר שהנקמה תהיה קשה אבל החרדים החליטו שכבר אין להם מה להפסיד. הם תמכו בנתן שטרית וכשנפתחו הקלפיות נעשה להם שחור בעיניים. שטרית הפסיד על חודם של כמה מאות קולות, למרבה האכזבה והתסכול.

השאלה שעמדה בפני הנציגות החרדית הייתה האם לנסות לרדת לחייו של ועקנין, או להצטרף אליו לקואליציה ולנסות להציל מה שאפשר. מונטג הוביל את הקו הפרגמטי של הצטרפות ובהחלט בא על שכרו. הוא מונה למחזיק תיק החינוך וחבר בוועדה המקומית לתכנון ובניה. שלוש עשרה שנה חלפו מאז והוא עדיין שם. קדנציה אחת כחבר ושתי קדנציות כיו"ר הוועדה.

למרות שיש הטוענים שמי שמחזיק בתיק בניה מסודר לכל החיים, הרי שמונטג מצא את פרנסתו הכשרה
בדרך אחרת. אחד מראשי הישיבות בירושלים, הגאון רבי גבריאל יוסף לוי, הגה את אחד הרעיונות הפיננסיים היותר מבריקים במגזר החרדי. הוא הקים קופת חברים שתתבסס על הפקדות חודשיות קבועות עבור כל ילד שיגיע היום שיצטרכו לחתן אותו, וקבלת הלוואות גדולות ללא ריבית והצמדה, במועד הקרוב לנישואין. היה זה רעיון חדשני שרבים נדו לו בראשם. ולו רק בגלל שניסיונות דומים בעבר בכמה קהילות ושכונות התגלו ככישלון.

מונטג לקח את ניהול הפרויקט החדשני לידיים והפך אותו לבנק החרדי הגדול בעולם. בחושיו המסחריים הוא הבין שקופה מסוג זה חייבת להתבסס על כמה עשרות אלפי חברים ועל מצטרפים חדשים מדי חודש. בהתאם לכך הוא השקיע בבניית מערך סוכנים שלא היה מבייש גם את השלוחה החרדית של סלקום בימי הזוהר. עשרות סוכנים המתבססים על עמלות מגייסים מצטרפים נוספים. הכסף שמוזרם כל חודש מאפשר לקצר את התורים הארוכים ולהגדיל את סכומי ההלוואות. האם זה מבטיח יותר מחסכון רגיל בבנק שגם הוא מבטיח זכות להלוואה בתנאים נוחים? מונטג ואנשיו טוענים שכן ומציגים טבלאות אקסל שנבנו לטענתם על ידי מומחים. בכל מקרה, הקרן יציבה לחלוטין וגם אם ייפסק יום אחד מעגל המצטרפים, החברים הקיימים לא יפסידו את זכותם להלוואה בהתאם לתנאים שנקבעו.

ובחזרה לפוליטיקה. בשנת תשס"ח היה מונטג שותף פעיל ביותר למהפך הגדול שהעלה את משה אבוטבול לראשות העיר. הוא הריח את השינוי ברחוב וחלק בתוקף על דעתם של כמה ממנהלי המוסדות וראש רשת כוללים גדולה, שטענו שאסור להסתכן כמו בבחירות הקודמות וחייבים לתמוך בוועקנין. עד שזכה ליהנות מפירות הניצחון היה עליו להיאבק על מקומו מול ראש הסניף המקומי שמואל גרינברג שטען לכתר. הקרב העלה אבק עד החלונות הגבוהים ביותר, שהגיעו למסקנה שבלי פשרה זה לא ילך. מונטג ויתר על המקום הראשון בתמורה לבחירה ראשונה מתוך התפקידים שיובטחו לתנועה. בלי לחשוב פעמיים הוא בחר מיד בתיק הבניה והתכנון. כך הוא גם בחר בשנת תשע"ג.

למזלו כי רב, שנות הכהונה שלו בתיק הבניה היו שנות הפיתוח המואץ של הבניה בעיר. תחת ידו עברו תכניות תב"ע ואישורי בניה לשמונת אלפים יחידות דיור ברמות החדשות של העיר וגם בעיר הוותיקה. כדי לשבר את האוזן, בכל מרחב ירושלים רבתי נבנו בעשור האחרון כשלושת אלפים דירות בלבד. מונטג ניצח על הבניה בעיר ביד רמה וגם גדולי מתנגדיו מודים שבתחום הזה לפחות הוא חד בדרא. למה נותר לו לשאוף הלאה? כמובן לראשות העיר מטעם דגל התורה אם יעלה בידו לנצח בקרב הפנימי. כמו המתמודד השני גם הוא יודע שהפעם לא יהיו עוד תפקידים לחלוקה. אם דגל מקבלת את ראשות העיר הרי שאת תיק הבניה היא תצטרך לתת לשותפים הקואליציוניים. במובן זה הקרב הוא על כל הקופה.

המועמד של היו"ר: שמואל גרינברג
משה מונטג משה מונטג
לשכתו הפרלמנטרית של ח"כ משה גפני היא כנראה הסטארט אפ המוצלח ביותר, לפחות בדגל התורה, לקריירה משגשגת בהמשך הדרך. בין הבולטים ברשימת העוזרים שיצאו משם למשרות משתלמות ומבטיחות יותר ניתן למנות את ראש מועצת רכסים ברוטציה ומנהל רשת הגנים של אגו"י יצחק רייך, את יעקב רוזנשטיין, מנהל רשת מוסדות חינוך משגשגת במודיעין עילית וחבר המועצה האזורית מטה בנימין, ואת סגן ראש עיריית בית שמש שמואל גרינברג.

סוד ההצלחה נעוץ במספר גורמים. גפני בוחר את העוזרים שלו בקפידה ומקבל רק את הטובים. זאת ועוד, מי שעומד בקצב העבודה הלא אנושי של גפני יוצא מחושל לכל עבודה אחרת. והכי חשוב: האיש נאמן למי שהולך איתו. בניגוד לפוליטיקאים אחרים, גם בדגל התורה, הרגילים בשיטת השתמש וזרוק - אצל גפני יש מדיניות ברורה של תגמול נאמנים.

את גרינברג אסף גפני אל חיקו בשנת תשס"ג. העסקן הצעיר היה אז עובד מן המניין במחלקת החינוך בעיריית בית שמש - לאחר שזכה במכרז בעידודו של הנ"ל - וראה שם את עולמו. באמצע השנה התקיימו בחירות לראשות העיר והחרדים ניסו להדיח את הראש המכהן ועקנין. הכישלון היה מר והתוצאות עוד יותר. ועקנין פיטר את כל עובדי העירייה החרדים ובתוכם גרינברג. גפני שהיה אז מזכ"ל התנועה והאחראי על כל הרשויות המקומיות הכיר אותו במהלך מערכות הבחירות של העיר. גרינברג שכיהן במקביל כמזכיר הסניף המקומי עמד גם בראש מטה הבחירות וקידם את דגל למספר מנדטים נאה.

במבט לאחור, גרינברג צריך לשלוח לועקנין פרחים כל ערב חג. מה כבר אפשר ללמוד ולהיכן יש להתקדם ממחלקת החינוך בעיר? בלשכה של גפני בכנסת החיים היו תוססים ומעניינים הרבה יותר. בין השנים תשס"ג ותשס"ח דגל התורה בילתה את ימיה בין קואליציה (ממשלת שרון השנייה) ואופוזיציה (ממשלת אולמרט), והעוזר הצמוד למד איך מתנהלים גם כשחולקים את עוגת השלטון וגם כשצריך להילחם על כל זכות ופיסת תקציב.

בלשכה הוא גם למד סוד קטן אחד: ציבור זה אוסף של אנשים שכל אחד חשובה לו הבעיה הקטנה שלו. מי שמוכן להרים טלפון מלשכת הח"כ למנהל מחלקת הארנונה בשדרות עבור יהודי מסכן שתקעו לו שומה אכזרית על מחסן קטן, לא רואה פירות בטווח המיידי. לטווח הארוך הוא קונה לעצמו שם טוב שמקדם אותו בהמשך הדרך. עיין ערך אורי מקלב בירושלים.

בתשס"ח החליט גפני שבן חסותו סיים את הסטאז' ויכול לצאת לחיים עצמאיים. הוא הציב אותו במקום הראשון ברשימת דגל התורה ושלח אותו לעבור מבית לבית כדי לבצע את המהפך החרדי הגדול. בעקבות ההצלחה בא גם התגמול: גרינברג מונה לסגנו של אבוטבול וקיבל את תיק החינוך היוקרתי בו הוא מחזיק עד היום.

במקביל לעבודתו המוניציפאלית הקים גרינברג בית ספר יסודי שנועד בעיקר לילדים שהוריהם עובדים עם תלוש משכורת. כמה מתוכם לובשים גם חולצות משובצות רח"ל. הייתה זו תפיסה בלתי מוכרת בדגל התורה של ימי גרוסמן ביתד נאמן. מאוחר יותר, לאחר חילופי הגברי בעמדת ההשקפה הטהורה, החל פטרונו של גרינברג, ח"כ גפני, לדבר על הצורך בשילוב החרדים העובדים בתנועה והחובה לדאוג גם לזכויותיהם.

יש לציין כמובן שהדברים נאמרו בעיקר בערבי בחירות, אבל אי אפשר לזלזל בהם. הם מלמדים שדגל הבינה שאם חפצת חיים פוליטיים היא - מחובתה לייצג גם את מי שיש לו תיק במס הכנסה. גרינברג הקים את המוסד שלו עוד קודם ובכך היה נחשון הקופץ אל הים.

בעיר אקלקטית כמו בית שמש זה בהחלט לא פשוט. מצד אחד לציבור שקנאותו אומנותו יש אחיזה חזקה במקום. מצד שני רמות בית שמש גדושות ביוצאי ארצות המערב שרק לאחר שעלו לארץ גילו להפתעתם שהם נקראים חרדים סוג ב'. בארצות מוצאם הם נחשבו חרדים פאר אקסלנס בגלל שהם באמת כאלה. כאן הם למדו שהאנשים שדפקו אצלם על דלת הבית בפלטבוש או בגולדסגרין עם פנקסי תרומות של מוסדות הם העילית. את רגשות התסכול שלהם הם פרקו במערכות הבחירות הראשונות של העיר.
המוסד הייחודי של גרינברג ריכך במידה זו או אחרת את רגשי הזעם וחיבר, לפחות את הליטאים שביניהם, בחזרה לתנועת האם. בבחירות החוזרות לראשות עיריית בית שמש היה למטה החרדים העובדים שהוקם על ידי גרינברג משקל מכריע. ביום שבו הוא יתמודד על ראשות העיר יהיה, אולי, קל יותר לציבורים שאינם חרדים בעיר לתמוך במי שמחובר גם לקהילות שמחוץ למעגל הקשה של דגל התורה.

עד שהמרוץ לראשות ייפתח, הן מול אגו"י והן בתוך הסיעה, יצטרך גרינברג להוכיח לשולחיו שבנוסף לכל תפקידיו הוא גם פעיל הנקרא לדגל בכל עת שהתנועה זקוקה לו. בשני העשורים האחרונים הוא היה שותף לכל מערכות הבחירות הארציות. כמו שזה נראה כעת, הבחירות לכנסת הבאה ייערכו עוד לפני הבחירות בבית שמש. אם יעמוד ביעד של השגת חצי מנדט ליהדות התורה - 15 אלף קול - הוא יהיה בעמדת זינוק טובה לקראת המרוץ לראשות. לפחות בתוך מפלגתו הוא.

סמל אישי של משתמש
לייבל'ה
הודעות: 3939
הצטרף: 15 פברואר 2016, 19:43
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 1 פעם

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי לייבל'ה » 01 מאי 2016, 11:07

על חומותיך בני ברק
גפני וגרינברג. צילום: יעקב לדרמן גפני וגרינברג. צילום: יעקב לדרמן
במפה המוניציפאלית החרדית בני ברק היא ללא ספק היהלום שבכתר. משאת נפש של כל פוליטיקאי חרדי באשר הוא שם. אם ביתר עילית היא כלל חסידית, מודיעין עילית היא ליטאית, ירושלים היא מעורבת, ואלעד אוכלת ראשיה ויושביה, בני ברק היא העיר החרדית המושלמת, למעט הבנייה הצפופה שאינה מתחשבת בתושבים אלא במוסדות, הפקקים הנוראים שלעולם לא ייגמרו, וזיהום האוויר המזעזע - הרי זו בהחלט עיר מושלמת. עובדה, אפילו בית חולים פרטי קטן שוכן בשוליה.

בשני העשורים האחרונים העיר עומדת גם על רגליים כלכליות איתנות. היום זה מובן מאליו אבל בעבר היא הייתה הקייס לכל מי שטען שאסור להקים ערים חרדיות נפרדות. עיר שחיה מהקצבות חירום ממשלתיות בגלל שיעורי גביית ארנונה מהנמוכים בארץ, בגלל ניהול כושל שהתחשב רק באינטרסים של חצרות ומוסדות, ובגלל העדר מוחלט של אזורי תעסוקה ומסחר שמניבים הכנסות.
שני אנשים הוציאו את העיר מכיעורה. היה זה יו"ר הוועדה הממונה בשנות התשעים עמוס מר חיים שחיסל במחי ידי מאות הטבות למקורבים, פיטר עובדים מיותרים ובנה תשתית של ניהול עירוני תקין. המפלגות החרדיות יצאו נגדו בשעתו בקולות זעקה מרים אבל כיום אין מי שאינו מסכים עם הקביעה שאלמלי הוא - לא היה בין העיר לכפר ערבי במשולש אלא המיקום הטוב בלב הארץ. עד ימי מר חיים התגלגלה העיר ברוטציות של חצי קדנציה-חצי קדנציה בין שניים. מאחר ואחד מהם כבר איננו אתנו, ייהנה גם שותפו מחסד השתיקה.

השני היה מי שבא אחרי מר חיים ומצא לפניו תשתית שאפשר לעבוד איתה. היה זה מרדכי קרליץ שקנה את עולמו בניהול העיר. קרליץ התמנה אמנם בהסכם רוטציה אך לא לחצי קדנציה אלא לקדנציה מלאה. היו לו חמש שנים לעשות סדר והוא עשה זאת. קרליץ היה הראשון שהבין את הפוטנציאל האדיר של אזור התעשייה בצפון מערב העיר ובתקופתו נבנה מגדל העסקים הראשון שהחל להכניס קצת כסף לקופה הריקה.

כהונתו של קרליץ הייתה כל כך מוצלחת, עד שהוא קיבל את הרושם שיהיה ביכולתו שלא לקיים את הסכם הרוטציה עם אגודת ישראל. הוא רק לא הביא בחשבון שבחנן 10 יושב דיין ופוסק שאינו מכיר באי כיבוד הסכמים. אנוס על פי הדיבור פינה קרליץ את מקומו לנציג הסיעה המרכזית יששכר פרנקנטל שבתורו פרש לטובת יעקב אשר שבתורו פרש לטובת חנוך זייברט.

בהיות וחסל סדר אי קיום הסכמי רוטציה ביהדות התורה (האחרון שניסה ונכשל היה יצחק פינדרוס
בביתר עילית) הרי שזהותו הפוליטית של ראש העיר הבא אינה מוטלת בספק. הוא יהיה איש דגל התורה. זייברט יהפוך לסגנו והכול לכאורה יבוא על מקומו בשלום.

ולמה לכאורה. יען כי כבר עכשיו לא הכול מונח על מקומו בשלום. זייברט הוא אדם חזק שלא משאיר פירורים בצלחת ליריביו הדגלאים, ואלו מצידם לא מסוגלים להשיב לו מלחמה שערה בגלל הפיצול הפנימי שבתוכם. כאן המקום לספר ששני נציגים דגלאים לו לזייברט. מי שהיה ראש עיר לשעבר ורוצה להיות גם בעתיד, הרב אברהם רובינשטיין, ומי שהיה חבר במועצת מודיעין עילית ורוצה גם הוא להיות ראש עיר בעתיד, מנחם שפירא. להגדיר את היחסים ביניהם כחתול ועכבר זו תהיה עילה לתביעת דיבה מארגון צער בעלי חיים. בקווים כלליים רק ייאמר שרובינשטיין מייצג את הקו המתון הגורס שכל אשר יאמר לך ראש העיר תעשה. שפירא מייצג בדגל את האסכולה הלוחמת שרואה את הנעשה ומתפוצצת מזעם.

