סיפור בהמשכים

[בר יוכני]

אלא שהמנקה האפרו - אמריקני החליט בדיוק עכשיו לנקות את חדרם, תוך להג בלתי פוסק על הבחירות המזויפות בארה''ב.

[גרנולה]

בלית ברירה הם ירדו לאולם התפילה להתכונן לתפילת שחרית.

לאחר התפילה כאשר הבחורים נכנסו לחדר האוכל הם היו בהלם...

א. התמונה של הרב ארי ברמן הוסרה. ובמקומה נתלתה תמונה מרהיבה של בית המקדש.

ב. הטבח לא הוציא חלב לקורנפלקס...

[ביטחון]

תחילה דיברו על התמונה שהוחלפה, אבל הדיונים הפכו להיות סוערים הרבה יותר כשהתברר שהפרות לא הניבו חלב ביום האתמול בכל האיזור מסיבה מסתורית, וזה המקור למחסור בחלב.

הבחורים החלו לצעוק: "אם אין חלב - אין לימודים. אם הפרות לא מביאות חלב - תחליפו את הפרות. תביאו תרנגולות, תביאו הודו. לא משנה מה, העיקר שיהיה חלב".

אחד הבחורים שיגר פתק בהול: "מה אתה מכניס לכאן את התרנגולות, תתמקד בפרות".

הרב ארי ברמן התייצב פתאום מאחורה. הוא שמע רק את שתי המילים האחרונות "תתמקד בפרות".

הוא היה חמור סבר, ועשה תנועה של איש שפתאום קלט משהו ענק.

[גרנולה]

הוא צעק בהתלהבות "עכשיו הבנתי את שיטת ר' יוסי "כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו"".

[ביטחון]

ענה לו הבחור המפגין: ראש ישיבה, למה אתה מכניס כאן את רבי יוסי? הבה נלך פרה פרה...

אלא שפתאום כבר לא יכלו לשמוע אותו, כי לפתע החל אי מי להשליך קרטוני חלב על כל הבחורים, וכל חדר האוכל הפך לעיסה דביקה של חלב ופרות מהלכות על שתיים...

[בר יוכני]

וכאן נכנס בארון, תלמיד הישיבה הטרי, לתמונה [size=20יובן ע''פ המבואר כאן[/size][=viewtopic.php?p=551821#p551821url].

טלפון קטן לחוואי תומך של אביו מטקסס, וכבר היה חדר האוכל עמוס בכמה וכמה פרות אמיתיות אורגינל, מהלכות על ארבע ולוחכות עשב, לקול צרחות הטבחית שפרצה במנוסה היסטרית, מבטיחה ש'יותר לא תתמוך לעולם באבא של הברנש הזה'!

הרב ארי ברמן זקף גבה בשעמום, ודשדש בין שלוליות החלב עד הגיעו עדי עמדת הקורנפלקס המיותמת....

[עמי עשו]

והחל לעשות סחורה בצלחתו של חברו

[בר יוכני]

בחסות המהומה, החליט המנקה להתבצר בחדר האוכל עם בני ערובה, ולא לצאת עד שימונה לראש הישיבה.
הצעתו התקבלה מיידית ללא עוררין, וכבר נתכנסו הבחורים באולם הלימוד, ממתינים לתחילת השיעור הכללי...

[עמי עשו]

ה'ראש ישיבה' החדש נכנס והחל לטאטא..

[בר יוכני]

דפיקה עזה נשמעה.

הרב ארי ברמן, שניסה לתלות את תמונתו של ראש הישיבה החדש, נתקל בהתנגדות עזה של מעריציו ונאלץ לסגת.
המנקה, ששיעורו הכללי עסק, בעיקר, בענייני הבחירות המזוייפות בארה''ב, נטל את המטאטא ועל ידו החל לעשות שפטים במעריצי הרב ברמן.

[rich]

לפתע חמק לו עכבר ממתחת לארון חומרי הניקוי. הוא דהר במבהירות לעבר ה ... מטאטא...

המנקה שאחז בידיו את המטאטא... הקערה נהפכה על פיה. מאחד שמאיים על סביבתו ועושה בה שפטים, הוא הפך לצל אדם שזועק נואשות לעזרה.

עד שלפתע, העכבר החליט ---

[בר יוכני]

אחר התלבטות רבה, לנגוס ברגלו של אחד ממתנגדי ראש הישיבה החדש.