אי לכך, גם באגודת ישראל עוקבים בעניין רב אחר הקרבות בין השניים. הקרב הנוכחי על ההתנהלות מול ראש העיר וההכנות לקרב הגדול על ראשות העיר הבאה. אם הזכרנו את המאבקים השקטים בין ראוכברגר וקלרמן ובין גרינברג ומונטג, הם עדיין משחק ילדים לעומת העימות הבני ברקי.

ההבדל ברור: בעוד שבירושלים ובני ברק הקרב הוא בין עסקנים, בבני ברק המאבק הוא בין מקורבים לדרגים הגבוהים ביותר. רובינשטיין הוא נאמן הבית ברחוב רשב"ם 23. הדלתות פתוחות לפניו כל אימת שירצה. מבחינתם של בני הבית הוא ראש העיר הבא. הם שמינו אותו לסגנו של יעקב אשר, לאחר מכן כראש עיר כאשר זה עזב לכנסת. לאחר מכן כסגנו של זייברט ואין להם ספק שהוא זה שיעלה לכהן כראש העיר.

מקורבי חזו"א 5, לעומת זאת, חושבים אחרת. המועמד שלהם הוא ראש המחלקה המוניציפאלית מנחם שפירא ואין בלתו. שפירא הוא נאמן הבית והוא החייל המסור ביותר שלהם בתנועה. מאחר וההנהגה הרשמית נמצאת שם בבית, על הנייר לפחות עדיפים סיכוייו של שפירא.

אבל רק על הנייר. ברשב"ם 23 נותנים כידוע את מלוא הגיבוי לדגל התורה וכמעט שלא מתערבים בהחלטות המהותיות. דווקא מיעוט הדרישות והגיבוי המלא הופכים את הסירוב להם לכמעט בלתי אפשרי. בחזו"א 5 שולטים על המינויים בכל רחבי הארץ וקובעים את רשימת הח"כים באופן עצמאי. לסרב להם בבקשתם הכמעט יחידה המשמעות עלולה להיות נתק מוחלט. במצב של דגל היום היא לא יכולה להרשות לעצמה ניתוקים ופילוגים נוספים. בכל הזהירות המתבקשת ניתן לומר שבלי רשב"ם 23 כוחו של הפלג הירושלמי לא היה נאמד בחמשה עשר אחוז אלא בהרבה יותר. כמובן שלכל דבר יש מחיר, והמחיר של בני הבית מונח על השולחן: אברהם רובינשטיין לראשות העיר. בחזו"א 5 יודעים היכן להילחם והיכן לוותר. בבני ברק זה ייגמר כנראה באופציה השנייה.

קוראים לו המלך: הרב אברהם רובינשטיין
אברהם רובינשטיין. צילום יעקב נחומי אברהם רובינשטיין. צילום יעקב נחומי
שלא כמו מרבית עמיתיו לדרג הביצועי של דגל התורה, דרכו של הרב אברהם רובינשטיין לצמרת עברה במסלולים אחרים. הוא לא הדביק מודעות בימיו הראשונים ולא ניהל מערכות בחירות מטעם התנועה. כמו כולם הוא היה כמובן בכינוס היסוד בבנייני האומה ויצא לעבוד אך משם הוא המשיך לארגון התורני שהקימה התנועה. בשעתו זה היה במסגרת 'תודעה' - ארגון שיעורי התורה מהגדולים ביותר בארץ. היום הצטמצמו המימדים אך הוא עדיין מקבל תקציבים מהמדינה.

רובינשטיין ריכז את פעילות הארגון ברמת השרון והרצליה. בקורות הארגון רשום שזה האזור בו בוצע החריש העמוק ביותר. מאות שיעורים נפתחו וכמה רבנים וראשי ישיבות ידועים היום החלו שם כמגידי שיעורים. רובינשטיין עצמו מסר שם שיעורים ומאז הפניה אליו בתואר הרב אינה מטעמי נימוס כמו לכל בכירי התנועה אלא על אמת.

השילוב של יכולת ארגון וידע תורני הזניק אותו לתפקיד היוקרתי של מזכיר ועדת הרבנים מטעם דגל התורה. בשלב הבא הוא כבר מופיע כמזכיר משותף של מועצת גדולי התורה של דגל, בתקופות שהיא עוד הייתה מתכנסת, לצידו של הרב צמל. עם פרישת האחרון בשלהי ימיו של מרן הגרא"מ שך זצ"ל התמנה הרב רובינשטיין כמזכיר יחיד.

עיקר פעילותו הייתה בימי הנהגתם של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ולהבחל"ח מרן הגראי"ל שטיינמן. בתוקף תפקידו היה עליו להעביר את המסרים מירושלים לבני ברק ובחזרה. רק מי שיודע את הרגישויות שבהעברת מסרים בין גדולי ישראל ואת החשיבות שבהצגת השאלות והתשובות עם כל הניואנסים הדקים ביותר, יכול להבין אילו עוצמה וכוח היו אז בידיו.

אבל ממזכירות מועצגה"ת אי אפשר להתפרנס. בתקופת כהונתו של פרנקנטל בראשות עיריית בני ברק קיבל רובינשטיין את משרת הסגן בשכר מטעם דגל התורה. המינוי היה בהמלצתו של מרן הגר"ח קנייבסקי, שרובינשטיין החל להסתופף בצילו. בקדנציה שלאחר מכן, בימי כהונת יעקב אשר הוא כיהן כסגן בתואר ואז לפתע הוא זכה בפיס. אשר התפטר לאחר ארבע שנות כהונה ועבר לכנסת. רובינשטיין מילא את מקומו כראש העיר במשך השנה שנותרה.

בקדנציה הנוכחית הוא מכהן כממלא מקום ואחראי על תיק התכנון והבניה, אבל יותר מכול חביב עליו העיסוק בנושא החינוך. התיק מוחזק אמנם בידי מפלגה אחרת אבל מאחורי הקלעים רובינשטיין הוא זה שאחראי לכך שבני ברק נפקדת ממפת הצרות הקבועה של פתיחת שנת לימודים בכל הקשור לסידור ילדים במוסדות ובנות בסמינרים. בני ברק היא בין הישובים החרדיים הבודדים ששמם לא נכרך בעתירות משפטיות בנושא זה.

בביתו של מרן הגר"ח קנייבסקי נהנה רובינשטיין ממעמד וקרבה שרק בודדים זוכים להם. מספרים שלפני שנתיים הורה לו מרן הגר"ח ללבוש חלוקא דרבנן כיאה וכיאות לו. עוד אומרים כי מרן לא פונה אליו בשמו אלא בתואר "המלך". עד כדי כך הדברים מגיעים.

המנוע של המוניציפאלי: מנחם שפירא
מנחם שפירא וחברים. צילום: שוקי לרר מנחם שפירא וחברים. צילום: שוקי לרר
יום לפני סגירת פנקס הבוחרים בבחירות המקומיות האחרונות, התווסף תושב חדש לעיר התורה והחסידות. קודם לכן הוא התגורר בעיר עם יותר תורה ופחות חסידות ועשה שם חיל בחיים האישיים והציבוריים. רק בודדים ידעו על המהלך לפני שיצא לפועל אך לאחר שהתפרסם גם אחרון יושבי הקרנות באיצקוביץ הבין את המשמעות.

גם בעיר מגוריו הבינו מיד את פשר המהלך. במשך שמונה שנים היה מנחם שפירא אחת הדמויות הבולטות בחיים הפוליטיים של העיר. בתקופה זו הוא נשא בשני תארים במקביל. חבר מועצת העיר מטעם דגל התורה ומנהל המחלקה המוניציפאלית של דגל התורה. מי שקדם לו בתפקיד זה היה ראש העיר יעקב גוטרמן. בתקופה מסוימת גוטרמן היה המנהל הרשמי של המחלקה המוניציפאלית אך שפירא ניהל אותה בפועל. כשגוטרמן פרש רשמית קיבל שפירא את התואר באופן מלא, כך שניתן לומר שככל שהורעו היחסים בין גוטרמן לצמרת דגל התורה הלך מעמדו של שפירא והתחזק.

מאחורי הקלעים בתנועה היו שטענו ששפירא מיועד להיות יורשו של גוטרמן כאשר זה יודח על ידי צמרת התנועה. ייתכן שכך היה קורה אם גוטרמן היה מרים ידיים ופורש מעצמו. אבל לגוטרמן לא היו תכניות כאלה. הוא הפעיל את הקשרים האישיים שלו ב'חלונות הגבוהים' בבני ברק וקיבל מהם, תוך עקיפה חדה של הדרג הפוליטי, את המינוי לקדנציה נוספת בראשות העיר.

כך או כך, לשפירא נכונו עלילות רבות יותר מאשר להמשיך לכהן תחת גוטרמן. הוא סירב להצעה לכהן כסגנו מטעם התנועה והמתין להזדמנות טובה יותר, וזו לא איחרה לבוא. שבוע לפני סגירת פנקס הבוחרים בבני ברק הוא זומן בדחיפות לביתו של מרן הגראי"ל שטיינמן. השיחה התמשכה כשעה וחצי. אומרים שמעטים הפעילים שזכו לשיחה כל כך ממושכת.

בפגישה התבקש שפירא לארוז את חפציו ולעבור בדחיפות לבני ברק. מאחר ומדובר באיש צעיר המטופל בילדים רכים ביקש מרן לדעת כיצד ישפיע המעבר על כל אחד ואחד באופן פרטני. כמו כן ביקש לדעת כיצד ישפיע המעבר על כל בני הבית. רק משהונחה דעתו של הגראי"ל הוא נתן את ההוראה לעבור. כמה שיותר מהר.

המעבר לבני ברק לא נועד כמובן רק להעשיר את הנוף האנושי בעיר. שפירא הוזעק כדי למלא את תפקיד הסגן השני של דגל התורה בעיר. לאחר שיעקב אשר עבר לכנסת וזייברט קיבל את ראשות העיר בהסכם הרוטציה נותר אברהם רובינשטיין הסגן היחיד מטעם דגל. הצורך בסגן שני והרצון של אנשי הבית למנות מול רובינשטיין אדם חזק שיוכל להתמודד על ראשות העיר הבאה הפך את שפירא לאפשרות היחידה הקיימת.

והאמת שזה הגיע לו. עוד בימי כהונתו כפעיל צעיר במודיעין עילית הוא משך את תשומת ליבם של חברי הנהגת התנועה. תחילתו כפעיל בשכונת ברכפלד במודיעין עילית שהייתה אז בחיתוליה וסבלה מכל מה ששכונה חדשה בעיר הזאת נאלצת לסבול. שפירא עשה שם קצת סדר פנימי וייצג את התושבים מול העירייה. בעקבות ההצלחה הוא הוזנק למועצה ובמקביל גם למחלקה המוניציפאלית. עוד לפני שהתמנה רשמית לעמוד בראשה הוא גילה כישורי משא ומתן יוצאים מהכלל. אחרי הבחירות של תשס"ג נותרו בכמה רשויות תיקים פתוחים של קיום או אי קיום רוטציות וכמובן דיני תורה ובוררויות. שפירא חיסל את התיקים בתוך מספר חודשים וזכה להערכה רבה.

במהלך שנות פעילותו במחלקה המוניציפלית זינקה דגל התורה למספרים מרשימים. כשנכנס לתפקיד היו לדגל שלושים וששה חברי מועצה בשלוש עשרה רשויות. כיום סופרת התנועה את הנציג המאה וחמשה שלה בארבעים וחמש רשויות. חלק ניכר נזקף כמובן לגידול הטבעי של בוחרי דגל אבל עיון ברשימת הרשויות מלמד שזה הרבה מעבר לכך. גם יריביו של שפירא, ולא חסרים כאלה, מודים שהוא חולל מהפכה בתחום.

ידידיו של שפירא הם אנשי החוג הפנימי החשאי והמשפיע בדגל התורה. אנשי החוג קוראים לעצמם 'נאמני מרן' והם עומדים בקשר יום יומי ושעתי. בין חברי הקבוצה: הרב דוד שפירא, זליג אורלנסקי, יהודה וצלר, אליהו ארנד וכמובן מנחם שפירא עצמו. כאן מתקבלות ההחלטות החשובות ביותר בכל מערכות התנועה. מבחינתם של אנשי הקבוצה, שפירא הוא ראש העיר הבא. נותר להם רק לדלג על ההתנגדות הצפויה והמועמד המקביל של רשב"ם 23, וכאן צפוי להם מאבק קשה מול גורמים לא פחות חזקים. יהיה מעניין, ועוד איך.

סמל אישי של משתמש
1010
הודעות: 6212
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 1 פעם

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי 1010 » 01 מאי 2016, 11:38

תודה רבה!!!
תבורך מפי עליון!
האם הושלמו כל הפרקים?
א.
ב.

ג. ברגע האמת, כולנו חרדים לדעת.

סמל אישי של משתמש
לייבל'ה
הודעות: 3939
הצטרף: 15 פברואר 2016, 19:43
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 1 פעם

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי לייבל'ה » 01 מאי 2016, 11:39

1010 כתב:תודה רבה!!!
תבורך מפי עליון!
האם הושלמו כל הפרקים?
לא
יש עוד 2
אבל משום מה בחדרי קרס...

סמל אישי של משתמש
1010
הודעות: 6212
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 1 פעם

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי 1010 » 01 מאי 2016, 11:41

חוזר בתשובה כתב:
1010 כתב:תודה רבה!!!
תבורך מפי עליון!
האם הושלמו כל הפרקים?
לא
יש עוד 2
אבל משום מה בחדרי קרס...
נחכה בסבלנות...
א.
ב.

ג. ברגע האמת, כולנו חרדים לדעת.

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8624
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 94 פעמים
קיבל תודה: 60 פעמים

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער » 01 מאי 2016, 12:37

1010 כתב:
גאליציינער כתב:דעתי (אני עוד באמצע לקרוא, אבל אני אביע דעתי על מה שכן קראתי):

שעה טובה:
הגיעה לידי המגזין של הצהובון המתקרא 'שעה טובה', אך זה עשה לי רק רע, עיתון שכל כולו סתירות [בהתחלה כותב שלא עושה מוסף נושא לחג - זה לא מתאים לו [משום מה,] אך מהצד השני מבצבץ לו נושא על חינוך.. כל הכתבות שלהם כתובים באופן זול ביותר ומשמיץ, הם מדברים שם כל הזמן דברים ש'משום מה' אף עיתון חרדי אחר לא כותב.
וכן הם מילאו שמה כתבה שלימה מלאה שיטנה נגד יו"ר מפלגת ש"ס אריה דרעי, על מה ולמה, איני יודע.
שמחתי רק לשמוע שהעיתון הזה עומד כבר לפני סגירה - מחוסר ענין לציבור.

עד כאן היה לעיני לע"ע.
ידוע מזמן, שהם השופר של ישי ושות'....
איני יודע אם זה מיעוד לסגירה, משום מה עושה רושם , שיש תורמים שממנים אותם, אין שם פרסומת, ואין לי מושג איך העיתון מחזיק את עצמו...
פעם טיילתי להנאתי בערב החג לאורך רח' מלכי ישראל, ראיתי חנוית שמגזיני החג מונחים בחוץ, מעיון בחשבונית מלמעלה,: מעל 200 משפחה מספר דומה של בקהילה, ו15 עותקים של שעה טובה
שתמיד יש לו חשיפות דרמטיות [ומזכיר בזעיר אנפין את מרכז העניינים, שגם יש לו תמיד חשיפות על מאחורי הקלעים, ומשום מה הם היחידים שמדווחים על כך - ואפי' לא טורחים לאחר מעשה "לדווח" למה החשיפה לא יצאה לפועל.]
אבל ההבדל בין שעה טובה למרכז הענינים הוא שלשעה טובה ישנם באמת חשיפות - הם כותבים שמה דברים על גדו"י שאף עיתון אחר לא היה מעיז אפילו לא לרמז עליהם, משא"כ מרכז הענינים שכל התבטאות אומללה של מישהו הופכת לחשיפה...
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

מפורסם של שקר
הודעות: 12
הצטרף: 13 אפריל 2016, 12:09

ביטאונם של הרי"ג אידלשטיין והר"מ מאזוז

נושא שלא נקרא על ידי מפורסם של שקר » 01 מאי 2016, 12:38

ביטאונם של הר"מ מאזוז והרי"ג אידלשטיין -שעה טובה
בגיליון פורימי במיוחד לכבוד חג הפסח
בו בין היתר א.אלי ישי הולך לחזור להנהגת ש"ס
ב.הרש"מ עמאר הולך לפרוש מרבנות ירושלים
ג.הרי"ג אדלשטיין הצליח במאבקו על הגבעה על ידי החלטותיו

סמל אישי של משתמש
לייבל'ה
הודעות: 3939
הצטרף: 15 פברואר 2016, 19:43
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 1 פעם

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי לייבל'ה » 01 מאי 2016, 12:45

אגודת ישראל • הסיעה המרכזית
ביום המיוחס, ב' סיון דהשתא, ימלאו י"ז שנים לכהונתו הרצופה של יעקב ליצמן בכנסת. הוא לא הוותיק שבין חברי הכנסת החרדים. גפני ופרוש ותיקים ממנו. דרעי במצטבר ובניכוי תקופת הגלות משתווה לו. השיא של ליצמן הוא פנימי. הוא הנציג היחיד של הסיעה המרכזית שמכהן תקופה המשתרעת על פני שש כנסות רצופות. מאז שבוטלה תקנת הרוטציה של שתי קדנציות בלבד (הביטול חל לקראת הקדנציה השלישית שלו) שבגינה נשלח מישהו אחר הביתה הוא מכהן ללא עוררין וביד רמה.

הסיעה המרכזית כשמה כן היא. הציר המרכזי באגודת ישראל שהייתה הציר המרכזי בחיים הציבוריים עד שקמה דגל התורה. גם לאחר שהליטאים עשו שבת לעצמם לא איבדה הסיעה את מעמדה המרכזי. על כל מצביע המזוהה עם המרכזית יש לפחות חמישה המזוהים עם דגל התורה. אפס כי בהסכמי תשנ"ב נקבע שאגודת ישראל מקבלת יחס מועדף בחלוקת המנדטים וממילא היא הסיעה המובילה. מאחר והמרכזית היא הציר של אגו"י ממילא היא כזאת גם ביהדות התורה המאוחדת.

המרכזיות אמורה הייתה גם להביא לכך שלא יהיה רגע אחד בכנסת בלי נציג של הסיעה, שהוא יהיה בשר מבשרה, ושהוא יהיה הטוב ביותר מבין האלפים הרבים של החסידות הגדולה ביותר בישראל. כבר בפרמטר הראשון יש נפילה. בממשלת נתניהו הראשונה בין השנים תשנ"ו ותשנ"ט היו שנתיים בלי כל ייצוג של המרכזית. מי שייצג רשמית אך לא מעשית את הסיעה היה ח"כ מאיר פרוש, שקיבל את המקום הראשון ביהדות התורה וגם את המקום הראשון. במקום החמישי הוצב הרב אברהם יוסף לייזרזון שנכנס לכנסת רק לאחר הסכם רוטציה עם דגל התורה. גפני יצא, לייזרזון נכנס.

לרוע מזלו של לייזרזון נותרו רק תשעה חודשים עד שהממשלה נפלה והוכרז על בחירות חדשות. אז כבר זרחה שמשו של ליצמן, לייזרזון נאלץ לעלות על הבמה ולהודיע שהוא מוותר על הייצוג בכנסת הבא. ולא בצער רב, כפי שאמר פעם ח"כ חרדי מסיעה אחרת. במרכזית שומרים את הצער עמוק בלב. וזה כואב הרבה יותר.

גם הפרמטר השני של בשר מבשרה לא תמיד התקיים. בין השנים תשמ"א עד תשמ"ט ובין השנים תשנ"ב עד תשנ"ו, כיהן מטעם הסיעה איש העסקים הנודע הרב אברהם יוסף (מוניה) שפירא, איש חסידות סדיגורה. מדובר בפרק זמן מצטבר של קרוב לשתים עשרה שנה. בכל התקופה האמורה לא מצאה הסיעה מועמד מתאים אחר מבין החסידות אותה היא מייצגת.

באשר לפרמטר השלישי של המיטב שבמיטב - לא נחלק כאן ציונים. נציין רק שלמעט כל המוזכרים כיהנו בייצוג הסיעה רבי יצחק מאיר לוין, הרב יהודה מאיר אברמוביץ והרה"ג ר' משה זאב פלדמן. כולם נשמתם עדן. עוד ח"כ לשעבר הוא, יבדל"ח הרב אברהם יוסף לייזרזון. אם כולם ענו על הפרמטר הזה יחליט כל קורא לעצמו.

מאז בחירתו של ליצמן כח"כ הושגה יציבות פנים פוליטית בסיעה המרכזית והכול יודעים שיש נציג אחד שלא אמור להיות מוחלף אלא אם כן יקרו דברים שאין לאף אחד שליטה עליהם. ליצמן מולך ברמה וגם יריביו המושבעים ביותר יודו שהוא עונה על כל שלושת הפרמטרים האמורים.
והיה אם בכל זאת אם. בטווח הקרוב ביותר יש את הגוורדיה הוותיקה שהבולט בין שורותיה הוא ראש עיריית בני ברק הרב חנוך זייברט. כדי לשבר את האוזן נאמר רק שאם ליצמן מחליט מאיזו שהיא סיבה לפרוש בקדנציה הבאה, זייברט הוא המועמד הכי טבעי להחליף אותו.

במסגרת מוסף זה העוסק בדור העתיד בחרנו להציב את הזרקורים על שניים מבין הצעירים (יחסית, יחסית. לאחד מהם יש כבר נכדים) המצליחים והבולטים ביותר בשורות הסיעה. חיים יוסטמן, עוזרו ואיש אמונו של ליצמן, ואברהם מנלה, האיש והתפקידים. כל אחד מצליח מאוד בתחומו ועושה כבוד לחצר המרכזית.

מאחר ומדובר בעתיד הדי רחוק קשה להמר על מי מהם. בטווח של שתי קדנציות קדימה יכולים לקרות הרבה מאוד דברים. מה שכן, אם יבוא יום והשניים ידוברו כמועמדים ריאליים לנציגות הבכירה של הסיעה ויתייצבו יחד על קו הזינוק (במובן המטאפורי. ההחלטות נקבעות בקודש פנימה והשיקולים לא תמיד בהשגתנו) ניתן לומר בזהירות המתבקשת שסיכוייו של יוסטמן עדיפים. לא בגלל שהוא יותר מוכשר אלא בגלל שהוא יותר מקושר. יתכן שדפי מוסף זה יצהיבו הרבה לפני שהמציאות תוכיח האם צדקנו.

הנאמן • חיים יוסטמן
בבחירות של תשנ"ט נכנס לכנסת חבר חדש ואנרגטי. כבר קודם ידעו עליו שהוא אדם חם מזג ואנרגטי שמוטב לא לעמוד בדרכו. לצידו פעל אברך שתקן ורגוע כמו ספינקס שאיש לא נתן אליו תחילה את הדעת. עוזרים פרלמנטריים באים ועוזרים פרלמנטריים הולכים. בדרך כלל קצב התחלופה שלהם הוא כמו של גרביים. רק הטובים והנאמנים ביותר שורדים יותר מקדנציה אחת, מקסימום שתיים. השורדים שלוש ומעלה הם כבר לא עוזרים אלא מוסדות בפני עצמם.

בשנתיים הראשונות של ליצמן בכנסת שהתה יהדות התורה באופוזיציה לממשלת ברק. לליצמן לא היה הרבה מה לעשות, מעבר לניפוח המשבר בנושא העברת המשחן שגרם ליהדות התורה לנתק קשרים באופן מוחלט עם הממשלה. לפני כן עוד היה הסכם רופף של תמיכה מבחוץ. ממילא גם לעוזר השתקן לא הייתה תעסוקת יתר. קצת שאילתות והצעות לסדר וכמובן טיפול בפניות הציבור. לחם חוקו של כל עוזר פרלמנטרי חרדי.

אבל כבר אז היה מי שהבחין שלעוזר החדש של הח"כ החדש יש השפעה על הבוס שאין לעוזרים אחרים. לא שהוא לא היה נאמן חלילה. ההיפך. המודל של נאמנות זה חיים יוסטמן. מה שהיה לו, ויש לו עד היום, זו השפעה ממתנת. ליצמן היה איש ששש אלי קרב ולא הכיר את המושג פינות מעוגלות. יוסטמן היה צופה במאבקים שלו בשתיקה ואחר כך, בחדר סגור וכשאף אחד לא נמצא, היה מנסה להרגיע אותו. הרבה פעמים הוא גם הצליח. כמה מיריביו של ליצמן באותו זמן גילו שאם רוצים להעביר לו מסר לא רשמי להפסקת אש, הצינור לכך הוא יוסטמן.

להגיד שבשביל זה ליצמן לקח אותו להיות עוזרו? יהיה זה קצת מוגזם. השניים הכירו עוד בימים שליצמן ניהל את בית יעקב החסידי ושולב בהנהלת איחוד מוסדות גור. יוסטמן עבד שם כפקיד מן המניין והתבלט במה שליצמן אוהב כנראה יותר מכל דבר אחר: נכונות ויכולת לעבוד סביב השעון.

כעוזר פרלמנטרי מן המניין לא נדרש מיוסטמן לעבוד מעבר לעוזר חרדי ממוצע אחר. אבל זה נמשך רק שנתיים. בשנת תשס"א הקים שרון את ממשלתו הראשונה וליצמן נבחר ליו"ר ועדת הכספים. היה זה תפקידו הממלכתי הראשון והוא היה נחוש בדעתו להצליח. גם כלפי הקולגות שלו ביהדות התורה וגם כדי לשחזר את הימים הגדולים של נציגי הסיעה המרכזית בראשות ועדת הכספים.

כפי שגפני למד על בשרו בשתי הקדנציות האחרונות שלו בראשות הוועדה, הצלחה שם מחייבת משהו שאין ללמוד אותו במאבקים הפנים חרדיים: דיפלומטיה בדרכי נועם. לשבת בשקט מאחורי הקלעים ולסגור דילים עם היריבים האופוזיציוניים הכי מרים. הדיל הוא שבתוך הוועדה נותנים להם לצווח ככרוכיה על עוולות הממשלה אבל ברגע האמת בהצבעה הקובעת הם פתאום נעלמים. לפעמים כשאין מצלמות פעילות הם גם מצביעים בעד החוק. התשלום הוא בדרך כלל העברת תקציב בשקט בשקט למשהו שהם צריכים. יוסטמן הרגוע והמתון השכיל לעשות זאת כמעט כמו הבוס עצמו. בכמה וכמה מקרים, כשליצמן היה שופך על יריביו אש וגופרית - יוסטמן היה יושב איתם אחר כך וסוגר את הסיפור.

תפקיד העוזר הבכיר של יו"ר ועדת הכספים הכניס את יוסטמן לעולמות שאותם הכיר, וגם זה רק אולי, דרך הצצה מהחלון. בלשכה שלו הצמודה לחדרו של יו"ר ועדת הכספים הכיר יוסטמן את כל המי ומי של המשק הישראלי. הוא למד לקרוא את מסתורי העברות הכספים של אגף התקציבים המחביאים בתת סעיפים נידחים את הכסף שהם רוצים להעביר בלי שאף אחד ישים לב. מדובר בידע יקר ערך שעזר לו מאוד כאשר עבר לימים לנהל את לשכתו המיניסטריאלית של ליצמן.

יוסטמן נותר צמוד לליצמן גם כאשר שרון הדיח אותו מראשות ועדת הכספים בממשלתו השנייה. כמובן שהוא נלווה אליו גם כאשר חזר לוועדת הכספים בתשס"ה - תשס"ז. הוא הגיע לשם כבקיא ורגיל. היו אלו שנות הזהב של ליצמן בוועדת הכספים.

בתשס"ט נפלה פצצה בעולמו של ליצמן. הוא הפסיד לגפני בהצבעה ביהדות התורה על תפקיד יו"ר ועדת הכספים. ליצמן יצא המום מההצבעה והודיע כי הוא לא עומד לקבל גם את התפקיד השני בחשיבותו של סגן שר הבריאות במעמד של שר. ההצבעה התקיימה ביום חמישי בצהריים וליצמן נעלם להיכן שנעלם. למחרת בבוקר הוא הפציע והודיע שבהוראת רבותיו הוא נעתר לקבל את התפקיד.

השהות בת עשרים השעות הסתירה מאחוריה דרמה אמיתית. מאחורי הקלעים פעלו כל הגורמים הבכירים בסיעה המרכזית לשכנע את ליצמן לא להישאר ברחוב. כלומר: לקבל את מה שהוצע ולא להישאר כח"כ מן השורה. כעת ניתן לגלות כי מי שריכז את המאמצים בנושא היה העוזר השתקן והנאמן חיים יוסטמן.

אם כך הם פני הדברים, ליצמן חייב ליוסטמן את חצי עולמו. ליצמן פרח במשרד הבריאות כפי שלא פרח מאז שנולד. בתוך פחות משנה קלטה דעת הקהל בישראל שלמשרד הגיע אחד שבא לעבוד ורק לעבוד. הפופולאריות שלו לא הגיעה למימדים של היום אבל כבר אז הוא היה אחד הפוליטיקאים המוערכים ביותר.

יוסטמן השתלט על ניהול לשכת סגן השר במעמד שר באותה מהירות בה השתלט על לשכת יו"ר ועדת הכספים. ההבדל הוא שאם אז הוא עבד שתים עשרה שעות ביממה, כעת הוא לפעמים מגיע לח"י שעות. תחת פיקודו נמצאים למעשה כל עובדי הלשכה והוא מנהל אותם ביד רמה. בעיקר הוא אחראי על מפעל פניות הציבור של הלשכה הנותן מענה במהירות מסחררת לכל פונה. ולא רק בנוסח הסטנדרטי של בקשתך התקבלה ותטופל בהקדם. למרבית הפניות יש תשובה מלאה בתוך פחות מעשרים וארבע שעות.

יוסטמן שומר על מעמדו בחצרו של ליצמן אך דומה שכעת הוא צריך להילחם על כך קצת יותר. ללשכה נכנס בקדנציה האחרונה עוזר דינמי נוסף העונה לשם מוטי בבצ'י'ק. אבל אצל ליצמן ההיררכיה במשרד ברורה לחלוטין. הוא הקובע, ויוסטמן מוריד את ההוראות לביצוע לעובדים ולמשרד ואין פוצה פה ומצפצף. כל זמן שליצמן בתוקפו, יוסטמן יכול להיות רגוע. אחר כך - הכול פתוח.

סמל אישי של משתמש
לייבל'ה
הודעות: 3939
הצטרף: 15 פברואר 2016, 19:43
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 1 פעם

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי לייבל'ה » 01 מאי 2016, 12:46

הפנומן • אברהם מנלה
רשימת התפקידים והתארים שלו ארוכה כמו גארטל ויכולה להתמודד על כל שיא גינס חרדי לאנשים מתחת לגיל חמישים: מנכ"ל החברה קדישא תל אביב; סגן יו"ר המועצה הדתית ת"א; יו"ר החברה העירונית אחוזות; יו"ר הפורום הארצי של הח"ק; יו"ר ועדת גמול וביקורת בישראלום נכסים; יו"ר חברת מצלוואי - תאגיד לבנייה עירונית; חבר הנהלת מד"א ויו"ר ועדת ארגון ומנהל במד"א; בעל תואר ראשון במשפטים; תואר שני במנהל ציבורי; טוען רבני ומוסמך לרבנות מטעם הרה"ר לישראל. על הדרך הוא מכהן כחבר דירקטוריון בכמה חברות ציבוריות וכותב עבודת דוקטורט במנהל ציבורי. למרבית התארים והתפקידים האמורים הוא הגיע כבר בגיל שלושים.

לפנומן הצעיר קוראים אברהם מנלה. אם השם הזה אומר רק משהו במעורפל לקוראי המוסף, אם בכלל, זה בעיקר בגלל שהוא אוהב לעבוד מתחת לרדאר. התפקידים שלו כמובן גלויים וידועים. כל ג'ו'ב כזה הוא משאת נפש שמי שזוכה בה מרגיש מסודר לחצי החיים - והוא מחזיק בחמשה כאלה, אבל חלק מסוד ההצלחה שלו שהוא לא רץ להתרברב בה בשום מקום.