אמבולנס הוזמן. והמכביטס באו לבקרו בבית החולים, גם גיטרות ושארי ציוד נלוה.

הרופא בבית החולים שהאזין לשירה, נזכר מיידית בשורשיו היהודיים ובניגוני בית סבא רבא, ו...

[גרנולה]

ומרוב התרגשות התחרט על כל עוונותיו, ונהפך לבעל תשובה גמור. (נדוש אה? אין מה לעשות, מעשה שהיה כך היה..)

אלא שלצערו דבר אחד נשאר אצלו מעברו הלא טוב...

[עמי עשו]

את החיסון לקורונה.

[סתם יהודי]

מתי שהיה ‏ ‏פרופסור באירגון שהוציא את החיסון
(לא יודע את השם) שהיה שותף לפשע שהיכניסו
צ׳פים (שבבים) מיקרסקופים בתוך החיסון

[גרנולה]

בצר לו, נסע לארץ הקודש, שם פנה אל אחד מגדולי הרבנים בדורנו.

הרב ששמע את צערו אמר לו "גם זו לטובה, הקב"ה מנהיג את העולם, צריך להיות בשמחה" "ובפרט -הוסיף הרב- שבזכות הצ'יפים שהוחדרו בחיסונים האנשים השתנו לגמרי ועוסקים בתורה ועבודת ה' בחשק רב, הם חשבו לרעה ואלוקים חשבה לטובה".

שמח וטוב לב יצא הרופא מבית הרב, אלא שלפתע הבחין באיש מפחיד לבוש שחורים מתקרב אליו במהירות...

[הקרימינאל הגאון]

הרופא החל לצעוד בקצב לכיוון רכבו שחנה לא רחוק מבית הרב. בעודו מאתר בעיניו את החיפושית האדומה שהשכיר ב"שלמה סיקסט", חש למרבה הזוועה ביד קרה הלופתת את צווארו, ושמע לחישה שקטה בקול מתכתי:

[בר יוכני]

'המוחות הגדולים מסוגלים לפשיעות העצומות ביותר, בנוסף למצוות העצומות ביותר'. אמרה הדמות.

הדמות, שודד קר - רוח, שדד ממנו את כל כספו, למען שימוש בו כעזרה לנזקקים.

[הקרימינאל הגאון]

הרופא עמד הלום, ומילותיו של הפושע לבוש השחורים הדהדו בו ללא הפסקה.
ואז, הוא נזכר בפעם הראשונה בה נתקל במשפט הזה, הפעם ההיא - הזכורה עד כאב:

יום ראשון, תחילת הסמסטר השלישי בפקולטה לרפואה. הוא, סטז'ר צעיר בדרך להשלמת התואר, נכנס להרצאתו של פרופ' ליאון - מומחה לפיזיקה ביוכימית.
אף אחד לא סבל את פרופ' ליאון. אפו המחודד וגביני עיניו העבותים שכיסו מעל מבט שחור וצר, לא היו פתיחה טובה לסמסטר.
ברגע שדרכו רגליו של המתלמד באולם הכנסים, קרא לו פרופ' ליאון לצד הבמה.
הרופא הצעיר, תוהה על מטרת הקריאה, פנה אל הפרופסור שישב על המדרגות ועישן מקטרת שהפיצה ריח חריף ומאובק. והלה, סימן לו להתכופף אליו.

את מה שלחש הפרופסור באוזנו הוא לא ישכח לעולם. פעמים אינספור הוא שיחזר זאת במוחו, והתמונה שעומדת מול עיניו - מה שראה כשרכן אל הפרופסור, לא סרה ממנו מאז.
זו הייתה המקטרת ההיא, והמשפט שהיה חרוט עליה.

ואת המשפט הזה אמרה עכשיו הדמות.

[עמי עשו]

לפתע עלתה במוחו מחשבה מפחידה. הפרופסור הפך לשודד? הוא נזכר שבמטוס פגש איזה זקן שהיה מוכר לו מאי פעם

[הקרימינאל הגאון]

מצד שני, לא ייתכן שהדמות התוקפת ההיא מבוגרת כל כך.
הרופא בחן את זרועו. סימנים אדומים נמתחו לאורכה, ובעורפו הוא חש בכאב חד, של כעין שטף דם פנימי.
אלימות כזו לא יכל להפעיל ליאון הקשיש.