למרבה מזלו, התקשורת החרדית שמפארת ומרוממת אישים שהיו שמחים להיות הסגן שלו באחד התפקידים, כמעט מתעלמת ממנו לחלוטין. לא מפני שהוא עשה חלילה משהו רע, אלא בגלל שהחברה בברנז'ה הורגלו שאישי ציבור רצים אחריהם להתראיין ומשגרים הודעות לעיתונות. הרגל העצלות הזה מאפשר למנלה ליהנות ממה שהוא באמת אוהב: לחתור לעוד ג'ובים ועוד משרות בלי שאור הזרקורים יפריע לו. אם כמה מעמיתיו שוחרי הפרסום היו מתנהגים כמוהו הם היו מגיעים רחוק יותר מהיכן שהם נמצאים.

מנלה עצמו רואה בשר הבריאות יעקב ליצמן את מורו ורבו הפוליטי ומבלעדיו לא יעשה אף צעד פוליטי. ליצמן מצדו גם מצא בו תלמיד הגון וראוי ומתגמל אותו בהתאם. הוא מי שהכניסו למועצה הדתית בתל אביב ומינה אותו לימים כחבר בוועדת סל התרופות ומגן שר הבריאות.

במקור הוא בן ירושלים (גילוי נאות: בילדותו התגורר מנלה בבניין ברחוב גבעת שאול שהוא גם בית נעוריו של כותב השורות), נכד למשפחת פרנקנטהל שהצטיינה בכישרונות מופלגים של ילדיה, (אחד מהם הוא דודו, ראש עיריית בני ברק לשעבר יששכר פרנקנטהל, שהכול מודים שיש לו מנת משכל של עילוי). כנראה שהגנים עברו הלאה, כי הבחור הצטיין כבר מילדות בראש מבריק ויצירתי.



לאחר נישואיו החל מנלה לנהל את כולל 'יבנה' של חסידי גור בעיר ובמקביל החל ללמוד ולשמש כטוען רבני. כנראה שסעיף ע"ה בשו"ע חו"מ העוסק בהלכות טוען ונטען גרם לו לחשוב על טענות שטרם חשבו עליהן קודם. בין היתר הוא היה מהראשונים בארץ שגילו את סוד התביעה הייצוגית. בשעתו הוא תבע את מפעל הפיס על הגרלות החיש גד. הוא טען שלאחר שמישהו כבר גירד את הפרס הראשון לאותו שבוע הרי שכל המגרדים האחרים שחולמים על הפרס הגדול זורקים את כספם לפח. בעקבות התביעה הייצוגית שונו כללי ההגרלות במפעל זה. זו הייתה מהתביעות הייצוגיות הראשונות שזכו בישראל.

הקריירה הפוליטית שלו החלה כאשר התמנה כסגן יו"ר המועצה הדתית בתל אביב והחל לשחות כדג במים בפוליטיקה המקומית. מיד בצעדיו הראשונים במועצה הוא ניהל קרב נגד ההסתדרות שדרשה שבמסגרת הסדר ההבראה יפוטרו קודם כל העובדים הוותיקים ובכללם הרבנים שעברו את גיל השישים. איכשהו הוא הצליח לבטל את הגזירה.

במועצה הדתית הוא מצא לפניו שתי לשכות רבנים שהיו צהובים זה לזה. הוא ידע לתמרן בין השניים ולנצל את החיכוכים הקבועים. כחלק מהפוליטיקה בבית המועצה נוצר משבר עם ראש המועצה דאז מוטי חתשואל שנחשב איש אמונו של חולדאי. כשסר חינו של חתשואל אצל חולדאי הוא חולל מהפך בשליטה במועצה ובישל את מינויו של אלדד מזרחי. כחלק מהמהפך הוא התמנה למ"מ המועצה הדתית ולאיש החזק במקום.

גולת הכותרת בחייו הפוליטיים היא הבחירות בחברה קדישא בתל אביב. הגוף עתיר המיליונים והנכסים הזה נקלע למשבר ניהולי ותקציבי חריף שגרר דו"ח חריף של מבקר המדינה. במסגרת הליך הפירוק שנוהל ע"י הרשויות כנגד החברה, נוהלה הח"ק כשנתיים ע"י וועד ביצועי בראשות שופט ובליווי חשב מלווה. כשהוחלט על הליך של בחירות בעמותה הוא ארגן דיל עם הליכוד והמפד"ל והשיג רוב בגוף המנהל המונה מאה ועשרים חברים למינוי הנהלה חדשה. במסגרת הדיל הוצאה השליטה מידיה של ש"ס שנציגה הרב רפאל פנחסי נחשב אז כל יכול. גם כאן הוא לא יצא כמובן נפסד: הוא התמנה כמנכ"ל הח"ק הגדולה בארץ ועשה שם סדר מהמסד עד הטפחות. משם ועד לעמידה בראש פורום הח"ק הגדולות בארץ הדרך הייתה קצרה.

את נאמנותו לבוס, הוא הוכיח בימי המאבק ההרואיים של החינוך העצמאי, אז לבקשת ליצמן ניהל מנלה את הפן המשפטי הסבוך והמורכב. יש לציין כי ההתנהלות המכובדת של מנלה הותירה טעם טוב גם בקרב שלומי אמונים וגם בדגל התורה. מקל בגלגלים אבל עם חיוך.

מנלה לא משך את ידיו העסוקות גם מבחישה בענייני מינוי רבנים. הוא היה פעיל במטה למינויו של הרב יונה מצגר לרב ראשי לישראל. הוא הוביל גם את בחירתו של הרב יעקב רוז'ה, רבה של ח"ק תל אביב, לחברות במועצת הרבנות הראשית. לאחר מכן הוא נטל חלק פעיל בבחירתו מחדש של הגרי"מ לאו לרב ראשי בתל אביב כשסיים את כהונתו כרב ראשי לישראל. על התפקיד התמודד אז רבה של באר שבע הגר"י דרעי. מנלה והמטה שלו הביסו אותו ברוב עצום.

הכישורים של הבחור שיודע להזיז עניינים נקלטו במכ"מ של רון חולדאי. למרות שלא הייתה לו כל מחויבות מפלגתית לאגודת ישראל למינויים בחברות העירוניות הוא מינה את מנלה ליו"ר חברת הפיתוח העירונית 'עזרה וביצרון'. מדובר בחברה המגלגלת מיליארדי שקלים בבניה ופיתוח. תקנון החברה מאפשר שתי קדנציות בלבד. לאחר שמיצה אותן מינה אותו חולדאי ליו"ר חברת אחוזות.

במסגרת תפקידו כחבר הנהלת מד"א רואה מנלה עין בעין עם ליצמן את תפקידי ההצלה והחירום בישראל. ככלל, את תפקידו הפוליטי הוא לא ייקח לבד. מכריו סבורים כי הפוליטיקה אינה משאת נפשו. הוא היה רוצה להמשיך בעשיית חסד של אמת ולא להיכנס למדמנה הפוליטית. מנלה לא יילך לשום תפקיד, כך הם אומרים, ללא בקשת הבוס, השר ליצמן.

שלומי אמונים • משפחה וסיעה
בחודש עם הלילות הכי ארוכים של השנה שעברה ציפתה למשכימי הקום שמבין קוראי עיתון 'המבשר' מודעה שבוודאי גרמה להם לשפשף את העיניים כדי לבדוק האם הם לא ממשיכים לישון. במודעה התבקש כל מי שרואה את עצמו ראוי לכך, להתמודד על המקום בכנסת של שלומי אמונים. למען הסר ספק שמדובר במודעה רצינית ולא בתרגול מערכתי לקראת פורים צורפו למודעה כמה וכמה מוטיבים אמיתיים. הופיעו שם שמות של שני עורכי דין רציניים (מוטי ברקוביץ ואברהם יוסטמן) כחברי ועדת הבחירות. לצידם בוועדה, כך נכתב, מכהנים גם ה"ה הבאים: מאיר רובינשטיין, שמעון שר וטוביה פריינד. אכן, ועדה מארץ הוועדות.

חלפו עברו השבועיים שהוקצו להגשת מועמדות. למרבה הצער וההפתעה לא היה בעל אזרחות ישראלית אחד שראה את עצמו מוכן להתמודדות עם הח"כ המכהן מאיר פרוש. לחברי הוועדה לא נותר אפוא להודיע שבהעדר מועמדים נבחר הח"כ המכהן לשרת את עם ישראל גם בקדנציה הנכנסת.

אבל הזוכה המאושר לא הסתפק בכך. האמת היא שמלכתחילה הוא יכול היה לוותר על כל הסיפור. מייסד השושלת הסבא הרב משה פרוש, לא נבחר אף פעם בקלפי לראשות אגודת ישראל הירושלמית. כנ"ל גם האבא הרב מנחם פרוש. גם הבן הממשיך לא התמודד מול אף אחד כאשר קיבל את המפתחות ונבחר לכנסת בשנת תשנ"ו.

יחד עם זאת, כבר אז נצנצה בו רוח דמוקרטית קלילה. בניגוד לסבא ולאבא שבחרו את עצמם בלי לתת דו"ח למאן דהו, הקפיד פרוש ג'וניור לחזר על דלתותיהם של גדולי האדמו"רים דאז, כולם היום כבר נוחי עדן זכרם יגן עלינו, ולהצטייד במכתבי המלצה שלהם. יחסית לרוח הדור דאז היה זה בהחלט חידוש מרענן.

גם הפעם הוא המשיך באותה מסורת. לאחר שאיש לא הגיש מועמדות נגדו כינס פרוש את כל קהל עדת פעילי שלומי אמונים לאולמי קונטיננטל בבני ברק והציג בפניהם מכתבים מארבעים וחמשה ראשי קהילות וחצרות מכל רחבי הקשת הכלל חסידית התומכים בו. לאור המספר המשכנע הרימו ידם כל פעילי התנועה שנאספו באולם, כארבעים במספר, והצביעו כאיש אחד ובלב אחד בעד המשך כהונה ליו"ר הוותיק.

רוח הפריימריס החלה לנשוב בשלומי אמונים עוד קודם לכן. בבחירות לאלעד לפני כתריסר שנה נבחרו נציגי התנועה למועצת העיר במשהו שאפשר להגדיר אותו כבחירות פנימיות. כל קבוצה של עשר משפחות מהכלל חסידי קיבלו אצבע אחת בגוף הבוחר. בהתאם לתוצאות הורכבה הרשימה העצמאית של שלומי אמונים. תקדים נוסף נרשם בבחירות למועצת עיריית בית שמש לפני שנתיים וחצי. הנציג הוותיק דוד ויינר אמור היה להתמודד מול שמעון גולדברג. בחוגי התנועה טוענים כי הראשון הבין שהוא עומד להפסיד ולפיכך חצה את השורות למחנה היריב. או שכן, או שלא. בכל מקרה, לדעת הקהל היה משקל. תופעה שיש לברך עליה.

אפס כי לא בכל מקום מרהיבים אנשי שלומי אמונים להעמיד את מומלץ ההנהגה לבחירות מוקדמות. לא בביתר עילית, לא בבית שמש ולא במקומות אחרים. אבל מי יבוא אליהם בתלונות. וכי מה יש במפלגות אחרות? מי בחר את חברי הכנסת ומאות הנציגים ברשויות המקומיות? לא הקלפיות. היוצא מן הכלל הוא סניף דגל התורה בביתר עילית שמקיים בחירות כל כך דמוקרטיות עד שלפני שלוש שנים הם העיפו את נציג הממסד ובחרו אאוטסיידר שגרם להנהגת התנועה לקבל התקף לב. בבחירות הבאות, כך אומרים, יוכנסו חסמי סינון כדי שזה לא יקרה.

ובחזרה לשלומי אמונים. לפני הבחירות האחרונות בירושלים הגיע איש התנועה והחבר לשעבר יהושע פולק ובפיו טענה. כשמאיר פרוש התמודד לראשות העיר בתשס"ט הוא, שייע פולק, היה אמור להיבחר לכנסת ולכן פרש מהעירייה. פרוש הפסיד ושייע נותר בחוץ כשבמקומו נכנס יוסי דייטש. אי לכך, טען הנ"ל, עליו לחזור לעמדת הנציג הראשון בעירייה. הוויכוח היה חריף אך פריימריס בקלפי בין השניים לא התקיימו. בעיקר כי דייטש הפיקח ייתר אותן לחלוטין. הוא הביא מכתבי תמיכה מח"י קהילות וחצרות ירושלמיות וסגר את הסיפור. אם תרצו, גם זה סוג משאל דעת קהל.

האם שלומי אמונים בנויה לפריימריס אמיתיים על ראשות התנועה? בכינוס שנערך באולמי קונטיננטל לא היה מי שיגיש מועמדות מול מאיר פרוש. למעשה היה זה מפגן של קשר עם הציבור. באותו אירוע היה מי ששאל, בלחישה כמובן, מדוע לא ניתן היה להגיש מועמדות גם למקום השני בתנועה. כלומר: למה מתמודדים רק על מה שידוע מראש. את התשובה לשאלה המסקרנת והרגישה באמת: מיהו מספר שתיים בתנועה - השאיר היו"ר הנבחר לעצמו.

ומדובר בשאלה סופר רגישה. מאז הקמתה שלומי אמונים היא סיעה של משפחה. השינוי הדמוקרטי לשליש ולרביע שהכניס מאיר פרוש הוא פועל יוצא של השינוי בזהות הסיעה. אם עד המהפך בתשמ"ט ייצגה שלומי אמונים את הירושלמים הוותיקים שהתאגדו במסגרת הסניף הירושלמי בפרס 2, הרי שכורח הנסיבות אילץ אותה לחפש זהות חדשה. בהכוונת כ"ק האדמו"ר מערלוי זצ"ל היא הפכה לגוף המאחד עשרות קהילות כלל חסידיות ובלתי מזוהים אחרים. השינוי מחייב התחשבות בדעתם של אנשים רבים שלא גדלו על ברכי סדרת הספרים 'שושלת הדורות' שחיבר הרב מנחם פרוש ז"ל. סדרה שכל קוראיה משוכנעים שלא היה אירוע חשוב אחד בציבוריות החרדיות שלא עבר דרך פעילותה של השושלת המשפחתית.

וזה אומר שאם ביום מן הימים יחליט ח"כ פרוש להעביר את השרביט לדור הבא זה לא ייחתך אך ורק בסלון המשפחתי ברחוב תורה מציון 14. החוגים עליהם נשענת שלומי אמונים יתבקשו לחוות את דעתם בדרך זו או אחרת. קשה לדעת מתי זה יקרה. מאיר פרוש הוא לא מזקני ציון ולפניו, בעז"ה, עוד שנות פעילות רבות. אבל יום אחד זה יבוא וכפי שזה מסתמן עכשיו יתייצבו שני מועמדים בולטים על קו הזינוק. נציג המשפחה ראש עיריית אלעד, ישראל (שרוליק בפי העם) פרוש, ויוסי דייטש המכהן כיום כסגן ראש עיריית ירושלים. יתר בני המשפחה: האחים משה, יענקי ונחום, כבר הודיעו בשיחות פנימיות ששרוליק הוא הזרוע הפוליטית של המשפחה ואין בלתו.

רק נביא מסוגל לדעת מה יקרה מחר, ובטח שבעוד שנים רבות. מה שברור לחלוטין, שאם מסיבה כלשהי המרוץ היה נפתח עכשיו, דייטש היה לוקח את הפריימריס הפנימיים בהליכה. הוא בעל ותק וניסיון רב יותר מפרוש הצעיר. הוא מקושר כמעט לכל החצרות הקטנות והגדולות התומכות בשלומי אמונים, והוא מתפקד כבר היום כמספר שתיים של מאיר פרוש. אם יינתן ביטוי לדעת הקהל השלומאית - ואת זה קשה לדעת כעת - הנציג הבא של הסיעה בכנסת ויו"ר התנועה יהיה מי שלא התרוצץ כילד במשרדים התוססים שברחוב פרס 2 ואין לו קשר דם עם האבות המייסדים.

על הנייר, התמודדות שכזאת יכולה לקרות כבר בקרוב. בקדנציה הבאה שרוליק פרוש מסיים את הקריירה באלעד ומחפש את עתידו במקום אחר. אם יחפוץ לעלות לירושלים ולהתמודד על סגנות ראש העיר מטעם שלומי אמונים, או לחילופין, יוסי דייטש יחליט לרדת לבית שמש ולהתמודד שם על ראשות העיר מטעם הסיעה (קונסטלציה קצת רחוקה אך אפשרית) וגם פרוש ג'וניור יחשוב כך - יתחולל קרב מעניין.

בפועל זה לא יקרה כי מול דייטש בירושלים אין טעם להתמודד. היחיד שהוא לא יתמודד מולו לעולם זה מאיר פרוש עצמו. הבחור נאמן לבוס ברמה שקשה למצוא בחיים הפוליטיים. דייטש רואה את כל עולמו בירושלים עם שאיפות לראשות העיר. הירידה לבית שמש או למקום אחר לא עולה כלל על דעתו. סביר אפוא להניח שהתמודדות בין השניים תהיה רק בעתיד הרחוק. אם כך, מי שיסקר אותה יהיה הכתב הפוליטי הבא של 'בקהילה'.

החייל הנאמן • יוסי דייטש
שני עשורים ועוד חודש שלובות דרכיהם של יו"ר שלומי אמונים מאיר פרוש ובן טיפוחיו יוסי דייטש ולא יפרדו. פרוש הוא מורה הדרך והמנהיג. דייטש הוא איש הביצוע והשטח שלא נכשל כמעט אף פעם. בחיים הפוליטיים רווי התככים והבגידות קשה למצוא הליכה משותפת לאורך זמן רב כל כך ונאמנות בלתי מסויגת. בסיעה עם כל כך הרבה אלמנטים משפחתיים זו תופעה שמפליאה עוד יותר. הנה. אפילו שותף בכיר כמו יהושע פולק שבנה את שלומי אמונים יחד עם האבות המייסדים סופו שפרש, או יותר נכון, הופרש, וכיום הוא רועה בשדות זרים. אצל דייטש כנראה זה לא יקרה.

את צעדיו הראשונים בשדה העסקנות עשה דייטש כ'הויז בחור' בביתו של בעל ה'נתיבות שלום' מסלונים זי"ע. שם הוא למד את הפרק הראשון בהתנהלות מול ציבור מצד אחד וצמרת מצד שני. מאחר וסלונים הייתה שנים רבות חלק ממאגר הקהלים של שלומי אמונים, ההיכרות עם המעסיקים העתידיים לא איחרה לבוא.

התפקיד הראשון בקרבתו של מאיר פרוש היה בכהונתו של הנ"ל במשרד השיכון בממשלת נתניהו הראשונה בשנת תשנ"ו. פרוש החל לטפח אז את הקשרים הראשונים עם ציבור המתנחלים והיה שותף לתנופת הבניה שלהם מעבר לקו הירוק. דייטש התרוצץ איתו בכל רחבי הארץ בתוקף תפקידו כקצין הביקורים.

הקשרים עם מגוון הציבורים יצרו לשלומי אמונים בסיס תמיכה גם מעבר לגבולות המגזר החרדי. בבחירות תשנ"ט היה דייטש רכז הבחירות הארצי של יהדות התורה והשקיע מאמצים רבים בציבור הכללי. תוצאות הבחירות לימדו על השקעה מוצלחת. לראשונה בתולדותיה עלתה יהדות התורה המאוחדת מארבעה לחמשה מנדטים.

בקדנציית ברק שהביס את נתניהו כיהן פרוש כח"כ מן המניין וללא תפקיד מיניסטריאלי. בשנות הזעם והעברה האלה דייטש היה לצידו כעוזר הפרלמנטרי הבכיר. שם הוא המשיך את המסורת של קשר עם ציבור הבוחרים והתחזוק השוטף עם עשרות הקהילות ותתי הקהילות של הסיעה (ואל יהיה דבר זה קל בעיניו של מישהו. ח"כ אגודאי מחויב בדרך כלל למנהיג רוחני אחד ולחצר שאותה הוא מייצג. לשלומי אמונים יש עשרות קהילות שצריך לספק את צרכיהן ולרצות אותן ביום ובלילה). התפקיד הכשיר אותו לסיים את פרק העוזרות בחייו ולפתוח בקריירה פוליטית כנציג עצמאי של שלומי אמונים. בבחירות המוניציפאליות של תשס"ד הוא הוצב במקום התשיעי של יהדות התורה המאוחדת בעיריית ירושלים. הרשימה קיבלה שמונה מנדטים אך מתוקף הסכם רוטציה הוא קיבל את מחצית הקדנציה השנייה. מאז ועד היום הוא חלק בלתי נפרד מהנוף הציבורי החרדי של ככר ספרא בירושלים.

המזל משחק לטובים. בבחירות תשס"ט האמינו בשלומי אמונים שהם הולכים לקחת את עיריית ירושלים. את יהושע פולק פינו אפוא מהעירייה וייעדו לכנסת. דייטש הוצב במקום הראשון של שלומי אמונים בעירייה. במקביל הוא ניהל גם את מערכת הבחירות לראשות עיריית ירושלים. אפרופו ניהול מערכות בחירות: מאז תשנ"ו דייטש הוא מנהל מערכות הבחירות המרכזיות של שלומי אמונים ברחבי הארץ. בין היתר הוא ניהל את הקרב הגדול של מאיר רובינשטיין נגד יצחק פינדרוס בביתר עילית. הקרב בירושלים נגמר בתבוסה. בביתר היה זה ניצחון סוחף.

בקדנציית ברקת הראשונה נדרשה שלומי אמונים לדין תורה מול דגל התורה על תפקיד הסגן. בפסק הבוררות נקבע כי דייטש זכאי למחצית הקדנציה הראשונה. דייטש ויתר לטובת פינדרוס בהוראת האדמו"ר מסלונים. למרבה המזל אישר משרד הפנים תוספת של סגנים לראשי עיריות שמעל חצי מליון תושבים. החוק גרם לכך שפינדרוס לא ייאלץ לפנות את מקומו בחצי השני, והשניים כיהנו כסגנים במקביל. דייטש החזיק בשפ"ע ומע"ר חרדי. בקדנציה הנוכחית, לאחר עוד ניצחון של ברקת מול מועמד שנתמך על ידי החרדים הוא קיבל שוב את תיק השפ"ע. יחד עם כל עמיתיו הוא נלחם את מלחמת הקיום מול ראש עיר שרואה את החרדים ממטר רק כאשר אין לו ברירה אחרת.

בשתי הקדנציות של ברקת למד דייטש את סוד הדיפלומטיה והקשרים עם חוגים אחרים. עד כמה שזה ניתן, הוא חיסל את מערכת יחסי האיבה הממוסדת בין הסיעה המרכזית ושלומי אמונים בעירייה,. טיפח קשרים הדוקים עם המגזר הליטאי, ושומר על יחסים מצוינים עם ש"ס והמפלגות הדתיות לאומיות. אומרים שגם עם ברקת הוא יודע לדבר בשפה שלו. כנראה שגם ברקת מבין זאת ולכן הוא נותן בו אימון עד כמה שזה ניתן במסגרת היחסים הקואליציוניים.

היעד המוצהר של דייטש הוא להתמודד על ראשות העיר בסיבוב הבא. ההערכה היא כי ניר ברקת יעבור למגרש הארצי ויותיר את הזירה המקומית פנויה. בדגל התורה ובש"ס מתקשים להאמין שיש סיכוי למועמד חרדי לנצח בעיר. דייטש יצטרך לשכנע אותם בשתיים. ראשית, שיש סיכוי למועמד חרדי שיזכה לתמיכת הדתיים לאומיים. שנית, שהתפקיד מגיע לשלומי אמונים, ולא לדגל התורה. זה קשה, אך לא בלתי אפשרי. הציבור החרדי פלוס הד"לים בעיר מונה כארבעים וחמשה אחוז מכלל המצביעים בפועל בעיר. דייטש צריך לגייס עוד כמה אחוזים חילוניים בלבד. אם יהדות התורה באמת תרצה אין זו אגדה. מה שנראה הוא שדייטש הוא היחיד שיכול לספק את הסחורה.

הבולדוזר • ישראל פרוש
כמי שנולד עם כל הגנים הדרושים לעסקנות ציבורית לא היה זה פלא שהבכור לבית פרוש נכנס למגרש מיד לאחר שהתחתן עם בתו של גביר מאנטוורפן. בגיל עשרים ושתיים הוא כבר מנהל את הלשכה לפניות הציבור ברחוב פרס 2 ומקבל מידי יום עשרות אנשים. תחום ההתמחות שפיתח העסקן הצעיר היה טיפול בבירוקרטיה של הביטוח הלאומי ומשרד הפנים.

כבר אז הוא גילה את הכלל העסקני הידוע: אם זורקים אותך מהדלת אתה נכנס דרך החלון. הוא היה מגיע לפקידים של שני המשרדים האמורים בימים ובשעות לא שגרתיים. תחילה הם זעפו, מאוחר יותר הם התיידדו עם הצעיר חסר המנוח שלא נתן גם להם מנוחה. בתוך זמן קצר הוא נודע בשערים כמי שמסדר דרכונים ותעודות זהות בנוהל מקוצר. במקביל הוא ידע תמיד למצוא את הפקיד הנכון בביטוח הלאומי שמסוגל למצוא פתרונות יצירתיים למסורבי קצבה מכל הסוגים.

בעקבות ההצלחה החליטו ראשי המשפחה לקדם אותו למשרת מנכ"ל אגודת ישראל בירושלים. במסגרת תפקיד זה הוא גם ניהל את בד"צ אגודת ישראל בירושלים. בתפקיד הראשון הוא הצליח יותר, בשני פחות. מאוחר יותר קיבל אחיו נחום את ניהול הבד"צ והחל לנער אותו מהאבק. כנראה שכישורים פוליטיים וכשרות לא תמיד הולכים ביחד.

הכניסה הרשמית שלו לחיים הפוליטיים הייתה בשנת תשס"ט בעיר אלעד. בבחירות של תשע"ד התמודדה שלומי אמונים ברשימה נפרדת ולא נכנסה לרשימה הכלל חרדית המאוחדת, לאחר שלא קיבלה בה מקומות ריאליים. הרשימה הנפרדת הייתה סיפור יחסית של הצלחה. היא זכתה לשני מנדטים והוכיחה שיש עתיד לכלל חסידי בעיר. בשלומי אמונים הריחו את הפונטנציאל ושלחו למקום את הכלי הכי כבד שלהם שהיה פנוי באותו זמן, הלוא הוא ישראל פרוש הנמרץ.

בחלוקת התפקידים שלאחר בחירות תשס"ט קיבל פרוש את תפקיד סגן ראש העיר תחת מרותו של יצחק עידן. היו אלו שנים של תככים ומאבקים בצמרת העירייה ובין השותפים הקואליציוניים. פרוש שחה היטב בביצה המקומית, הוא בחש וערבב עם ראשי דגל התורה המקומית וחוגים נוספים והיה ציר מרכזי ביותר בפוליטיקה המקומית ובמאבקי הכוח שבה.



הניצחון האמיתי של פרוש על ש"ס הושג חודשיים לאחר מכן. צמרת ש"ס הקימה גוש חוסם במועצה שמנע מפרוש להקים קואליציה. המטרה הייתה לכפות עליו חלוקת סמכויות בניהול העיר. פרוש המתין בסבלנות ללא קואליציה מספר חודשים ואז 'קנה' את אחד מחברי המועצה מטעם ש"ס בתרגיל שהותיר את דרעי ואנשיו פעורי פה. התרגיל אפשר לו להקים קואליציה גם בלי ש"ס, שבאה מאוחר יותר לקבל את הפירורים שנותרו.

שנתו הראשונה בראשות העיר הצטיינה בשני מוטיבים מרכזיים. בבניה ופיתוח בלתי פוסקים מצד אחד, ובמלחמות עם דגל התורה המקומית ואנשיה מצד שנה. לאט לאט הוא התאפס, זנח את המלחמות הפנימיות וכיום הוא עובד בשיתוף פעולה מלא עם כל המפלגות ונהנה משקט תעשייתי מוחלט. את השקט הוא מנצל למה שהוא יודע באמת לעשות: להשיג תקציבים לעיר מתחת לאדמה. אין נציג חרדי בארץ שהצליח להשיג תקציבים למאה ועשרים כיתות לימוד בשנתיים ולבנות מתוכן כבר שבעים.

במקביל הוא מוביל את פיתוח העיר ביד רמה. בעוד מספר חודשים הוא אמור לחנוך את כביש הגישה החדש לעיר ולהכריז על חנוכת פרויקטים נוספים. בסך הכול, ואחרי תקופת החניכה הלא קלה שעברה, הוא זוכה לאהדת מרבית התושבים. מה שלא זכה אף ראש עיר שקדם לו במקום.

להיכן מועדות פניו של פרוש גו'ניור? הלוואי והוא עצמו היה יודע. רשמית הוא מחויב להסכם רוטציה עם דגל התורה לראשות הבאה. בנוסף לכך ש"ס למדה מהלקח של ההפסד הקודם ובבחירות הבאות היא תרוץ לראשות העיר עם מועמד שיכול לזכות (יש רוב ספרדי בעיר). ההסכם עם דגל אפשר שיהיה תלוי בקיום ההסכם בחינוך העצמאי. הקרב מול ש"ס תלוי אף הוא במספר גורמים. הסיכויים שהוא יגבר על שני המכשולים (אם יפר את ההסכם עם דגל בגלל החינוך העצמאי, זו תלך עם ש"ס והסיפור נגמר) אינם רבים אבל הם בהחלט קיימים. במידה והתקוות יתנפצו תסדר לו הסיעה תפקיד סגן ראש עיר בבית שמש או בבני ברק. הכול צפוי והרשות נתונה.

סמל אישי של משתמש
לייבל'ה
הודעות: 3939
הצטרף: 15 פברואר 2016, 19:43
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 1 פעם

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי לייבל'ה » 01 מאי 2016, 12:47

הסיעה המאוחדת • עם קצת עזרה מבחוץ
שבועיים לפני הגשת רשימת המועמדים לכנסת לבחירות האחרונות שהה מרן האדמו"ר מויז'ניץ בטבריה. אל מעונו באותה שעה הגיעו שני בני משפחה ומקורבים מאוד שביקשו להציע מועמד חדש מטעם הסיעה המאוחדת ביהדות התורה. הנציג הקיים, הרב מנחם אליעזר מוזס, סיים לדעתם את תפקידו בכנסת ומן הראוי, כך באו לטעון, להחליפו ברעהו הטוב ממנו.

הדיון בנושא הסתיים בתוך פחות משלוש שניות. ר' מנחם לייזר ממשיך, הודיע האדמו"ר בהחלטיות. המבקרים שעשו את דרכם מבני ברק הבינו מטון הדברים שתם ונשלם. אין מקום לניסיונות שכנוע מכל סוג שהוא. עשר דקות לאחר שהגיעו לדירה בטבריה הם כבר עשו את דרכם בחזרה.

ההחלטה הכתה את מתנגדיו של מוזס בדרג הפוליטי בתדהמה. עצם הבחירה בו לייצוג של הסיעה המאוחדת במקומו של הרב שמואל הלפרט - הנציג הנצחי לשעבר - הייתה סוג של הפתעה. הסיעה המאוחדת רגילה הייתה שנציגים מטעמה נשארים עד שהם כבר מגיעים לשלב שקשה להם לתפקד. הרב הלפרט היה בשיא כוחו ואם זה היה תלוי בו הוא היה ח"כ עד לעצם היום הזה.

אבל על החלטה של האדמו"ר אין עוררים. מה גם שהיה לה הסבר שהכול יכולים היו להבין אותו. מוזס היה בן לוויה בשעות הקשות ביותר. הוא גם שילם על זה מחיר בתקופה שהיום עדיף לשכוח אותה. למוזס היה גם ניסיון פוליטי וציבורי לא מבוטל עוד מהזמנים בהם שימש כסמנכ"ל משרד החינוך. לא כנציג ויז'ניץ אמנם אלא כנציג בעלזא באותם ימים.

כשמדברים היום בפניו של מוזס על הקולות הנשמעים בוויז'ניץ על החלפתו בקדנציה הבאה הוא נוהג להזכיר את הביקור האמור בטבריה. גם אז, אומר מוזס, לא היה מי שנתן לי עשרה אחוזי סיכוי להמשיך לעוד קדנציה, ותראו, הנה אני כאן בלשכה בכנסת.

ניסים תמיד יכולים לקרות שנית, אבל בסיעה המאוחדת משוכנעים היום שכעת אין גם את עשרת אחוזי הסיכוי שמוזס מדבר עליהם. לראיה הם מצביעים על כך ששמו של הח"כ המכהן לא מוזכר בביטאון הרשמי של אגודת ישראל כבר קרוב לחצי שנה. אומרים שהייתה הוראה מגבוה היישר מאחד מבכירי המשב"קים. וזה כבר איתות שאי אפשר להתעלם ממנו.