אט אט כשליבו הולם, המשיך הרופא בצעידה אל רכבו, כשזרועותיו פצועות וכיסיו ריקים.
בתוקף עבודתו כרופא, החזיק הדוקטור ברכבו תיק קטן ובו אמצעי חבישה, שכעת היו לו לעזר.
בעודו מחטא את השריטות העמוקות שבגפיו...

[בר יוכני]

אופנוע עצר לידו בנהמה, והגיש לו פתק.

'באג חריף בשבבים, ומקבליהם החלו מקריאים את סדרת ציוצי טראמפ מיום היחברו לנשיא, בלא שליטה'. נאמר בפתק.

הוא החליט להתעלם, ונכנס למכונית.

הוא פתח בנסיעה, ולאחר כמה שניות הבחין כי במושב האחורי מונחת...

[מויישה]

מעטפה חומה עם חותמת שירות הדואר של איי סיישל משנת 1956 עם שבב חדשני ביותר מסוג G6 שעוד לא מוכר לאנושות. במעטפה היה פתק צהבהב מתפורר עם סמלי בית הכנסת זכרון משה, מפלגת דגל התורה ובית המלוכה הבריטי שבו נכתב: אם פתחת וקראת - השתמש בתבונה. גורמים עלומי שם בשם הידוע נונימוס עומדים לחסל אותי ולגנוב את הכספת שבארון מתחת לבוידעם בבית שלי (רחוב הרקפות 26 פינת החבצלת) עם המידע המסווג על שבבי הG5. רק בעזרת שבב הG6 תוכל להתגבר עליהם. אך אם תעשה טעות בשימוש בשבב - רע ומר יהיה גורלך. על החתום - אלברט בורלא, מנכ"ל פייזר והסדר העולמי החדש. סנקטוס סנקטוס סנקטוס.

[עמי עשו]

הפרופסור החליט להתעלם. אבל כשהביט אל מושב הנהג, הוא לא הצליח להחניק את ה..

[גרנולה]

קריאת תדהמה שלו. במושב היה מונח קליע! ''העסק נראה מסוכן מדאי'' חשב לעצמו.

הרופא -שהגיע הזמן להגיד את שמו- ראובן רובינסון, מיהר לחזור לבית הרב להתייעץ איתו על הנושא.

הוא עלה במדרגות לבית הרב, אלא שאז עצר אותו אברך צעיר וגבוה: "איך לך מה לחפש כאן''.

למה? -התפלא רובינסון- קרה משהו?

''עזוב -השיב האברך- הרבנים של היום, זה לא הרבנים של פעם. הם לא יודעים כלום ומקבלים מידע מוטעה מהסובבים אותם...''

הרופא עמד נבוך ותוהה...

[עמי עשו]

ולפתע התנפל עליו האברך שעצר אותו. הכניסו לשק שחור והתחיל לרוץ

[סתם יהודי]

והיכניס אותו לבגז׳ של רכב אדום

[הקרימינאל הגאון]

חצק'ל הגבאי האדמוני שהיה בדיוק באמצע עישון "מרלבורו" בשרשרת במרפסת האחורית של בית הרב, בהה באימה בנעשה.
הוא שלף מכיסו את הביפר וזעק לתוכו "חטיפה!!!"
בתוך שניות מספר כבר נשמעה דהרת מכוניות מפתח הרחוב הצר - שסומן ב'אין כניסה', אבל למי אכפת - וחריקתן הצורמנית מתחת לבית הרב העירה באחת את יושבי הרחוב המנומנם.
בין שיירת המכוניות לא הייתה אף ניידת משטרה אחת.

[עמי עשו]

כל חברי קהילת 'בואו אחים' הגיעו בשצף קצף כשפאותיהם מתנופפים ברוח

[הקרימינאל הגאון]

וציציותיהם מתבדרות לצד מכנסיהם הרחבות, ותחת פראקיהם הבלויים.
והם כאן, מוכנים לכל קריאה של חצק'ל הגבאי.
שמח'ה הגבוה דומם את מנועו של רכב החברא קדישא המקרטע שברשותו, וסימן לרכבים בכניסה לסמטה לחסום את היציאה.
המרפסות החלו להתמלא בפרצופים עייפים אך סקרנים,
ושמח'ה יצא מהרכב וצעד לעבר החיפושית האדומה.
בתנועה אגרסיבית הוא קרע את הדלת שלצד הנהג, נועל היטב את מפרקיו - מוכן לכל התקפה.

אבל המכונית, הייתה ריקה.