הרקע להוראה, כנראה, אינו הוויכוח הפנים פוליטי בסיעה המאוחדת על היחס לסיעה המרכזית אלא על רקע שונה לחלוטין: איזו בקשה להחזרת עובד פלוני שפוטר מסיבה כלשהי. בכל מקרה, הסירוב שיחק, לבינתיים, לידי מתנגדיו של מוזס בחוג בעל השפעה בסיעה המאוחדת. חברי החוג טוענים שמוזס שבר את הברית ההיסטורית שבין הסיעה המאוחדת והסיעה המרכזית. הברית שנמשכה שנים רבות, במיוחד בתקופת כהונתו הממושכת של הרב הלפרט. מהותה של הברית בקצרה: המאוחדת תציית להוראות המרכזית בכל המאבקים הפנימיים ובתמורה תקבל את הבטחת מעמדה בדירוג הפנימי באגודת ישראל. תמיד מספר שלוש, למרות שמבחינה מספרית בעלזא לדוגמא גדולה הרבה יותר. לברית היו השלכות נוספת שאין כאן המקום להרחיב בהן.

מוזס לא שמע, כנראה על הכלל הזה. גם אם היה שומע, האופי העצמאי שלו לא היה נותן לו ללכת בתלם. כבר בקדנציה הקודמת הוא לא תיאם מהלכים עם ליצמן ושומו שמיים -. העז גם לחלוק עליו בפומבי בישיבות של יהדות התורה המאוחדת. במשך תקופה ארוכה לא החליפו השניים מילה אחת. היום הם מדברים אבל משתדלים לא להביט זה לזה בעיניים.

מקורבי הסיעה המרכזית שבתוך המאוחדת עובדים כיום קשה על הרחבת הקרע בין מוזס וצמרת החצר. הם שואפים לחזור לימים הטובים והרגועים של קבלת מרות הגוף החזק באגודת ישראל ובתמורה הבטחת המקום השלישי וסיוע במלחמות הפנימיות. לדוגמא: בבחירות המקומיות האחרונות בבית שמש צירפה הסיעה המרכזית את המאוחדת לברית שלוש החסידויות הגדולות נגד שלומי אמונים. את הברית יצרו אנשיו של ליצמן בתוך המאוחדת.

בהנחה שנס טבריה לא יחזור על עצמו ומוזס אכן יפרוש לכתיבת זיכרונות (מהחומרים שיש לו, אפשר להוציא סדרת ספרים בהוצאת חיים ולדר) הדיבורים בסיעה המאוחדת על היורש הם לא דיבורים שלאחר הצ'ולנט. תוחלת ימיה של הממשלה הזאת לוטים בערפל וסוגיית היורש יכולה לעלות בכל רגע נתון על הפרק.

מתוך השמות הנסחרים בבורסת השמועות שבחוגי החצר יש ערך כלשהו לשניים בלבד. נציג הסיעה במועצת עיריית ירושלים, שלמה רוזנשטיין, ונציג הסיעה במועצת עיריית אשדוד ובלשכתו של ליצמן, יעקב טסלר. הראשון הוא איש אשכולות במובן הטוב של הביטוי: שילוב נדיר של תורה, עסקנות ויכולת בגיוס כספים. השני הוא עסקן שצמח בתוככי מוסדות חסידות ויז'ניץ ולא יצא אף פעם לשדות זרים. הוא גורב גרביים לבנים ומהווה חלק בלתי נפרד מההוויה הפנים חצרית.

העובדה שטסלר נשלח לעשות שימוש בעסקנות ציבורית בחצרו של ליצמן מלמדת שני דברים חשובים. א', רבים מבני החצר רואים בו את הממשיך. ב', הסיעה המאוחדת מאוד מאוד מעוניינת שהוא יהיה הח"כ של המאוחדת בכנסת הבאה. השילוב של שני האלמנטים רבי העוצמה האלה מציב אותו בפול פוזישן של המרוץ לכנסת. אבל במאוחדת, כפי שכבר הוכח בעבר, הפתעות של הרגע האחרון הן לפעמים הדבר הצפוי ביותר.

לא מדבר. עושה • יעקב טסלר
בלשכה חסרת המנוח של שר הבריאות יעקב ליצמן, אדם שקט מהסוג של יענקי טסלר יכול ללכת לאיבוד. אין לו את הדינמיקה המתפרצת של מוטי בבצ'יק, ולא את העוצמה השקטה של חיים יוסטמן. שלא לדבר על כך שקשריו עם התקשורת אינם יכולים להתחרות עם הקיר שמאחורי הכיסא של יעקב איזק. הקיר עוד עלול פעם לפלוט משהו. אצל טסלר אין סיכוי.

ובכל זאת יש לו משהו שאין שם לאף אחד ולכן רוחשים לו שם כבוד מיוחד. כולם יישארו עוזרים ודוברים בטווח הנראה לעין. אצל טסלר, אם הכול יתקדם כפי שמתכננים לו, סביר בהחלט שבכנסת הבאה כשהוא ירים טלפון ללשכה של ליצמן אז גם העוזר הבכיר ביותר שם יענה לו כפי שעונים לחבר כנסת. הרב טסלר, אנחנו נטפל בבקשה שלך במהירות האפשרית. נעדכן בהתאם.

אבל לבינתיים הוא עובד שם קשה מאוד. גם כי בלשכה של ליצמן אין מקום לאנשים שסדר היום שלהם לא כולל לפחות תריסר שעות עבודה רצופות, וגם כי העסקן הצעיר הזה הוכיח את עצמו בעבר כמי שעבודה קשה היא לחם חוקו. שלוש קדנציות רצופות כחבר במועצת עיריית אשדוד לא ניתנות במתנה למי שלא הוכיח את עצמו כבר בקדנציה הראשונה.

בקדנציה הראשונה שלו בעירייה הוא גילה נגישות גבוהה לבני הקהילה הויז'יניצאית המקומית. פנו אליו בכל נושא ועניין והוא חזר עם תשובות שאינן רק 'בקשתך בטיפול'. כשטסלר חזר עם תשובה היא הייתה בדרך כלל שהנושא טופל בדרגים הגבוהים ביותר בעירייה.

הכישרון המקומי עשה לו שם שטיפס עד חצר הקודש שברחוב דמשק אליעזר בבני ברק. תחילה הטילו עליו שליחויות קטנות מחוץ לגבולות אשדוד. משחזר עם פתרונות לבעיות שהוצגו הרחיבו את טווח השליחויות שלו כמעט לכל הרשויות המקומיות. צריך לסגור הסכם עם שרוליק פרוש באלעד? יענקי טסלר מתבקש לגשת לעיר בדחיפות ולבדוק שהאינטרסים נשמרים. צריך קרקע למוסד ויז'ניצאי בביתר עילית? ראש עיריית עפולה עושה צרות עם המבנה לת"ת של החצר בעיר? גם לשם הוא נשלח ומתבקש לחזור עם תוצאות. בדרך כלל הוא מצליח.

לטסלר יש גם ייחוס מפואר. אביו הוא אחד מפארי בית ויז'ניץ. לפנים ראש הישיבה של החסידות בהר נוף וחבר הוועדה העליונה. עם הייחוס הזה היה לו קל יותר להתחבר עם הבית בדמשק אליעזר. חרף גילו הצעיר הרי שבחמש השנים האחרונות הוא האיש של החצר גם במגעים עם ראשי הסיעות האחרות באגודת ישראל. ואת הסיעה המרכזית בהקשר לכך כבר הזכרנו. יתרון נוסף של העסקן שזה עתה חנך את שנתו הארבעים: שתקנות ודיסקרטיות. אומרים שהתכונה האחרונה היא אחד מסודות ההצלחה בחצר שלאחרונה מבקשת לחמוק מאור הזרקורים.

תפקידו הרשמי של טסלר בלשכה הוא אחראי על קשרים עם קהילות. עם אילו קהילות חוץ מויז'ניץ הוא קשור - דומה שאף הוא אינו יודע. התואר כמובן חסר משמעות. העבודה שלו בפועל בטיפול בבעיות הפרט של כל פונה ובבעיות הכלל של ויז'ניץ. קל יותר לעמוד מול ראש עיריית עפולה כאשר אתה עוזר של שר בכיר מאשר סתם חבר מועצה באשדוד.

אבל בעיקר מדובר בתקופת חניכה לקראת מה שבסיעה המרכזית מקווים שיקרה: מינוי לכנסת הבאה. אין כמו עבודה בלשכת שר כדי להכיר את כל המערכות השלטוניות והפרלמנטריות. אם טסלר יגיע לשם הוא יצטרך ללמוד עוד כמה דברים חשובים. קודם כול, להפסיק עם מדיניות השושו והחשאיות. שנית, ללמוד לדבר בפני ציבור. הלשכה של ליצמן היא לא המקום המוצלח ביותר לשם כך. בשעות הפנאי המועטות שיש לו מהלשכה כדאי שימצא מישהו שילמד אותו גם לדבר ולתקשר.

איש אשכולות • שלמה רוזנשטיין
בימים בהם מרבית צעירי בית ויז'ניץ רעו בשדות תורניים אחרים הקים בעל ה'ישועות משה' זצוק"ל ארגון ייחודי שטרם היה כדוגמתו בעולם החסידי. הארגון נקרא 'צעירי ויז'ניץ' והוא נועד לשמר את המסורת והזהות החסידית נוסח בית ויז'ניץ של הצעירים הלומדים בישיבות אחרות, בעיקר ליטאיות. לארגון היה סניפים רשמיים בפוניבז' ובחברון, ובפעילות השתתפו עשרות בני ישיבות שמוצאם מעולם החסידות.

אחד הצעירים הבולטים בארגון היה שלמה רוזנשטיין. בחור עם ייחוס ויז'ניצאי לא פחות מטסלר. סבו מצד אמו הוא הרב דב בעריל אוביץ ז"ל מחיפה, כותב תולדות החצר בויז'יניץ ומהמשפחות הידועות בחצר. הארגון שימר את קשריו לחצר למרות שבחזותו הוא התלאטא (מלשון: נעשה ליטאי) קמעא. בכל זאת הוא היה ונותר חסיד נאמן. אצל אחיו, קובי רוזנשטיין הידוע, השפעת הארגון הייתה פחותה יותר. הוא קשור יותר לליטאים מלמורשת החסידית. טוב. לא תמיד אפשר להצליח.

אצל שלמה ההצלחה הייתה פרפקט. הוא ידע לשלב בין אורח החשיבה הליטאי לחמימות החסידית ומקומו לא נפקד בשולחנות הקודש. כאברך צעיר הוא גילה כישרונות עסקניים ונבחר על ידי ההנהגה הארצית (ובשמה ההרואי: 'הוועדה המדינית') לכהן כנציג החסידות במועצת עיריית ירושלים. בקדנציה השנייה שלו במועצה הוא מייצג חלקית גם את חצר ערלוי. איך זה בדיוק עובד? לרוזנשטיין הפתרונים.

בימי כהונתו של שמואל הלפרט במשרד התחבורה הועסקו בלשכתו שני האחים לבית רוזנשטיין. קובי הצעיר פרש יחד עם הלפרט. שלמה נשאר במשרד על תקן של האחראי על התחבורה הציבורית. הוא שרד בתפקיד זה את כל חילופי השרים וסגני השרים שמאז ימי הלפרט.

לשלל עבודותיו ותאריו מוסיף רוזנשטיין את סמנכ"לות ארגון דרשו,. את ההוצאה לאור של העלון אולי הכי פופולרי במגזר: מסביב לשולחן,. ואם לא די בכך הוא הפך למומחה לגיוס כספים למוסדות ציבור. בין לקוחותיו הבולטים: ישיבת מיר ומוסדות ויז'ניץ שבהנהלתם הוא חבר. אגב, ההיעדרות המפורסמת שלו מישיבת מועצת עיריית ירושלים בנושא מתחם הספורטק בשבת הייתה בגלל ארגון דינר לישיבת מיר בבריסל.

הפעילות התורנית של רוזנשטיין היא אקלקטית. מי היה מאמין שחסיד ויז'ניץ יעסוק בהעמקה בתורת הרש"ר הירש ואף יוציא על כך סדרת ספרים? אז הנה שכן. בשנים האחרונות הוא הוציא סדרה תחת השם 'התורה המחנכת' העוסקת בפרשנות בדרכו של רבה הנערץ של פרנקפורט דמיין. אין ספק שאם מבחן הכניסה לכנסת היה עובר דרך בדיקת כישורים של עסקנות, אינטליגנציה אישית וידע תורני - רוזנשטיין היה המועמד המוביל. מאחר וכל אלה הם מעכבים, ולא ממריצים, הרי שאת הכנסת יראה ושם לא יבוא. שלא יצטער על כך.

סמל אישי של משתמש
גאון הגאונים
הודעות: 1023
הצטרף: 19 דצמבר 2015, 21:54

Re: ביטאונם של הרי"ג אידלשטיין והר"מ מאזוז

נושא שלא נקרא על ידי גאון הגאונים » 01 מאי 2016, 12:50

מפורסם של שקר כתב:ביטאונם של הר"מ מאזוז והרי"ג אידלשטיין -שעה טובה
בגיליון פורימי במיוחד לכבוד חג הפסח
בו בין היתר א.אלי ישי הולך לחזור להנהגת ש"ס
ב.הרש"מ עמאר הולך לפרוש מרבנות ירושלים
ג.הרי"ג אדלשטיין הצליח במאבקו על הגבעה על ידי החלטותיו
אתם מוזמנים להציע לי חתימה

סמל אישי של משתמש
לייבל'ה
הודעות: 3939
הצטרף: 15 פברואר 2016, 19:43
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 1 פעם

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי לייבל'ה » 01 מאי 2016, 12:52

דור לדור יביע אומר
בשעה שמוסף זה יורד לדפוס, עתידו הפוליטי של יו"ר ש"ס אריה דרעי לוטה בערפל. מה שהחל כבדיקה הפך לחקירה ומה שנראה תחילה כבירור מקורות הכנסה בלבד מסתמן, לפי ההדלפות הבלתי פוסקות חרף איסור הפרסום, כמשהו מורכב קצת יותר. דרעי עצמו משדר אופטימיות, אבל כך הוא גם שידר לאורך כל התקופה של 'הוא זכאי' בפעם הקודמת. אופטימיות היא האנרגיה של החיים, וטוב שדרעי מצויד בה. נראה שהוא יזדקק לה מאוד בהמשך הדרך.

מצד שני, דרעי של פעם זה לא דרעי של היום. הוא יותר פגיע ופחות צפוי. מי חשב שאיש ברזל כמוהו יתפטר בעיצומה של מערכת בחירות בגלל קלטת, מכפישה אמנם אך כזאת שאפשר להסביר אותה בקלות? בניגוד לטוענים שהייתה זו הצגה מתוכננת מראש כדי לזכות באהדה מחודשת - מי שהיה לידו באותן שעות קשות טוען שההתפטרות נבעה מתוך סדק נפשי עמוק. סדק שלמרבה המזל אוחה מהר מאוד. למה מזל? כי האלטרנטיבה בדמותו של היו"ר הקודם מעוררת צמרמורת.

וזה אומר שבזמן האחרון שעוד ניתן היה לעדכן מוסף זה לא ניתן היה לצפות בוודאות את מה שיקרה עד שגיליון זה יהיה מונח לפניכם. יחד עם זאת, יהודים תמיד צריכים לקוות לטוב, ולא לרע. טוב מוחלט לא יהיה לדרעי בחודשים ואולי בשנים הקרובות. אבל אם כמו שהוא מקרין החוצה יש לו תשובות מוצקות לכל בדיקה וחקירה, נצא מנקודת הנחה שלבסוף הכול יחזור לתיקונו. דרעי ימשיך לכהן עד שאורך הזמן והעייפות יחייבו אותו לפרוש.

התזה של מוסף זה היא לצפות על פני העתיד של הדור הצעיר הבא. כמובן שאם דרעי יצטרך לפרוש קודם לכן יתפוס את מקומו איש מהגוורדיה הוותיקה, אריאל אטיאס או אחד הח"כים המכהנים. במידה ולא, הנה לנו על קו המרוץ העתידי שניים מהמבטיחים שבצעירי התנועה.

העולם שייך לצעירים
שלושה חודשים לאחר שקיבל, בבלעדיות, את כס ההנהגה בש"ס, עמד היו"ר הטרי אריה דרעי בפני שתי בעיות קיומיות. הפרישה של אלי ישי הייתה כתובה כבר על הקיר וההכנות שהוא ערך להקמת רשימה עצמאית היו בעיצומן. דרעי היה חייב להחליט כיצד הוא מונע מהגרש"מ עמאר להצטרף לגר"מ מאזוז למועצת חכמים מתחרה לש"ס. אתגר נוסף: כיצד למנוע משלושה חברי כנסת שנחשבו נאמנים לאלי ישי להצטרף אליו ובכך להעניק לו מימון מפלגות נדיב של מיליוני שקלים. שלושת החברים יחד עם ישי היו שליש מחברי הסיעה, מה שהיה מזכה אותם בכל הטוב שהכנסת מרעיפה על רשימות שכבר יש להן ייצוג פרלמנטרי.

דרעי החליט לשלם, וביוקר. את האיום של הגרש"מ עמאר הוא סילק כאשר הבטיח לו את תמיכת ש"ס וחברי הגוף הבוחר לרבנות ירושלים. לשם כך הוא נאלץ להפר הבטחה כמעט מפורשת לידידו ורעו הגר"ד יוסף שהכין את עצמו לרבנות העיר. אגב כך, הוא נכנס למיני סכסוך משפחתי עם אחיו הגר"י דרעי שאף הוא ראה עצמו מוכן ומזומן למשרה הרמה.

התשלום השני היה יקר לא פחות. דרעי נפגש, בנפרד, עם כל אחד מהח"כים המתנדנדים והניח בפניהם הצעה שאי אפשר לסרב לה: מקום ריאלי ברשימת ש"ס לכנסת הבאה. ממד הריאליות נקבע לפני הסקרים שהעניקו אז לש"ס ששה עד שבעה מנדטים במקרה הטוב ביותר. השלושה הניחו בצד את ההצעה של ישי ללכת איתו לארץ לא זרועה ועם חוגי ימין קיצוני וחטפו את ההצעה שהבטיחה להם הכול תמורת כלום. הם גם לא התבקשו לעבוד במערכת הבחירות. לשבחם ייאמר שלאחר שקיבלו את ההבטחה הם יצאו לעבוד בבחירות במרץ רב. אלמלי העבודה של דוד אזולאי במגזר הערבי ספק אם ש"ס הייתה רואה במשקפת את המנדט השביעי.

ההתחייבות של דרעי ליצחק וקנין, יעקב מרגי ודוד אזולאי (איציק כהן חבר לדרעי מיד עם המהפך. כשם שחבר לישי במהפך של תשנ"ט, נהרי הוא על סיעתי ונמצא על תקן איש הגר"ש בעדני) הייתה לקדנציה זו בלבד. הוא גם לא התחייב למתן תיקים לאחר הרכבת הקואליציה. למרבה מזלו של אזולאי, שזכה לבסוף לתיק הדתות, הוגשה עתירה נגד מינוי של דרעי לשר, ויועציו המשפטיים אמרו לו, לדרעי, שמוטב ולא ייקח שלושה תיקים, ויסתפק בכלכלה ובגליל בלבד. ברירת המחדל היה אזולאי, אדם טוב ונוח לבריות, שקיבל מרות באופן מוחלט ונתן ליועצי דרעי לנהל לו את המשרד.

מה יעלה בגורלם של השלישיה בקדנציה הבאה? אחד כבר אומר, בשיחות סגורות אמנם, שהוא סיים את הפרק הפוליטי בחייו. מדובר ביצחק ועקנין, האיש אולי הכי אהוד במערב הגליל העליון. יעקב מרגי לא אומר עדיין כלום אבל התנהגותו העצמאית (היחיד בש"ס שמתראיין היכן שהוא רוצה ועל מה שהוא רוצה) מלמדת שגם הוא לא ממש בונה על קדנציה נוספת. ובאשר לאזולאי? כפרס על התנהגות טובה הוא יקבל כנראה מקום כלשהו בעשירייה הראשונה.

אבל גם גורלם של איציק כהן ומשולם נהרי אינו קבוע במסמרות. את משבצת ה'תימני' והאיש של הגר"ש בעדני תופס כבר יואב בן צור, מחשובי נאמני דרעי. כהן נמצא כבר קרוב לח"י שנה בכנסת ולדרעי יש זיכרון ארוך מאוד. אחד הזיכרונות הוא היום בו היה כהן הראשון להצהיר על נאמנות טוטלית לאלי ישי לאחר ההדחה. אחריו הגיעו כל היתר.

מאחר ותוחלת חייה של הממשלה והקואליציה הנוכחית נראית כהולכת ומתקצרת, הדיבורים בש"ס על היום בו תורכב הרשימה הבאה אינם רק פטפוטים של סקרנות בלבד. מתוך השבעה המכהנים כעת מובטח ברשימה רק מקומם של בן צור וגואטה וכמובן של דרעי עצמו. על המדף מונחים ארבעה מקומות שהפעם, וזה כבר בטוח, יימסרו רק לנאמנים שבנאמנים. בעצם גם גואטה נכנס רק לאחר ששני הקודמים לו התפטרו מהרשימה (מיכאלי להסתדרות, חיים ביטון כמנכ"ל הרשת) ואזולאי ביצע למענו את החוק הנורווגי. ברשימה הבאה הוא יצטרך להלחם קשה כדי להיות מלכתחילה בשביעייה הריאלית. תהיה לו תחרות קשה מאוד בדרך לשם.

אפרופו גואטה. לפני שלושה חודשים פרסם כותב השורות הערכה המבוססת על מידע פנימי ולפיה כל מי שכיהן בימי ישי לא יהיה בקדנציה הבאה. הפרסום עורר מהומה פנימית בש"ס, והדובר המסור אשר מדינה אולץ לפרסם הכחשה גורפת. לא היה, לא נברא ואפילו משל לא היה.

אבל טוב שיש גואטה אחד שאומר בחוץ את מה שהוא שומע בתוך הבית. שבועיים לאחר הפרסום התכנסו פעילי ש"ס לשבת גיבוש במלון רמדה בירושלים. היין נשפך כמים ויחד איתו יצאו גם כמה סודות. אחד מהם שחרר גואטה בלי להניד עפעף. כל הח"כים של ש"ס טובים, כך גואטה לאוזני מאות הנוכחים, אבל ממילא הם הולכים הביתה. ההדלפה צוטטה על ידי כותב השורות והפעם לא יצאה הכחשה.

מי שכבר יודע שמקומו ברשימה הבאה מובטח הוא אשר מלכיאלי מעיריית ירושלים. היכולות המופלאות שהוכיח בוועדה המקומית לתכנון ובניה והתנהגותו ההרואית בפרשת מתחם התחנה (בה נעדר מהצבעה על מתן היתר לפתיחה בשבת) הקנו לו את הכרטיס לאחד המקומות היותר ריאליים ברשימה. לא בטוח שבתוך השביעיה הראשונה אבל כמה שיותר קרוב אליה.

הסיפור האמיתי הוא המקומות היותר ריאליים. מי שייכנס לשם יזכה גם באחד מהתיקים בממשלה הבאה. זה שיקבל את התיק היותר בכיר שאחרי דרעי יסומן בוודאות כמספר שתיים בתנועה. בתנועה כמו ש"ס אין מה לדבר על מספר אחד אפילו בטווח של עשרים שנה. אחרי הסתלקות מרן הגר"ע יוסף התנועה בנויה ועומדת על כתפיו בלבד. כמו ליברמן בישראל ביתנו וכמו יאיר לפיד ביש עתיד. תנועה של איש אחד.

כד להיות מספר שתיים של דרעי צריך לא רק נאמנות טוטלית. זה כמובן תנאי הבסיס אבל בש"ס יש לפחות חמשים איש שעונים עליו. דרעי הוא פרפקציוניסט שמסלק מקורבים ביותר בגלל טעויות קטנות. הוא לא מוכן לקבל תירוצים, ודורש השגיות מוכחות בכל מטלה אליה נשלח הפעיל הנאמן.

במעגל מקורביו המצומצם של דרעי יש, למיטב ידיעתנו, רק שניים שעונים לקריטריון המחמיר הזה. שני אישים צעירים שלא חזרו בידיים ריקות מאף משימה אליה נשלחו. אחד הוא מנכ"ל רשת מעיין החינוך התורני חיים ביטון. משנהו הוא יועץ שר הדתות לענייני מינויים דוד עמר. ביטון ניהל עבור דרעי שלוש מערכות בחירות וכיום הוא מחזיק על כתפיו את רשת החינוך המצליחה של התנועה. עמר הוא האיש שבנה את הקשר האבסולוטי בין הגר"י יוסף לדרעי - עוד לפני שזה כיהן כיו"ר וזה כרב ראשי לישראל. הוא האחראי על המשך הקשר היום, מול רבנים אחרים היורדים לחיי ש"ס ואכמ"ל. והוא זה שבונה את העתיד שלאחר הפרישה מהרה"ר וההצטרפות הצפויה למועצת החכמים. בלי דודו זה לא היה קורה.

לשניהם יש מקום בצמרת הגבוהה של ש"ס בקדנציה הבאה. מי יזכה להיות מספר 2? דומה שאפילו דרעי עצמו לא התיישב פעם למחשבה מעמיקה בנושא זה. יש לו מספיק כאבי ראש בהווה הנוכחי. לזכותו של עמר עומדות החריפות והתחבלנות. לזכותו של ביטון עומדים הגיל, הוותק, הניסיון והייצוגיות. אם צריך לשים את ההימור כבר עכשיו היינו שמים אותו עליו.

איש הארגון והסדר • חיים ביטון
בימים שלפני הבחירות המפתיעות (טו"ב מנדטים) בתשנ"ט הזמין יו"ר ש"ס דאז אריה דרעי קבוצה של עיתונאים חרדים לבקר במטה הראשי בירושלים. רק עיוור או קהה חושים ברמה המחייבת טיפול לא ראה שש"ס הולכת לקראת סיפור הצלחה מטורף. האווירה הייתה מחושמלת. פעילים התרוצצו כנשוכי נחש. אף אחד לא הרשה לעצמו לשבת רגע אחד למנוחה. דרעי העריך אז שש"ס תגיע לחמשה עשר מנדטים והיה בעינינו כמתעתע.

הגיל הממוצע של פעילי המטה היה מקסימום עשרים וחמש. כן. ש"ס של פעם הייתה מפלגה צעירה עם אש בעיניים. בתוך כל בני התשחורת חסרי המנוח שהתרוצצו במקום צד את עינינו צד את עינינו ילדון אחד. נראה בן שבע עשרה אבל לאחר שיחה איתו התברר שהוא בן עשרים ואחת. לפני שנתיים התחתן והחל לעבוד באל המעיין. בבחירות האלה הוטל עליו לרכז את הפעילות במרחב ירושלים. זכורנו כי מדי פעם נכנס אחד הרכזים אל הקודש פנימה. דהיינו, אל חדרו של הבוס הגדול, ודיווח על היבול היומי. היה מי שחטף צעקות שנשמעו עד למסדרון, היו מי שנכנסו ויצאו בשקט. אצל דרעי של פעם הצלחות נחשבו כמובנות מאליהן.

בין האחרונים נמנה גם הצעירון האמור. שאלנו לשמו. חיים ביטון - הייתה התשובה. שבועיים אחר כך ראינו אותו שואג באקסטזה במסיבת הניצחון בגני אורנים. ואריה אם ישאג מי לא יירא. מי לא יירא. עוד שבועיים חלפו והתברר שהייתה זו שאלה שהקדימה את זמנה. היה מי שלא ירא, ועוד איך.

דרעי לא שכח את ביטון לאחר הבחירות. בהמלצתו התמנה הבחור לסמנכ"ל בארגון לחוזרים בתשובה 'אור לחיים' שפעל במימונו של זאב וולפסון. שנה לאחר כניסתו של דרעי לכלא איבד וולפסון את העניין בארגון והוא סגר את שעריו. ביטון חיפש את עצמו ומצא מקום עבודה חדש: סמנכ"ל במוסדות 'מגדל אור' של הגרי"ד גרוסמן. עוד שנה חלפה והוא כבר מנכ"ל במשרה מלאה. המשרה חיזקה את קשריו של ביטון עם דרעי בנסיבות לא כל כך פרוזאיות. את תקופת השיקום שלו בחודשי המאסר האחרונים העביר דרעי במסגרת מוסדות 'מגדל אור'. דרעי נקשר רגשית למקום ועד לפני מספר שנים נהג לבלות שם את חופשותיו השנתיות.

אחת עשרה שנה חלפו על ביטון במגדל העמק, כשבד בבד הוא ממשיך בפעילות ש"סית והפעם תחת ידו של היו"ר החדש אלי ישי. בבחירות המקומיות תשס"ט רץ ביטון למועצת מגדל העמק והקפיץ את הייצוג של ש"ס במועצה משלושה מנדטים לחמישה. היה זה ההישג השני בגודלו של ש"ס בבחירות המקומיות דאז.

ההצלחה משכה גם את עינו של מי שלא הצטיין אף פעם באיתור כישרונות צעירים. אבל הפעם הוא ראה. שבועיים לאחר הבחירות המקומיות אלי ישי זימן אליו את ביטון והטיל עליו לארגן את מערך הפיקוח והבקרה הממוחשב של ש"ס בהר חוצבים. ביקרנו שם בשעתו. המחזה היה מרתק. באולם ענק ישבו כשלוש מאות מוקדניות שחייגו ללא הרף למאגר טלפונים שנאסף על ידי פעילי השטח. ניתן היה לראות באון ליין מי בטוח מצביע לש"ס, מי מתנדנד, מי קיבל ביקור בית נוסף ועל מי עוד צריכים לעבוד. עשרה מיליון שקלים הושקעו במאגר ובמוקד הענק. כמעט ארבעים אחוז מתקציב הבחירות של ש"ס. התוצאה: שנים עשר מנדטים. המאגר עדיין חי וקיים אם כי קרנו מעט ירדה לאחר שהחל כבר לאכזב. אחד עשר מנדטים בבחירות תשע"ג. שבעה מנדטים בבחירות תשס"ה.

לקראת בחירות תשע"ג הקים מרן הגר"ע יוסף את הטרויקה הידועה. דרעי, ישי ואטיאס ניהלו במשותף את התנועה והשתדלו להפריע זה לזה עד כמה שאפשר. היתרון של דרעי היה בכך שאת עמדת מנהל מערכת הבחירות אייש איש אמונו המחודש חיים ביטון. מזווית ראייתו של ביטון היו אלו ימים קשים ואפלים. לך תנהל מערכת בחירות עם שלושה בוסים על הראש. איך שהוא הוא הצליח לתפקד והתוצאה לא הייתה, בהתחשב בנסיבות, רעה כל כך. אחד עשר מנדטים שאפשרו לש"ס לצוף על פני המים, אם כי באופוזיציה.

חודש לאחר הבחירות קיבל דרעי את אישורו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל למנות את ביטון למנכ"ל התנועה. היה זה הצעד הראשון של דרעי בדרך לשלטון מוחלט על מנגנון התנועה. ביטון הדיח בשקט ובעקביות את נאמני ישי ומינה את אנשי המעגל הקרוב בלבד. כשדרעי השתלט לחלוטין על ש"ס הפך ביטון לאיש החזק ביותר בתנועה בדרג הפעילים. בבחירות לכנסת תשע"ה הוא כבר מופיע במקום התשיעי. אלמלי המחויבות לכמה ח"כים מכהנים מאנשי ישי, הוא היה היום חבר כנסת מן המניין.

בחודש טבת השנה הוא היה צעד אחד מגבעת רם. דרעי החליט להחיל על אזולאי את החוק הנורווגי והפריש אותו מהכנסת. ביטון כבר הספיק להתבסס בג'וב החדש שלו כמנכ"ל רשת מעיין החינוך התורני ועשה שם חיל. דרעי לא הסכים לוותר עליו שם, וגם הוא התחבר רגשית למשרה החדשה. הוא התפטר מהרשימה, אחריו אולץ להתפטר גם אברהם מיכאלי. הזוכה המאושר במקום בכנסת היה יגאל גואטה, עוד נאמן מבית.

ביטון הבהיר אז למי שצריך להבהיר שהוא בא לעשות סדר של קדנציה אחת ברשת מעיין החינוך. אחר כך הוא יקבל ברצון כל תפקיד שיטילו עליו ובלבד שיהיה חבר כנסת. לבינתיים הוא ממש עושה שם סדר. המנגנון המנופח וחסר היעילות שסבל מעשרות שנות ניהול כושל וחסר אחריות, עבר סינון וייעול ביד ברזל. במקביל השיג ביטון את אישור משרד החינוך לעשרות תקנים חדשים במשרדי הרשת (לשם השוואה: בחינוך העצמאי אושר רק תקן אחד, וגם הוא לא חדש - התקן של המנכ"ל שהיה פנוי מספר שנים). הייעול עשה את שלו ולראשונה מאז שהוקמה קיבלה הרשת דו"ח התנהלות חיובי של משרד החינוך. אכן, אייזן ביטון.

שהמפתחות בידו • דודו עמר
בנטות צללי ערב של שושן פורים שחל השנה ביום שישי, עברה הבשורה כחץ שלוח בחוגי הרבנות ובשדה הפוליטי. דרעי, כך בישר כתב חרוץ, הגיע לביקור מיוחד בביתו של רב העיר ירושלים והראש"ל הגרש"מ עמאר. לכאורה הפתעה רבתי. מערכת היחסים בין האורח והמארח ידועה ומפורסמת. בכל מקרה היא בוודאי לא התחממה לאור הידיעה שפרסם יום קודם לכן בטאון הבית של אלי ישי. בידיעה נאמר כי הגרש"מ עמאר שוקל שלא לבקש הארכת כהונה לאחר גיל שבעים, ולהצטרף למועצת חכמים של תנועת 'יחד'.

האמת היא שמעבר להיבט הסנסציוני, מי שעוקב אחרי מהלכיו של דרעי לא אמור היה ליפול מהכסא. דרעי היה זה שפעל למינוי של הגרש"מ עמאר לרבנות ירושלים כדי להרחיק אותו ממפלגתו של ישי. היה זה אחד התרגילים היותר מבריקים בפוליטיקה החרדית והוא זה שגרם להתרסקותה של המפלגה החדשה. ייתכן בהחלט שהביקור נועד למטרת המשך דומה. קרי: לייקר את מעמדו של רב העיר למען לא ישדלוהו מקורביו להרפתקאות פוליטיות מהסוג של הידיעה האמורה בביטאון הבית.

מה שמעיד על ממד עומק אמיתי יותר בפגישה הוא נוכחותו של אדם צעיר שדומה וזה ביקורו הראשון בבית הראש"ל בשכונת גבעת המבתר מזה עידן ועידנים. מדובר ביועץ שר הדתות לענייני רבנים ומועצות דתיות, דוד עמר (ולא עמאר. הוא מאוד מקפיד על כך). למרות גילו הצעיר ומעמדו הזוטר לכאורה בהיררכיה הש"סית. כולה בן שלושים וארבע ויועץ שר - מדובר באיש שדומה ולא הייתה תחנה ציבורית אחת בחמש השנים האחרונות שהוא לא התנגש בדרכם של אנשי הגרש"מ עמאר. עוד לפני שאריה דרעי חזר להנהגה הוא כבר הספיק לבשל מאחורי הקלעים, בבית מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, מהלכים שעוררו את חמתם. כמעט בכל התחנות הוא ניצח.

העימות הראשון היה בפרשת גיורי צה"ל בשנת תשע"א. הגרש"מ עמאר, כך לפחות לפי הדיווחים בעיתוני התקופה, נטה להתיר את הגיורים כפי שביצעה אותם בשעתו הרבנות הצבאית הראשית. ההסכמה לכאורה (כותב השורות אינו נכנס לוויכוחים הלכתיים בין גדולי תורה) עוררה סערה ציבורית כלל חרדית חריפה. דוד עמר, שהיה אז בן טיפוחיו ומנהל ישיבת 'חזון עובדיה' של הגאון רבי יצחק יוסף, נכנס לעובי הקורה. הוא הביא אל תוך הבית את הדי הסערה והצביע על השלכותיה החמורות. בתיאום עם דרעי, שכבר אז החל את מסע החזרה שלו לש"ס, הוא הציע הקמת ועדה רבנית שתדון בגיור הצבאי. בין חברי הוועדה שנבחרו מתוך מועצת הרבנות הראשית היה רבה של באר שבע הגר"י דרעי. מהוועדה לא יצא כמובן שום דבר (כמו מכל ועדת רבנים שעוסקת בנושא שנוי במחלוקת. ראה הוועדה למתווה הכותל). השורה התחתונה: הגרש"מ עמאר הודיע כי גם בגיורי צה"ל יש קבלת תורה ומצוות. משכך לקח הגר"ע יוסף את האחריות והתיר את הגיורים.

בתום הפרשה התראיין בנו של מרן, הרה"ג רבי משה יוסף לעמיתי אבי בלום ואמר כי השתלשלות הפרשה לימדה אותו את ההבדל בין אריה דרעי ואלי ישי. הוא לא ציין את שמו של עמר הצעיר אבל אלה שהיו בסוד העניינים ידעו גם ידעו.

בזירה הבאה זה כבר היה קרב על כל הקופה. בשלהי מושב חורף תשע"ג עמד על סדר יומה של הכנסת חוק שנועד לאפשר לרבנים הראשיים להתמודד על תקופת כהונה נוספת. אלי ישי בסתר ומקורבי הגרש"מ עמאר בגלוי פעלו במרץ בעד החוק. את החוק הגיש במקור ח"כ דוד אזולאי אך כאשר התבררה מטרת החוק הוא אולץ להסיר את תמיכתו. וזאת, לאחר שהתברר שנרקם דיל בין הבית היהודי, ישראל ביתנו ומקורבי הראש"ל ולפיו בתמורה להעברת החוק תינתן תמיכה בבחירתו של ה' דוד סתיו לרה"ר לצידו של הגרש"מ עמאר. משהובאו הדברים לידיעתו של מרן זצ"ל הוא הורה לטרפד את החוק בכל מחיר. עמר היה אחד ממובילי המאבק בבית מרן נגד הדיל והוא פעל לצידו של דרעי בגיוס כללי נגד העסקה. התוצאה ידועה: החוק נפל ביום האחרון של המושב.

וכל זה היה פרומו לקראת הקרב הגדול באמת. בבחירות לרבנות הראשית שהתקיימו בתמוז תשע"ג החליט הגרש"מ עמאר לתמוך במועמדותו של הגר"צ בוארון למשרת הרב הראשי הספרדי נגד בנו של מרן, הגר"י יצחק. טעות גדולה מזאת לא הייתה יכולה להיות אבל את זה ידעו רק בחוכמה שלאחור. על הנייר סיכוייו של הגר"צ בוארון שנתמך בדיל עם הבית היהודי וישראל ביתנו וכל ארגוני הנשים וזכויות המי יודע מה - היו בהחלט שקולים.

זכורנו, יום אחד ישבה בכנסת קבוצת עיתונאים ושוחחה עם יו"ר המטה ויד ימינו של הגרש"מ עמאר ניסים אלקסלסי. האיש הציב בפנינו רשימה של תומכים ומתנגדים לגר"צ בוארון וקבע בביטחון שהוא עומד לקבל לפחות שמונים קולות מבין חברי הגוף הבוחר.

ליד שולחן אחר במזנון ישב דודו עמר, המקבילה של אלקסלסי במחנה הגר"י יוסף, והציג לנו רשימה אחרת. לפי החישובים שלו, הניצחון של הגר"י יוסף והרה"ג דוד לאו היה מובטח. וזה עוד היה לפני הבליץ הגדול של מרן הגר"ע יוסף שקרא אליו את חברי הגוף הבוחר אחד לאחד. כשנפתחו הקלפיות הוברר שהחישובים על עמר כמעט קלעו אל השערה.

את עמר הצעיר פגשתי לראשונה במה שאמור היה להיות הבחירות לרבנות ירושלים טרום עידן הגרש"מ עמאר והרב שטרן. היה זה בימי השר מרגי במשרד הדתות והמשכו בימי הבית היהודי במשרד. ראש עיריית ירושלים ניר ברקת הפעיל לחץ כבד למינויו של הרב שטרן הדתי לאומי והיה מוכן לשם כך לבצע דיל עם החרדים. רב ספרדי משלהם ורב אשכנזי מהדת"לים. ברקת הבהיר כי מבחינתו כל רב ספרדי חרדי יתקבל בברכה אך הוא היה מעדיף את הגר"י יוסף, הבן של. מה שהיה חסר זה רק הסכמה של ש"ס לדיל והוא היה מבוצע בתוך שלושה שבועות.

באופן מפתיע למדי, מי שלחם נגד הדיל, שזכה לתמיכת מרגי וכנראה גם אלי ישי, היה דוד עמר. הוא טען בתוקף שמורו ורבו לא אמור להיבחר לרבנות ירושלים כחלק מעסקה למינויו של רב שאינו מקובל על החרדים. זו כמובן הייתה עמדתו של הגר"י יוסף עצמו אך מי שהוביל אותה במסדרונות הבית בקבלן 45 ובמסדרונות ש"ס היה עמר.

בקדנציה הקודמת, כאשר ברקת והבית היהודי ניסו להוביל מהלך עצמאי לבחירת רבנים ראשיים לירושלים גם בלי ש"ס, ניהל עמר קרב מאסף נגד כינון הגוף הבוחר לרבנים ועיכב אותו בבג"צים והליכים שונים במשך קרוב לשנתיים. רק כאשר החליט דרעי לאשר את הדיל של הגרש"מ עמאר והרב שטרן נעלמו לפתע העיכובים, והגוף הבוחר התכנס חיש קל לבחירת המועמדים המוסכמים.

עם כינון הממשלה הנוכחית ואיוש התיקים של ש"ס מונה עמר למקום המתאים לו ביותר. יועץ השר לענייני מינויי רבנים ודיינים. בתחום הזה הוא שוחה כמו דג במים. הוא היה מראשי הדיל בין ש"ס ויהדות התורה בסבב האחרון בו נבחרו עשרים ושניים דיינים, מתוכם חמשה עשר חרדים. כיום הוא עסוק בתפירת הדיל הבא ובמינויי מועצות דתיות ורבנים בכל מקום שמתפנה משרה חדשה. על פיו יישק כל דבר.

הערך המוסף הגדול יותר שיש לש"ס ולדרעי מדודו עמר הוא תחזוק הקשר עם הגר"י יוסף. גם לצרכי ההווה וגם במבט צופה פני עתיד. לאחר שהגר"י יוסף יסיים את כהונתו ברבנות הראשית בעוד קצת יותר משבע שנים הוא מיועד למסלול אותו עבר אביו הגדול. חברות במועצת החכמים עם אופציה לקבלת הנשיאות. ש"ס ועמר כנציגה בונים את הגר"י יוסף כממשיך לאביו ממש בכל המובנים.

על הדרך מבצע עמר עבור דרעי שליחויות בנושאים חשאיים ורגישים. חלקם בתחום הרבני וחלקם בתחומים אחרים. בחוגי התנועה יש הקוראים לו ראש יחידת קיסריה. יש בכך הפרזה לא מבוטלת אבל רוח הדברים היא שאף רב או בעל פונקציה תורנית בישראל לא יהיה איום על ש"ס. אם נכונה השמועה שהוא מחזיק בכיס רשימה שחורה, מוטב להתפלל שלא להיות מאלה שלצידם כבר מסומנת האות וי.

סמל אישי של משתמש
לייבל'ה
הודעות: 3939
הצטרף: 15 פברואר 2016, 19:43
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 1 פעם

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי לייבל'ה » 01 מאי 2016, 12:53

תושלב''ע

סמל אישי של משתמש
גאליציאנער
הודעות: 8624
הצטרף: 21 מרץ 2016, 13:54
נתן תודה: 94 פעמים
קיבל תודה: 60 פעמים

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי גאליציאנער » 01 מאי 2016, 12:58

עכשיו אני קראתי את פרק ב' של יעקב ריבלין, אני לא קורא כל שבוע את הבקהילה אלא מפעם לפעם כשהוא מזדמן לידי או אם מישהו מתנדב להעלותו לכאן, ומסתמן לי תמונת מצב שהיעקב ריבלין עם כל הכבוד הוא לא הכי דייקן, ובפרט במספרים, שם לומר עליו "לא דייקן" זה כבר תואר כבוד...
על פרק ראשון כבר העיר פה לפני אלי1 על 2 טעויות אחד עובדתית ואחד מספרית [אני חושב שבהר נוף גרים יותר מ-18 אלף איש אך וודאי לא יותר מנהריה],
על פרק שני אני אעיר קודם טעות מספרית, הוא כתב על משה מונטגג שכשהוא החזיק בתיק הבניה בנו כ-8,000 יח"ד, והוא בא להראות כמה זה הוא אומר שבעשור האחרון בנו בירושלים בסה"כ כ-3,000 יח"ד,
מספר זה הוא שקר מוחלט, בשכונת רוממה לבדה אוחזים כעת באמצע בניית כ-5,500 יח"ד... שלא לדבר על שכונות אחרות וכן על פרוייקטים אחרים.
כמו"כ הוא ציין בפשטות שבירושלים דגה"ת הוא הרבה יותר גדולה מאגו"י, הוא רק שוכח שבבי"ש הוא מחשב את הקנאים ובירושלים הוא משום מה לא סופר אותם, איתם יש לאגו"י רוב בטוח, ומבלעדיהם יכול ג"כ להיות יותר אנשים לאגו"י מדגה"ת, [ברוממה ובגאולה גרים יותר אנשים מכל רמות החרדית ונווה יעקב יחד...]

מה דעתכם, אני חושב נכון או שזה סתם מעידה שלו ?
[מי שקורא בקביעות את טורו, שיענה לי במטותא, תודה.]
אנא עבדא דקודשא בריך הוא

סמל אישי של משתמש
1010
הודעות: 6212
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 1 פעם

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי 1010 » 01 מאי 2016, 14:25

גאליציינער כתב:עכשיו אני קראתי את פרק ב' של יעקב ריבלין, אני לא קורא כל שבוע את הבקהילה אלא מפעם לפעם כשהוא מזדמן לידי או אם מישהו מתנדב להעלותו לכאן, ומסתמן לי תמונת מצב שהיעקב ריבלין עם כל הכבוד הוא לא הכי דייקן, ובפרט במספרים, שם לומר עליו "לא דייקן" זה כבר תואר כבוד...
על פרק ראשון כבר העיר פה לפני אלי1 על 2 טעויות אחד עובדתית ואחד מספרית [אני חושב שבהר נוף גרים יותר מ-18 אלף איש אך וודאי לא יותר מנהריה],
על פרק שני אני אעיר קודם טעות מספרית, הוא כתב על משה מונטגג שכשהוא החזיק בתיק הבניה בנו כ-8,000 יח"ד, והוא בא להראות כמה זה הוא אומר שבעשור האחרון בנו בירושלים בסה"כ כ-3,000 יח"ד,
מספר זה הוא שקר מוחלט, בשכונת רוממה לבדה אוחזים כעת באמצע בניית כ-5,500 יח"ד... שלא לדבר על שכונות אחרות וכן על פרוייקטים אחרים.
כמו"כ הוא ציין בפשטות שבירושלים דגה"ת הוא הרבה יותר גדולה מאגו"י, הוא רק שוכח שבבי"ש הוא מחשב את הקנאים ובירושלים הוא משום מה לא סופר אותם, איתם יש לאגו"י רוב בטוח, ומבלעדיהם יכול ג"כ להיות יותר אנשים לאגו"י מדגה"ת, [ברוממה ובגאולה גרים יותר אנשים מכל רמות החרדית ונווה יעקב יחד...]

מה דעתכם, אני חושב נכון או שזה סתם מעידה שלו ?
[מי שקורא בקביעות את טורו, שיענה לי במטותא, תודה.]
איפוא?
ממי לקחת את המספרים המנופחים?
א.
ב.

ג. ברגע האמת, כולנו חרדים לדעת.

סמל אישי של משתמש
1010
הודעות: 6212
הצטרף: 26 אפריל 2015, 18:10
נתן תודה: 1 פעם
קיבל תודה: 1 פעם

Re: עיתוני חג הפסח תשע"ו

נושא שלא נקרא על ידי 1010 » 01 מאי 2016, 14:26

חוזר בתשובה כתב:תושלב''ע
כל הכבוד, ותודה רבה!

[אגב, למה לא ציין מי דור העתיד בבעלזא?]
א.
ב.

ג. ברגע האמת, כולנו חרדים לדעת.

שלח תגובה